טפח באשה ערווה
רמב"ם הלכות קריאת שמע פרק ג הלכה טז וכל גוף האשה ערוה לפיכך לא יסתכל בגוף האשה כשהוא קורא ואפילו אשתו ואם היה מגולה טפח מגופה לא יקרא כנגדה.
זוהר - האדרא רבא כרך ג (במדבר) פרשת נשא דף קמב עמוד א דדינא אתאחדו בדינא דאחורוי דנוקבא אתפשטת תמן, ואתאחדו ואתפשטו בסטרהא, ותאנא חמשה ערייתא (נ"א תקונין) אתגליין בה, בסטרא דדינין חמשה, ודינין ה' (נ"א בסטרא דדינא ודינהא) אתפשטן במאתן וארבעין ותמניא ארחין, והכי תאנא קול באשה ערוה, שער באשה ערוה, שוק באשה ערוה, יד באשה ערוה, רגל באשה ערוה, דאף על גב דתרין אלין לא שניוה חברנא, ותרין אלין יתיר מערוה אינון:
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כד עמוד א אמר רבי יצחק: טפח באשה ערוה. למאי? אילימא לאסתכולי בה - והא אמר רב ששת: למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים - לומר לך: כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף! אלא: באשתו, ולקריאת שמע. אמר רב חסדא: שוק באשה ערוה, שנאמר +ישעיהו מ"ז+ גלי שוק עברי נהרות, וכתיב +ישעיהו מ"ז+ תגל ערותך וגם תראה חרפתך. אמר שמואל: קול באשה ערוה, שנאמר +שיר השירים ב'+ כי קולך ערב ומראך נאוה. אמר רב ששת: שער באשה ערוה, שנאמר +שיר השירים ד'+ שערך כעדר העזים.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף סד עמוד ב אמר רב ששת: מפני מה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים - לומר לך: כל המסתכל באצבע קטנה של אשה - כאילו מסתכל במקום התורפה. מה זה "מקום התורפה"? הרי זה ערווה? אם כך: מדוע רק שיער ערווה, הרי גם אצבע של אישה ערווה?
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף יח עמוד ב תנו רבנן: המרצה מעות לאשה מידו לידה או מידה לידו בשביל שיסתכל בה, אפילו דומה למשה רבינו שקיבל תורה מהר סיני - לא ינקה מדינה של גיהנם. ועליו הכתוב אומר +משלי י"א+ יד ליד לא ינקה רע - לא ינקה מדינה של גיהנם. אמר רב נחמן: מנוח עם הארץ היה, שנאמר +שופטים י"ג+ ויקם וילך מנוח אחרי אשתו. אסור כלל להסתכל על אישה?
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף כ עמוד א ואל תרבה שיחה עם האשה, שסופך לבא לידי ניאוף. רבי אחא ברבי יאשיה אומר: כל הצופה בנשים - סופו בא לידי עבירה, וכל המסתכל בעקבה של אשה - הויין לו בנים שאינן מהוגנין. אמר רב יוסף: ובאשתו נדה. אמר רבי שמעון בן לקיש: עקבה דקתני - במקום הטנופת, שהוא מכוון כנגד העקב,
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף סא עמוד א אמר רב נחמן בר יצחק: מסתברא דגברא סגי ברישא, דתניא: לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך ואפילו אשתו, נזדמנה לו על הגשר - יסלקנה לצדדין, וכל העובר אחורי אשה בנהר - אין לו חלק לעולם הבא. תנו רבנן: המרצה מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה - אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים כמשה רבינו - לא ינקה מדינה של גיהנם, שנאמר +משלי י"א+ יד ליד לא ינקה רע - לא ינקה מדינה של גיהנם.
