יסוד ושורש העבודה, הוא ספר מוסר קבלי שנכתב על ידי הרב אלכסנדר זיסקינד מהוראדנא, המדריך את האדם בהתנהגותו היומיומית, בתפילתו, ובמצוות שבין אדם למקום ובין אדם
לחברו. הספר עשה רושם רב בעת יציאתו וזוכה עד היום לפופולאריות רבה, ונחשב כספר יסוד בעבודת ה'. הספר נדפס לראשונה בנובידבור בשנת תקמ"ב.
הספר מספק הדרכה נפשית צמודה למעיין בו, את הדרך הנכונה בה יש לעבוד את ה'. מביא את עיקרי המידות עליהן צריך האדם לעבוד, והן: היראה, האהבה לה', התשובה, ההקפדה
על קדושה וטהרה והענווה, ומרבה לעורר על גודל ההכנה טרם כל מצווה, על ההתלהבות בעת התפילה, וכיצד עליו לחוש שעה שהוא מתפלל. כמו כן מבאר כוונות הפסוקים בכל התפילה ובכוונות שיש לכוון בהן ובהטעמות הנכונות שיש להקפיד עליהן ושלא להבליע את האותיות בתפילה. כך למשל בתפילת העמידה: "השיבנו אבינו – "כשיאמר אבינו יכניס שמחה עצומה בלבו". והחזירנו בתשובה שלימה לפניך – "בתחלה יתפלל במחשבתו בשברון לב מאוד ואחר כך יתפלל תפלה פרטית על עצמו ויתפלל בלב נשבר מאוד שיתן בלבו לחזור מהן ומה טוב כי פלגי מים תרד עיניו".
הספר מתחלק לשנים עשר שערים לפי שמות שערי המקדש.
(עפ"י ווקפידיה)
