תורה - לי , סיור בשביל התורה, פרק יד'

פרק יד' פסוקים א' - לד', מ' - מה' - חטא המרגלים

המרגלים החוזרים מארץ כנען ומדווחים משתי נקודות מבט על מסעם ומוסיפים את הפרשנות שלהם לדברים שראו, התאורים שלהם גורמים לעם לסרב להמשך מסעם. אלוהים ומשה מתווכחים על העונש שיקבלו בני ישראל, משה אינו מוכן שאלוהים ישמיד את בני ישראל. בסופו של דבר אלוהים מקבל את טענת משה, אך גוזר שהדור היוצא ממצרים לא יגיע לארץ המובטחת.

נקרא את הפרק:

תִּשָּׂא כָּל־הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת־קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא׃
(ב)
וַיִּלֹּנוּ עַל־מֹשֶׁה וְעַל־אַהֲרֹן כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל־הָעֵדָה לוּ־מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ־מָתְנוּ׃
(ג)
וְלָמָה יְהוָה מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל־הָאָרֶץ הַזֹּאת לִנְפֹּל בַּחֶרֶב נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז הֲלוֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה׃
(ד)
וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־אָחִיו נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה׃

העם שומע את הדיווח של רוב המרגלים מסיורם בארץ כנען. האנשים נכנסו לפחד וחרדה והתחילו לבכות! הם כעסו על משה ועל אהרן ואמרו להם: 'חבל שלא מתנו במצרים! חבל שלא מתנו במדבר! למה אנחנו צריכים לבוא אל הארץ הזאת, ושהאויבים יהרגו אותנו, וישדדו את הנשים והתינוקות שלנו? יותר טוב שנחזור למצרים!'. הם דיברו אחד עם השני ואמרו: 'בואו נבחר מנהיגים חדשים, ונחזור כולנו יחד למצרים!'.

(ה)
וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל־פְּנֵיהֶם לִפְנֵי כָּל־קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃
(ו)
וִיהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן וְכָלֵב בֶּן־יְפֻנֶּה מִן־הַתָּרִים אֶת־הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם׃
(ז)
וַיֹּאמְרוּ אֶל־כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד׃
(ח)
אִם־חָפֵץ בָּנוּ יְהוָה וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל־הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר־הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ׃
(ט)
אַךְ בַּיהוָה אַל־תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל־תִּירְאוּ אֶת־עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַיהוָה אִתָּנוּ אַל־תִּירָאֻם׃

יהושוע בן נון וכלב בן יפונה, המרגלים היחידים שלא נבהלו מהכנענים ואף שיבחו את הארץ ואמרו כי טובה היא, ניסו להסביר לעם שלא משנה כמה חזקים הכנענים, לעם ישראל יש את הכח החזק ביותר והוא ה'. אם העם לא יכנס לארץ, הרי זו מרידה בה' ואם יכנסו לארץ הרי שבעזרת ה' כיבוש הארץ והניצחון על הכנענים יהיה קל כמו אכילת לחם ולכן אין להם ממה לחשוש.

(י)
וַיֹּאמְרוּ כָּל־הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים וּכְבוֹד יְהוָה נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֶל־כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃
(יא)
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה עַד־אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה וְעַד־אָנָה לֹא־יַאֲמִינוּ בִי בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ׃
(יב)
אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאוֹרִשֶׁנּוּ וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךָ לְגוֹי־גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ׃

דברי יהושוע וכלב לא מתקבלים, והעם רוצה לרגום אותם באבנים. תגובת אלוהים היא סוג של ראי או "מידה כנגד מידה" לעמדה שנקט העם. ה' התגלה באוהל מועד אל כל בני ישראל, ואמר למשה: 'נמאס לי מההתנהגות הרעה של בני ישראל! נמאס לי שהם לא מאמינים בי, אחרי שעשיתי להם כל כך הרבה ניסים ונפלאות! החלטתי שאני רוצה להרוג את כולם במגפה, ולהשאיר בחיים רק אותך, ולהפוך אותך לעם גדול יותר מהם!'.

