אגרת הגר"א, הגאון רבי אליהו במהור"ר שלמה זלמן  הועתק מספר מסילת ישרים מאת רבינו משה חיים לוצאטו (הרמח"ל) הכולל את אגרת הרמב"ן, ואגרת הגר"א, ואגרות המוסר מאת הגאון האדמו"ר ישראל סלנטר(ליפקין), מהדורת נצח תל אביב תשי"ז מהדורה מיוחדת של "מפעלי התורה" למען ישיבות ישראל,

(לאלו הטוענים שאגרת זו נשלחה לאשתו, ולא לבנו, כל המודגש באפור מוכיח שהאגרת נכתבה לגבר ולא לאישה, והסימון בסגול שנכתב בלשון נקבה, מדבר על בת בנו/הנכדה)  

ועיקר הגדר בבדידות שלא תצא ח"ו(חס ושלום) מפתח ביתך חוצה,  ואף בבית הכנסת תקצר מאוד ותצא, ויותר טוב להתפלל בבית, כי בבית הכנסת אי אפשר להינצל מקנאה ולשמוע דברים בטלים ולשון הרע, ונענשין על זה, כמו שאמרו (שבת ל"ג) "אף השומע ושותק כו'" וכל שכן בשבת ויום טוב שמתאספין לדבר, יותר טוב שלא תתפלל כלל, ותשמור שלא תלך לבית הקברות כלל וכלל (נוסח אחר: ששם מתדבקין הקליפות מאוד וכל שכן בנשים) וכל הצרות והעוונות באים מזה,

לנכדה/בת בנו: >>> וגם בתך יותר טוב שלא תלך לבית הכנסת, כי שם רואה בגדים טובים ומתקנאת ומספרת בבית ומתוך זה באים ללשון הרע ושאר דברים, אלא תדבק במוסר תמיד ואל תקנא בעולם הזה, הכל הבל מעשה תעתועים ש"בן לילה היה וגו'" (יונה ד'), כי "אם יעלה לשמים שיאו" (איוב כ'), "כי לא לעולם חוסן ואם נזר וגו'" (משלי כ"ז), ואף בשעתו הוא הבל אין בו ממש ומאוס ובזוי בעיני כל בעל שכל, ואוי ואבוי למי ששוגה בו, ותקנא ביראת ה' (משלי כ"ב), ולא תאמר במה אזכה לעולם הבא, איני יכולה לעשות? <<<  "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמיים" (ברכות י"ז), ולמען ה' שתפריש את החומש כאשר ציוותיך ואל תיפחות כאשר הזהרתיך, כי בפחות מזה עוברים כל רגע על כמה לאווין ועשין ושקול כאילו כפר בתורה הקדושה חס ושלום, אבל העיקר לזכות לעולם הבא בשמירת פיו, וזהו יותר מכל התורה והמעשים ואלו נקראו "נשים שאננות" (ברכות י"ז) כי הפה קודש קודשים, ובספרים שלי יש משלי עם לשון אשכנז, למען השם שיקראו בכל יום, והוא יותר טוב מכל ספרי מוסר, וגם ספר קהלת יקראו תמיד לפניך, כי שם מהביל עניני עולם הזה, ושאר הספרים, אבל חס ושלום לא תהיה התכלית הקריאה בלבד, כי בזה אין מתפעל האדם, גם כמה בני אדם קורין בספרי מוסר ואינם מתפעלים, והוא בשביל הנזכר למעלה ועוד בשביל יציאתם בלא הבנה, כי זה מאבד את הכל, והמשל: הזורע בלא חרישה, שיחטוף הרוח וישביע עופות כו', והוא בשביל שאין יכול לחסום עצמו ולגדור, והוא כזורע בלא גדר ואוכלים החזירים וירמסון, ויש שזורע על האבן, והוא לב האבן שאינו נכנס בו כלל, וצריך להכות את האבן עד שיתפוצץ, לכן כתבתי לך שתכה את בנינו אם לא ישמעו לך ו"חנוך לנער על פי דרכו" (משלי כ"ב), ועיקר בחינוך.

לחתנו:>>> וגם את חתני אני מזהיר בכל זה, שיקרא לפניהם כנזכר למעלה ושיהא לימודו לשם שמיים, ולמען השם יחנך עצמו בזה, ואל ישגיח על האומרים כי הנער אין צריך לזה חס ושלום, אדרבא "חנוך לנער וגו'", קליפת האגוז ירוקה נוחה להסיר כו' ועיקר הכול הוא כי בזה זוכה אל הכול, כמו שאמרו חז"ל (אבות פרק ו') "רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה כו' ולא עוד כו'" ותלמוד מסכת אבות ובפרט בפרקי אבות דרבי נתן ומסכת דרך ארץ קדמה לתורה, ותכבד לחמותך, ולחמותך הזקנה תכבד מאוד, <<< וגם עם כל אדם תתנהג בדרך ארץ בנחת ובכבוד,

התפילה אנה מועילה, אם האדם אינו מקפיד על יחסים בין בני אדם, שמואל א טו (כב) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַחֵפֶץ לַיהֹוָה בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל יְהֹוָה הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים:

ספר מורה הנבוכים חלק ראשון פרק נד הודיעני נא את דרכיך ואדעך למען אמצא חן בעיניך, והסתכל מה שנכנס תחת זה המאמר מענינים נפלאים, אומרו הודיעני נא את דרכיך ואדעך, מורה על היותו יתעלה נודע בתאריו, כי כשידע הדרכים ידעהו, ואומרו למען אמצא חן בעיניך, מורה על שמי שידע הבורא הוא אשר ימצא חן בעיניו, לא מי שיצום ויתפלל לבד, אבל כל מי שידעהו (עיין בפרק י"ח מזה החלק) הוא הנרצה המקורב, ומי שסכלו הוא הנקצף בו המרוחק, וכפי שיעור החכמה והסכלות יהיה הרצון והקצף והקרוב והרחוק, ידיעת רצונו של האלוהים היא החשובה לא הצום או התפילה,