תורה - לי , סיור בשביל התורה, יהושע פרק ז'

תורה לי - תנ"ך לבית ספר יסודי

מנהלת האתר - צביה ויסברוד

יהושע פרק ז'

א וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵרֶם וַיִּקַּח עָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶן זַבְדִּי בֶן זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה מִן הַחֵרֶם וַיִּחַר אַף יְהוָה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל:
ב וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ אֲנָשִׁים מִירִיחוֹ הָעַי אֲשֶׁר עִם בֵּית אָוֶן מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל וַיּאמֶר אֲלֵיהֶם לֵאמר עֲלוּ וְרַגְּלוּ אֶת הָאָרֶץ וַיַּעֲלוּ הָאֲנָשִׁים וַיְרַגְּלוּ אֶת הָעָי:
ג וַיָּשֻׁבוּ אֶל יְהוֹשֻׁע וַיּאמְרוּ אֵלָיו אַל יַעַל כָּל הָעָם כְּאַלְפַּיִם אִישׁ אוֹ כִּשְׁלשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ יַעֲלוּ וְיַכּוּ אֶת הָעָי אַל תְּיַגַּע שָׁמָּה אֶת כָּל הָעָם כִּי מְעַט הֵמָּה:
ד וַיַּעֲלוּ מִן הָעָם שָׁמָּה כִּשְׁלשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וַיָּנֻסוּ לִפְנֵי אַנְשֵׁי הָעָי:
ה וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי כִּשְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ וַיִּרְדְּפוּם לִפְנֵי הַשַּׁעַר עַד הַשְּׁבָרִים וַיַּכּוּם בַּמּוֹרָד וַיִּמַּס לְבַב הָעָם וַיְהִי לְמָיִם:
ו וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלתָיו וַיִּפּל עַל פָּנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה עַד הָעֶרֶב הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עָפָר עַל ראשָׁם:
ז וַיּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֲהָהּ אֲדנָי יְהוִה לָמָה הֵעֲבַרְתָּ הַעֲבִיר אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הַיַּרְדֵּן לָתֵת אתָנוּ בְּיַד הָאֱמרִי לְהַאֲבִידֵנוּ וְלוּ הוֹאַלְנוּ וַנֵּשֶׁב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן:
ח בִּי אֲדנָי מָה אמַר אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָפַךְ יִשְׂרָאֵל ערֶף לִפְנֵי איְבָיו:
ט וְיִשְׁמְעוּ הַכְּנַעֲנִי וְכל ישְׁבֵי הָאָרֶץ וְנָסַבּוּ עָלֵינוּ וְהִכְרִיתוּ אֶת-שְׁמֵנוּ מִן-הָאָרֶץ וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל:
י וַיּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ קֻם לָךְ לָמָּה זֶּה אַתָּה נפֵל עַל פָּנֶיךָ:
יא חָטָא יִשְׂרָאֵל וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם וְגַם גָּנְבוּ וְגַם כִּחֲשׁוּ וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם:
יב וְלא יֻכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקוּם לִפְנֵי איְבֵיהֶם ערֶף יִפְנוּ לִפְנֵי איְבֵיהֶם כִּי הָיוּ לְחֵרֶם לא אוֹסִיף לִהְיוֹת עִמָּכֶם אִם לא תַשְׁמִידוּ הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם:
יג קֻם קַדֵּשׁ אֶת הָעָם וְאָמַרְתָּ הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר כִּי כה אָמַר יְהוָה אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל חֵרֶם בְּקִרְבְּךָ יִשְׂרָאֵל לא תוּכַל לָקוּם לִפְנֵי איְבֶיךָ עַד-הֲסִירְכֶם הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם:
יד וְנִקְרַבְתֶּם בַּבּקֶר לְשִׁבְטֵיכֶם וְהָיָה הַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנּוּ יְהוָה יִקְרַב לַמִּשְׁפָּחוֹת וְהַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנָּה יְהוָה תִּקְרַב לַבָּתִּים וְהַבַּיִת אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנּוּ יְהוָה יִקְרַב לַגְּבָרִים:
טו וְהָיָה הַנִּלְכָּד בַּחֵרֶם יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ אתוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ כִּי עָבַר אֶת בְּרִית יְהוָה וְכִי עָשָׂה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל:
טז וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבּקֶר וַיַּקְרֵב אֶת יִשְׂרָאֵל לִשְׁבָטָיו וַיִּלָּכֵד שֵׁבֶט יְהוּדָה:
יז וַיַּקְרֵב אֶת מִשְׁפַּחַת יְהוּדָה וַיִּלְכּד אֵת מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי וַיַּקְרֵב אֶת מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי לַגְּבָרִים וַיִּלָּכֵד זַבְדִּי:
יח וַיַּקְרֵב אֶת בֵּיתוֹ לַגְּבָרִים וַיִּלָּכֵד עָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶן זַבְדִּי בֶּן זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה:
יט וַיּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל עָכָן בְּנִי שִׂים נָא כָבוֹד לַיהוָה אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל וְתֶן לוֹ תוֹדָה וְהַגֶּד נָא לִי מֶה עָשִׂיתָ אַל תְּכַחֵד מִמֶּנִּי:
כ וַיַּעַן עָכָן אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיּאמַר אָמְנָה אָנכִי חָטָאתִי לַיהוָה אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל וְכָזאת וְכָזאת עָשִׂיתִי:
כא (וָאֵרֶאה) [וָאֵרֶא] בַשָּׁלָל אַדֶּרֶת שִׁנְעָר אַחַת טוֹבָה וּמָאתַיִם שְׁקָלִים כֶּסֶף וּלְשׁוֹן זָהָב אֶחָד חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים מִשְׁקָלוֹ וָאֶחְמְדֵם וָאֶקָּחֵם וְהִנָּם טְמֻנִים בָּאָרֶץ בְּתוֹךְ הָאָהֳלִי וְהַכֶּסֶף תַּחְתֶּיהָ:
כב וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ מַלְאָכִים וַיָּרֻצוּ הָאהֱלָה וְהִנֵּה טְמוּנָה בְּאָהֳלוֹ וְהַכֶּסֶף תַּחְתֶּיהָ:
כג וַיִּקָּחוּם מִתּוֹךְ הָאהֶל וַיְבִאוּם אֶל יְהוֹשֻׁעַ וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּצִּקֻם לִפְנֵי יְהוָה:
כד וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת עָכָן בֶּן זֶרַח וְאֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הָאַדֶּרֶת וְאֶת לְשׁוֹן הַזָּהָב וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנתָיו וְאֶת שׁוֹרוֹ וְאֶת חֲמרוֹ וְאֶת צאנוֹ וְאֶת אָהֳלוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ וַיַּעֲלוּ אתָם עֵמֶק עָכוֹר:
כה וַיּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ יַעְכָּרְךָ יְהוָה בַּיּוֹם הַזֶּה וַיִּרְגְּמוּ אתוֹ כָל יִשְׂרָאֵל אֶבֶן וַיִּשְׂרְפוּ אתָם בָּאֵשׁ וַיִּסְקְלוּ אתָם בָּאֲבָנִים:
כו וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל-אֲבָנִים גָּדוֹל עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיָּשָׁב יְהוָה מֵחֲרוֹן אַפּוֹ עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא עֵמֶק עָכוֹר עַד הַיּוֹם הַזֶּה:

פירוש מילים קשות

וימעלו בחרם - לקחו מן החרם

ויחר אף ה' - ויכעס ה'.

אל יעל - לא יעלה

אל תיגע שמה - אל תעיף את כל העם לחינם - סתם.

מעט המה - מספר האנשים בעיר מועט.

וינוסו - ברחו

וירדפום - רדפו אחריהם.

עד השברים - כנראה שם של מקום שנמצא בין יריחו לעי.

במורד - במורד ההר.

וימס לב העם - ההפסד של העם מול העי הראה להם שה' אינו איתם והם פוחדים.

ויעלו עפר על ראשם - סימן לאבל.

להאבידינו - להרגנו.

ולו הואלנו - הלואי

בי אדוני - אנא.

הפך ישראל ערף - ה' הפנה ערף לעמו.

ונסובו עלינו - יתאספו סביבנו.

והכריתו - ישמידו .

כיחשו - העלימו את החטא, לא סיפרו על החטא.

שמו בכליהם - הטמינו.

יכלו - גם בעתיד לא ינצחו.

ונקרבתם - קרבו לפני ארון ה' כל שבט לחוד.

ילכדנו - שיצא עליו הגורל.

נבלה - מעשה נבלה, מעשה רע.

אל תכחד - אל תסתיר ממני.