תלמוד ירושלמי מסכת חלה פרק ב דף נח טור ג /ה"א דתני המסתכל בעקיבה של אשה כמסתכל בבית הרחם והמסתכל בבית הרחם כילו בא עליה שמואל אמר קול באשה ערוה מה טעם והיה מקול זנותה ותחנף הארץ וגו'
שולחן ערוך אורח חיים סימן עה סעיף א * טפח מגולה באשה, * (א) במקום שדרכה (ב) לכסותו, אפי'לו היא (ג) אשתו, (ד) אסור לקרות ק"ש כנגדה. הגה: א <א> וי"א(ויש אומרים) דוקא באשתו, (ה) אבל (ו) באשה אחרת אפילו (ז) פחות מטפח הוי ערוה הגהות מיימוני פ"ג. ונראה (ח) מדברי הרא"ש דטפח באשה ערוה, אפי'לו לאשה אחרת, רק שבעצמה יכולה לקרות אע"פ שהיא ערומה, כדלעיל סי' ע"ד. האם לפי ה"יש אומרים" אסור לראות אפילו פני אישה, שאינה אשתך? איזה טפח מאישה אסור לראות? האם כל טפח?
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף מה עמוד א גמרא. תנו רבנן: האיש מכסין אותו פרק אחד מלפניו, ואשה שני פרקים, בין מלפניה בין מלאחריה, מפני שכולה ערוה, דברי רבי יהודה. אם כך: האם נשות הטאליבן הן הצדיקות היחידות בעולם?
רד"ק יחזקאל טז (לו) ותגלה ערותך הוא כפל ענין במלות שונות כי ענין השפך כענין ותגלה כי הדבר הנשפך נגלה ונראה וענין נחשתך כענין ערותך כי תחתי' האשה היא הערוה ונחשתך תחתך כמו וחרה נחשתה וכן בדברי רבותינו ז"ל נחשתו של תנור פירוש תחתיתו ויונתן תרגם חלף דאתגליאת בהתתיך וענין זה המשל כי
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף כא עמוד ב דאורייתא היא, דכתיב: +ויקרא י"ח+ ערות כלתך לא תגלה! אימא: כלת בנו. וכלת בנו יש לה הפסק? והא תניא: כלתו - ערוה, כלת בנו - שניה, וכן אתה אומר בבנו ובן בנו עד סוף כל הדורות! אלא אימא: כלת בתו, דאמר רב חסדא: הא מילתא מגברא רבה שמיע לי, ומנו? רבי אמי: לא אסרו כלה אלא מפני כלה, ואמרו לי כלדאי: מלפנא הוית, אמינא, אי גברא רבה הוינא - אסברא מדעתי, אי מקרי דרדקי הוינא - אשיילה מרבנן דאתו לבי כנישתא, השתא סברתה מדעתי: לא אסרו כלת בתו אלא משום כלת בנו. אמר ליה אביי לרבא, אסברה לך: כגון כלתה דבי בר ציתאי. רב פפא אמר: כגון כלתה דבי רב פפא בר אבא. רב אשי אמר: כגון כלתה דבי מרי בר איסק. איבעיא להו: אשת אחי האם מן האם, מהו? אשת אחי האב מן האם ואשת אחי האם מן האב, דאיכא צד אב הוא דגזרו רבנן, אבל היכא דליכא צד אב לא גזרו בהו רבנן, או דלמא ל"ש? אמר רב ספרא: היא גופה גזירה, ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה? אמר רבא: אטו כולהו לאו גזירה לגזירה נינהו? אמו - ערוה, אם אמו - שניה, וגזרו על אם אביו משום אם אמו, וטעמא מאי? כולהו דבי אימא רבתי קרו ליה! אשת אביו - ערוה, אשת אבי אביו - שניה, וגזרו על אשת אבי אמו משום אשת אבי אביו, וטעמא מאי? כולהו דבי אבא רבה קרו ליה! אשת אחי האב מן האב - ערוה, אשת אחי האב מן האם - שניה, וגזרו על אשת אחי האם מן האב משום אשת אחי האב מן האם, וטעמא מאי? משום דכולהו