הכל על חשמל חשמלאי מוסמך וקבלן הארקות עיואן אברהם, פינת הסיפורים

יום אחד אישה יוצאת מהבית ורואה 3 זקנים עם זקנים לבנים יושבים ליד הדלת שלה, היא שואלת אולי הם רוצים אוכל או שתיה ומזמינה אותם להיכנס לביתה.
בתשובה אחד מהם שואל האם הילדים בבית ???

האישה עונה : לא הם בבית הספר .

אותו איש זקן משיב שהם לא יכולים להיכנס שהילדים לא בבית .

האישה שמוצאת את התשובה הזו קצת מוזרה הולכת לעשות קניות וחוזרת הביתה שהילדים כבר בבית.

היא מספרת להם את מה שקרה והילדים אומרים לה עכשיו אנחנו בבית תכניסי אותם !!!

היא יוצאת החוצה ומזמינה אותם להיכנס ....

שוב אותו אחד קם ואומר לה אנחנו לא נכנסים אף פעם ביחד לאותו בית את צריכה לבחור את מי להכניס :

לי קוראים עושר

לזה קוראים הצלחה

ולשלישי קוראים אהבה

עכשיו חזרי הביתה ותחליטו את מי אתם רוצים להכניס אליכם הביתה.

האישה סיפרה למשפחתה את המסר והתחיל ויכוח הילדים הגדולים אמרו שהם רוצים את העושר כדי לקנות את כל החסר להם ,

האישה אמרה להם אולי נכניס את ההצלחה כך לאביכם יהיה יותר פרנסה וכך העושר יגיע עם הזמן.

ופתאום הילדה הקטנה צעקה אני רוצה אהבה אהבה !!!!

לאור זה שהילדה הקטנה עמדה על שלה נמסו כולם והסכימו איתה .

האישה יצאה החוצה והודיעה לזקנים שהיא מזמינה את האהבה להיכנס אליהם הביתה ,

האהבה קם ובא להיכנס הביתה אך לפתע שני האחרים קמו ובאו להיכנס פנימה .

האישה שכבר הייתה מבולבלת לגמרי שאלה אותם אבל אמרתם שאתם לא נכנסים אף פעם ביחד לאותו בית ???

שלושתם ענו פה אחד : אם היית מזמינה את העושר או את ההצלחה שני האחרים היו נשארים בחוץ אך הזמנת את האהבה ולאן שהוא הולך אנחנו הולכים איתו ,

כי איפה שיש אהבה יש גם עושר וגם הצלחה.

חוטב עצים כרת יום אחד עצים על שפת הנחל, כשלפתע נפל הגרזן למים.

כאשר החל החוטב לבכות, הופיעה פיה ושאלה אותו: "מדוע אתה בוכה?".

"נפל לי הגרזן למים ואני צריך אותו כדי להתפרנס", ענה לה.

נכנסה הפיה למים והוציאה ממנו גרזן מזהב. "האם זה הגרזן שלך?", שאלה.

נכנסה לנחל בשנית ויצאה ממנו עם גרזן מכסף. "האם זה הגרזן שלך?", שאלה.

נכנסה הפיה לנחל בשלישית ויצאה כשהיא אוחזת בגרזן רגיל מברזל. "האם זה שלך?", שאלה.

הפיה הייתה כל כך מרוצה שמצאה אדם ישר כזה ונתנה לו במתנה את כל שלושת הגרזנים, הלך החוטב הביתה שמח וטוב לב.

עם שלושה גרזנים כאלו הצליח להתפרנס יפה. ויום אחד לקח את אשתו להראות לה את מקום האירוע, רכנה האישה לנחל להביט ונפלה למים.

החל חוטב העצים לבכות, משום שגם הוא וגם אשתו לא ידעו לשחות. יצאה הפיה שוב ושאלה אותו לפשר הבכי.

"אשתי נפלה למים ואני לא יכול להציל אותה!" ענה החוטב.

הפיה נכנסה למים ויצאה עם ג'ניפר לופז. "האם זו אשתך?" שאלה.

"תביני", ענה החוטב,"אם הייתי אומר לא לג'ניפר לופז, היית מביאה לי את אנג'לינה ג'ולי, אם הייתי אומר לא גם לה, היית מביאה לי את אשתי ואז היית נותנת לי את כל השלוש....

ואני אדם עני, איך אני יכול להרשות לעצמי להחזיק את שלושתן, בקושי את אשתי אני מצליח להחזיק, לכן אמרתי כן על הראשונה".

מוסר השכל: כאשר גבר משקר, תמיד יש לזה סיבה הגיונית וטובה... שבאה לתרום למען האנושות כולה

רבי נחמן אמר לתלמידיו אני רואה שהדרשות שלי משעממות אותכם, לכן אספר לכם סיפורים,

פעם אחת היה עגלון עם עגלה וסוס ,היה הולך לשפת הנחל ואוסף בוץ טיט ומוכר אותו לקדרים,

ומזה היו הקדרים מיצרים כלי אוכל כוסות צלחות ומזה היו מתפרנסים, כמוהו, בדוחק רב. יום אחד בזמן שהוא אוסף את הבוץ ראה משהו מבריק ,לקח את זה ביד ולהפתעתו ראה שזה יהלום,

מיד הלך לעיר לחנות של צורפים,ניגש לצורף והראה לו את היהלום ובקש שיעריך את שוויו.

הצורף הסתכל ביהלום בחן אותו מכל הכיוונים ופנה לעגלון ואמר: היהלום הזה הוא מאוד יקר ואין ביכולתי להעריך אותו, אתה חיב לנסוע לבורסה בלונדון שם תוכל להעריך ולמכור אותו.

העגלון הלך לביתו ומכר את כל רכושו ,והלך לנמל לתפוס אניה להפליג ללונדון, אבל כסף לא היה מספיק לשלם עבור ההפלגה. לכן פנה אל רב החובל והסביר את מצבו ,הראה לו את היהלום ואמר לו,יש לי יהלום רב ערך אמכור את היהלום בלונדון ואתן לך שכר כפול עבור הפלגתי.

רב החובל הסכים, ושיכן אותו בחלק של המכובדים והעשירים של האוניה, נתן לו חדר גדול כיאה לעשירים שולחן גדול עם מפה לבנה ומלצר צמוד.

והעגלון היה מוציא את היהלום מן הכיס מסתכל על היהלום ומחייך מאוזן לאוזן וזה היה גורם לו להנאה גדולה.

לפני הארוחה, המלצר ניגש אליו ואומר איזה יין אדוני רוצה ,יין לבן יין אדום,ואולי שמפניה, ולאחר מכן המלצר שואל

איזה בשר אדוני רוצה, בשר כבש או בקר או פסיונים ממולאים, והעגלון מתמלא אושר רב ומחייך מאוזן לאוזן, ואינו מאמין לאיזה מעמד הביא אותו היהלום.

כהרגלו לפני הארוחה היה מוציא את היהלום מכיסו,ומניחו על השולחן, מביט עליו כדי לקבל תאבון ומחייך מאוזן אל אוזן. לאחר הארוחה הדשנה נרדם,המלצר אסף את הכלים אסף את המפה וניער את המפה בים,

העגלון התעורר הביט על השולחן וראה שהיהלום איננו חשך עולמו עליו ,ואמר לעצמו מה אני עושה עכשיו?

אם רב החובל ידע שאין לי יהלום הוא הורג אותי. תכף יזרוק אותי לים, אני חייב ואפילו אם זה קשה להמשיך לחייך,אחרת זה יהיה סופי.

בקבוצה היו סוחרים רבים וכל אחד מהם הוביל סחרות למכור בלונדון, התודע לאחד הסוחרים שהוביל חיטה ואמר לו, אני מוכן לקנות את הסחורה שלך תכף כאן, הגיעו להסכם וקראו לרב החובל לעשות את החוזה, הסוחר שואל מה עם הכסף, והעגלון אומר רב החובל יודע שברשותי יהלום רב ערך אמכור אותו ותקבל את התשלום.