(יג)
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־יְהוָה וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם כִּי־הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ אֶת־הָעָם הַזֶּה מִקִּרְבּוֹ׃
(יד)
וְאָמְרוּ אֶל־יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת שָׁמְעוּ כִּי־אַתָּה יְהוָה בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר־עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה יְהוָה וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה׃
(טו)
וְהֵמַתָּה אֶת־הָעָם הַזֶּה כְּאִישׁ אֶחָד וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־שָׁמְעוּ אֶת־שִׁמְעֲךָ לֵאמֹר׃
(טז)
מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת יְהוָה לְהָבִיא אֶת־הָעָם הַזֶּה אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּע לָהֶם וַיִּשְׁחָטֵם בַּמִּדְבָּר׃
(יז)
וְעַתָּה יִגְדַּל־נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר׃
(יח)
יְהוָה אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב־חֶסֶד נֹשֵׂא עָוֺן וָפָשַׁע וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֺן אָבוֹת עַל־בָּנִים עַל־שִׁלֵּשִׁים וְעַל־רִבֵּעִים׃
(יט)
סְלַח־נָא לַעֲוֺן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד־הֵנָּה׃

אבל משה אמר לה': 'אם המצרים ישמעו, מה הם יגידו? הרי המצרים זוכרים שהעלית את עם ישראל ממצרים בכוח גדול, אז אם עכשיו הם ישמעו שבני ישראל לא נכנסו לארץ, הם יחשבו שזה בגלל יושבי הארץ! העמים האחרים הרי לא יודעים שאתה כועס על בני ישראל, כי הם שמעו שאתה הולך איתם, והם רואים אותך, ועמוד הענן ועמוד האש שלך הולכים לפניהם במדבר - הם יודעים שאתה אוהב את בני ישראל! ואם עכשיו תהרוג את כל בני ישראל, כל העמים ששמעו עליך יגידו 'ה' היה חלש לא יכל להביא את בני ישראל לארץ שהוא הבטיח להם, אז מתוך רחמים הוא שחט אותם במדבר'! אז בבקשה, תעשה דברים שיגרמו לכולם לראות שאתה חזק! הרי אתה אמרת שאתה אֶרֶךְ אַפַּיִם - סבלני, וְרַב חֶסֶד - עושה הרבה מעשים טובים, נֹשֵׂא עָו‍ֹן וָפָשַׁע - מוכן להבליג כשאנשים עושים פשעים, וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה - לא נותן את כל העונש בבת אחת, אלא פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבוֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים - מעביר חלק מהעונש לילדים, לנכדים ולנינים. אז בבקשה, תסלח לעם ישראל על המעשה הרע שעשו, כי אתה כל כך טוב, וכמו שסלחת להם מאז שיצאו ממצרים ועד עכשיו!'.

(כ)
וַיֹּאמֶר יְהוָה סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ׃
(כא)
וְאוּלָם חַי־אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד־יְהוָה אֶת־כָּל־הָאָרֶץ׃
(כב)
כִּי כָל־הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת־כְּבֹדִי וְאֶת־אֹתֹתַי אֲשֶׁר־עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי׃
(כג)
אִם־יִרְאוּ אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם וְכָל־מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ׃
(כד)
וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה׃
(כה)
וְהָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב בָּעֵמֶק מָחָר פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם הַמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יַם־סוּף׃

ה' שמע את כל הדברים של משה, ואמר לו: 'סָלַחְתִּי, כִּדְבָרֶךָ! אבל אני נשבע, שכל האנשים האלה, שראו אותי מתגלה אליהם, וראו את כל הניסים שעשיתי להם, וכבר עשר פעמים אני עושה להם ניסים והם עדיין לא שומעים בקולי - אני נשבע שהם לא יראו את הארץ שנשבעתי לאבותם! כל מי שפגע בכבודי לא יראה את הארץ הזאת! אבל כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה, שהיה שונה מכולם, ומילא את הלב שלו באמונה, והצדיק את הדברים שאמרתי על הארץ - אותו אני כן אביא אל הארץ, והצאצאים שלו יכבשו אותה! ועכשיו, אין טעם שתנסו להיכנס לארץ. יש עמלקים וכנענים בעמק. כבר מחר תעשו סיבוב וסעו למדבר, לכיוון ים סוף'.

