תורה - לי , סיור בשביל התורה, במדבר פרק כד'

פרק כד' - בלעם מברך את ישראל פעם נוספת

ומנבא על ישראל והאומות

לקראת נאומו השלישי, בלעם מבין דברים שלא הבי קודם. כעת הוא ידע שה' נחוש לברך את ישראל והחליט שלא לנקוט בשום פעולה של כישוף וקסם.

בפרק זה מתקיים מהפך באופי נבואתו

- בלעם נוטש את מעשי הקסמים.
- רוח אלהים שורה עליו, כמו על מנהיגי ישראל ונביאיו.

נקרא את הפרק:

(א)
וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי יְהוָה לְבָרֵךְ אֶת־יִשְׂרָאֵל וְלֹא־הָלַךְ כְּפַעַם־בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים וַיָּשֶׁת אֶל־הַמִּדְבָּר פָּנָיו׃
(ב)
וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת־עֵינָיו וַיַּרְא אֶת־יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים׃
(ג)
וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן׃
(ד)
נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי־אֵל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם׃
(ה)
מַה־טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל׃
(ו)
כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר כַּאֲהָלִים נָטַע יְהוָה כַּאֲרָזִים עֲלֵי־מָיִם׃
(ז)
יִזַּל־מַיִם מִדָּלְיָו וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ׃
(ח)
אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם וְחִצָּיו יִמְחָץ׃
(ט)
כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר׃

בלעם ראה שה' רוצה שוב שיברך את ישראל וניסה לשכנע את ה' שיאפשר לו לקלל אותם בדרך עקיפה. בלעם התכוון שעל ידי שיזכיר את חטאיהם, הקללה תחול מאליה מבלי שהוא יקלל אותם במפורש ובכך לא ימרה את פי ה'. אך בלעם לא היה זה ששולט ברצונו אלא ה' . כאשר הרים בלעם את פניו כלפי המדבר כדי להזכיר את חטא העגל וראה את הסדר שבמחנה ישראל רצונו לקלל הפך לנבואת ברכה. הוא עמד משתהה ונדהם. כל שבט חנה בפני עצמו, ופתחי האוהלים של בני ישראל לא היו אחד מול השני, כך שהייתה הקפדה על צניעות במחנה והוא החל להתנבא: " אלו הם הדברים של בלעם שהוא בנו של בעור אלו הם דבריו של אדם שרואה טוב. אלו הם דבריו של אדם ששמע דברים מלפני ה' כשהיה שוכב וישן בלילה, והיה זוכה ל"גילוי עיניים" כלומר לנבואה. יעקב! (הכוונה היא לעם ישראל). אוהליך טובים, שהרי פתחי האוהלים שלכם אינם נמצאים מול פתחם של האוהלים של חבריכם, ואם כן, הצורה שבה האוהלים שלכם מסודרים היא בצורה צנועה.הוא מסתכל על עם ישראל ומשבח את האוהלים שלו. את הפרטיות, את העדינות, את יסודות הבית היהודי, את הקשר המשפחתי. מחנה ישראל דומה ביופיו לנחל שזורם לרחוק. מחנה ישראל דומה בעיניו לגינה שנמצאת על נהר הפרת ומקבלת מנהר הפרת את מימיה, לבושם (שנקרא אוהל) שה' נטע בגן עדן. לארזים שנטועים ליד מקור מים, שגדלים בצורה יפה ובעתיד, ייצאו מים מהבארות של עם ישראל - הכוונה היא שבעתיד יהיה מלך שיגדל ומלכותו תגדל, והוא ישלוט בעמים חזקים, זרעו יזכה להצלחה רבה, כמו שזרע שנמצא ליד מקור מים צומח יפה. המלך הראשון של עם ישראל יהיה חזק יותר מאגג מלך עמלק והמלוכה בישראל תלך ותתחזק. ה' שהוציא את בני ישראל ממצרים, הוא שנתן לבני ישראל את כל הטוב הזה. ה' הוא חזק, גבוה ותקיף מאוד והוא שנותן לישראל את כל העוצמה הזאת. עם ישראל ייקח שלל וישבור את עצמות העמים ששונאים אותו. ה' ימחץ את חיציו בעמים שיילחמו נגד בני ישראל, ה' יכה אותם. עם ישראל ישכון בארץ ישראל בצורה בטוחה ובגבורה גדולה, כמו שהאריה שוכב ואינו צריך לדאוג שחיות אחרות יתקיפו אותו, כמו שחיות אחרות אינן יכולות להקים לביאה, כיוון שהלביאה חזקה מהם, כך לא תהיה מלכות אחת שתצליח לזעזע את בני ישראל ולהציק להם. מי שיברך את עם ישראל יהיה מבורך בעצמו ומי שיקלל את עם ישראל יהיה מקולל בעצמו.