במהלך ההפלגה חלה סוחר החיטה ונפטר, וכך זכה העגלון בכל הסחורה.

מוסר השכל: כל אחד במהלך חייו מאבד יהלום רב ערך או שווה ערך ליהלום. לכן האדם אסור לו לאבד את התקוה. תמיד ימשיך לחייך, תמיד תגיע לו הזדמנות נוספת לעלות.

אם יכנס לדכאון, יתגברו בו המחלות וימות מצער. לכן אומר רבי נחמן אין יאוש בעולם, אדם אם חרב שלופה מעל צווארו לא יתיאש.

פעם גוי שואל את רבי עקיבא האם תוכל לומר לי במשפט אחת את התורה שלכם, ענה לו רבי עקיבא

כלל גדול בתורה ואהבת לרעך כמוך,ואז הגוי אומר גם גוי יכול לקיים מצווה זו,רבי עקיבא משיב נכון

גם הוא יכול ,אבל הוא לא מצווה ,אנחנו היהודים מצווים מן התורה חובה עלינו לקיים את המצווה הזאת,

ואז שואל הגוי מה זה אומר? ורבי עקיבא אומר בוא תשמע. פעם אחת שני סוחרים נסעו לארץ אחרת לקנות סחורות עם כסף באמתחתם,הגיעו לאותה עיר ובאותו הזמן נגנב אוצר המלך.

יצאו אנשי המלך למצוא את הגנבים ומצאו את אחד הסוחרים שבאו לסחור וכמובן שהוא זר. חיפשו בכליו ומצאו כסף רב באמתחתו והאשימו אותו בגניבה. הביאו אותו לפני המלך למשפט והמלך גוזר עליו מוות בתליה.

הסוחר אומר "הוד מעלתך יתן לי אורכה של שלושים יום לנסוע למשפחתי להסדיר להם ולדאוג למחסורם ולאחר מכן תבצעו את גזר הדין.

המלך מסתכל עליו ואומר לו איך יתכן דבר שכזה הרי אתה תלך ולא תחזור.

אומר הנידון ,"חברי שנמצא איתי הוא הערבון אם לא אגיע בזמן תתלו אותו".

המלך שואל את החבר ואומר לו האם אתה מוכן לכך שאתה תתלה במקומו והחבר משיב אני מוכן.

הסוחר נוסע למשפחתו לארגן ולדאוג למחסורם בעתיד, ובנתיים הזמן חולף, עובר שבוע, ועוד שבוע, עוברים עשרים ימים, ועשרים וחמשה ימים, והסוחר יוצא לדרך חזרה לביצוע גזר הדין, ובדרך נגרמות עיכובים שלא באשמתו.

מגיעים ליום העשרים ושמונה ימים ועדין לא הספיק לחזור, מגיעים לעשרים ותשעה יום ולא הגיע,ביום השלושים התליין מכין את עמוד התליה לתלות את חברו של הנידון.

התליין בא לכרוך את חבל התליה על צאורו,ולפתע מגיע הנידון בריצה

וצועק בקול גדול עצור הנה הגעתי, התליין אומר לו אתה אחרת כבר עלה הבוקר השלושים ואתה לא הגעת.

אתה חופשי. חברך יתלה במקומך. אבל הנידון לא מרפא ואומר העונש הוטל עלי, אתה תתלה אותי, וחברו מנגד

אומר "לא, אתה תתלה אותי" ,התחילה מהומה גדולה והתליין לא ידע מה להחליט, ואז קוראים למלך שיתן את החלטתו.

המלך מגיע ומספרים את השתלשלות הענינים, זה אומר תתלה אותי, וחברו אומר תתלה אותי, ואומרים למלך

הוד מעלתך אתה תפסוק,והמלך מסתכל על שני החברים ואומר, "אני יכול לבטל את גזר דין, אבל בתנאי אחד: שתקבלו אותי כחבר שלישי אתכם".

הגביר של העיירה הלך לרבי יצחק מברדיצוב, ואמר לו, "רבי אני כל שנה מכין כסא מפואר לאליהו הנביא גביע מכסף מהודרת ,ולא זכיתי שאליהו הנביא יבוא אלי".

הרבי הביט על הגביר וראה שהוא מתכוון למה שהוא אומר,ואז אמר לו לך לכפר המרוחק מכאן בסוף הכפר יש צריף ישן ומוזנח שם יבוא אליהו הנביא בליל הסדר.

הגביר שואל את הרבי אתה מבטיח שהוא יבוא? והרבי עונה מבטיח.

הגביר פונה למשרתיו ומבקש לרתום את הסוסים לכרכרה ויוצאים לדרך,מגיעים לכפר המרוחק ובסוף הכפר לצריף הישן עוצרים את הכרכרה. יורד הגביר והולך לצריף ונוקש בדלת, פותחים את הדלת ושואלים מה אדוני מבקש,והגביר עונה באתי לעשות עמכם את ליל הסדר.

הם מסתכלים עליו בתמיהה, ואומרים לו "אנחנו עניים אין לנו אוכל איך נוכל לארח אותכם?"

הגביר אומר להם: אני אקנה לכם את כל המצרכים,בשר, דגים ,יין,מצות , פרות ירקות,כל מחסוריכם עלי ,שולחן חדש, מפות לבנות, צלחות ,כוסות,מזלגות,כפות,סכינים,וכוס מהודרת מכסף לאליהו הנביא ,עורך ליל סדר כהלכתו,בשירה ובשמחה,מברכים על היין ומגיעים לכוס אליהו הנביא,פותחים את הדלת,ואליהו הנביא לא מגיע.

הגביר שואל את עצמו איך יכול להיות? הרבי הבטיח שיבוא אליהו הנביא והוא לא בא..

זה רב מכובד הוא מדבר אמת מה קרה פה, הולך לרב ומספר שאליהו הנביא לא הגיע בליל הסדר.

ואז הרבי אומר לגביר בליל הסדר הבא יבוא אליהו לאותו הבית,הגביר שואל רבי הפעם באמת אזכה לראותו והרבי אומר אני מבטיח שהפעם הוא יגיע.

הגביר לקראת הסדר נוסע לבית בכפר המרוחק, מקיש בדלת ואין מענה.

דוחף את הדלת ושומע את הילדים בוכים ואומרים "אמא בשנה שעברה אליהו הנביא בא ודאג לכל מחסורינו לליל הסדר,למה השנה הוא לא בא?"

שומע הגביר וגם הוא מתחיל לבכות, ואז הוא מבין שכל אחד יכול לעשות מעשים טובים כמו אליהו הנביא.

בחג הפסח כולנו מצווים לספר ביציאת מצרים,וגם ביציאת מצרים הפרטית שלנו

לפני כשלוש שנים פנה אלי נכדי ,שהיה בכיתה ד ונידב אותי ביום המשפחה לספר את עליתנו לארץ ישראל

שמי אברהם ונתבקשתי על ידי נכדי גל לספר את עליתנו לארץ ישראל. עלינו בשנת 1951 ואני ילד בן 7 שנים לפני

התאריך היה מאד מענין. את ליל הסדר פסח עשינו בעירק, בעיר בגדד, ולמחרת עלינו לארץ ישראל,

כמו יציאת מצרים,יציאת בבל. משפחתנו היתה אמידה ועשירה. השארנו את כל רכושנו שם, היתה הלאמת הרכוש היהודי על ידי השלטון העירקי. לכן באנו בחוסר כל. הישוב בארץ היה דל באמצעים ולא היה באפשרותו לקלוט את זרם העולים שהגיעו בהמוניהם. חלום של כל יהודי בגולה היה לעלות לארץ ישראל.

הגענו למחנה עולים שם נקלטנו, קבלנו תעודת עולה, מזרונים ומיטות.

