מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- הדף "גלילאו" מפנה לכאן. לערך העוסק במשמעויות אחרות, ראו גלילאו (פירושונים).
גלילאו גליליי (איטלקית: Galileo Galilei; 15 בפברואר 1564 – 8 בינואר 1642) היה איש אשכולות, פיזיקאי, אסטרונום ופילוסוף איטלקי. הוא הניח את היסודות למדע המודרני בתרבות המערב, אשר מבוסס כיום על ניסויים ותצפיות ועל בניית תאוריות המסבירות אותם.
גלילאו התנגד בחריפות למספר תפיסות אריסטוטליות, ואף עמד למשפט בעקבות התנגדותו למודל הגאוצנטרי. גלילאו היה הראשון שהשתמש בטלסקופ לצורך ביצוע תצפיות אסטרונומיות, ובעזרתו גילה ארבעה מירחיו של צדק. במכניקה, ניסח גלילאו את חוק ההתמדה, המוכר כיום בתור החוק הראשון של ניוטון. עבודתו המדעית הקיפה תחומים רבים, והוא נחשב לאחד מאנשי המדע הדגולים והמשפיעים ביותר בכל הזמנים.
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] שנותיו הראשונות ותחילת הקריירה (1564-1601)
גלילאו נולד בפיזה שבטוסקנה, ב15 לפברואר 1564, כבנו הבכור של וניציו גליליי, מוזיקאי שתרם רבות להתפתחות התאוריה המוזיקלית.
בשנות ה-70 של המאה ה-16 עבר גלילאו לפירנצה עם משפחתו, שם גדל. ב-1581 החל ללמוד רפואה באוניברסיטת פיזה, אך גילה שהוא נמשך למתמטיקה ולפילוסופיה. למרות רצונו ובקשותיו, לא הרשה לו אביו לעזוב את לימודי הרפואה. גלילאו הביא את אחד ממרציו הביתה בניסיון לשכנע את אביו, ששינה מעט את עמדתו בעקבות פגישה זו. מאז הותר לגלילאו להתעמק בלימודי המתמטיקה. למרות שעדיין נחשב לתלמיד רפואה באופן רשמי, לא למד גלילאו רפואה כמעט, ולבסוף עזב את האוניברסיטה ב-1585 מבלי לקבל תואר. בשנת 1583 המציא גלילאו את המאזניים ההידרוסטטיים.
גלילאו התחיל להעביר שיעורים פרטיים במתמטיקה, ובשנים 1585-86 החזיק במשרות הוראה זוטרות בפירנצה ובסיינה. בשנת 1586 כתב את ספרו הראשון, La Balancitta, שתיאר את שיטתו של ארכימדס למציאת משקלים. גלילאו מצא עניין רב בכבידה ובתנועה של גופים ומחקר זה ליווה אותו לאורך כל חייו. באותה שנה נסע לרומא על מנת להציג לקלביאס, פרופסור מפורסם למתמטיקה, את עבודתו בנושא הכבידה, נושא בו עסקו אנשי האקדמיה ברומא באותם ימים. על אף שהותיר, כנראה, רושם חיובי על הפרופסור, לא הצליח להשיג משרת הוראה.
בזכות המלצותיו של קלביאס והמוניטין שהספיק לרכוש לעצמו כמרצה, השיג גלילאו משרת הוראה באוניברסיטה של פיזה ב-1589. גלילאו החזיק במשרה כשלוש שנים, שבמהלכן כתב שלושה מאמרים המכונים ביחד De Motu. המאמרים עסקו בתנועת גופים ומעולם לא פורסמו. הגם שידוע כי תורת התנועה כפי שהוצגה ב-De Motu שגויה, היא עדיין נחשבת להישג בזכות הדרך שבה השתמש גלילאו בתוצאות ניסויים על מנת להגיע למסקנות מדעיות.
[עריכה] הקריירה המתקדמת והטלסקופ (1602-1613)
ציור מצבי הירח על ידי גלילאו
אביו של גלילאו נפטר ב-1591, ועל גלילאו, כבן הבכור, הוטל לפרנס את אחיותיו הקטנות. הוא עבר לעבוד באוניברסיטה של פאדובה, שם הסכימו לשלש את שכרו, ונשאר שם במשך 18 שנה. גלילאו נהג לתאר את תקופתו בפאדובה כמאושרת בחייו. בפאדובה גם הכיר את מריה גמבה, איתה ניהל מערכת יחסים רומנטית ארוכה, למרות שהשניים מעולם לא התחתנו. ב-1600 נולדה בתם הבכורה וירג'יניה, וב-1601 נולדה בתם השנייה ליוויה. בשנת 1606 נולד בנם וינצ'נו.