(י)
וַיִּחַר־אַף בָּלָק אֶל־בִּלְעָם וַיִּסְפֹּק אֶת־כַּפָּיו וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל־בִּלְעָם לָקֹב אֹיְבַי קְרָאתִיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים׃
(יא)
וְעַתָּה בְּרַח־לְךָ אֶל־מְקוֹמֶךָ אָמַרְתִּי כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ וְהִנֵּה מְנָעֲךָ יְהוָה מִכָּבוֹד׃
(יב)
וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל־בָּלָק הֲלֹא גַּם אֶל־מַלְאָכֶיךָ אֲשֶׁר־שָׁלַחְתָּ אֵלַי דִּבַּרְתִּי לֵאמֹר׃
(יג)
אִם־יִתֶּן־לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת־פִּי יְהוָה לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי אֲשֶׁר־יְדַבֵּר יְהוָה אֹתוֹ אֲדַבֵּר׃
(יד)
וְעַתָּה הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי לְכָה אִיעָצְךָ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים׃
(טו)
וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן׃
(טז)
נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי־אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם׃
(יז)
אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל־בְּנֵי־שֵׁת׃
(יח)
וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל׃
(יט)
וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר׃
(כ)
וַיַּרְא אֶת־עֲמָלֵק וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד׃
(כא)
וַיַּרְא אֶת־הַקֵּינִי וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ׃
(כב)
כִּי אִם־יִהְיֶה לְבָעֵר קָיִן עַד־מָה אַשּׁוּר תִּשְׁבֶּךָּ׃
(כג)
וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל׃
(כד)
וְצִים מִיַּד כִּתִּים וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ־עֵבֶר וְגַם־הוּא עֲדֵי אֹבֵד׃
(כה)
וַיָּקָם בִּלְעָם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ וְגַם־בָּלָק הָלַךְ לְדַרְכּוֹ׃

בלק כעס על בלעם ואמר לו: "אני קראתי לך כדי לקלל את אויביי, את בני ישראל ובתמורה לכך הבטחתי לכבד ולשלם לך ביד רחבה, אך מאחר שה' מנע ממך מלקלל אותם ברכת אותם שלוש פעמים". בלעם ענה לבלק: " הרי אמרתי אל השליחים ששלחת אליי, גם אם בלק ייתן לי את כל ביתו מלא בכסף וזהב, אין לי רשות לעבור על גזירתו של ה' לעשות דבר טוב או דבר רע מרצוני. אני אומר רק את מה שה' מורה לי לומר ועכשיו הנני חוזר למקומי אל ביתי אבל אני אתן לך עצה כיצד להכשיל את בני ישראל - הכוונה היא לעצה שבנות מואב יכשילו את בני ישראל בכך שהן ינשאו להם ויגרמו להם לא להאמין בה' ולהתבולל. לאחר הדברים הללו החל בלעם להתנבא - לשאת את המשל שבנבואתו, ולומר את דברי ה' (הנבואה נאמרת בגוף שלישי): "אלו הם הדברים של בלעם שהוא בנו של בעור, אלו הם דבריו של אדם ששמע דברים מלפני ה'. (בלעם שהיה קוסם ידע לכוון בדיוק לרגע הקצר ביום בו ה' כועס, ואז היה מקלל את מי שרצה לקלל) כאשר בלעם היה שוכב וישן בלילה, הוא היה זוכה ל"גילוי עיניים" כלומר לנבואה, כך בשעה שישנתי ראיתי את גדולתם של ישראל, ואין הדבר הולך לקרות בזמן הקרוב אלא בעתיד.

לאחר מכן החל נתנבא לגבי גורלו של עם ישראל ושל האומות סביבו. "כי אז יקום מנהיג מבני ישראל (כשהכוונה כנראה לדוד שיהרוג את כל האנשים החשובים של מואב וימלוך על כל צאצאיו של שת. העם האדומי שלא הסכימו שבני ישראל יעברו בשטחם ינושלו עי' בני ישראל מאדמתם.העם העמלקי שהיה העם הראשון שנלחם בישראל סופו אבדון כלומר יושמד. בניו של יתרו משבט הקיני שהיו ידידים של בני ישראל לא יפגעו. אמנם האשורים ישבו אותם אך זה יהיה זמני. בלעם מתאר היסטוריה רחוקה שבה בעתיד, יהיה מנהיג מעם ישראל שימשול, כשהכוונה היא למלך המשיח שעתיד להשמיד את העיר החשובה של אדום - היא רומא. בלעם ראה את הפורענות שעתידה לבוא על עמלק. עמלק הוא העם הראשון שנלחם נגד בני ישראל ובסוף ייאבד עמלק בידי ישראל. בלעם הסתכל על גדולתם של צאצאיו של יתרו בלעם התחיל לשאת את המשל שבנבואתו על צאצאיו של יתרו, מקום מושבך הוא מקום חזק ויציב, אתה תגור בעיר חזקה בני הקיני, גם אם אתם עומדים להיות מבוערים ממקומכם, גם אם אתם תוגלו ממקומכם עד להיכן יכול אשור להגלות אותך? הרי גם אם אתה תגלה, מצבך יהיה עדיין טוב יותר משאר העמים שהתנגדו לישראל ושיושמדו, ואתה עתיד לחזור מהגלות יחד עם כל ישראל בלעם המשיך לשאת את דברי נבואתו, וכך אמר יכול לחיות ולא ליפול בידיהם של אלה, בידיהם של מלך אשור, שיבלבל את האומות ועל אשור יבואו אוניות גדולות מלאות ברומיים (צים היינו אוניות וכיתים היינו רומיים) הרומיים ייענו את ממלכת אשור ייענו הרומיים את כל אלה הנמצאים בעבר הנהר בסוף גם הרומיים עתידים להיאבד בלעם קם והלך וחזר אל מקומו, גם בלק הלך למקומו:

תנך בחרוזים - סרטון פרשת בלק