לאחר תקופה לא ארוכה נשלחנו למעברות, לגור באוהלים, עברנו קיץ חם, וחורף גשם ורוחות חזקות, והאוהל התעופף ברוח.

לאחר כשנה עברנו להתגורר בצריף, ללא מים, ללא חשמל. השירותים היו בור ברצפת העץ עם חור, ומקלחת פחון קטן. בתחילה ללא ברז, ורק יותר מאוחר התקינו ברז מים קרים.

בחורף היינו מחממים דלי עם מים על פתיליה ובמקלחת מוסיפים מים קרים.

וכל זה משותף לשתי צריפים, ואנחנו כילדים התרגלנו למצב מאוד מהר. התאמנו את עצמנו למה שיש. האוכל היה בתלושי מנות. חוץ מלחם חלב ומרגרינה הכל בתלושי מזון. זה אומר ביצה לכל אחד פעם בשבוע. למבוגרים היתה דאגה אחת רק שיהיה מה לאכול. כמדומני שהתקבלתי ישר לכיתה ב'.

הדבר הראשון היה למוד השפה, ורציתי להמחיש את קשיי השפה שעברתי.

אני זוכר שיום אחד הלכתי לקנות גזוז, שזה סודה עם תרכיז ממותק, פטל או לימון, ולא ידעתי איך להגיד צבע אדום.

בערבית צבע אדום נקרא אחמר, ואני עם עצמי מנסה להתאים את השפה הערבית לעברית, פונה למוכר ומבקש תן לי גזוז בצבע חמור.

משנה לשנה נעשו החיים יותר קלים. בהמשך הגיעו תנועות הנוער,הנוער העובד,והשומר הצעיר,הקימו קן שזה מועדון,והתחילו בפעולות חברה,במפגשים למדנו

שירי ארץ ישראל ,משחקי חברה וטיולים להכרת הארץ,וכמו כן ביקור בקיבוצים,ועזרנו בקטיף תפוזים בחורף,ובקיץ

איסוף אבטיחים ומלונים,לאחר סיום בית הספר היסודי.

ביקשתי מהורי שיאפשרו לי להתקבל לקיבוץ, והם הסכימו.

הצטרפתי לחברת נוער בקיבוץ געש. הינו בערך כ- 40 ילדים. זה נקרא הנוער העובד והלומד.

למדנו עד השעה 12 בצהרים ולאחר מכן יצאנו לעבודה,בשדה,בפרדס,במטעי הבננות,וכן בעבודות שונות: במטבח, שטיפת רצפות ושטיפת כלים. אז לא היה מדיח כלים והשטיפה נעשתה בידים.

שם למדתי את מקצוע החשמלאות שעד היום אני ממשיך לעבוד בו.

חיי החברה היו מאוד מענינים, פעולות חברה משחקי חברה,שירי ארץ ישראל, טיולים להכרת הארץ, מהצפון עד לדרום, וכן פעולות חברה ליליות ,קומזצים,שחיה לילה בים, רכיבה על סוסים וחמורים, וגם התאהבנו בבנות החברה. היו זוגות שהתחתנו לאחר הצבא.

אחד הדברים היפים בקיבוץ הם מסיבות החגים. חג הפסח, ליל סדר של כל הקיבוץ, עם שירה ונגינה. חג פורים תחפושות והגרלות, חג השבועות, טקס הבאת הביכורים מכל ענפי המשק.

בחג הזה היו מגיעים אורחים רבים לראות את הטקס.

לקראת גיוסי לצבא עזבתי את הקבוצה, אבל המשכתי לשמור על קשר עם החברים.

לאחר כ- 25 שנה יזמו מספר חברים מפגש שפורסם בעיתונות. המפגש היה מאוד מרגש. כולנו היינו נשואים עם ילדים, והחלפנו חויות מן החיים. כמעט מדי שנה, היינו מגיעים לטקס הבאת הביכורים בחג השבועות, יחד עם ילדנו, ויותר מאוחר עם נכדנו.

ואתם , כשתסימו את לימודכם, בכל מקצוע שתבחרו: רפואה , הנדסה, משפטים, חבר כנסת, אולי שרים,

ואפילו ראש ממשלה, יגיע תורכם לתרום לחברה בארץ. הצלחה של כל אחד מכם,היא הצלחה של כולנו.

כיוון שכל ישראל ערבים זה לזה, כל מעשה טוב שכל אחד מאתנו עושה משפיע על כולנו.

אני זוכר את הטיול הלילי יחד אתכם, לירושלים, שעברנו ברובע היהודי, בחנוכה בסמטאות הצרות וראינו את החנוכיות דולקות ומאירות היתה התרגשות רבה אצלנו.

זה מעשה טוב שמשהו אחר עשה שאיננו מכירים גרם לנו להתרגש.

רציתי לסיים את דברי בקטע מפרשת השבוע, תצווה, שם כתוב, "ואתה תצווה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור, נר תמיד". ומזה אומר לנו ולכם, שכולנו מצווים לעשות שמן זית זך כתית, שמן משובח, שמן מובחר. זה מעשים טובים, להאיר את נר התמיד. להאיר את העולם כולו.

בן אדם אחרי שיבה טובה מגיע לעולם העליון, ומבקש מהמלאכים שיראו לו איך נראה גיהנום, וגן עדן.

אומרים משמאל זה גיהנום כנס וראה. נכנס לאולם גדול, שולחנות מסביב ערוכים עם מאכלים מכל טוב,

בשר ,עופות,דגים ,פירות וירקות מובחרים מכל הסוגים שבדמיון שאדם יכול לדמיין. האנשים מסתובבים

מסביב לאוכל ולא יכולים להכניס את האוכל לפה,כיוון שהם לא יכולים לכופף את הזרוע,כי הזרוע תפוס והיד לא יכולה להגיע לפה.

וכך כולם מסתובבים מסביב לאוכל ונשארים רעבים. גם הוא לא מצליח לתת להם פתרון לבעיה.

משם מעבירים אותו לאולם מצד ימין לגן העדן, נכנס פנימה, ורואה שגם כאן שולחנות ערוכים עם כל טוב,וגם כאן האנשים לא יכולים לכופף את הזרוע כי המרפק תפוס.

פונה אליהם ושואל איך אתם מצליחים לאכול? והם עונים לו, אנו מאכילים אחד את השני.

מוסר השכל: מי שאוכל לבד ולא דואג לרעבים ,זה גיהנום!

ועל זה אמר ישעיהו הנביא, בפרק נח בפסוק ז "הלוא פרוס לרעב לחמך,ועניים מרודים, כי תביא בית, כי תראה ערום וכיסיתו ,ומבשרך לא תתעלם. אז יבקע כשחר אורך וארכבתך מהרה תצמח והלך לפניך צדקך כבוד אדוני".

זוג צעיר לאחר הנישואים,הכל טוב יפה ונעים. עוברת שנת הדבש, ואז הוא מעיר לה הערה, והיא לא נשארת

חולפים הימים והערה הופכת לקינטור,ואחר כך הוא מעליב,וגם היא מעליבה.

ככה עוברים להשפלות אחד את השני והחיים הופכים לגיהינום.

האישה מרגישה שהמצב הפך לבלתי נסבל, הולכת לרב לבקש עצה מה לעשות.

מספרת לרב את התכתשויות המלוליות,וכך היא לא יכולה להמשיך, הרב שומע מקשיב וכך אומר לה:

"במקום לענות לבעל על העלבונות,תקחי לוח עץ, ועל כל דבר עלבון תתקעי מסמר בלוח העץ ,וכך תעבירי את הכעס על הקרש,ואל תשיבי מענה".

כך היה. לקחה לוח עץ וכל פעם, שהעליב אותה תקעה מסמר בלוח העץ, וכך התמלא כל הלוח במסמרים.