ב-1602 חזר גלילאו לעסוק בתורת התנועה שלו. הוא הבין את טעויותיו ב-Du Motu ותיקן אותן. כעת יכול היה לנסח חוק נכון לגבי נפילה חופשית של גופים ושל תנועת זריקה אופקית. מסקנות אלו פורסמו רק 35 שנה לאחר שנכתבו.
ב-1609 שמע גלילאו לראשונה על המצאה חדשה מהולנד - הטלסקופ שהומצא על ידי מלטש עדשות פלמי בשם האנס ליפרסהיי. לאחר שדווח על ההמצאה, התחיל גלילאו לבנות טלסקופים בעצמו. הטלסקופים של גלילאו היו בעלי יכולות אופטית טובות פי 60 מאלו של המכשירים המקוריים. הוא הציג את הטלסקופים שלו בפני הדוג'ה של ונציה שהתעניין בהם לשימוש צבאי, וקיבל על כך שכר. הטלסקופ נתן לונציאנים יתרון במלחמה ואיפשר להם לראות את אויביהם לפני שאלה ראו אותם.
גלילאו התחיל במהרה לצפות בשמיים באמצעות הטלסקופים החדשים שלו, שהיו בעלי יכולת הגדלה של עד פי 20. הוא פרסם את תצפיותיו לראשונה ב-1610. גלילאו טען שהבחין בתופעות רבות בשמיים, שבאותה תקופה לא עלו על הדעת. בין השאר, הוא הכריז שראה הרים ותוואי נוף אחרים על הירח, ושהבחין בארבעה גופים קטנים שסובבים את צדק. בשנים שלאחר מכן המשיך גלילאו בתצפיות על ירחי צדק וחישב את מסלוליהם. הוא צפה גם בשבתאי, אך מכיוון שלטלסקופ שלו לא היה כושר הפרדה מספיק להבחנה בטבעות שבתאי, נראה לו שבתאי כשלושה גופים סמוכים זה לזה. גלילאו הבחין שבמעקב אחרי נוגה נראים מופעים מחזוריים הדומים לאלו של הירח, ושלא ייתכן שהוא סובב את כדור הארץ, כפי שסברו באותה התקופה.
ביוני שנת 1610 עזב גלילאו את משרתו בפאדובה וקיבל את משרת המתמטיקאי הבכיר באוניברסיטה של פיזה. שנה לאחר מכן הפך גלילאו לחבר השישי של האקדמיה דיי לינסאי היוקרתית שברומא.
[עריכה] הוויכוח הקופרניקאי ומשפט גלילאו (1613-1633)
עוד ב-1598 שלח גלילאו מכתב ליוהנס קפלר, ובו כתב שהוא תומך במודל ההליוצנטרי של קופרניקוס, כלומר שכדור הארץ ושאר הגופים השמימיים (מלבד הירח) סובבים סביב השמש. באותה תקופה שלט במדע ובכנסייה המודל הגאוצנטרי, שבו נטען שכדור הארץ הוא גוף סטטי העומד במרכז היקום. תורה זו נקראת גם התורה האריסטוטלית, על שם הפילוסוף היווני אריסטו.
עד אז נמנע גלילאו מלהיכנס לוויכוח על התורה הקופרניקאית, על מנת שלא ליצור פרובוקציות. ב-1613 התבקש קאסיני, תלמיד לשעבר של גלילאו, להסביר בפני קהל אצילים כיצד ניתן להסביר את תורתו של קופרניקוס, לאור הסתירה הברורה בינה ובין כתבי הקודש. קאסיני הגן על המודל ההליוצנטרי, ובעקבות זאת שלח לו גלילאו מכתב, שבו כתב שיש לפרש את התנ"ך ואת הברית החדשה לפי גילויי המדע האחרונים. יריביו של גלילאו דאגו שמכתב זה יגיע לאינקוויזיציה שברומא, אך האינקוויזיציה לא מצאה תחילה עניין רב במכתב. באותה שנה, לא ראתה עדיין הכנסייה הקתולית בתורה הקופרניקאית איום, אלא גרסה שתורת קופרניקוס היא כלי אלגנטי שעוזר לבצע חישובים מתמטיים, ואינו מנסה לתאר את המציאות כפי שהיא.
ב-1616 קבע גלילאו במפורש, במכתב לדוכסית כריסטינה מלוריין, שהוא רואה במודל ההליוצנטרי מציאות פיזית. ב-1615 פורסם ספרו של האיטלקי פאולו אנטוניו פוסרוני בו טען שהמודל הקופרניקאי אינו סותר את כתבי הקודש. בעקבות הספר קרא האפיפיור לאסיפה של הקרדינלים של האינקוויזיציה לדון בנושא. ב-24 בפברואר 1616, הוחלט שאסור ללמד את תורת קופרניקוס כלל, ועל גלילאו נאסר "להחזיק או להגן" באמונות קופרניקאיות. ב-5 במרץ התקבלה החלטה להכניס את הספר של קופרניקוס, "על תנועתם של גרמי שמיים", לרשימת הספרים האסורים.
מאפיו ברבראני, שהיה תומך נלהב של גלילאו, התמנה לאפיפיור אורבנוס השמיני ב-1623. האפיפיור החדש הזמין את גלילאו מספר פעמים להרצות בפני אנשי הכנסייה הקתולית. ב-1624 אף הוזמן גלילאו לשש שיחות אישיות עם האפיפיור החדש, על מנת שיוכל להסביר לו את תורתו ומסקנותיו. האפיפיור נתן לגלילאו אישור לכתוב את "השיחה על שתי שיטות העולם הגדולות", ספר המציג את הוויכוח על שתי השקפות העולם, ההליוצנטרית והגאוצנטרית, בצורה של דיאלוג בין שני אנשים. הספר נכתב בשפה פשוטה ונועד לקהל הרחב, כשחלקים ממנו אף נכתבו בהומור ובציניות. הטענה המרכזית בספר לתמיכה בתורה הקופרניקאית היא הסברו של גלילאו לתופעת הגאות והשפל, תאוריה שהתבררה כשגויה. מעט לפני כן פרסם יוהנס קפלר את התאוריה הנכונה בדבר הגאות והשפל. חבריו של גלילאו דאגו שהספר יוקדש לאפיפיור.
גלילאו עומד מול האינקוויזיציה ברומא. צויר ב-1857 על ידי קריסטינה באנטי.
גלילאו כתב את הספר במשך שש שנים, וסיים אותו לבסוף ב-1630. הוא ניסה לשלוח את הספר לאישור הצנזורה ברומא, אבל הקשר בין רומא ופירנצה היה בעייתי, ולכן ביקש מהצנזורה בפירנצה לאשר את הספר. לאחר מספר הסתייגויות הוחלט לפרסמו, אך גלילאו נאלץ לכתוב הקדמה שבה הוא מסביר שכל ההתרחשויות בספר הן בדיוניות ואינן מבוססות על העולם האמיתי. ב-1632 ראה אור "השיחה על שתי שיטות העולם הגדולות", אך מעט לאחר מכן הורתה הכנסייה להחרים אותו. באותה שנה זימנה האינקוויזיציה את גלילאו להופיע בפניה לבירור אך בגלל מחלה נבצר מגלילאו להגיע לרומא עד 1633. גלילאו נמצא אשם בהפרת החלטת הכנסייה מ-1616 ובחשד בכך שחטא. על גלילאו הוטל מאסר למשך כל תקופת חייו, אך הוחלט, כנראה בגלל סימפטיה מסוימת לגלילאו, שהוא ירצה את העונש במאסר בית במקום בכלא.
[עריכה] שנותיו האחרונות ומותו (1633-1642)
גלילאו ריצה את מאסרו בווילה בפירנצה, שם המשיך את עבודתו. במהלך מאסרו כתב ספר, "הרצאות והוכחות מתמטיות סביב שני מדעים חדשים", שהתווה את הבסיס לפיזיקה ולמכניקה הקלאסית. לאחר שגלילאו סיים לכתוב את הספר, הוברח הספר להולנד ושם פורסם. ב-1640 כתב גלילאו תכניות לבניית שעון המטוטלת הראשון. לאחר מותו ניסה בנו לבנות את השעון, אך ללא הצלחה. ב-1642 נפטר גלילאו גליליי בביתו.
ב-1992 נשא האפיפיור יוחנן פאולוס השני נאום שבו הודה בטעויות הכנסייה הקתולית בפרשנות שניתנה לכתביו של גלילאו, 350 שנה לאחר מותו.
