ספר יונה מעורר שאלות על החטא ועונשו, על חמלה, סליחה וכפרה. הוא מעביר את המסר כי האל מנהיג את עולמו במידת הרחמים ולא במידת הדין. הוא מעלה סוגיות של תשובה מיראה לעומת תשובה מאהבה, ומלמד שגם תשובה מיראה שמקורה בפחד מעונש יכולה להתקבל.

הנבואה היא אזהרה מוקדמת, התראה בפני העומד להתרחש ומתן הזדמנות לתקן קודם שיהיה מאוחר יותר.

את ספר יונה נוהגים לקרוא בהפטרה לתפילת מנחה ביום הכיפורים. הקריאה בו נועדה לעורר מחשבה בימים של רחמים וסליחות על מקומו של האדם בעולם, על מהותה של התשובה ועל יסודותיה של הסליחה ולקוות שגם עוונותיהם של ישראל יתכפרו (מתוך פורטל לעובדי הוראה).

   
  

   קישור לסיפור באתר גלים 
     

           מיהו נביא?  

•  הנביא הוא שליח ה'.
•  הנביא מתווך בין העם לה'.
•  הנביא מוסר לעם את דבר ה' כאשר הם חוטאים – מוכיח את העם.
•  הנביא דואג שהעם ישפר את דרכו ויחזור לדרך הישר – מנהיג רוחני.
•  הנביא מעודד את העם בעת הצורך – נבואת נחמה. 

תוכן פרק א' (פסוקים 1-3) ופרק ב' ( פסוק 11)

ה' מטיל על יונה שליחות:
לנבא בעיר נינוה: "קום לך אל נינוה..." (נינוה – עיר הבירה של אשור) .

תגובת יונה לשליחות המוטלת עליו: יונה בורח מהשליחות.

יונה יורד ליפו ושם עולה על אוניה המפליגה לתרשיש (ספרד של היום).

ה' מטיל רוח גדולה וסערה על הים. האוניה עומדת להישבר.

המלחים מגלים יוזמה ועושים כל פעולה אפשרית, כדי להציל את האוניה מטביעה:

הם מתפללים איש אל אלוהיו, משליכים את הכלים אל הים על מנת להקל על האונייה.

בניגוד למלחים מגיב יונה באדישות, הוא יורד אל ירכתי הספינה, שוכב ונרדם.

רב החובל של האונייה מאיץ ביונה להתפלל אל אלוהיו.

המלחים מפילים גורלות על מנת לדעת בגלל מי הסערה הזאת. הגורל נופל על יונה.

יונה מתוודה בפני המלחים כי הוא בורח מפני השליחות שהטיל עליו ה'. בריחתו של יונה מעמידה בסכנת מוות את כל צוות האונייה ונוסעיה, אך יונה אינו משתף פעולה עם אנשי האונייה .  רב החובל קורא ליונה : "קום קרא אל אלוהיך " ולא שומעים תגובה לכך.

לבסוף לאחר שהגורל נופל עליו ואינו יכול להתעלם מהמצב , מודה יונה שהסערה באה בגללו ומציע למלחים להשליך אותו מן האונייה. התנהגותו של יונה מעידה על שקיעתו מבחינה מוסרית- אישית.

הבריחה שלו גוברת והולכת: בתחילה זוהי בריחה פיזית מן השליחות ובהמשך בריחה מאחריות אנושית.

יונה אומר למלחים שישליכו אותו אל הים, ואז תיפסק הסערה, כי הוא יודע שבגללו הסערה הזאת.

המלחים אינם מזדרזים להשליך את יונה לים, אלא מנסים לחתור לכיוון היבשה – אך הים הולך וסוער. המלחים מתפללים אל ה' ומבקשים שלא ייאלץ אותם לשפוך דם נקי.

לבסוף, המלחים מבינים כי זהו רצונו של האל ומשליכים את יונה לים.

המלחים זובחים זבח לה'. המלחים התייחסו לה' בכבוד ויראה, אך לא ויתרו על אמונתם באלוהים אחרים.

       ה' מזמן דג גדול לבלוע את יונה.

       יונה נמצא במעי הדג 3 ימים ו- 3 לילות.

       יונה מתפלל לה' ממעי הדג.

      רעיונות מרכזיים לפרק א'

1. הסיבה שבגללה נשלח יונה לנבא בנינוה "כי עלתה רעתם לפני" (א' 1)
   אנשי נינוה חטאו חטאים שבין אדם לחברו.     
2. ה' הוא אל אוניברסאלי – שולט בכל העמים ודורש צדק ומוסר מכל בני האדם (שולח את יונה לנבא בעיר זרה, שאינה בתחומה של ישראל).                                                                                                                מוסר - הבחנה בין התנהגויות שנחשבות "טובות" לבין אלה שנחשבות "רעות".                                       זהו סוג של חשיבה אנושית. אחת ממטרות המוסר היא לתת כללים מנחים וערכים להתנהגות בכל תחומי החיים, אשר לא בהכרח עולים עם רצונותיו של האדם . 

   לאחר יציאתו של יונה מהדג שולח אותו ה' לנבא שוב על נינוה . הפעם יונה נענה לשליחותו וקם ללכת.

   יונה מנבא כי "עוד ארבעים יום ונינוה  נהפכת" (פסוק 4 )

   נינוה הייתה עיר גדולה – להגיע מצידה האחד של העיר לצידה השני היה "מהלך שלושה ימים".

   למילה נהפכת משמעות כפולה: (1) נחרבת          (2) הופכת מרע לטוב

   אם אנשי נינוה לא ישנו (יהפכו) את התנהגותם מהתנהגות רעה להתנהגות טובה – נינוה תיחרב.

   תגובת אנשי נינוה לנבואת יונה:

   כל אנשי נינוה חוזרים בתשובה (מגדולם ועד קטנם), כולל הבהמה, הבקר והצאן.

   גם המלך בכבודו ובעצמו חוזר בתשובה: "ויקם מכסאו ויעבר אדרתו מעליו ויכס שק וישב על האפר (ג' 6).

  על חטאם של אנשי נינוה אנו למדים מפסוק 8 :

"וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם"

  אנשי נינוה חטאו בתחום המצוות שבין אדם לחברו.

  עפ"י פסוק 8 מבינים כי חטאם של אנשי נינווה היה: "חמס". מילה זו כוללת בתוכה סוגים שונים של מעשים שליליים    כגון: גניבה , רשע , אי צדק , עוול , גזלה , הרס , שקר , אלימות , לקיחה בכוח.

  כלומר, שמירה על מצוות שבין אדם לחברו הינם אוניברסליים ומחייבים את כל עמי העולם.

   לפי המדרש העולם יכול להתקיים גם בלי קיום מצוות שבין אדם לאלוהים, אך אין לעולם קיום בלי       שמירה על מצוות שבין אדם לחברו. נוסף על כך , יום הכיפורים מכפר על חטאים שבין אדם לאלוהיו ,      אך, על חטאים שבין אדם לחברו אינו מכפר, עד שיתפייסו ביניהם החברים.

  המצוות שבין אדם לחברו מבטאים את החובה של אדם כלפי זולתו. הם מתבססים על מוסר וצדק.

 רעיונות מרכזיים לפרק ג'

1.       החזרה בתשובה היא ערך יסודי באמונת ישראל
2.       תהליך החזרה בתשובה של אנשי נינוה נעשה בארבעה שלבים (שלבים 2 ו3 יכולים להתקיים במקביל)

         שלב 1 – הכירו אנשי נינוה בחטאיהם "ויאמינו אנשי נינוה באלוהים" (ג' 5). 

         שלב 2  – הביעו את החרטה שלהם במנהגי אבל ותפילה

         שלב 3- בקשת סליחה 
         שלב 4 - שינו את התנהגותם "וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם"  (ג' 8)

 חטאיהם של אנשי נינוה :

ביהדות קיימים שתי סוגי מצוות:

1.         מצוות בין אדם לחברו: צדקה ,כבוד לזולת, עזרה לזולת, ביקור חולים.
2.         מצוות שבין אדם למקום (לה') : שמירת השבת ,שמירת החגים , תפילה , הנחת מזוזה.

תוכן פרק ד'

 יונה הצליח בשליחותו. אנשי נינוה האמינו לו, חזרו בתשובה והעיר ניצלה.