הלכה לרב שיגיד מה לעשות עכשיו. הרב אמר לה, כעת כל פעם שידבר אתך יפה ויתן לך מחמאה תוציאי מסמר מהלוח,וכך התחילה לשלוף מסמר על כל דיבור יפה של הבעל.

גם הבעל הבין שאם הוא מדבר יפה האישה שולפת עוד מסמר, וכך נשלפו כל המסמרים מהלוח, ואז הבעל אומר לאשתו אני רואה ששלפת את כל המסמרים מהלוח, והיא אומרת נכון אבל החורים בעץ נשארו.

מוסר השכל , נאמר חכמים הזהרו בדיבוריכם,כי ברגע שהמילה יוצאת מהפה אין עליה שליטה.

אם היא מילה טובה היא יכולה לרפות ואם היא מילה רעה יכולה לפצוע,לכן הזהרו בדיבוריכם

הוא מחייך ואומר "אל תדאג אני מתחשב בך". מנהון להון הוא מספר לי שהוא מתכוון לראות את העולם הגדול, לנסוע לאמריקה ואומר לי "אני הולך להראות להם שם מה זה ישראלי.

הוא מגיע לאמריקה הגדולה, מטייל ברחובות ניו יורק, מתרשם מהבנינים הגדולים,
ולפתע חוטף בלוק אבן על הראש.

מרים את ראשו רואה בנין רב קומות, לוקח את הבלוק ביד רץ ועולה לקומה ראשונה, דופק בדלת בחוזקה, נפתחת הדלת יוצא זקן כפוף.

זוזו צועק בקול רם ואומר "אתה זרקת עלי את הבלוק"?
הזקן בקול נפחד אומר "לא אדוני לא אני זרקתי". רץ תיכף לקומה השניה ודופק בחוזקה בדלת.

נפתחת הדלת, יוצאת אישה בהריון. הוא צועק עליה בקול גדול "את זרקת עלי את הבלוק הזה"? היא בקול נפחד אומרת "לא אדוני אני לא זרקתי".

לוקח את הבלוק ורץ לקומה השלישית ואומר לעצמו עכשו אני אראה לאמריקנים האלה מה זה ישראלי. דופק בדלת בחוזקה נפתחת הדלת יוצא כושי ענק בגובה שלוש מטר. זוזו שואל בקול חלוש אתה זרקת עלי את הבלוק?

הכושי אומר אני זרקתי עליך. זוזו מרוב פחד אומר לו קח הבאת לך את הבלוק!

מוסר השכל, לכל חזק יש יותר חזק!

                                          בעל למופת

סיפרתי לכם על מוריס החבר שלי?
מה לא סיפרתי?

בוא תשמעו סיפור.

מוריס היה בן תפנוקים של אמו. בבוקר האמא מגישה לו את ארוחת הבוקר עד המיטה, סלט , זיתים, שמן זית עם לימון, גבינות מובחרות, חביתה מיוחדת עם מבחר עשבי תיבול, מיץ תפוזים סחוט מפרי טרי ,קפוצינו איטלקי,בקיצור גן עדן,יום אחד אני פוגש אותו ברחוב,אני שואל מה נשמע מוריס,
והוא מספר לי ,מה לא שמעת התחתנתי,ואני אומר מזל טוב,מה איך ויתרת על גן עדן אצל
אמא שלך,אומר לי אל תדאג,למחרת החתונה בבוקר ,אשתי עדיין במיטה ,אני קם מכין
לאשתי ארוחת בוקר מפנקת עם כל מה שאמא שלי הכינה לי ועוד יותר,שם הכל במגש
מגיש למיטה ,היא מתישבת ואוכלת בהנאה רבה,אני שואל אותה נו מה את אומרת,
היא אומרת זה מצויין,אמרתי לה יפה,ממחר כל בוקר את מכינה לי אותו הדבר,
זה היה רק להמחשה,
מוסר השכל,תזהרו מאנשי מופת,

                                           מורה דרך

סיפרתי לכם על שאול החבר שלי,מה לא סיפרתי,בואו תשמעו סיפור,
שאול חבר נחמד אדיב מנומס ואוהב לעזור,אבל מה כשהוא מדבר מנפנףבידים ,אם מחזיקים לו את הידיים הוא לא מסוגל לדבר,ביום שישי הולך לשוק לעשות קניות
לקראת השבת,קונה פיצוחים למיניהם,אוהב לפנק את עצמו,קונה אבטיח,פטרוזיליה,
קונה עמבה,פיתות ,תאנים סברס,ענבים,בקיצור כל פרי חדש לכבוד השבת,את כל הכבודה הזאת נושא על ידיו,
איך שהוא מסיים את הקניות ,יוצא מהשוק,ניגשת אליו בחורה צעירה ויפה,ושואלת אדוני
אולי אתה יכול לעזור לי,והוא עונה בנימוס בבקשה ,הגד לי בבקשה איך אני יכולה להגיע מכאן
לדיזנגוף,אומר לה חכי רגע,קחי את האבטיח ,המלון העמבה,הפיתות,הענבים,הסברס,הפיצוחים
מעביר את הכל לידיה מניף את ידיו גבוה ולצדדים ואומר אני לא יודע,
ובקשה לי אליכם אם תפגשו את שאול החבר שלי ,כשהוא יוצא מהשוק,ומחזיק בידיו
את הקניות,אל תשאלו אותו שאלות,כי את ההמשך אתם יודעים,

                                           מצווה גדולה להיות בשמחה

הרבה פעמים הינו בארועי ברית מילה,האם לא חשבתם מדוע ישנו כסא שנקרא
על שמו של אליהו הנביא,ולא על שם משה רבינו,ולא על שם דוד המלך,ולא על שלמה המלך,
מה אתם לא יודעים ?
אז בואו תשמעו סיפור,בטח אתם זוכרים כשלמדנו תנ"ך על אחאב מלך ישראל,
ואשתו איזבל,בפקודתה הרגו את נביאי השם,ומינתה נביאים שיעבדו לבעל,הקימה פסלים
ברחבי שומרון,והעם התחיל לחטוא,ואז מופיע אליהו הנביא,ומטיל בצורת על הארץ שלוש שנים
והמלך אחאב בפקודת איזבל מחפשים את אליהו הנביא להורגו,
המלך אחאב ועוזרו הנביא עובדיה,מסתובבים בכל הארץ לחפש מים,
ולפתע מתגלה אליהו הנביא לפניהם בהר הכרמל ,אחאב המלך פונה לאליהו ואומר לו הנה אתה עוכר ישראל,
ואליהו עונה לו,לא אני עוכר ישראל אלא אתה ובית אביך שהלכו אחרי הבעל,
ואליהו אומר לאחאב עד מתי תרקדו על שני הסעיפים,אם הבעל הוא אלוהי אמת ,או
האלוהים הוא האמת,והאלוהים האמיתי שיתגלה נעבוד אותו,תקראו לכל נביאי הבעל
שיעלו זבח לבעל,ואני אליהו אעלה לאלוהים,והאלוהים שיענה לזבח הוא האלוהים האמיתי,
מגיעים נביאי הבעל,לוקחים את הפר מבתרים אותו ומחכים שהבעל יופיע,והבעל לא מופיע
עד לצהרים,ואליהו בלעג אומר להם אולי הבעל עסוק ואינו יכול לענות,
ואליהו לוקח את הפר שניתן לו,מבתר אותו וישם אותו מעל לעצים,ויקח שנים עשר אבנים שם סביב לפר,
ויחפור תעלה סביב ,ושם מים בתעלה,ויתפלל אליהו הנביא ויאמר,אתה אלוהי אברהם יצחק וישראל
היום יוודע כי אתה אלוהים בישראל ואני עבדך ובדבריך עשיתי את כל הדברים האלה,
ענני אלוהים ענני,ותפול אש אלוהים ותואכל את העולה ואת העצים,
ויפלו העם על פניהם ויאמרו אדוני הוא האלוהים,אדוני הוא האלוהים,
ויאמר אליהו תפסו את נביאי הבעל וישחטו את כולם,
ויבא אחאב ויספר לאשתו איזבל את מה שעשה אליהו,ותאמר תודיעו לאליהו שמחר הוא ימות
כמו נביאי הבעל,ויברח אליהו לבאר שבע ,ומשם הלך להר סיני הוא הר חורב,
ויתחבא במערה, ויתגלה אליו השם ויאמר אליו אליהו מדוע באת לכאן,
ויאמר אליהו כל ישראל עזבו את בריתך ונותרתי אני לבדי לשם,
ויאמר לו האלוהים,אתה תהיה נוכח בכל ברית מילה,ותראה שבני ישראל כן שומרים את הברית,
על כך האלוהים העניש אותו שיהיה נוכח בכל הבריתות,ואז אליהו אומר לאלוהים,אתה יודע שאני
קנא לשם ואם המוהל לא מקיים את מצוות התורה לא אוכל לסבול זאת ,אומר לו השם אני
סולח לו,ומוסיף אליהו ומקשה,ואם בקהל יהיו אנשים שלא שומרים מצוות השם ,לא אוכל
לסבול זאת ,והאלוהים אומר לאליהו,אני סולח לכולם,על כן בכל בריתות המילה שמים כסא
לאליהו הנביא כדי להיות נוכח בברית המילה,לכן להיות נוכח בברית מילה זאת מצווה גדולה,