[עריכה] עבודותיו והמיתוסים אודותן
[עריכה] ניסוי נפילת הגופים
עד זמנו של גלילאו שלטה הדעה כי ככל שמשקל הגוף גדול יותר, מהירות נפילתו על פני הקרקע תהיה מהירה יותר. הנחה זו מקורה בתורתו של הפילוסוף היווני אריסטו, כפי שהיא מובאת בספרו על הפיזיקה. גלילאו הראה על ידי ניסויים שדבר זה אינו נכון, ושמהירות הנפילה החופשית בריק אינה תלויה במשקל.
גליליאו ביצע ניסויים בהטלת משקולות בעלות מסה שונה ובמדידת מהירות נפילתן. למרות שאין כל הוכחה מתועדת לכך, מקובל שאת הניסוי הזה ביצע במגדל הפעמונים בעיר, הידוע כ"מגדל הנטוי". עם זאת, סביר להניח, שאת רוב הניסויים שלו בנפילת גופים בעלי משקל שונה ביצע על גבי מישורים משופעים, באמצעות גלגול כדורים במשקלים שונים. בניסוי מעין זה ניתן להאריך את משך גלגול הגופים באמצעות הארכת אורכי השיפועים ולבצע ניסוי בר-שליטה, בו ניתן לעקוב אחר משך תנועת הגופים. מה שהיה מן הנמנע בהטלת גופים מהמגדל, בגלל משכי הזמן הקצרים של הנפילה שגורמים לבעיות מדידה והשוואה. אחד הנימוקים לכך שגלילאו לא יכול היה לערוך את ניסוייו בחוץ, על המגדל, הוא שהתנגדות האוויר, שהשפעתה גדולה במיוחד על גופים קלי משקל, הייתה פוגמת בתוצאה הסופית, שהייתה אמורה להפריך את תורתו של אריסטו ולאשש את ההיפותזה של גלילאו, כיוון שהגופים לא היו נופלים במהירות שווה.
ישנו מיתוס המייחס לגלילאו את המצאת הטלסקופ. ואולם, כאשר החל גלילאו להתעניין, לפתח ולשכלל את המכשיר ב-1609 היו טלסקופים בנמצא מזה עשרים שנה. מכאן שאין ספק שלא הוא היה הממציא. מקורות הטלסקופ נותרו עלומים עד היום, אך ידוע כי יצרן עדשות הולנדי בשם האנס ליפרסהיי ביקש להוציא פטנט על ההמצאה בשנת 1608. עם זאת, הטלסקופים באותן שנים היו בעלי עוצמת הגדלה נמוכה מאוד (בערך פי 3) והדמות שיצרו הייתה באיכות גרועה מבחינה אופטית. המכשיר נמכר בחנויות כאביזר בידור. גלילאו הבין שהטלסקופ יהיה חסר תועלת אם הדמות שהוא מייצר אינה בהירה וחדה, ואם המראות שמתקבלים דרכו אינם אמיתיים. לעומת זאת, הוא הבין את הפוטנציאל שיש למכשיר אם הדמויות המתקבלות תשופרנה ויוכח שהן אמיתיות. גלילאו התמסר לבניית טלסקופים, תוך שימוש בזכוכיות משלו ובעיבוד עצמי של העדשות, מבלי להעזר בעדשות של יצרני משקפיים אומנים. בתוך זמן לא רב הצליח לשכלל את המכשיר עד להגדלה של פי 30 לערך, וכן שיפר את האיכות והחדות של הדמות שיצר הטלסקופ.
המכשיר האופטי החדש המצוייד בעדשות הציג מערך שלם של בעיות: היה צורך להתמודד עם גורמי טעות הנובעים מחוש הראייה, מטבעו של האור, ומהדרך בה יש לפרש תמונה ויזואלית כידע פִיזִיקָלִי. גלילאו ערך מגוון ניסויים ופיתוחים כדי להוכיח שהדמויות הטלסקופיות אינן פגמים אופטיים, כשלים של עין הצופה או אשליות הנוצרות על-ידי העדשות.
גלילאו נקט במספר דרכים כדי להוכיח שהדמות הנראית דרך הטלסקופ אינה אשליה או פגם; הוא הביט על אותו אובייקט בו זמנית בעין אחת חשופה ובשנייה דרך הטלסקופ, והחל לשפר את איכות הדמות כשהוא מבטל בשיטתיות את כל אותן תופעות אשר נראות דרך המכשיר אך אינן נראות בעין בלתי מזוינת. הוא ייצר עדשות בעצמו והתאימן למכשירים שבנה, תוך שהוא דואג למקם את העדשות על ציר אופטי מדויק. הוא התקין צמצמים בצורות ובקטרים שונים שהפחיתו את האפקטים שנגרמו בשל מה שגלילאו הגדיר "כקרני האור האלכסוניות" - סטיות אופטיות בלשוננו - והעיוותים שהן יצרו, ושיפר את יכולת ההפרדה של הטלסקופ. בנוסף, במטרה למדוד את המרחק הזוויתי בין גרמי השמיים, גלילאו המציא את המיקרומטר (כלי למדידת עוביים של עצמים), אותו הוא הרכיב על שפופרת הטלסקופ. גלילאו הביט בעין אחת דרך הטלסקופ בעוד העין השנייה התבוננה דרך שנתות המיקרומטר כך שחפיפת שתי הדמויות אפשרה לו למדוד את המרחק בין העצמים הנצפים.
[עריכה] Sidereus Nuncius
ב-10 במרץ 1610 פרסם גלילאו את ספרו Sidereus Nuncius, בו חשף את תגליותיו המרעישות בעזרת הטלסקופ. בכך היה גלילאו הראשון לפרסם תצפיות אסטרונומיות המבוססות על שימוש בטלסקופ. בספר לא השתמש גלילאו בשם "טלסקופ" (שם שחדר לשימוש רק לאחר 1611, על בסיס המונח הלטיני "טלסקופיום" ובאיטלקית טלסקופיו; מהם גם נגזר השם באנגלית ובשפות רבות אחרות כיום), אלא כינה אותו perspicillum (עדשות מעקב). תגליתו הראשונה הייתה כי פני הירח אינם מושלמים וחלקים כפי שמקובל היה לחשוב, אלא מחורצים בהרים ובעמקים בדומה לפני כדור הארץ. התגלית המרכזית שפרסם הייתה גילוי ארבעת הירחים הגדולים של צדק, אשר מכונים מאז "הירחים הגליליאניים". תצפיות אלה הוכיחו, לדברי גלילאו, כי אותם חוקי פיזיקה שולטים בשמים ובארץ, וכי תנועת גרמי השמיים אינה סובבת סביב כדור הארץ. תגליות אלו היוו, לדעתו, הוכחה לכך שהקוסמולוגיה ההליוצנטרית הקופרניקאית הייתה אמיתית, ולא רק מודל תאורטי. את תגלית ירחי צדק העניק גלילאו לארבעת אחי משפחת מדיצ'י, ובתמורה למחווה זו מונה לפילוסוף החצר של המשפחה, מינוי שאפשר לו לפרוש מהוראה באוניברסיטה ולהתמסר למחקר. התגלית בדבר ירחיו של צדק חשיבותה רבה במיוחד לאור העובדה שבאותה התקופה שלטה עדיין הגישה הגיאוצנטרית (קרי, כל העצמים סובבים את הארץ) והנה כעת נודע כי לא זו בלבד שיש עצמים המקיפים גופים אחרים מלבד הארץ, אלא שלצדק יש לא פחות מארבעה ירחים וזאת לעומת ירח אחד בלבד של כדור-הארץ.לאחר פרסום הספר גלילאו גילה עוד, בעזרת הטלסקופ, את הטבעות של שבתאי, את העובדה שכוכב הלכת נוגה סובב סביב השמש, והצליח להראות שהכתמים על פני השמש הינם תופעות אמיתיות על פני השמש ולא תוצאה של אשליות אופטיות כלשהן.
בספר ישנו חידוש נוסף שהחדיר גלילאו לאסטרונומיה; לפני פרסום הספר, האסטרונומיה הייתה מדע שהומחש בדִּיאַגְרָמות בלבד, אך ללא ייצוגים נטורליסטיים - או תמונות - של השמים. ב-Sidereus nuncius הציג גלילאו תמונות שצייר את הירח, כפי שהוא נראה דרך הטלסקופ. גלילאו המשיך מנהג זה גם ב"מכתב על כתמי-השמש" שפרסם בשנת 1613, שם צייר את ההופעות היומיות של השמש ברצף כמעט מלא של יותר מחודש, כך שהקורא יכול לראות את הצורה המשתנה של הכתמים ואת התקדמותם לרוחב פני החמה. ישנם חוקרים אשר רואים בשימוש שעשה גלילאו בתמונות ניסיון של המדען לשכנע באופן ויזואלי את קוראיו באמיתות טענותיו ובאמינות מכשירו - ניסיון שנבע מחוסר יכולתו להסביר באופן מדעי כיצד פועל המכשיר.