דבי דודי קרי להו! מאי? תא שמע: דכי אתא רב יהודה בר שילא אמר, אמרי במערבא: כל שבנקבה ערוה, בזכר גזרו על אשתו משום שניה. ואמר רבא: וכללא הוא? חמותו ערוה, אשת חמיו מותרת! בת חמותו ערוה, אשת בן חמותו מותרת! בת חמיו ערוה, אשת בן חמיו מותרת! חורגתו ערוה, אשת חורגו מותרת! בת חורגתו ערוה, אשת בן חורגו מותרת. והא דרב יהודה בר שילא לאיתויי מאי? לאו לאיתויי אשת אחי האם מן האם, דכל שבנקבה ערוה - בזכר גזרו אשתו משום שניה. מאי שנא הני, ומאי שנא הא? הא בחד קידושין מקרב לה, הני עד דאיכא תרי קידושין לא מקרב להו. שלח ליה רב משרשיא מתוסנייא לרב פפי, ילמדנו רבינו: אשת אחי אבי האב, ואחות אבי האב, מהו? מדלמטה ערוה, למעלה נמי גזרו ביה, או דלמא הא איתפליג דרתא? ת"ש: מה הן שניות; ולא קחשיב להו בהדייהו! תנא ושייר. מאי שייר דהאי שייר? שייר שניות דבי רבי חייא. אמימר אכשר באשת אחי אבי אביו, ובאחות אבי אביו. א"ל רב הלל לרב אשי: לדידי חזיא לי שניות מר בריה דרבנא, וכתיבן שיתסרי לאיסורא; מאי לאו תמני דמתניתא ושית דבי רבי חייא והנך תרתי - הא שיתסרי! ולטעמיך, שיבסרי הויין, דהא איכא אשת אחי האם מן האם דפשטינן לאיסורא! הא לא קשיא,
אם "כל שבנקבה ערוה" מדוע קיבלו רק את דברי רב ששת ש"שיער באישה ערווה"? הרי "אמר רבי יצחק: טפח באשה ערוה"? מדוע לא "הלבישו" "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" את הנשים כמו נשות הטאליבן?
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ב העושה דבר מחוקות אלו הרי הוא חשוד על העריות, ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו לאחת מן העריות או לשחוק עמה או להקל ראש ואפילו להריח בשמים שעליה או להביט ביפיה אסור, ומכין למתכוין לדבר זה מכת מרדות, והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוון להנות כמי שנסתכל במקום התורף ואפילו לשמוע קול הערוה או לראות שערה אסור. אם אישה היא ערווה? מדוע רק קולה בשירה? מדוע רק שיער הראש? אם על אצבעה אסור להסתכל, מה יהיה על הרואה פני אישה? מדוע נשים לא הולכות עם כפפות? או לבושות כמו נשות הטאליבן?
מהי ערווה?
רש"י בראשית מב (ט) אשר חלם להם - עליהם, וידע שנתקיימו, שהרי השתחוו לו: ערות הארץ - גלוי הארץ, מהיכן היא נוחה ליכבש, כמו (ויקרא כ יח) את מקורה הערה, וכמו (יחזקאל טז ז) ערום ועריה. וכן כל ערוה שבמקרא לשון גילוי. ותרגום אונקלוס בדקא דארעא, כמו (מלכים ב' יב ו) בדק הבית, רעוע הבית, אבל לא דקדק לפרשו אחר לשון המקרא: אם ערווה היא גילוי, אם כך: איך מסתדר הפירוש הבא, שלערווה יש שיער? רש"י דברים כב (ה) לא יהיה כלי גבר על אשה - שתהא דומה לאיש כדי שתלך בין האנשים, שאין זו אלא לשם ניאוף: ולא ילבש גבר שמלת אשה - לילך ולישב בין הנשים. דבר אחר שלא ישיר שער הערוה ושער של בית השחי: כי תועבת - לא אסרה תורה אלא לבוש המביא לידי תועבה:
