צאינה וראינה המבואר ללשון הקודש - מהודר

צְאֶנָה וּרְאֶינָה או טייטש-חומש (יידיש: "חומש יידיש") הוא ספר תורני ביידיש לנשות ישראל, שכתב הדרשן יעקב בן יצחק אשכנזי ב-1616. מקור השם בפסוק "צְאֶנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ" (שיר השירים ג יא)

בתקופת חיבור הספר הלכה ונפוצה ספרות עממית ביידיש, שרבים מבין קוראיה היו נשים. הנשים התקשו בקריאה בעברית והחומר התורני שיכלו להניח ידן עליו ביידיש, היה מועט. רבי יעקב היה דרשן שעבר ביישובי היהודים ודיבר על פרשיות השבוע. ככזה התמחה בשילוב אגדה, מדרש ומקרא.

 

ב"צאינה וראינה" מביא יעקב בן יצחק אשכנזי מדרשים, לעתים קרובות מתוך פירוש רבנו בחיי בן אשר, ומשלב אותם במקרא בצורה אשר עוטה עליו גוון פיוטי וספרותי. כראוי לספר המיועד לנשים, מחברו הדגיש את תפקידן של הנשים המקראיות. דבר זה אפשרו לו המדרשים שבעקבותיהם הלך. אלו הוסיפו לנשות התנ"ך עלילות שאינן בפשט המקרא. 

 

במהדורה זו של "צאינה וראינה" המבואר  ללשון הקודש,  תורגם הספר מיידיש ללשון הקודש ע"י הרב מרדכי הרשקוביץ בתוספת ביאורים נפלאים, מנוקד, מבואר, ומוגה מחדש. הספר נדפס באותיות מאירות עיניים בציון כל פרק מפרקי התורה ופסוקי החומש לפני כל קטע וקטע להקל על הלימוד.

כרך א' - בראשית ובסופו מגילת אנטיוכוס על חג החנוכה

כרך ב' - שמות - ויקרא כולל ובסופו מגילת אסתר ומגילת שיר השירים

כרך ג' - במדבר - דברים ובסופו מגילת רות, איכה, חורבן ומגילת קהלת