|
יהושע פרק ב'
א וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן - נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמר לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ וַיֵּלְכוּ וַיָּבאוּ בֵּית אִשָּׁה זוֹנָה וּשְׁמָהּ רָחָב וַיִּשְׁכְּבוּ שָׁמָּה:
ב וַיֵּאָמַר לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ לֵאמר הִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ הֵנָּה הַלַּיְלָה מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַחְפּר אֶת הָאָרֶץ:
ג וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יְרִיחוֹ אֶל רָחָב לֵאמר הוֹצִיאִי הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלַיִךְ אֲשֶׁר בָּאוּ לְבֵיתֵךְ כִּי לַחְפּר אֶת כָּל הָאָרֶץ בָּאוּ:
ד וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַתִּצְפְּנוֹ וַתּאמֶר כֵּן בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים וְלא יָדַעְתִּי מֵאַיִן הֵמָּה:
ה וַיְהִי הַשַּׁעַר לִסְגּוֹר בַּחשֶׁךְ וְהָאֲנָשִׁים יָצָאוּ לא יָדַעְתִּי אָנָה הָלְכוּ הָאֲנָשִׁים רִדְפוּ מַהֵר אַחֲרֵיהֶם כִּי תַשִּׂיגוּם:
ו וְהִיא הֶעֱלָתַם הַגָּגָה וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ הָעֲרֻכוֹת לָהּ עַל הַגָּג:
ז וְהָאֲנָשִׁים רָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם דֶּרֶךְ הַיַּרְדֵּן עַל הַמַּעְבְּרוֹת וְהַשַּׁעַר סָגָרוּ אַחֲרֵי כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ הָרדְפִים אַחֲרֵיהֶם:
ח וְהֵמָּה טֶרֶם יִשְׁכָּבוּן וְהִיא עָלְתָה עֲלֵיהֶם עַל הַגָּג:
ט וַתּאמֶר אֶל הָאֲנָשִׁים יָדַעְתִּי כִּי נָתַן יְהוָה לָכֶם אֶת הָאָרֶץ וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ וְכִי נָמגוּ כָּל ישְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם:
י כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יְהוָה אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחן וּלְעוֹג אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתָם:
יא וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם כִּי יְהוָה אֱלהֵיכֶם הוּא אֱלהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת:
יב וְעַתָּה הִשָּׁבְעוּ נָא לִי בַּיהוָה כִּי עָשִׂיתִי עִמָּכֶם חָסֶד וַעֲשִׂיתֶם גַּם אַתֶּם עִם בֵּית אָבִי חֶסֶד וּנְתַתֶּם לִי אוֹת אֱמֶת:
יג וְהַחֲיִתֶם אֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי וְאֶת אַחַי וְאֶת (אַחְוֹתַי) [אַחְיוֹתַי] וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְהִצַּלְתֶּם אֶת נַפְשׁתֵינוּ מִמָּוֶת:
יד וַיּאמְרוּ לָהּ הָאֲנָשִׁים נַפְשֵׁנוּ תַחְתֵּיכֶם לָמוּת אִם לא תַגִּידוּ אֶת דְּבָרֵנוּ זֶה וְהָיָה בְּתֵת יְהוָה לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְעָשִׂינוּ עִמָּךְ חֶסֶד וֶאֱמֶת:
טו וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל בְּעַד הַחַלּוֹן כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה וּבַחמָה הִיא יוֹשָׁבֶת: טז וַתּאמֶר לָהֶם הָהָרָה לֵּכוּ פֶּן יִפְגְּעוּ בָכֶם הָרדְפִים וְנַחְבֵּתֶם שָׁמָּה שְׁלשֶׁת יָמִים עַד שׁב הָרדְפִים וְאַחַר תֵּלְכוּ לְדַרְכְּכֶם:
יז וַיּאמְרוּ אֵלֶיהָ הָאֲנָשִׁים נְקִיִּם אֲנַחְנוּ מִשְּׁבֻעָתֵךְ הַזֶּה אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ:
יח הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָאִים בָּאָרֶץ אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ וְאֶת אָבִיךְ וְאֶת אִמֵּךְ וְאֶת אַחַיִךְ וְאֶת כָּל בֵּית אָבִיךְ תַּאַסְפִי אֵלַיִךְ הַבָּיְתָה:
יט וְהָיָה כּל אֲשֶׁר יצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתֵךְ הַחוּצָה דָּמוֹ בְראשׁוֹ וַאֲנַחְנוּ נְקִיִּם וְכל אֲשֶׁר יִהְיֶה אִתָּךְ בַּבַּיִת דָּמוֹ בְראשֵׁנוּ אִם יָד תִּהְיֶה בּוֹ:
כ וְאִם תַּגִּידִי אֶת דְּבָרֵנוּ זֶה וְהָיִינוּ נְקִיִּם מִשְּׁבֻעָתֵךְ אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ:
כא וַתּאמֶר כְּדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא וַתְּשַׁלְּחֵם וַיֵּלֵכוּ וַתִּקְשׁר אֶת תִּקְוַת הַשָּׁנִי בַּחַלּוֹן:
כב וַיֵּלְכוּ וַיָּבאוּ הָהָרָה וַיֵּשְׁבוּ שָׁם שְׁלשֶׁת יָמִים עַד שָׁבוּ הָרדְפִים וַיְבַקְשׁוּ הָרדְפִים בְּכָל הַדֶּרֶךְ וְלא מָצָאוּ:
כג וַיָּשֻׁבוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַיֵּרְדוּ מֵהָהָר וַיַּעַבְרוּ וַיָּבאוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן - נוּן וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֵת כָּל הַמּצְאוֹת אוֹתָם:
כד וַיּאמְרוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ כִּי נָתַן יְהוָה בְּיָדֵנוּ אֶת כָּל הָאָרֶץ וְגַם נָמגוּ כָּל ישְׁבֵי הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ:
1 . הַשִּׁטִּים - שם של המקום האחרון בו ישבו בנ"י לפני כניסתם לארץ כנען.