(כו)
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן לֵאמֹר׃
(כז)
עַד־מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלָי אֶת־תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלַי שָׁמָעְתִּי׃
(כח)
אֱמֹר אֲלֵהֶם חַי־אָנִי נְאֻם־יְהוָה אִם־לֹא כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאָזְנָי כֵּן אֶעֱשֶׂה לָכֶם׃
(כט)
בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל־פְּקֻדֵיכֶם לְכָל־מִסְפַּרְכֶם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם עָלָי׃
(ל)
אִם־אַתֶּם תָּבֹאוּ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת־יָדִי לְשַׁכֵּן אֶתְכֶם בָּהּ כִּי אִם־כָּלֵב בֶּן־יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן׃
(לא)
וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה וְהֵבֵיאתִי אֹתָם וְיָדְעוּ אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם בָּהּ׃
(לב)
וּפִגְרֵיכֶם אַתֶּם יִפְּלוּ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה׃
(לג)
וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְנָשְׂאוּ אֶת־זְנוּתֵיכֶם עַד־תֹּם פִּגְרֵיכֶם בַּמִּדְבָּר׃
(לד)
בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר־תַּרְתֶּם אֶת־הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת־עֲוֺנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה וִידַעְתֶּם אֶת־תְּנוּאָתִי׃

בינתיים, המרגלים המשיכו לדבר דברים רעים על ארץ ישראל. ובני ישראל המשיכו להתלונן ולבכות ולהגיד שהם רוצים למות. אז ה' אמר למשה: 'נמאס לי מהבכיינות והתלונות שלהם! תגיד להם, 'אני אעשה לכם כמו שאתם מדברים! אתם רוצים למות במדבר - אז תמותו במדבר! כל גבר בן עשרים שנה ומעלה, שהתלונן עליי, ימות במדבר! אני נשבע שלא תבואו לארץ שהבטחתי לתת לכם! רק כלב בן יפונה ויהושע בן נון יבואו אליה! והילדים שלכם, שאתם כל כך פוחדים שהגויים יקחו אותם, יבואו לארץ ויכבשו אותה, והם יידעו איזו ארץ טובה זו, והם יידעו כמה אתם טיפשים שלא רציתם להיכנס לארץ הטובה הזאת! אתם תמותו במדבר, והילדים שלכם יסתובבו אתכם ויסבלו אתכם במדבר ארבעים שנה, עד שכולכם תמותו! אתם תרתם את הארץ ארבעים יום ולא רציתם אותה, ולכן עכשיו תטיילו במדבר ארבעים שנה, עד שתדעו את העונש שמגיע למי שמקלקל את התוכניות שלי!'
וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיַּעֲלוּ אֶל־רֹאשׁ־הָהָר לֵאמֹר הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־אָמַר יְהוָה כִּי חָטָאנוּ׃
(מא)
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת־פִּי יְהוָה וְהִוא לֹא תִצְלָח׃
(מב)
אַל־תַּעֲלוּ כִּי אֵין יְהוָה בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם׃
(מג)
כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם לִפְנֵיכֶם וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב כִּי־עַל־כֵּן שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי יְהוָה וְלֹא־יִהְיֶה יְהוָה עִמָּכֶם׃
(מד)
וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל־רֹאשׁ הָהָר וַאֲרוֹן בְּרִית־יְהוָה וּמֹשֶׁה לֹא־מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה׃
(מה)
וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד־הַחָרְמָה׃

עשרת השליחים המרגלים, שגרמו לכל העדה להתלונן, מתו מייד במגפה. רק יהושע בן נון וכלב בן יפונה נשארו בחיים.

משה אמר את דברי ה' אל כל בני ישראל, והם היו מאד מאד עצובים. למחרת בבוקר הם קמו, עלו אל ראש ההר הסמוך לארץ ישראל, ואמרו "אנחנו מצטערים שחטאנו, אנחנו מוכנים לעלות אל הארץ שה' אמר לנו!".

אבל משה אמר להם "ה' אמר לכם ללכת למדבר, למה אתם עושים הפוך ממה שה' ציווה? אתם לא תצליחו! אל תעלו לארץ, ה' כבר לא אתכם! אם תעלו, האויבים יכו אתכם! יש שם עמלקים וכנענים, והם יהרגו אתכם בחרב! בגלל שלא האמנתם בה', ורציתם לעזוב אותו ולחזור למצרים, ה' כבר לא יעזור לכם!".

אבל בני ישראל לא עשו מה שמשה אמר. הם בכל זאת התאמצו לעלות לראש ההר. ומשה לא בא איתם - הוא נשאר במחנה, עם ארון הקודש. וכמו שמשה אמר, העמלקים והכנענים שגרו בהר הזה ירדו לקראתם והכו אותם והרגו אותם.

סירטון מסכם לפרקים יג' - יד