תורה - לי , סיור בשביל התורה, במדבר כא'

במדבר כא' - נחש הנחושת

בפרק זה ישנו רצף של אירועים הקשורים לשנת הארבעים, ובמרכזם מלחמות ישראל - עם מלך ערד, ובהמשך עם סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן. בפרק מובא סיפור תלונה, שהוא תוצאה מהתארכות הדרך בעקבות הסירוב של מלך אדום לתת לישראל לעבור בארצו. בפרק מובאות גם שתי שירות: שירת הבאר ושירת המושלים. בתקופה שבה שבה עוסק הפרק, בנ"י התקרבו לארץ ישראל. היו שני מלכים שהיו סמל החוזק והגודל: סיחון מלך האמורי, שהיה חזק מאוד וכבש אזורים שלמים ממואב, ועוג מלך הבשן, שהיה ענק. שניהם נחשבו למלכים בלתי מנוצחים. ואת שניהם עומדים בנ"י לפגוש.

מפת הנדודים במדבר

נקרא את הפרק

(א)
וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ־עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי׃
(ב)
וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַיהוָה וַיֹּאמַר אִם־נָתֹן תִּתֵּן אֶת־הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת־עָרֵיהֶם׃
(ג)
וַיִּשְׁמַע יְהוָה בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֶת־הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת־עָרֵיהֶם וַיִּקְרָא שֵׁם־הַמָּקוֹם חָרְמָה׃

בני ישראל ממשיכים להתקדם בארץ כנען. מלך ערד שישב בדרום הארץ באזור הנגב שמע שהם מתקרבים ומיד יצא להלחם בהם ולקח שבויים. בני ישראל התפללו לה' ונדרו נדר (נדר הוא הבטחה שאדם מבטיח בשבועה והוא מתחייב לקיים אותה מתוך רצונו החפשי מבלי שהוא מצווה עליה. את הנדר אין להפר. לנדר שני חלקים: תנאי והתחייבות – "אם… אז…". ייתכן שאמונתם של הנודרים מתחזקת ברגעים קשים, אנשים האמינו כי הבטחה בשבועה תעזור להם במצוקתם). הנדר היה שאם ה' יתן להם לנצח את מלך ערד אז העם לא יקח חרם (חרם הוא דבר המוקדש לה' - כל מה שנלקח במלחמה, רכוש ושבויים ואסור לבני אדם להנות ממנו במלחמה כל מה שנכבש בחרם הוא רכושו של ה' אלא אם כן נאמר אחרת ). מאז שבני האדם החלו ללחום זה בזה לקיחת השלל היא תופעה מוכרת. ביזה: רכוש שנגזל, שלל, רכוש שנלקח במלחמה. כיום ישנם חוקים והוראות לחיילים על דרכי התנהגות בעת מלחמה: בצה"ל אסורה הביזה בפקודות מטכ"ל על פי כללי המשפט הבינלאומי- סעיף 74 בחוק הצבאי קובע כי חייל שבז ביזה, או שפרץ לבית או למקום אחר כדי לבוז ביזה דינו מאסר עשר שנים (וויקיפדיה).

(חרם מול ביזה)

1. (ד)
  וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם־סוּף לִסְבֹב אֶת־אֶרֶץ אֱדוֹם וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ־הָעָם בַּדָּרֶךְ׃
2. (ה)
  וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל׃
3. (ו)
  וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת־הָעָם וַיָּמָת עַם־רָב מִיִּשְׂרָאֵל׃
4. (ז)
  וַיָּבֹא הָעָם אֶל־מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי־דִבַּרְנוּ בַיהוָה וָבָךְ הִתְפַּלֵּל אֶל־יְהוָה וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת־הַנָּחָשׁ וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה בְּעַד הָעָם׃
5. (ח)
  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל־נֵס וְהָיָה כָּל־הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי׃
6. (ט)
  וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל־הַנֵּס וְהָיָה אִם־נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת־אִישׁ וְהִבִּיט אֶל־נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי׃

בני ישראל המשיכו בנדודים אך מכיוון שלא יכלו לעבור דרך ארץ אדום, הדרך התארכה ולעם נגמרה הסבלנות ולהם החלו להתלונן שוב בפני משה שהוציא אותם ממצרים למות במדבר בלי לחם ומים והלחם (המן) שהם מקבלים מה' מקולקל. ה' כעס מאד על כפיות הטובה ושלח נחשים ארסיים שהכישו אותם ורבים מבני ישראל מתו. בני ישראל הבינו שטעו, נגשו אל משה הודו בחטא שבו דיברו נגד ה' ומשה והכעיסו אותם וביקשו ממנו שיתפלל אל ה' כדי שיסיר מהם את הנחשים. ה' הורה למשה להכין נחש עשוי נחושת ולשים אותו בקצה מקל ארוך. כל מי שהכיש אותו נחש יסתכם בנחש שנמצא על המקל וינצל (הכוונה היתה שמי שיסתכל על הנחש בעצם יביט למעלה אל ה' וכך ינצל, שהרי הנחש הוא פסל ונאמר" לא תעשה לך פסל או מסכה" ועל כן הנחש הוא רק הסיבה להתבוננות בה'). משה עושה כדברי ה' ואכן, שוב עושה ה' ניסים ובני ישראל ניצלים בזכותו.

נחש הנחושת מתוך הספר: "The story of the Bible from Genesis to Revelation", ויקישיתוף

משימה 1

קראו פסוקים ד' - ט' העתיקו את הטבלה למחברת ומלאו אותה:

השלב בסיפור	הפסוק	משמעותו
החטא
העונש
נשיאה באחריות
מחילה

(י)
וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּאֹבֹת׃
(יא)
וַיִּסְעוּ מֵאֹבֹת וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי מוֹאָב מִמִּזְרַח הַשָּׁמֶשׁ׃
(יב)
מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ בְּנַחַל זָרֶד׃
(יג)
מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ מֵעֵבֶר אַרְנוֹן אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר הַיֹּצֵא מִגְּבוּל הָאֱמֹרִי כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב בֵּין מוֹאָב וּבֵין הָאֱמֹרִי׃
(יד)
עַל־כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת יְהוָה אֶת־וָהֵב בְּסוּפָה וְאֶת־הַנְּחָלִים אַרְנוֹן׃
(טו)
וְאֶשֶׁד הַנְּחָלִים אֲשֶׁר נָטָה לְשֶׁבֶת עָר וְנִשְׁעַן לִגְבוּל מוֹאָב׃
(טז)
וּמִשָּׁם בְּאֵרָה הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה לְמֹשֶׁה אֱסֹף אֶת־הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם׃
(יז)
אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת־הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ־לָהּ׃
(יח)
בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה׃
(יט)
וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת׃
(כ)
וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְנִשְׁקָפָה עַל־פְּנֵי הַיְשִׁימֹן׃

בני ישראל ממשיכים במסע , עוברים דרך ארץ ארנון וממשיכים אל מקום שנקרא באר. בבאר ה' הורה למשה להשקות אותם מים מבאר שהיתה במקום. בני ישראל שמחו מאד ושרו שיר הלל לה'. שיר זה נקרא "שירת הבאר" בשיר זה

הבאר היא לא רק באר מים. הבאר משולה לתורה שמשקה את העם מים חיים, בזכות שרים ונדיבי עם שהם אבותינו שלמדו והשקיעו וזכו בתורה במדבר במתנה. מי שדבק בלימוד תורה – הופך לנחליאל, נחלה שהנחיל הא-ל. החיבור איתה הופך אותנו לנחלת א-ל, כמו חבל ארץ, נחלה של הבורא, שאף אחד לא יכול לשלוט עליו, וככה הוא הופך לנצחי, ומנחליאל במות – מי שהפך את עצמו לנחלה של הבורא, לא ירד לעולם מעל במת ההיסטוריה, מקומו נצחי על במת ההיסטוריה. הוא שם לנצח. כלומר מי שדבק בתורה יהיה ניצחי ולא יעלם - עם ישראל לא יעלם מבמות ההיסטוריה לעולם בגלל האמונה שלו באלוהים ובתורתו. השיר מראה לנו שאמונתו של העם בה' מתחזקת.
(כא)
וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל־סִיחֹן מֶלֶךְ־הָאֱמֹרִי לֵאמֹר׃
(כב)
אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ עַד אֲשֶׁר־נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ׃
(כג)
וְלֹא־נָתַן סִיחֹן אֶת־יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת־כָּל־עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה וַיָּבֹא יָהְצָה וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל׃
(כד)
וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי־חָרֶב וַיִּירַשׁ אֶת־אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן עַד־יַבֹּק עַד־בְּנֵי עַמּוֹן כִּי עַז גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן׃
(כה)
וַיִּקַּח יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל־הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכָל־עָרֵי הָאֱמֹרִי בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכָל־בְּנֹתֶיהָ׃
(כו)
כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִוא וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן וַיִּקַּח אֶת־כָּל־אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד־אַרְנֹן׃
(כז)
עַל־כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן׃
(כח)
כִּי־אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן אָכְלָה עָר מוֹאָב בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן׃
(כט)
אוֹי־לְךָ מוֹאָב אָבַדְתָּ עַם־כְּמוֹשׁ נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן׃
(ל)
וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד־דִּיבוֹן וַנַּשִּׁים עַד־נֹפַח אֲשֶׁר עַד־מֵידְבָא׃
(לא)
וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי׃

(לב)
וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לְרַגֵּל אֶת־יַעְזֵר וַיִּלְכְּדוּ בְּנֹתֶיהָ ויירש [וַיּוֹרֶשׁ] אֶת־הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר־שָׁם׃
(לג)
וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ־הַבָּשָׁן לִקְרָאתָם הוּא וְכָל־עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה אֶדְרֶעִי׃
(לד)
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה אַל־תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת־כָּל־עַמּוֹ וְאֶת־אַרְצוֹ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן׃
(לה)
וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת־בָּנָיו וְאֶת־כָּל־עַמּוֹ עַד־בִּלְתִּי הִשְׁאִיר־לוֹ שָׂרִיד וַיִּירְשׁוּ אֶת־אַרְצוֹ׃

בנ"י מבקשים מסיחון מלך האמורי לעבור בגבולו. סיחון מסרב ויוצא לקראת ישראל למלחמה. אם אצל אדום הייתה קודם תגובה מילולית של סירוב ואחר כך יציאה למלחמה, ואילו סיחון אין שום שיחה, אלא איסוף כל הצבא ויציאה מידית למלחמה כנגד ישראל. מהמהירות בה יצא סיחון למלחמה, נוכל ללמוד על ביטחונו בניצחונו. בנ"י נלחמים בו וכובשים את ארצו – אזור הגלעד. בנ"י כובשים גם את יעזר ובנותיה (הערים שסביבה), הנמצאות מצפון לארצו של סיחון. כאשר עוג מלך הבשן יוצא לקראת ישראל למלחמה, בנ"י נלחמים גם בו וכובשים את ארצו – אזור הבשן ואת העיר חשבון כבשו והשתלטו על כל ארץ האמורי. בני ישראל הופכים ללוחמים.