חֲרָדָה אָחֲזָה בַּזָּקֵן. הַאֻמְנָם?! הַאִם הֵעֵז לְהַטְרִיחַ כָּךְ אֶת הָאַדְמוֹ"ר הַקָּדוֹשׁ. "אוֹי וַאֲבוֹי!" זָעַק בְּקוֹל נוֹרָא, וְנִסָּה לְחַלֵּץ אֶת הַמִּזְוָדוֹת מִיָּדָיו שֶׁל הָרַבִּי.
אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל בָּעֲרָה בְּלִבּוֹ שֶׁל הָרַבִּי. הוּא הָיָה מְסֻגָּל לַעֲמֹד עַל רַגְלָיו בְּמֶשֶׁךְ עֶשֶׂר וַאֲפִלּוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת, וּלְקַבֵּל יְהוּדִים, לִשְׁמֹעַ אֶת צָרוֹתֵיהֶם וְאֶת מְצוּקוֹתֵיהֶם, וְלִתְמֹךְ בָּהֶם בְּעֵצָה טוֹבָה, בִּבְרָכָה, בְּעִדּוּד וּבְחִיּוּךְ.
אוּלָם לֹא רַק בָּעִנְיָנִים הַלָּלוּ, שֶׁל קַבָּלַת קָהָל וְהַדְרָכָה לָרַבִּים, נִכְּרָה אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּעֲרָה בְּלִבּוֹ שֶׁל הָרַבִּי. גַּם בִּדְבָרִים קְטַנִּים וּפְשׁוּטִים הַרְבֵּה יוֹתֵר, הֶרְאָה אֶת אַהֲבָתוֹ.
הָיָה זֶה בְּאַחַד הַיָּמִים, כַּאֲשֶׁר הָרַבִּי פָּסַע מִבֵּיתוֹ לְבֵית מִדְרָשׁוֹ. בְּאוֹתָהּ עֵת, עַל אַף שֶׁהָיוּ אֵלּוּ שְׁנוֹת נְשִׂיאוּתוֹ הָרִאשׁוֹנוֹת, כְּבָר הָיָה הָרַבִּי אַדְמוֹ"ר גָּדוֹל וְיָדוּעַ, וְרִבְבוֹת חֲסִידִים הִמְתִּינוּ לְמוֹצָא פִּיו הַקָּדוֹשׁ.
בְּאוֹתוֹ יוֹם, עָלָיו נָסוֹב סִפּוּרֵנוּ, פָּסַע הָרַבִּי לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְהִנֵּה הִבְחִינוּ עֵינָיו בִּיהוּדִי מְבֻגָּר, הַנּוֹשֵׂא שְׁתֵּי מִזְוָדוֹת כְּבֵדוֹת.
"מִצְוָה גְּדוֹלָה נִזְדַּמְּנָה לִי!" הִרְהֵר הָרַבִּי, "מִצְוַת עָזֹב תַּעֲזֹב עַמּוֹ!" וְהוּא מִהֵר וְנָטַל מִזְוָדָה אַחַת מִיָּדוֹ שֶׁל הַזָּקֵן, וְהֵחֵל לִצְעֹד לְצִדּוֹ.
"תּוֹדָה רַבָּה!" לָחַשׁ הַזָּקֵן, שֶׁלֹּא הִכִּיר אֶת הָרַבִּי, "תּוֹדָה רַבָּה!" אַךְ כַּעֲבֹר כַּמָּה רְגָעִים נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל הַזָּקֵן, נֶאֱנָח שׁוּב וָשׁוּב.
"מַדּוּעַ הִנְּךָ נֶאֱנָח?" תָּמַהּ הָרַבִּי, וְהַזָּקֵן הִסְבִּיר: "מִשּׁוּם שֶׁגַּם אֶת הַמִּזְוָדָה הַשְּׁנִיָּה קָשֶׁה לִי לָשֵׂאת!"
בְּאֵין אֹמֶר וּדְבָרִים נָטַל הָרַבִּי גַּם אֶת הַמִּזְוָדָה הַשְּׁנִיָּה מִיָּדוֹ שֶׁל הַזָּקֵן, וְהַשְּׁנַיִם הִמְשִׁיכוּ בִּצְעִידָתָם.
וּלְפֶתַע פִּתְאוֹם הִבְחִין אַחַד הַחֲסִידִים בַּמַּחֲזֶה, הָרַבִּי נוֹשֵׂא שְׁתֵּי מִזְוָדוֹת, וּלְצִדּוֹ צוֹעֵד זָקֵן אַלְמוֹנִי כְּשֶׁיָּדָיו חָפְשִׁיּוֹת. הוּא חָשׁ כִּי הוּא מֻכְרָח לְהַבְהִיר לַזָּקֵן מִיהוּ הַנּוֹשֵׂא אֶת מִזְוְדוֹתָיו. וְאָכֵן, הוּא הִתְקָרֵב לַזָּקֵן מֵאָחוֹר, וְלָחַשׁ עַל אָזְנוֹ: "הֲלֹא תֵדַע, כִּי הָאִישׁ הַמְסַיֵּעַ לְךָ, הוּא הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִיטְשׁ!"
חֲרָדָה אָחֲזָה בַּזָּקֵן. הַאֻמְנָם?! הַאִם הֵעֵז לְהַטְרִיחַ כָּךְ אֶת הָאַדְמוֹ"ר הַקָּדוֹשׁ. "אוֹי וַאֲבוֹי!" זָעַק בְּקוֹל נוֹרָא, וְנִסָּה לְחַלֵּץ אֶת הַמִּזְוָדוֹת מִיָּדָיו שֶׁל הָרַבִּי.
אוּלָם הָרַבִּי סֵרַב בְּכָל תֹּקֶף. "וְכִי מָה?" טָעַן, "הַאִם מִצְוַת 'עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ' אֵינָהּ שַׁיֶּכֶת לִי?!"
רַק כַּאֲשֶׁר חֲסִידָיו שֶׁל הָרַבִּי הִתְחַנְּנוּ לְפָנָיו, שֶׁיַּנִּיחַ לָהֶם לָשֵׂאת אֶת הַמִּזְוָדוֹת בִּמְקוֹמוֹ, הִתְרַצָּה הָרַבִּי, וְגַם זֹאת אַךְ בְּקֹשִׁי.