                                              מי הוא עשיר
ארבעה אנשים, יהודי,צרפתי,אמריקני,ואנגלי,יושבים בפאב שותים ומשתכרים,עד כדי כך
שלא מבחינים משמאלם ומימינם,קם הצרפתי ואומר אני כל כך עשיר ,רוצה לקנות את
את מגדל אייפל,קם האמריקאי ואומר אני כל כך עשיר רוצה לקנות את גנרל מוטורס,גם גוגל,
וגם את פייסבוק,קם האנגלי ואומר אני כל כך עשיר רוצה לקנות את רוליס רויס,וגם את כל בית המלוכה,
כולם מסתכלים על היהודי ושואלים מדוע אתה שותק,קם ואמר אני לא מוכן למכור לכם כלום,

                                                     אם אין אני לי מי לי

העשיר של העיירה התכונן להשיא את בתו ,וכל העיירה לובשת חג,השכן העני של העשיר ממתין
להזמנה לחתונה,ובנתיים הוא מדמיין איזה מטעמים הוא יאכל ,והריר כבר נוזל לו מהפה,
ביום החתונה העני לא אוכל כל היום,כדי להכין למלאות את קרסו במטעמים שיהיו בחתונה,
החתונה החלה התזמורת מנגנת ,והאורחים המוזמנים מגיעים ונכנסים לחתונה עם חיוך
ושמחה,והשכן העני לא הוזמן,ראה שכך המצב,והוא רעב כל היום לא אכל,החליט לאכול
את הלחם היבש שיש לו,מלא את קרסו וישב עצוב,לפתע דפיקה בדלת פותח את הדלת
ולפניו המשרת של העשיר ,ואומר לו אתה מוזמן לחתונה,העני שמח אבל מצד שני הוא
כבר שבע,החליט להכניס אצבע לפה ולהקיא את כל האוכל שאכל,וכך עשה להכין את
עצמו למטעמים שיאכל בחתונה,העני מגיע לחתונה מקבלים אותו בחיוך גדול,ואומרים לו
אתה תעמוד בשער ותשמור שלא יכנסו פורעים לחתונה,וככה הוא עומד כל הערב ולא
אוכל כלום,
מה מוסר השכל מהסיפור ,מי שסומך על אנשים אחרים שידאגו לו לאכול ,עלול להשאר רעב,

                                                  מצווה ושכר בצידה

סיפרתי לכם על שלומי ,מה לא בואו תשמעו סיפור,שלומי בחור מהחברה לענין ,אחרי השרות הצבאי,בא אל הוריו,והודיע להם
שהוא מתכוון לנסוע עם חבריו לח"ול לארצות הרחוקות,ההורים דאגו התחילו לשאול שאלות ,עם מי אתה נוסע ולאן,ולכמה זמן,
שאלות שכל הורה היה שואל,ניסו גם להניא אותו מהנסיעה,אבל נוכחו שהוא מתכוון לנסוע ,וכל שאר הדיבורים לא יצלחו לגרום
שיבטל את הנסיעה,שלומי התחיל להתארגן לקראת הנסיעה והצטיד בכל מה שכרוך לכך,ובא להפרד מהוריו,כמובן שהוריו חבקו
ונישקו ,ובקשו שישמור על עצמו,אביו לקראת הפרדה אמר לו בני קניתי לך מתנה תפילין כדי שישמרו עליך בנסיעה,אבל אני מבקש
ממך שתבטיח לי שכל בוקר תניח את התפילין על ידיך ותתפלל,ותמורת זה אני מבטיח לך שכל מתי שתרצה כסף הכסף יגיע
אליך,וכך נפרדו מהבן ואחלו לו נסיעה טובה,הטיול התארך והגיע למצב שהכסף כמעט הולך ונגמר ,ואז הוא שולח מכתב ומבקש
שישלחו לו כסף,ואביו משיב לו בני תניח תפילין,והבן שולח מכתב נוסף ושוב מבקש תשלחו כסף,כי עוד מעט אני נשאר ללא כסף,
ואביו שוב שולח מכתב ומשיב בני תניח תפילין,וככה ממשיכה חליפת המכתבים והמכתבים ממשיכים להיות באותו הנוסח,
הבן חוזר מח"ול נוסע להוריו כמובן שמקבלים אותו באהבה,ושואל את אביו למה לא שלחתם לי כסף,והאבא שוב שואל
בני הנחת תפילין הבן לא משיב,והאבא מבקש תוציא את התפילין,הבן מגיש את התפילין לאביו,האבא פותח את הקופסה של
התפילין,ובתוכה היה מונח התפילין והכסף שהבן היה זקוק לו ,ואז האבא אומר אתה רואה בני
אם היית מניח את התפילין,לא רק שהיית
עושה מצווה אלא היית מקבל שכר גדול על זה,

                                                   אין באנו מעשים

אחת מתפילות ראש השנה ויום כיפור,אנו פונים לקדוש ברוך הוא, וכך אנו אומרים,עשה עמנו חסד צדקה ורחמים,כי אין באנו מעשים,
אם אין באנו מעשים איך אנו יכולים לבקש את כל הבקשות הללו,אלא בזכות אבתינו אברהם ויצחק בזכות העקידה שהפך הקדוש ברוך הוא
את הדין לרחמים,וכך גם אנו מבקשים ממך שתמתק את הדין ותהפוך אותם לרחמים,וגם בזכות יעקב אבינו שברכת אותו ,שזרעך יהיה
כעפר הארץ,
בואו תשמעו סיפור,הגביר של העיירה התכונן לחתן את בתו,הכין את האולם ,את כל המטעמים,את התזמורת,בערב לפני החתונה,
אומר לאשתו,הכנתי הכל לחתונה,אבל משהו חשוב שכחתי,לא תפרתי לי חליפה חדשה,לא יתכן שאבוא לחתונה עם החליפה הישנה,
קרא למשרתו,אמר לו לך רוץ לחיט שלי ותגיד לו שיכין לי חליפה חדשה הכי אופנתית ,שיעבוד עליה כל הלילה ויקבל שכר פי חמש,
המשרת רץ לחיט מעביר את ההזמנה,ואומר עד מחר בבוקר הגביר מבקש שהחליפה תהיה מוכנה ושכרך יהיה פי חמש מחליפה רגילה,
למחרת הולך המשרת לחיט ,והחליפה היתה מוכנה על הקולב ,חליפה מקסימה ביופיה,המשרת נותן לחיט שק מלא של כסף שהגביר נתן,
החיט מחזיר את הכסף למשרת,ואומר לו תגיד לאדונך שאת החליפה עשית לו מתנה לחתונת בתו, המשרת לוקח את הכסף אומר
תודה רבה לחיט,לוקח את החליפה ורץ לאדוניו,האיש שעמד וחיכה לתורו אצל החיט,אמר לעצמו זה חיט כלבבי,לוקחים את הבגד שהוזמן
נותנים את הכסף והוא מחזיר את הכסף ללקוח בחזרה,אני אעשה הזמנה לכל המשפחה אעשה להם הפתעה ,הכל חינם,פונה אליו החיט ואומר
מה אפשר לעזור לאדוני,וכך הוא אומר תכין לי שלוש חליפות יוקרתיות לי,שתי חליפות לאשתי ,ושלושה חליפות לילדיי,החיט לוקח דף ועפרון,
עושה את החשבון ,ואומר לו זה יעלה לך סכום כסף גדול,האיש אומר לחיט חשבתי שזה חינם,ראיתי שהחזרת לאיש שהיה לפני את
הכסף,אמר לו החיט,תשמע זו חליפה לגביר של העיירה,כל שנה הוא מזמין הרבה חליפות אצלי, לפניו אביו הזמין אצלי חליפות רבות,יש
לו זכיות,לכן הכנתי לו חליפה מתנה לחתונת בתו,ואתה איזה זכויות יש לך אצלי,אני יכול לעשות לך הנחה ,ולא יותר,
וכך אנו פונים לקדוש ברוך ביום הדין ואומרים אין באנו מעשים,אבל עשה למען זכויות אבותינו,

