עניין נוסף ששד"ל מסב את שימת הלב אליו ומעורר מבוכה מסוימת גם אצל בלשנים הבקיאים בעברית בת ימינו הוא הכינוי המקראי ל"בנו של הנכד". כידוע, בלשוננו משמש לצורך זה המונח "נין", אך מלשון המקרא עולה לכאורה המסקנה ש"נין" הוא דווקא ה"בן", בן הדור השני, כמאמר אבימלך לאברהם (בראשית כ"א כ"ב): "אם תשקר לי, ולניני, ולנכדי".
לעומת זאת, ה"נכד" במקרא הוא לעתים "שילֵש", בן הדור השלישי, ואילו הנין הוא "ריבֵּעַ". כך משתמע מהנאמר אצל יוסף: "וירא יוסף לאפרים גם בני שלשים", וכך עולה מהפסוק המפורסם "פקד עוון אבות על בנים, על שלשים ועל רבעים" (שמות כ' ד'). אכן, לעתים ה"שילש" מכוון כלפי הנין דווקא: "על בנים, ועל בני בנים, ועל שילֵשים ועל רבעים".