 אולם יונה כועס: "וירע אל יונה רעה גדולה ויחר לו" (ד' 1)

 הסיבה העיקרית לבריחתו של יונה משליחותו נאמרת במפורש בדבריו "על כן קדמתי לברוח תרשישה כי ידעתי   כי אתה אל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה" (ד' 2).

 לדעתו של יונה, אנשי נינוה לא היו ראויים לרחמים ולסליחה – על פי השקפת יונה, יש לנהוג על פי מידת הדין,   חוטא חייב להיענש.

 הסיבה לבריחה הייתה, אם כן, אי הסכמתו של יונה עם האל לגבי הדרך הראויה בה יש לנהל את העולם !

 כיוון שיונה ידע מראש כי האל ינהג באנשי נינוה על-פי מידת הרחמים, הוא סרב למלא את שליחותו וברח ממנה.  י     יונה כל כך כועס על ה' שסלח לאנשי נינוה, עד כי הוא מבקש למות "ועתה ה' קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי   מחיי" (ד' 3)

 תגובת ה': האומנם כל כך חורה לך שסלחתי לאנשי נינוה ? "ההיטב חרה לך" (ד' 4)

 יונה אינו עונה, יוצא אל מחוץ לעיר נינוה, בונה סוכה ויושב בצילה לצפות עד אשר יראה מה יהיה בעיר.

 
ואז, ה' רוצה להסביר ליונה את מעשיו:

 משל הקיקיון

 "וימַן (זִמֵּן) ה' קיקיון (שיח שצמיחתו והתפשטותו מהירות מאוד, ועליו הרחבים נותנים צל).

 ה' מלמד את יונה לקח באמצעות הקיקיון: ה' מצמיח את הקיקיון שנותן צֵל ליונה.

 יונה שמח על החסד שעשה אתו האל: "וישמח יונה על הקיקיון שמחה גדולה" (ד' 6)

 ה' מזמן תולעת שאוכלת את הקיקיון ובהמשך מזמן ה' רוח חמה. השמש תופחת על ראשו של יונה. יונה מרגיש רע   ומתעלף. יונה מבקש בפעם השנייה למות.

 תגובת ה': "ההיטב חרה לך על הקיקיון" (ד' 9) , האם כואב לך מאוד על אובדן הקיקיון ?

 תגובת יונה: "היטב חרה לי עד מוות" (ד' 9)

 מוסר ההשכל של משל הקיקיון: "ויאמר ה' אתה חסת על הקיקיון (אתה הצטערת על הקיקיון) אשר לא עמלת בו ולא  גדילתו שבן לילה היה ובן לילה אבד (ד' 10) ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה" (ד' 11).

 זוהי שאלה רטורית: ה' אומר ליונה – כואב לך על הקיקיון אשר לא עמלת עבורו ולא גדלת אותו, שבלילה אחד היה   ובלילה השני נעלם – ואני לא אחוס על העיר הגדולה נינוה, שיש בה יותר מ- 120,000 בני אדם ותינוקות (שאינם   יודעים להבדיל בין ימינם לשמאלם) ובעלי חיים ?

 במילים אחרות, אם אתה חסת והצטערת על הקיקיון שלא עבדת עבורו ולא גידלת אותו ואשר היה בן לילה ובן לילה   אבד– קל וחומר (על אחת כמה וכמה) שאני אחוס על העיר נינוה, שיש בה אלפי בני אדם, תינוקות ובע"ח.

 רעיונות מרכזיים לפרק ד'

     מידת הדין ומידת הרחמים: במסורת היהודית נזכרות מידות של ה' (תכונות).
      שתי התכונות העיקריות של ה' הן מידת הדין ומידת הרחמים.
      שתי תכונות אלה משלימות אחת את השנייה.

   מידת הדין – הנהגת העולם על-פי הצדק, המשפט והענישה.

   ה’ שולט בכל מקום, יודע את מחשבות האדם, ולא ניתן להימלט ממנו. 
   ה’ שופט גם את העמים הזרים על חטאים שבין אדם לחברו.                                                            עונש עשוי להתבטל אם החוטא יחזור בו ממעשיו הרעים.                                                                 מידת הרחמים והסליחה חשובות מיוקרתו של הנביא (אם העונש יתבטל, ייתפס הנביא כבלתי-אמין).  

משימה