פקיעין מורשת כהנים, סוף המאה ה-19 תחילת המאה ה- 20

פקיעין מורשת כהנים -
לב לבן.

טל- 050-5344642 - אילן

סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20

vבסוף המאה ה - 19 בנוסף לעול המשטר התורכי,

היו מגפות והרבה מתושבי הכפר נפטרו,

המצב היה קשה והייאוש גבר,

הגיעו שמועות על בהלת הזהב בדרום אמריקה,

הרבה מתושבי פקיעין יהודים ולא יהודים יצאו

לחפש את מזלם, חלקם חזרו עם כסף וקנו אדמות, חלקם נישאר בברזיל וארגנטינה.

v דיב אח של סבא נסע לחפש את מזלו - סבא שאשתו הראשונה וכל ילדיו נפטרו בעקבות מגיפת הכולרה – החליט לנסוע לדרום אמריקה כדי להחזיר את אחיו, שלש שנים הוא חיפש ומצא אותו והם חזרו ביחד לפקיעין.

במלחמת העולם הראשונה – גייסו הטורקים את כל האנשים שיכלו לעבוד, כאשר הגיעו לכפר כדי לגייס את האנשים, ברחו רוב הגברים להרים מפחד הגיוס,

כל מי שהיה לו תפקיד בקהילה לא גויס.

vסבא – יוסף תומא - שהיה ראש הקהילה והיו לו אישורים בכתב, לא גויס.

אבל אחיו (דיב) זאב לא היה בעל תפקיד וללא אישורים, למרות שנחשב לאדם זקן לקחו אותו הטורקים למלחמה ,

הוא מת ונקבר ליד באר שבע, לא ידוע מקום

לאחר מלחמת העולם הראשונה הגיעו יהודים מאירופה לארץ ואז גם החל העימות בין

המוסלמים לבין היהודים והתנועה הציונית.

במאורעות תרפ"ט 1929 היו פוגרומים של

המוסלמים ברוב הישוב היהודי בארץ, בירושלים, בחברון, בעזה, בצפת, נשחטו יהודים, גם לפקיעין

הגיעו כדי לשחוט את היהודים,

אבל המוכתר הדרוזי עבדאללה חייר לא הסכים ששכניו היהודים ירצחו, הוא מנע מהכנופיות

להיכנס ולפגוע ביהודים, בלילות היה מסתובב בסימטאות הכפר עם רובה על כתפו ודופק על

דלתות היהודים, לכו לישון אני כאן אל תדאגו,

וכך עברו יהודי פקיעין את מאורעות תרפ"ט ללא פגע.