                                             בדרך שתבחר ללכת יוליכו אותך

היה איש אחד שאהב את הטיפה המרה רוב הזמן היה מתהלך שיכור,מסיים בקבוק אחד,
פותח את השני וכך הלאה ,משפחתו בניו ובנותיו התבישו מאוד באביהם,כשהוא השתכר
היה מתגולל ברחוב שוכב על האדמה עד שהיה מתעורר משיכרותו,משפחתו היתה חסרת אונים,
יום אחד הם פוגשים שיכור אחר ברחוב הולך ומתנדנד,אמרו נקרא לאבינו שיראה איך נראה
שיכור,קראו לאביהם,נגש לשיכור אמר לו תגיד לי איזה יין שתיתה זה נראה לי יין משובח,
משפחתו של השיכור החליטה לעשות לו מעשה ,באחד הפעמים כשהוא השתכר לקחו אותו למערת קבורה,
ואמרו כשהוא יתעורר משיכרותו,יבהל ואולי על ידי כך יפסיק להשתכר, אכן כך היה,הוא שוב
השתכר,לקחו ושמו אותו במערת קבורה,באותו הזמן הגיעו סוחרי היין עם כרכרה מלאה
חביות יין לעיירה,רצו לקראתם מוכרי היין ואמרו להם בעיירה מסתובבים אנשי המכס,
סוחרי היין חפשו מקום מחבוא לחביות היין,והחליטו להחביא את היין במערת קבורה ,
וכך עשו,השיכור כשהתעורר משיכרותו,ראה מסביבו חביות יין,ושמח מאוד, וכך הוא שתה לשוכרה
עד אובדן הכרתו,משפחתו לאחר זמן אמרו בואו נלך לראות מה קורה עם אבינו,נכנסו
למערה וראו את אביהם שיכור כלוט וסביבו חביות יין לרוב,
מהו מוסר ההשכל מהסיפור,בדרך שהאדם בוחר ללכת מוליכים אותו,


                                             החלבן

בעיירה אחת היה חלבן,היה עובר בין הבתים כל בוקר,מוכר חלב ,גבינות למיניהם,חמאה,
הכל מעשה ידיו ,וכל העיירה היתה משבחת את החלבן ,על תוצרתו,ועל היחס היפה שנתן
ללקוחתיו,מברך אותם בבוקר טוב,ותודה רבה לקונים,יום אחד הוא חוזר לביתו לאחר
שסיים לחלק את מרכולתו,ובתבת הדואר מוצא מכתב, מוציא את המעטפה פותח אותה ולתדהמתו
רואה פניה מבית המשפט,ובו תביעה נגדו,ובה נטען שהוא מרמה במשקלות שהוא מוכר
ללקוחותיו,הוא שואל את עצמו מי היה יכול להגיש נגדי תלונה כזו ,להפתעתו רואה
שאת התלונה נגדו הגיש שכנו האופה,מגיע ביום המשפט כנאשם,עומד על דוכן העדים
עומד לחקירה לפני השופט,כמובן שהשופט שואל לזהותו אם הוא הנתבע ומאמת שהוא
הנאשם,השופט קורא את התביעה ,אתה נאשם בזה שהמשקלות ששקלת את מוצריך
היו שקרים ,נתת ללקוחות פחות במשקל,וכך רימאת את הקונים,מה יש לך להגיד על כך,
האם שקלת את מוצריך במשקל עם משקולת ,והחלבן עונה שקלתי במשקל אבל ללא
משקולת,והשופט אומר לו אז הנה רימתי את הלקוחות,ואז החלבן אומר לשופט משקולת
לא היה לי ,אבל ביקשתי ,מהאופה שיכין לי לחם במשקל של אחד קילו,וכפי שאנו נוכחים
כעת שהרמאי זה האופה ,ולא אני החלבן,

מוסר השכל מהסיפור,הוא שצריך להיזהר מהאנשים שאנו סומכים עליהם, לבדוק
את האמת שלהם,כי יכול להיות שהם לא אמינים,


                                                 חתונת בת המלך

המלך החליט למצוא זיווג לבתו ,פרסמו בכל הממלכה המלך מחפש חתן לבתו ,
וכל מי שהוא, שבת המלך תבחר בו הוא יהיה החתן,והמלך ימנה אותו למשנה
למלך,ויתן לו עושר רב,והתחילו להגיע המועמדים אחד אחרי השני והנסיכה
פסלה אותם בכל מיני טענות,אחד שמן,השני רזה ,אחד גבוה,אחד נמוך,וכך
מדי יום ביומו,עברו לפניה המועמדים,ופסלה אותם בכל מיני טענות,
הדבר לא מצא חן בעיני המלך,והחליט לעשות לזה סוף,פקד על משרתו,לצאת
לרחוב והבחור הראשון שהוא יפגוש הוא יהיה החתן לבתו,וכך היה, המשרת יצא
לרחוב ,והבחור שפגש הביא אותו לפני המלך,והמלך אמר לו אתה תהיה חתן לבתי,
הבחור הסתכל על המלך בתמהון,אבל הבין שאם יסרב,המלך יהרוג אותו,
בלית ברירה הסכים,וחשב לעצמו איזה מין מלך זה,לוקח אדם מהרחוב לחתן את
בתו,בטח יש בה איזה מום,אולי צולעת ,או עיוורת,בעלת גבנת,או אפילו לא שפויה,
הפגישו בניהם,והחתן המיועד רואה שהיא נאה,אמר לעצמו בהמשך נראה ואבחן
אותה,נערכה החתונה ברוב הדר ,הוזמנו כל נכבדי המדינה ,והגיעו גם אורחים
מארצות רבות ,והיתה שמחה גדולה,בהמשך בחן אותה וראה שהיא לא רק יפה,
אלא גם מלומדת ,וחכמה,וגם מעלות רבות בה,מדברת בנימוס,ונעים מאוד להיות
במחיצתה,וכל יום הופתע ממנה לטובה,ראה שהיא כלה חסודה וטובת לב,
ניגש למלך ואמר אדוני המלך אני רוצה להתחתן עם בתך,המלך הביט בו בתמהון
וחשב הבחור יצא מדעתו,ואמר לו אתה אולי שכחת ,אתם כבר נשואים מזמן,
מה פשר בקשתך זו,ואז אמר אדוני המלך אתה צודק ,קבלתי הצעה להנשא לבתך
שלא יכולתי לסרב לה,אחרת היתה ממית אותי אני נאנסתי,אבל היום שראיתי
שהתמזל לי להנשא לאשה שיש בה כל המעלות הטובות, אני מוכן ברצון רב
להנשא לה שנית,

