בעל? בעילה?
רמב"ם הלכות אישות פרק ג הלכה (כג) המקדש בביאה, הרי אלו קידושי תורה. וכן בשטר, מתקדשת בו מן התורה - כשם שגומר ומגרש, שנאמר "וכתב לה ספר כריתות" (דברים כד, א), כך גומר ומכניס. וכן הכסף, מן התורה; ופירושו מדברי סופרים, שנאמר "כי ייקח איש אישה" (שם), ואמרו חכמים ליקוחים יהיו בכסף, שנאמר "נתתי כסף השדה קח ממני" (בראשית כג, יג):
אם כך: איך מחתנים היום זוגות אשר חיים חיי אישות מלאים, לפני "החתונה"? איך יכול לעמוד "רב" לחתן זוג שהוא כבר נשוי לפי דין תורה?
מאין בא המושג בעל? = בא על, בועל = כובש אותה והופך להיות בעליה(מלשון הבעלים שלה, כמו בעל הבית),
תלמוד בבלי מסכת זבחים דף קטז עמוד ב
הכא דקאמר: +יהושע ב+ ולא קמה עוד רוח באיש? [עמוד ב] דאפילו אקשויי נמי לא אקשו. ומנא ידעה? דאמר מר: אין לך כל שר ונגיד שלא בא על רחב הזונה. אמרו: בת י'(10) שנים היתה כשיצאו ישראל ממצרים, וזנתה [כל] מ'(40) שנה שהיו ישראל במדבר, אחר נ'(50) שנה נתגיירה, אמרה: יהא מחול לי בשכר חבל חלון ופשתים.
פרטי המצוות על סדר ההלכות לרמב"ם
הלכות אישות
יש בכללן ארבע מצוות: שתי מצוות עשה ושתי מצוות לא תעשה, וזה הוא פרטן:
(א) לישא אשה בכתובה וקידושין. אם אישה נישאת בכתובה וקידושין? מה הבעיה עם הנבעלת במצווה ב'?
(ב) שלא תבעל אשה בלא כתובה וקידושין. מדוע? מה הבעיה אם נבעלה "בלא כתובה וקידושין"? אחר כך כשתחתן תעשה זאת בכתובה וקידושין? מדוע היא נקראת נבעלת? מדוע נאמר "שלא תבעל"? האם מפני שרק ע"י בעילה היא נחשבת בעולת בעל?
רמב"ם הלכות ייבום וחליצה פרק ה
הלכה (יא) כל יבמה שנבעלה ליבמה, בין בעילה כשרה בין בעילה פסולה, ואפילו בעלה אחר שחלץ לה, בין הוא בין אחיו, בין לשם אישות בין לשם יבמות, ואפילו בעל צרתה אחר שבעל בעילה כשרה, בין הוא בין אחיו - הרי זו צריכה גט, שהרי נעשת אשת איש בבעילה:
רמב"ם הלכות אישות פרק יא
הלכה (יט) הורו כל הגאונים שזה שאמרו חכמים שהוא נאמן אם הכחישתו, להפסידה עיקר הכתובה; אבל התוספת יש לה, אלא אם כן נודע בראיה ברורה שהייתה בעולה, או שהודת לו שהיא בעולה קודם שתתארס והטעתו. לפיכך יש לו להשביעה בנקיטת חפץ, כדין כל הנשבעין ונוטלין, ואחר כך תגבה התוספת. ואין לה היא להשביעו שלא מצאה בתולה, ואחר כך תפסיד עיקר כתובה, שחזקה היא שאין אדם טורח בסעודה, ומפסידה; ויש לה להחרים סתם, על מי שטוען עליה שקר: מה פירוש בעולה קודם שתתארס?
בראשית רבה פרשה יח ה רבי יונה בשם רבי שמואל אמר זונה שהיא עומדת בשוק ובאו עליה שנים, הראשון פטור והשני חייב משום בעולת בעל, וכי נתכוון הראשון לקנותה בבעילה,
רמב"ם הלכות אישות פרק א הלכה א
קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהיה לו לאשה, כיון שנתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחלה בפני עדים ואחר כך תהיה לו לאשה שנאמר +דברים כ"ב+ כי יקח איש אשה ובא אליה.
מאין ואיך לומדים מהפס' בתורה על קניית אישה?