במקור מחממים במהירות כוס זכוכית או מכל קטן, אטום. 
האוויר בכוס מתחמם, מתפשט ויוצא החוצה. 
הצמדת הכוס לעור החולה אוטמת את הכוס וכאשר האוויר בתוכה מתקרר, נוצר ואקום שמושך את העור פנימה. 
העור מאדים כיון שנימי הדם מתרחבים וישנה זרימת דם מוגברת לאזור. 
כמו כן, חלק מהנימים נפרץ ונקרע, אבל הם מתרפאים בתוך כמה ימים. 

• באותה שיטה פועלים גם היום, רק שבהרבה מקרים מחליפה את שיטת החימום משאבת ואקום. 

אנשים מקבלים טיפול בכוסות רוח למטרות רבות: כדי לעזור עם כאב, דלקת, לשפר את זרימת הדם, לשם הרפיה והרגעה וכן כסוג של עיסוי רקמות עמוק.
 

• יבשה – אותה תיארנו למעלה, ובה מניחים את הכוס על העור ומרכזים את הדם למקום הכוסות בכוח הוואקום. 
• רטובה – בשיטה זו יוצר המטפל רק יניקה קלה באזור הטיפול, ואחרי כשלוש דקות הוא מסיר את הכוסות. 

בשיטה הרטובה, לאחר הסרת הכוסות, המטפל יוצר חתכים זעירים בעור ומבצע יניקה קלה נוספת, כדי להקיז מעט דם. 
 

מאוד תלוי לשם מה מטפלים ומה מידת הניסיון וההתנסות של המטופל בתהליך.
ברוב המקרים. מתחילים בשלוש עד חמש כוסות בפגישה הראשונה.  בהמשך יש מטפלים שיניחו עד 10 כוסות רוח על גבו של מטופל, אבל כאמור – לרוב לא בטיפול ראשון. 
בסיום הטיפול נהוג למרוח משחה אנטיביוטית על העור ולחבוש אותו, על מנת למנוע זיהומים. העור חוזר למצבו הרגיל בתוך שבוע עד 10 ימים.
 

• עד היום לא היו מחקרים מדעיים רבים על כוסות רוח. למרות זאת, ישנם מחקרים שהטיפול מועיל למקרים של אקנה, הרפס זוסטר, וטיפול בכאב.

כמו כן, יש מחקרים מסין, שמראים שטיפולי כוסות רוח עשויים להיות יעילים כאשר אנשים מקבלים גם טיפולים אחרים, כמו אקופונקטורה או תרופות. בצורה זו הטיפול יעיל למחלות ולתנאים שונים כמו אלה שהזכרנו וכן במקרים של שיתוק בפנים. 

• מסורתית, מטפלים בכוסות רוח במקרים של אנמיה והמופיליה, דלקת מפרקים ופיברומיאלגיה, לחץ דם גבוה, מיגרנות ועוד, אך אין מחקר מדעי שיגבה את כל זה.