לאחר פרסום הספר, שעורר סערה גדולה ונתקל בהתנגדות, הוביל גלילאו מסע נמרץ לאישור תגליותיו ולקבלת מכשירו ככלי החדש שאיתו יש לצפות ברקיע. התגובה הראשונית של העולם האקדמי הייתה לדחות את טענותיו המדהימות, לא רק משום טבען יוצא הדופן אלא גם משום שנעשו באמצעות טלסקופ, מכשיר אשר נתפס כלא אמין ויוצר אשליות.
במסגרת נסיונותיו לבסס את מעמדו וסמכותו של הטלסקופ ככלי מדעי, שלח גלילאו לאסטרונומים חשובים את הטלסקופים שייצר, כדי שיוכלו לצפות במו עיניהם בתגליותיו, ובכך יאשרו ויתַקֶפו את תצפיותיו. התשובה שקיבל מכמה קולגות הייתה מפתיעה: "מרבית מדעני הטבע (natural philosophers) פשוט לא חשבו ששווה אפילו להביט דרך הטלסקופים שלו, משום שא-פריורי התנגדותם התאורטית לאמינות המכשיר הייתה כה מוצקה" [1]. כלומר, אנשי המדע סירבו מראש להאמין למה שהם עתידים לראות בטלסקופ, משום שחשבו שהדימויים שמראה המכשיר אינם משתקפים דרכו אלא נוצרים על-ידו (כמו שקורה בקלידוסקופ).
[עריכה] "ואף על-פי-כן נוע תנוע"
מיתוס אחר הנוגע לגליליי קשור לאמרה "ואף על-פי-כן נוע תנוע"(במקור "Eppur si muove"). אם אכן אמר הוא משפט זה הרי שבוודאי לא אמרו בעת התייצבו למשפט לפני הכנסייה.
ערעור מרכזיותה של הארץ היה מבחינת הכנסייה ערעור על ההגמוניה שלה ופיחות במעמדה, לכן אולץ גלילאו לחזור בו מ"כפירתו" כלומר חזרה מתפיסת קופרניקוס בה דגל ובעצם תגליותיו נתן לה חיזוק ואישוש.
יש להבין כי גלילאו היה חייב להיות זהיר מאוד בעת התייצבותו לפני הכנסייה ולמעשה, אם היה אומר את המשפט הנדון בנסיבות אלה, היה מסכן את חייו. האסטרונום והוגה הדעות ג'ורדנו ברונו לדוגמה, הועלה על המוקד בשנת 1600 בסרבו לחזור בו מהשקפותיו על מקומה "הלא מיוחס" של הארץ, וגורל דומה היה צפוי בוודאי לגלילאו אם היה אומר את אימרתו המפורסמת.
בהזדמנות זו יש גם לזכור שקופרניקוס לא העז להעלות את רעיונותיו החדשניים בימי חייו. קופרניקוס שהיה איש הממסד הדתי, כומר במקורו, לא העז לפרסם את ספרו "על הסיבובים", בו פירט את תורתו, בימי חייו אלא ממש סמוך למותו, בשוכבו על ערש דווי. מכל מקום, גלילאו לא היה מוכן למות על תורתו או על "קידוש אמונתו", והוא היה מוכן לחזור בו מהשקפותיו, לפחות למראית עין. בניגוד למותו ההרואי של ברונו, מת גלילאו בשיבה טובה במיטתו בשנת 1642 רחוק מעין הסערה. הוא מת שנה לפני הולדתו של מדען דגול אחר, אייזק ניוטון, הנחשב ליורשו הרוחני של גלילאו, ושבעבודתו התבסס על תגליותיו ומחקריו של קודמו.
ברטולד ברכט, מחזאי במאה העשרים, לא העריך, בלשון המעטה, את נסיגתו של גלילאו ממסקנותיו מול הכנסייה. ברכט ראה בגלילאו את האיש שיצר את התקדים של כניעת מדענים לממסד ועד הירתמותם למענו לצרכיו הלא מבורכים לאנושות וחברה, ואת שיא מגמה זו ניתן לראות בפיתוח פצצת הביקוע הגרעיני, ושימוש בה לצרכים מלחמתיים, כפי שזה בא לידי ביטוי במלחמת העולם השנייה. מורת-רוח זו באה לידי ביטוי במחזהו של ברכט "חיי גלילאו" שהוצג ב"תיאטרון חיפה" (את גלילאו שיחק יוסי בנאי). ובמקור הגרמני נקרא המחזה "האדמה נעה" ("Die Erde Bewegt Sich").