מה הנמשל מהסיפור ,עם ישראל קיבל את התורה מידי הקדוש ברוך הוא
בהר סיני ,קיבל הצעה שאי אפשר לסרב לה,נאמר קבלו את התורה, או פה
תהיה קבורכתם, ההר יהיה כגיגית על ראשכם,לכן נאנסנו לקבל אותה,
וכעת שלמדנו אותה ונוכחנו ,שהתורה היא תורת אמת,ויש בה כל המעלות,
לכן כל שנה אנו חוגגים בסיום קריאת התורה ,ועורכים חתונה מחדש
מרצוננו באהבה רבה,

                                                  רופא הטוב

היה רופא צדיק,שלא גבה כסף עבור טפוליו בחולים,ערב אחד לאחר יום עבודה,
מגיע הביתה ,מוריד את החליפה לובש את בגדי הלילה ומתכוון להכנס למיטה,
ולפתע דפיקה חזקה בדלת,הולך ופותח את הדלת ,ולמולו אישה מתנשפת בקצב
מהיר נראה שהיא רצה ובקושי הוא מבין מה רצונה,ואז פונה אליה הרופא ושואל
מה אפשר לעזור לך,והיא מספרת שבעלה מאוד חולה בקושי הוא נושם והיא
מאד חוששת לחיו,ואומרת דוקטור תעשה טובה בוא תציל את בעלי לפני שהוא
ימות,והרופא שואל ולמה באת דוקא אלי,אמרה כולם אומרים שאתה הרופא
הטוב בעולם,נו דוקטור בבקשה בוא מהר,אומר אני מוכן לבוא אבל אני צריך
להחליף את הבגדים ללבוש את החליפה,תמתיני תכף אני חוזר,הרופא הולך
לחדר הארונות,מסתכל על החליפות,ואומר בקול את החליפה הזאת כבר לבשתי
והשניה כבר אין חשק ללבוש אותה ,וזאת אני צריך לשלוח לניקוי,וזאת הצבע
שלה כבר דהה,ולבסוף צועק בקול מצאתי,לובש את החליפה ,ניגש אליה,
והיא שואלת דוקטור אתה בא איתי,אומר לה עכשו אני צריך נעלים,ניגש למגירת
הנעלים,ואומר בקול,הנעל הזאת לא מצוחצחת,והשניה לא מתאימה לחליפה,
וככה הלאה,עד שהוא קורא בקול מצאתי,הוא הולך אליה והיא שואלת דוקטור אנחנו
הולכים כבר בחוסר סבלנות,והוא אומר עכשו צריך למצוא את התיק ואת המגבעת,
האישה מאבדת את הסבלנות,ואומרת בקול אתה לא רופא כלל,אתה לא שווה,
אני אסתדר כבר בלעדיך,לפני שהיא רצה הוא שואל לכתובתה,היא אומרת תוך כדי
ריצה והוא קורא בקול תיכף אני אגיע לפניך,הרופא במהירות רץ ומגיע לחולה,
בודק אותו מהנהן בראשו פותח את התיק מוציא כמה סוגים של אבקת תרופה
לוקח מכל שקית כפית של אבקת תרופה מעביר לתוך כוס שופך מעט מים,
בוחש ומגיש לחולה ,החולה שותה את התרופה,תוך זמן קצר הוא משתפר,
ומתישב ,ואומר דוקטור תודה רבה לך הצילת את חיי מה מגיע לך,וכמובן הוא
מסרב לקחת תשלום,והולך לביתו,למחרת מגיעים לרופא,החולה שכבר הבריא
יחד עם אשתו ומביאים מתנה לרופא,כמובן שהוא מסרב לקבל את המתנה,
ואומר תודה לכם על הרצון הטוב,ואז האישה שואלת,דוקטור מה הסיבה
שהתמהתה אתמול,ואז הוא מספר לה,כשאמרת לי שאני הרופא הטוב בעולם
הגאווה עלתה לי לראש,ואת בטח לא יודעת,שרופא הולך לטפל בחולה ,מצטרף
אליו מלאך טוב ועוזר לו לרפאות את החולה,אבל ברגע שאמרת שאני הרופא
הטוב בעולם והגאווה עלתה לי לראש,כל המלאכים סרו ממני,לכן התמהמתי,
אבל ברגע שכעסת,ואמרת שאני לא שווה,הגאווה ברחה ממני,ואז המלאך הטוב
הסכים להצטרף איתי לרפאות את בעלך,לכן השמרו מן הגאווה,


                                                מהי מידת המוסריות?

זוג נשואים,האשה חלתה מאוד הרופאים אמרו שלמחלה של האישה אין תרופה,
הבעל לא קבל את אבחנת הרופאים,והחליט ללמוד ולדעת פרטים על מחלת אשתו,
התחיל לקרוא ספרות רפואית,ולקרוא מחקרים בנושא של מחלת אשתו,
והתברר לו,שישנו פרופסור בארץ רחוקה שחקר את המחלה,והמציא תרופה למחלה,
ספר לאשתו על התגלית של הפרופסור,והחליט לקחת את כל חסכונותיו,כשלוש מאות
אלף דולר,ולנסוע לקנות לאשתו את התרופה שתציל את חייה,הוא מגיע לפרופסור
ושואל אם התרופה שהוא המציא ,תרפא את המחלה של אשתו,הפרופסור אומר
זה בדיוק מתאים,ואז האיש אומר מכרתי את כל חסכונותי והבאתי שלוש מאות אלף
דולר,אבל בטח התרופה עולה הרבה פחות,והפרופסור אומר לו יש לי הפתעה גדולה
בשבילך ,התרופה עולה מליון דולר,האיש נדהם ושואל מה לא תתן את התרופה
בסכום שאמרתי,והפרופסור משיב, לא אמכור לך בסכום שאמרת,והאיש אומר מה
תתן לאשתי למות,הפרופסר משיב לו,לקח לי שלושים שנות מחקר והלוואתי כסף
רב מהאנשים שונים כדי לממן את את המחקר,אם לא אקבל את הסכום שביקשתי,
לא אוכל לכסות את ההוצאות,הנושים יבואו יהרגו אותי,כי הם יודעים רק אם אמכור
את התרופה בסכום שביקשתי,אוכל להחזר את ההלוואות,ושוב מקשה האיש מה
תתן לאשתי למות,משיב לו אין מה לעשות,לקראת ערב הפרופסור סוגר את המעבדה,
והולך לביתו,מאוחר בלילה האיש פורץ למעבדה לוקח את התרופה ובורח לשדה התעופה,
לתפוס טיסה ולחזור לארצו,המשטרה רדפה אחריו והצליחה לתפוס אותו,לפני עליתו למטוס,
את סוף הסיפור אני משאיר לך הקורא,איך לסיים,האם לתת לאיש את התרופה להציל
את אשתו,ומה יהיה על הפרופסור שהשקיע שלושים שנות מחקר רבות וחייב כסף רב,
לאנשים רבים,גם לו יהיה גזר דין מוות,קורא יקר סיים את הסיפור כרצונך,
וזו תהיה רמת המוסריות שלך,


