סידור רינת ישראל פורמט כיס קרם - דמוי עור | יצרן דירם

הספר "צמחונות יהודית" מאת הרב אברהם סתיו,  מגיש בפעם הראשונה לקורא העברי את סוגיית היחס לאכילת בעלי חיים במחשבת ישראל ובהלכה היהודית, על מכלול היבטיה.

הספר הוא פרי עבודת מחקר מקיפה, ושזורים בו מאות מקורות, מן העת העתיקה ועד ימינו, המאירים את הרעיון הצמחוני באור חדש. הוא כתוב בשפה בהירה וקולחת ומיועד לצמחונים ולמי שאינם כאלה, מכל המגזרים, המבקשים להיפגש עם חזון הצמחונות היהודי.

בספר נדונות שאלות מחשבתיות והלכתיות בנוגע לאכילת בשר כגון: מדוע נאסרה אכילת בשר על אדם הראשון? האם היהדות מעודדת צמחונות? והאם טבעוני חייב להניח זרוע וביצה בקערת ליל הסדר?

"מבין השיטין של המקורות כולם נושבת רוח חזקה של חמלה. חמלה על בעלי החיים אשר דמם הותר, וחמלה על בני האדם שנאלצים לשפוך אותו. גם אם אפשר למצוא מגוון רחב של הכרעות מעשיות, הדרך אליהן עוברת בנקודות ציון ערכיות משותפות: היות החיים כולם מעשי ידיו של הקב"ה; היות האדם, הוא ורק הוא, עשוי בצלם א-לוהים; והתיאור החוזר ונשנה של הא-ל עצמו כמי שרחמיו על כל מעשיו". (מתוך ההקדמה)

הרב אברהם סתיו הוא מחבר ספרי הלכה ועיון ומלמד במוסדות תורניים. בעל תואר שלישי במחשבת ישראל.

בהוצאת מפעל משנה תורה הוצאת ישיבת "אור וישועה" בשיתוף ישיבת "תורת החיים"

רבים אינם יודעים עד כמה משובשים הדפוסים המקובלים של ספר משנה תורה, וכמה מלאים הם בטעויות כרימון. כך, למשל, השמיטה הצנזורה הנוצרית קטעים רבים (בפרק י"א מהלכות מלכים, לדוגמה, הושמט חצי פרק!), ורבות שיבשו המעתיקים והמדפיסים (לדוגמה, בהלכות חמץ ומצה ו,ב הודפס הנוסח 'בלע מרור לא יצא', כאשר נוסח כתבי היד המדויקים הוא 'בלע מרור יצא'!), כך שההבדלים הרבים מגיעים גם לכדי הבדלים של הלכה.

גם האיורים שובשו לא מעט (איור המנורה עם הקנים הישרים, לדוגמה, הושמט בדפוסים - שמא משום שלמדפיס לא היה נוח עם מנורה בצורה כזו?), וכן חלוקת ההלכות שובשה לגמרי, כאשר המדפיסים חילקו את ההלכות כרצונם, ופעמים רבות מספור לא כרצון הרמב"ם. לדוגמה, בפרק א' מהלכות עבודה זרה ("עבודת כוכבים ומזלות" בדפוסים המצונזרים) מסומנות שלוש הלכות בלבד בדפוסים, לעומת קרוב לעשרים במקור; וכאלה רבות מספור, פעמים רבות תוך שיבוש משמעות ההלכה.

כל זה הביא את הרה"ג הרב קאפח זצוק"ל, לפני כמה עשרות שנים, להתחיל במפעל של הדפסת הרמב"ם מחדש, מתוך כתבי היד התימניים העתיקים, הידועים בדיוקם, למען ילמדו בית ישראל את הרמב"ם בנוסחו האמיתי ולא המשובש.

הרבי, כידוע, העריך מאוד את פעלו זה של הרב קאפח, והביע הערכה זו במפורש במכתב ברכה אליו. אלא שפעלו העצום של הרב קאפח פורסם בכ"ד כרכים מלאים וגדושים כל טוב, וכך אינם נוחים ללומד הפשוט של הרמב"ם היומי, או המעיין בדברי הרמב"ם זעיר שם זעיר שם.

על כן קמו אנשי "מפעל משנה תורה", ונערו חצנם להדפיס את משנה תורה כולו בכרך אחד, בנוסחו המדויק מכתבי יד תימניים, כפי שיסד הרב קאפח זצ"ל במהדורתו, ובהשוואה נמרצת ומדוקדקת לכל המהדורות המדויקות האחרות ולכתבי היד התימניים שהרב קאפח עצמו השתמש בהם (לוודא שלא נפלו טעויות העתקה).

כדי לקרב את הדברים לכולם, כחזונו של הרמב"ם וכהוראתו של הרבי, הוסיפו גם ניקוד ופיסוק מלא, וכרכו הכל בספר בגודל בינוני ("פנינים"), קל לנשיאה לכל מקום, ללימוד ולעיון. וכמובן - מורה השיעור ללימוד הרמב"ם היומי, שלושה פרקים ליום, ובמקומות שבהם אין חלוקה לפרקים, גם סימון לימוד הפרק היומי. עד שלא יימצא ספר משנה תורה בכתב ידו של הרמב"ם - הנוסח הזה עומד בשורה הראשונה של הנוסחים המדויקים הקיימים, וכנראה גם המדויק שבהם.

אנשי המפעל מדגישים את העובדה שמדובר בספר אחד שלם הכולל את כל משנה תורה, כחזונו של הרמב"ם וכקביעתו של הרבי, שכך יכול יהודי ללמוד ולדעת את "הלכות כל התורה כולה בשלימותה"; על כן בחרו שלא להדפיס את הנוסח המדויק בצורת חוברות-חוברות, שהרי כך הייתה התורה נהפכת קרעים קרעים, ויהודי לא יכול היה לדעת ולראות את כל תורה שבעל פה כולה לנגד עיניו.

ודאי שראוי הוא ספר זה, המחזיר את הנוסח המקורי של הרמב"ם, לעלות על שולחנו של כל יהודי ויהודי

בסוף הספר נוספו מפתחות למידות ומשקלות וראשי פרקים לתולדות הרמב"ם.

הרמב"ן רבי משה בן נחמן חי בספרד לפני כ 800 שנה , אחד מגדולי החכמים שקמו לעם ישראל, תמצת באיגרת קצרה לבנו את משנתו המוסרית. הרב משה בלייכר נוטל את דבריו הקצרים ופורש בהרחבה את תפיסת העולם העומדת מאחוריהם ומניח יסודות לבניין האישי של האדם הכוללים גם תובנות רוחניות ומעשיות וכלים לעבודה המוסרית.

ספר זה הוא הרביעי בסדרת הספרים: בניין אמונה, נתיב התורה ושמונה פרקים לרמב"ם.

בין הנושאים הנדונים בספר: 

מה מטרת הלימוד של ספרי מוסר בכלל ושל איגרת הרמב"ן בפרט? מה ההבדל המהותי בינם להין ספרי פסיכולוגיה והדרכה עצמית? מדוע הכעס היא מידה אסורה? מדוע אנחנו כועסים? כיצד מתמודדים עם הסיבות לכעס? מהי מידת הענווה והאם היא מצמצמת ומקטינה את האדם או מעצימה אותו? מדוע ציווה הרמב"ן את בנו לקרוא את האיגרת הזאת בכל שבוע?