בשלל אדרת שנער - בגד יקר מאד שנתפר בבל (עירק).

ולשון זהב - מטיל זהב שצורתו כלשון.

ואחמדם - חמדתי, רציתי לעצמי.

טמונים - חבויים.

והכסף תחתיה - מתחת לאדרת נמצא הכסף.

ויקחום - לקחו אותם.

ויציקם - הציגו אותם לראווה בפני כל העם.

מה עכרתנו - כמה גדולה הצרה שהבאת עלינו.

ויסקלו - זרקו עליהם אבנים.

גל אבנים - ערימת אבנים.

וישב ה' מחרון אפו - ה' סלח לעם.

כיבוש יריחו הסתיים והעם חזר למחנה ולא ידע כי עכן משבט

יהודה לקח מן השלל וה' כועס מאד על מעשה זה.

מלחמה חדשה עומדת בפני העם . כיבוש העי. עם ישראל

שיכור מהניצחונות והניסים ובטחונו העצמי בשמיים.

יהושע מחליט לשלוח מרגלים לעי ואומר להם לעלות ולרגל את הארץ.

המרגלים שהדבר נראה להם כמשימה קלה, חוזרים ואומרים כי אנשי העי

מעטים וכנראה גם לא כל כך חזקים ולא כדאי לעייף את כל הלוחמים

במלחמה זו אלא מספיקים כאלפיים עד שלושת אלפי לוחמים כדי

לנצח במלחמה. ואכן יהושע שולח כשלושת אלפי לוחמים שמפסידים במלחמה .

בני ישראל מבינים שהפסידו במלחמה מכיוון שה' אינו איתם ואינו עוזר להם

עוד בכיבוש הארץ והם פוחדים מאד ויהושע וזקני השבט - ראשי השבטים

קרעו את בגדיהם ושמו עפר על ראשם לאות אבל. יהושע נופל על ברכיו,

פונה לאלוהים ואומר בצער, לשם מה העברת את העם את הירדן בנס גדול?

האם כדי שינצחאותנו וישמיד אותנו העם האמורי? חבל שלא נשארנו בעבר הירדן.

אנא ה' הרי הבטחתי לעם בשמך כי כל מקום בו תדרוך כף רגלינו לנו יהיה

ועכשיו מה אומר לעם? השמועה על התבוסה שלנו תעודד את יושבי הארץ

והם יקיפו אותנו, יתנפלו עלינו וישמידו אותנו ולשמך ילעגו.

אז עונה ה' ליהושע - קום על רגליך! מדוע אתה מתפלל אלי ומתלונן על

התבוסה במלחמה ? והרי בני ישראל אשמים בדבר! לקחו מן החרם ,

הסתירו את החטא ואף שיקרו. כל עוד השלל יהיה בקרב העם

אני לא אעזור לכם ואתם לא תנצחו במלחמות! ועכשיו, קום והכן את העם,

תתכוננו ומחר בבוקר כל שבט יתקרב את ארון ה' לחוד והשבט אשר יעלה בגורל

וה' יצביע עליו, הוא זה שבקירבו נמצא לוקח השלל ובתוך השבט תמצא המשפחה

של לוקח השלל ובתוך המשפחה ימצא הגבר שלקח את השלל ומי שימצא

כאשם במעשה רע זה, יענש. יהושע עשה כמצוות ה' וכך בחר ה' את שבט

יהודה ובשבט יהודה נבחרה משפחת הזבדי ובתוכה נבחר עכן בן זרח.

יהושע פנה אל עכן לא באיומים אלא במילים נעימות ואמר לו שאם הוא זה

שחטא, עליו לתת כבוד לה' ועדיף לו שיודה ויאמר מה החטא שעשה ולא להסתיר דבר.

עכן הודה במעשה ואמר כי לקח שלל אדרת שנער - פריט לבוש יקר, מאתים שקלים -

מטבעות כסף ומטיל זהב שצורתו לשון והם חבויים באוהלו. יהושע שלח

אנשים שיבדקו את דברי עכן ואכן השלל נמצא.

יהושוע לקח את הדברים ואת עכן,רכושו ובני משפחתו ומלווה בעם ישראל הלכו אל

עמק עכור. שם אמר יהושע לעכן : מדוע הבאת עלינו צרה כה גדולה?

ועכשיו תענש על מעשיך. ומול בני משפחתו, השליכו עליו אבנים עד שמת.

למקום זה קראו עמק עכור עד יום הזה. וה' סלח לעם ישראל.