                                               איך מכניסים גול

היה רב מאוד חכם ,פעם בשבוע נותן דרשה ,בעניני הלכה ,וגם בעניני דיומא,
היו באים אנשים מכל קצות העיר לשמוע אותו,ובשורה הראשונה ישב בחור צעיר
ולא החמיץ אף דרשה של הרב המכובד,ובאחת הדרשות של הרב הוא שם לב שהבחור
הצעיר לא נוכח בדרשה,לאחר שבוע במפגש ,הרב מביט והנה הבחור הצעיר הגיע,
ניגש אליו הרב ,ומברך אותו ברוך הבא,ואומר דאגתי לך בשבוע שעבר על שלא הגעת
לדרשה,אני מקווה שאתה בקו הבריאות ,הבחור משיב טוב תודה אני בסדר,
הרב ממשיך לשאול אולי התארסת ,הבחור משיב עדין לא,הרב ממשיך לשאול מדוע
לא הגעת בשבוע שעבר?,הבחור משיב היה משחק כדור רגל בטלויזיה, והעדפתי
לראות את המשחק,הרב שואל ומזה המשחק הזה,והבחור מספר לרב,זה משחק
משתתפים בו שתי קבוצות כל קבוצה מונה אחד עשר שחקנים שער לכל קבוצה,
וכדור אחד ,שכל קבוצה מנסה להחדיר את הכדור לשער של הקבוצה היריבה,
הרב שואל מה מונע מהם להבקיע גול,הבחור משיב בשער עומד שוער ומגן
על השער,הרב שואל מה הוא עומד עשרים וארבע שעות בשער,בלילה שהשוער
הולך לישון שיבקיעו את השער,הבחור מחייך ואומר רבי לא הבנת המשחק נמשך
תשעים דקות בלבד,לאחר הזמן הגולים לא נחשבים,הרב מחייך ואומר וכי חשבת
שאני באמת לא מבין בכדורגל,אני מבין מאוד,בוא נהפוך את המשחק לרוחניות,
אנו עומדים בשער ומתגוננים מיצר הרע שלא יכניע אותנו,ליצר הרע יש לו הרבה שחקנים
יש לו הרבה חיילים,כל הזמן מתקיף אותנו מכל מיני כיוונים ,בכל מיני צורות,
הוא מחליף את השיטות ,הוא מאוד יצירתי תמיד מחפש,את החולשות שלנו,
ומתקיף במקומות שלא העלינו על דעתנו,ואנו תמיד צריכים להיות מוכנים להדוף אותו
שלא יצליח להכניס לנו גול,כיצד נוכל לנצח את יצר הרע?,עלידי מעשים טובים
שאנו נעשה,ואז הוא נעלם מן השטח,לכן בני תהיה שוער אמיץ ושתצליח תמיד
להדוף את יצר הרע

                                                                    אל תמכור בזול

עוד מעט מתקרב ערב שבת,ועני אחד מתדפק על דלתות ומבקש נדבה כדי שיהיה לו מה לאכול לשבת,
מגיע לביתו של הרב,דופק בדלת ,הרב פותח את הדלת ושואל מה אדוני רוצה,העני אומר לרב עוד מעט השבת
נכנסת ואין מה לאכול,אולי כבודו יתן לי כמה פרוטות לקנות לי אוכל לשבת,הרב מפשפש בכיסיו ומנסה למצוא
בכיסיו מעט כסף לתת לעני ולא מוצא,אומר לעני תמתין רגע אלך לחפש לך כסף בבית,אשתי כרגע לא בבית,
תכף אשוב,הרב מחפש ולא מוצא כסף,הולך לחדר השינה ובין התכשיטים של אשתו לוקח טבעת ,נגש לעני
ואומר כסף לא מצאתי,קח את הטבעת תמכור אותה כדי שיהיה לך אוכל לשבת,
איך שהעני הולך חוזרת הרבנית,נגשת לחדר השינה מורידה את תכשיטיה,ומבחינה שטבעת אחת חסרה,
שואלת את הרב אולי ראית את טבעת היהלום שלי,אומר לה הרב עני אחד דפק בדלת וביקש נדבה,ולא היה
לי מה לתת לו נתתי לו את הטבעת,אומרת מה עשית זו הטבעת עשויה יהלום היא היקרה בכל תכשטי,
רוץ אחריו תשיג אותו לפני שימכור אותה,הרב מתחיל לרוץ ורואה את העני ממרחק מה,וקורא בקול עצור,
העני נבהל ומתחיל גם לרוץ פוחד שהרב התחרט ובא לקחת את הטבעת,ואז הרב צועק אל תפחד לא
באתי לקחת ממכה את הטבעת,הוא נעצר,הרב אומר הטבעת הזו היא טבעת יהלום,היא יקרה מאוד ,
רציתי להגיד לך שלא תמכור אותה בזול דרוש עליה מחיר גבהה,
מה מוסר השכל מן הסיפור הזה,גם אנו לפעמים לא יודעים להעריך את אשר בידינו ,אם זה משהו גשמי ,
או קשר חברי שאנו לא מעריכים אותו מספיק ומוכרים אותו בזול,אם זה בשעת כעס או חוסר סבלנות,


                                                אם רוצים זה אפשרי

מדינת הודו כידוע אוכלוסיה רבה,יום אחד נהג אוטובוס נוהג את רכבו ושוטר מאותת לו לעצור בצד,
הנהג שואל מדוע עצרת אותנו,השוטר שואל מה אתה מתמם?,כמה נוסעים אתה מסיע?,לתדהמת
השוטר האוטובוס מלא נוסעים אפילו אין מקום לסיכה,מוריד את הנוסעים ויחד עם הנהג סופרים
את הנוסעים,מתברר שהנהג העלה לאוטובוס תשעים ושמונה נוסעים ,השוטר אומר לנהג אתה
פושע יכלת לגרום לאסון גדול,השוטר אומר לנהג אני מחרים את האוטובוס,לוקח לך את הרשיון
נהיגה ואתה מוזמן לבית המשפט ,באשמה מאוד חמורה,מגיעים לבית המשפט,השוטר מספר
לשופט שהנהג הזה העלה לרכבו תשעים ושמונה נוסעים,לפי החוק מותר להעלות רק חמישים
נוסעים בישיבה, ועוד עשרה נוסעים בעמידה,השופט שואל את הנהג אתה מודה באשמה,
הנהג פונה לשופט ואומר אדוני השופט מה שטען השוטר לא מתקבל על הדעת ,באוטובוס
הזה אי אפשר להעלות יותר משישים איש,אני מזמין את כבודו לעשות נסיון לבדוק כמה אנשים
אפשר להעלות,השופט מאשר לעשות את הנסיון,מצליחים להעלות בקושי שישים ושתים איש
בלבד,כבודו אתה נוכח שטענת השוטר לא מתקבלת על הדעת,לאור כך אומר לנאשם אתה
זכאי,הנהג יוצא נקי והולך לדרכו רץ אחריו השוטר ,ואומר לנהג איך הצלחת לצאת מזה ,
אני ואתה ספרנו את האנשים,מה קרה כאן,הנהג אומר לו בניסוי שעשינו האנשים האלה
לא רצו לנסוע,הנוסעים שלקחתי כולם רצו לנסוע
מוסר השכל מהסיפור אם רוצים לנסוע זה אפשרי,


שומר פיו ולשונו שומר,,,,,,,,

איש אחד הלך לרופא לראות את תוצאות הבדיקות שהוא עשה,נכנס לרופא ,הרופא אומר
לו,הגיעו תוצאות הבדיקות ,הכולסטרול תקין,השומנים בדם תקין,הסכרת תקין,
גש תושיט יד שמאל הפשיל את שרוול החולצה ,אני רוצהלבדוק את לחץ הדם,
הרופא בודק מהנהן בראש ואומר גם לחץ הדם תקין,ואומר לפצינט,יש לך אבר אחד
בגופך ,שהוא גורם לך את כל הצרות,תעלה על המיטה אני רוצה לבדוק אותך,
הוא עולה על המיטה,מפשיל את מכנסיו,הרופא אומר לא זה מה שאתה חושב,
אני מתכוון לפה שלך שהוא גורם לך את כל הצרות,אותו סיפור מתיחס גם לנשים,
לכן נאמר שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו,