רבי מנחם מנדל נולד בויטבסק בשנת ת"צ (1730) בערך. אביו רבי משה היה ממקורביו של הבעש"ט ואף רבי מנחם מנדיל ביקר בביתו בהיותו בן תשע. את רובי תורתו למד מפי המגיד ממזריטש. האגדה החסידית מתארת את ר' מנחם מנדל כילד בעל כשרונות בלתי מצויים, שמורי התנועה בשרו לו עתיד גדול.
בימי המגיד התגורר במינסק. לאחר פטירתו חזר לויטבסק והשתקע בהורודוקי הסמוכה, כאן ריכז סביבו אלפי חסידים ובתוכם מן הגדולים, אנשי שם, מתלמידי המגיד, כגון: רבי אברהם מקאליסק, רבי ישראל מפולוצק, רבי שניאור זלמן מלאדי, רבי ברוך מקוסוב ואחרים. רבה הייתה השפעתו של מרכז חסידי זה על יהדות ליטא ורוסיה הלבנה, ובימיו גדלה בהן התנועה החסידית. המתנגדים לא ראו התפתחות זו בעין יפה והגבירו את מלחמתם בחסידות.
בשנת תקל"ז נסע ר' מנחם מנדל יחד עם רבי שניאור זלמן מלאדי לוילנא כדי להסביר לגאון את דבר החסידות ולהסיר חששות מלבו, אולם הגאון סירב לקבל את הבאים. ר' מנחם מנדל, ברצותו להימנע ממריבות ומלחמות, החליט לעזוב את שדה-המערכה הקשה בליטא, ובחודש אדר תקל"ז עלה לארץ-ישראל בראש קבוצת חסידים בת שלוש מאות איש, ועמו תלמידיו-
עוזריו רבי אברהם מקאליסק ורבי ישראל מפולוצק. הם הגיעו ארצה בה' אלול תקל"ז והתיישבו בצפת ובטבריה. קבוצה זו הניחה יסוד לישוב חסידי בארץ-ישראל ותרמה לא מעט להחייאת הגליל.
אף ביושבו בארץ-ישראל עמד ר' מנחם מנדל בקשרים מהודקים עם חסידיו בגולה ע"י שדרי"ם ואגרות.
נפטר ביום ב', ר"ח אייר תקמ"ח (1788) בהשאירו את בנו-יחידו ר' משה.
(מתוך אנצ' דעת)
