במדבר פרק טז' - קורח ועדתו

 ה' כעס על מעשיהם של בני ישראל והעניש אותם בכך שהם ימשיכו להסתובב במדבר עוד 40 שנה עד שדור המדבר ימות כי זהו דור של עבדים שלא מתאים להיכנס לארץ ישראל. לא כולם אהבו את הרעיון הזה ודבר מביא למרד במנהיגותם של משה ואהרון עי'שתי קבוצות .

בראש קבוצה אחת עומדים קורח ועדתו, המבקשים כהונה לכל בני לוי.

את הקבוצה השנייה מנהיגים דתן ואבירם משבט ראובן המבקשים מעמד מיוחד לשבט ראובן – ראובן היה בנו בכורו של יעקב.

מחלוקת זו מסתיימת במבחנים לשתי הקבוצות אשר בסופם ייתן ה' את האות לבחירתו.

נקרא את הפרק:

1. (א) 

   וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן־יִצְהָר בֶּן־קְהָת בֶּן־לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן־פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן׃

    
2. (ב) 

   וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי־יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי־שֵׁם׃

    
3. (ג) 

   וַיִּקָּהֲלוּ עַל־מֹשֶׁה וְעַל־אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב־לָכֶם כִּי כָל־הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְהוָה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל־קְהַל יְהוָה׃

    

בני ישראל המשיכו לנדוד במדבר, מובלים עי' משה ואהרון. משה היה נביא וה' אמר לו לאן להוביל את עם ישראל. אהרון היה הכהן הגדול שנבחר להקטיר קטורת לפני ה' באוהל מועד.קורח בן דודם שהיה גם הוא משבט לוי, קינא באהרון ורצה להיות כהן במקומו, גם שכניו של קורח דתן ואבירם שהיו משבט ראובן, קנאו במשה והחליטו למרוד במנהיגותו. הם אספו 250 איש חשובים ונכבדים, התקהלו סביב משה ואהרון ואמרו להם בכעס: לקחתם לעצמכם הרבה תפקידים. גם אנחנו חלק מהעם הנבחר. גם אנחנו קדושים כמוכם בעיני ה', גם אנחנו רוצים תפקידים חשובים. מדוע אתם מתנשאים מעלינו וחושבים שאתם יותר שווים מאיתנו?

1. (ד) 

   וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל־פָּנָיו׃

    
2. (ה) 

   וַיְדַבֵּר אֶל־קֹרַח וְאֶל־כָּל־עֲדָתוֹ לֵאמֹר בֹּקֶר וְיֹדַע יְהוָה אֶת־אֲשֶׁר־לוֹ וְאֶת־הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר־בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו׃

    
3. (ו) 

   זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ־לָכֶם מַחְתּוֹת קֹרַח וְכָל־עֲדָתוֹ׃

    
4. (ז) 

   וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי יְהוָה מָחָר וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר־יִבְחַר יְהוָה הוּא הַקָּדוֹשׁ רַב־לָכֶם בְּנֵי לֵוִי׃

    
5. (ח) 

   וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־קֹרַח שִׁמְעוּ־נָא בְּנֵי לֵוִי׃

    
6. (ט) 

   הַמְעַט מִכֶּם כִּי־הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו לַעֲבֹד אֶת־עֲבֹדַת מִשְׁכַּן יְהוָה וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם׃

    
7. (י) 

   וַיַּקְרֵב אֹתְךָ וְאֶת־כָּל־אַחֶיךָ בְנֵי־לֵוִי אִתָּךְ וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם־כְּהֻנָּה׃

    
8. (יא) 

   לָכֵן אַתָּה וְכָל־עֲדָתְךָ הַנֹּעָדִים עַל־יְהוָה וְאַהֲרֹן מַה־הוּא כִּי תלונו [תַלִּינוּ] עָלָיו׃

    
9. (יב) 

   וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה׃

    
10. (יג) 

    הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי־תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם־הִשְׂתָּרֵר׃

     
11. (יד) 

    אַף לֹא אֶל־אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן־לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה׃

     
12. (טו) 

    וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל־יְהוָה אַל־תֵּפֶן אֶל־מִנְחָתָם לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת־אַחַד מֵהֶם׃

     
13. (טז) 

    וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־קֹרַח אַתָּה וְכָל־עֲדָתְךָ הֱיוּ לִפְנֵי יְהוָה אַתָּה וָהֵם וְאַהֲרֹן מָחָר׃

     
14. (יז) 

    וּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וּנְתַתֶּם עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וְהִקְרַבְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אִישׁ מַחְתָּתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַחְתֹּת וְאַתָּה וְאַהֲרֹן אִישׁ מַחְתָּתוֹ׃

     

15. משה, שהיה אדם צנוע מאד ומעולם לא ביקש את המנהיגות אלא נבחר עי' ה' שנגלה לו בסנה הבוער והורה לו להנהיג את העם נפגע ונעצב לאחר ששמע את דברי קורח ועדתו ואז אמר  - ה' יחליט במי הוא בוחר להיות כהן ובמי הוא בוחר להיות מנהיג. מחר בבוקר תגיעו לאוהל מועד ובידכם מחתות (כפות גדולות ) שעליהן תשימו גחלים בוערות וקטורת. מי שהו יקבל את הקטורת שלו והעשן יעלה לה' ברצון, סימן שהוא קדוש כי רק לאנשים קדושים מותר להקטיר קטורת לה' (משה מציע להם את "מבחן הקטורת" כדי להוכיח להם שלא מדובר בהתנשאות אלא במינוי אלוהי).אבל אז משה נזכר, שמי שמקטיר קטורת בלי רשות, עלול למות. אפילו הבנים של אהרן, נדב ואביהוא, מתו כשהקטירו קטורת בלי רשות. משה ידע שקורח ועדתו לא קדושים כמו אהרן, והוא לא רצה שימותו, אז הוא ניסה לשכנע אותם שיוותרו:

    "בבקשה, לפני שאתם מקטירים קטורת, תקשיבו לי. תראו כמה תפקידים חשובים ה' נתן לכם! הרי אתם בני לוי, וה' קרב אתכם אליו! אתם מפרקים את המשכן מרכיבים את המשכן, נושאים את המשכן ושומרים על המשכן. בכל פעם שבני ישראל באים למשכן להקריב קרבנות, אתם עוזרים להם ומשרתים אותם. אז למה אתם רוצים להיות גם כהנים? המעשה שלכם הוא חטא בעיני ה', כי ה' בחר את אהרן. מה אתם כועסים על אהרן? אהרן בכלל לא רצה להיות כהן!

     בינתיים, דתן ואבירם, שלא רצו ללכת אחרי משה, הלכו לאוהלים שלהם. משה רצה להשלים איתם, אז הוא שלח שליחים שיקראו להם. אבל דתן ואבירם לא רצו להשלים, וכשהם ראו את השליחים, הם כעסו ואמרו:לא נעלה! אנחנו לא רוצים לשמוע בקולך! אתה מנהיג גרוע! הוצאת אותנו מארץ מצרים, שהיתה ארץ טובה עם הרבה אוכל טעים! הבאת אותנו למדבר, ואנחנו מתים כאן! הבטחת לנו שתביא אותנו אל ארץ כנען, שהיא ארץ זבת חלב ודבש, ולא קיימת! הבטחת שתתן לנו שדה שנוכל לגדל בו חיטה, וכרם שנוכל לגדל בו ענבים,  ולא קיימת! אתה בכלל לא יודע להנהיג, אתה סתם שתלטן! לא נעלה!".

    דתן ואבירם לא רצו לעלות למשכן, אז הם הקימו משכן משלהם והתחילו להקריב בו קרבנות.
    

    כשמשה שמע את כל ההאשמות של דתן ואבירם, הוא מאד כעס והצטער. הוא התפלל לה' ואמר לו: 

    1. "אל תקבל את הקרבנות שהם מקריבים לך במשכן שלהם! הם סתם מאשימים אותי, אני לא משתלט עליהם! לא לקחתי להם שום דבר, ולא עשיתי רע לאף אחד!" ואז משה חזר לקורח ועדתו כדי לראות אם הם השתכנעו ממה שאמר להם קודם. אבל הם לא השתכנעו, הם עדיין רצו להיות כהנים. אז הוא אמר לקורח: "אתם זוכרים מה קבענו? אתה וכל עדתך תהיו לפני אוהל מועד מחר. גם אהרן יהיה שם. כל אחד מתוך 250 האנשים ייקח מחתה, ישים עליה קטורת ויקריב אותה לפני ה'.
    24. (יח) 
        וַיִּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ עֲלֵיהֶם אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וַיַּעַמְדוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן׃
        . (יט) 
        וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת־כָּל־הָעֵדָה אֶל־פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּרָא כְבוֹד־יְהוָה אֶל־כָּל־הָעֵדָה׃
         (כ) 
        וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן לֵאמֹר׃
         (כא) 
        הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאַכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע׃
         (כב) 
        וַיִּפְּלוּ עַל־פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל־בָּשָׂר הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל־הָעֵדָה תִּקְצֹף׃
         (כג) 
        וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃
         (כד) 
        דַּבֵּר אֶל־הָעֵדָה לֵאמֹר הֵעָלוּ מִסָּבִיב לְמִשְׁכַּן־קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם׃
        (כה) 
        וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיֵּלֶךְ אֶל־דָּתָן וַאֲבִירָם וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל׃
         (כו) 
        וַיְדַבֵּר אֶל־הָעֵדָה לֵאמֹר סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה וְאַל־תִּגְּעוּ בְּכָל־אֲשֶׁר לָהֶם פֶּן־תִּסָּפוּ בְּכָל־חַטֹּאתָם׃
         (כז) 
        וַיֵּעָלוּ מֵעַל מִשְׁכַּן־קֹרֶח דָּתָן וַאֲבִירָם מִסָּבִיב וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים פֶּתַח אָהֳלֵיהֶם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְטַפָּם׃
         (כח) 
        וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי־יְהוָה שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל־הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי־לֹא מִלִּבִּי׃
         (כט) 
        אִם־כְּמוֹת כָּל־הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל־הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא יְהוָה שְׁלָחָנִי׃
         (ל) 
        וְאִם־בְּרִיאָה יִבְרָא יְהוָה וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת־פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת־יְהוָה׃
         (לא) 
        וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם׃
         (לב) 
        וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת־פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת־בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל־הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל־הָרֲכוּשׁ׃
         (לג) 
        וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל־אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל׃
         (לד) 
        וְכָל־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם נָסוּ לְקֹלָם כִּי אָמְרוּ פֶּן־תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ׃
         (לה) 
        וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת יְהוָה וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת׃
    26. 
        
        למחרת בבוקר הגיעו קורח ו - 250 הנשיאים לאוהל מועד. הם החזיקו בידיהם מחתות, שמו עליהן גחלים וקטורת. קורח, שהיה בטוח בהצלחתו, קרא לכל בני ישראל להגיע לפתח אוהל מועד כדי לצפות במעשה ולהוכיח להם שהוא הכי קדוש והוא זה שראוי להנהיג אותם. ואז נגלה ה' בפני העדה. הוא היה מאוכזב מאד מהתנהגותו של עם ישראל כלפי משה ואהרון ומורה להם לזוז ולהתרחק מהעם על מנת שיוכל להשמידו ברגע. כאשר משה ואהרון שומעים זאת הם נופלים על פניהם ומתפללים לה' ואומרים לו: 

        אז ה' אמר משה: "אל, אלהי הרוחות לכל בשר! רק איש אחד חטא - רק קורח אשם בכל הצרות! הוא הסית את בני ישראל! אז למה אתה כועס על כל העדה?"                              תשובתו של ה' היתה: אם אתה רוצה שלא אשמיד את כל העדה, תאמר להם שיתרחקו מהמשכן שקורח דתן ואבירם הקימו לעצמם!" 

        משה הלך למשכן של דתן ואבירם, ואמר אל כל האנשים שהיו שם:

        עכשיו תדעו שלא אני בחרתי להנהיג אתכם, אלא שה' ציווה עליי! אם האנשים האלה שחטאו ימותו באופן טבעי, כמו כל בני האדם, אז תדעו שלא ה' שלח אותי! אבל אם ה' יעשה נס, והאדמה תפתח את פיה ותבלע אותם - אז תדעו שזהו רצון ה' ושכל ההאשמות שלהם נגדי הן בעצם הן האשמות נגד ה'!"."התרחקו מהאוהלים של האנשים הרשעים האלה, ואל תיגעו ברכוש שלהם, כי מי שייגע - ימות יחד איתם!".

         בני ישראל שמעו בקול משה, והתרחקו מהמשכן של קורח דתן ואבירם. רק דתן ואבירם והמשפחות שלהם לא נכנעו, הם עמדו זקופים בפתח האוהל. 

        כשמשה סיים לדבר, האדמה שמתחת לאוהלים של דתן ואבירם נבקעה ,הארץ פתחה את פיה , בלעה אותם וכיסתה את בתיהם ואת משפחתו של קורח ורכושו. בני ישראל שצפו במתרחש  ברחו, נסו על נפשם כי פחדו שהארץ תבלע גם אותם.

        באותו זמן, יצאה אש מהשמים, ושרפה את 250 הנשיאים שיתפו פעולה עם קורח.

        
        
        סרטון - קורח ועדתו
        
        
        
        
        "