3. אִשָּׁה זוֹנָה - עפ' תרגם רשי' - בעלת בית מלון, יתכן שהמילה זונה קשורה למזונות (אוכל).
18. אוֹת אֱמֶת - סימן אמיתי ומוחשי שיזהיר את בנ"י מפגיעה בה.
22. הָהָרָה - אל ההר כוון מערב (ההפך מהצד אליו שלחה את שליחי מלך יריחו.
מחנה בני ישראל נמצא בשיטים שבאזור עבר הירדן המזרחי. יהושע מעוניין לאסוף
מידע על המקום שאותו בני ישראל אמורים לכבוש (העיר יריחו) . ולכן הוא מחליט לשלוח
שלושה מרגלים שאת שמותיהם ומוצאם איננו יודעים כדי שיחפרו את הארץ -
(שיחקרו את הארץ וימצאו את הדרכים הטובות ביותר לכיבושה). יהושע אינו נותן
למרגלים הוראות אלא מאפשר להם להתרשם בעצמם מהמקום. המרגלים מגיעים לביתה
של רחב שכנראה הייתה זונה ( בעלת בית מלון), המלון נמצא על חומת העיר , אנשים רבים
התארחו בו והמרגלים בחרו לגור במקום שכזה, כנראה כדי לא לעורר חשד לגבי היותם
מקרב בני ישראל וגם כי במקום כזה שבו אנשים, אוכלים, שותים ומשוחחים ניתן לאסוף מידע .
מלך יריחו ששמע על כניסתם של המרגלים, שלח את חייליו להודיע לרחב שבביתה ישנים
מרגלים שמסכנים את יריחו וביקש ממנה להסגיר אותם לידי חייליו. רחב הסתירה את
המרגלים על גג ביתה בין עצי הפישתים ואמרה לחיילי המלך כי אכן, באו אנשים אך היא לא
ידעה מי הם וכשירד הלילה, לפני שסגרו את שער העיר הם עזבו ואולי אם החיילים ימהרו, י
יספיקו להשיגם.
חיילי המלך עשו כדבריה והחלו לרדוף אחרי שני המרגלים אל מחוץ לעיר. מהר עלתה רחב
אל הגג , פנתה אל שני המרגלים ואמרה: כל אנשי האזור שמעו על כוחו של אלוהיכם ועל
הניסים שעשה. כיצד יבש את ים סוף, חצה אותו לשניים וכיצד ניצחתם בעזרתו את סיחון
ועוג במדבר. כולם מפוחדים וחוששים מפניכם ויודעים כי לא ניתן לנצח אתכם.
ועכשיו, לאחר שעזרתי לכם והיצלתי את חייכם, החזירו לי טובה תחת טובה והבטיחו לי כי
אתם תצילו אותי ואת בני משפחתי. אני רוצה סימן שבעזרתו יזהו אותי בנ"י שיכבשו את
יריחו ובעזרתו ידעו לא להרוג אותי ואת בני משפחתי. המרגלים עונים לרחב כי הם מבטיחים
לה שבמידה ויפגעו בה ובבני משפחתה הם ימותו בעצמם ומעמידים בפניה 3 תנאים:
1. הם מורים לה להכניס את כל בני משפחתה לביתה ולא לתת לאף אחד לצאת החוצה בזמן
המילחמה .
2. אסור לה לספר על ההסכם לאף אחד כדי שלא יצטרפו לביתה אנשים שאינם
שייכים לבני משפחתה..
3. כדי שבנ"י יזהו את ביתה עליה לשים חבל ובו שזור חוט אדום בחלון ממנו הם עומדים להימלט.
במידה ולא תמלא את שלושת התנאים, הם לא יעזרו לה וייהיו נקיים מההבטחה.
רחב מסכימה, עוזרת להם להימלט דרך החלון ויועצת להם לברוח לצד מערב אל ההרים,
ההיפך ממקום הימצאם של יהושע והמחנה, כדי לא לפגוש בחיילי מלך יריחו שמחפש אותם
לחכות שם שלושה ימים ורק אז לחזור את מחנה ישראל. המרגלים עשו כדבריה ,
וכשחזרו למחנה סיפרו ליהושע כי ה' יתן להם את הניצחון והעם היושב ביריחו
ממש נמס מפחד נחת זרועו של עם ישראל.
|
.gif)
