ריבית? היתר עסקה? האם כל אדם שיש לו חשבון בנק עובר על איסור ריבית? הרי בזה שכספך נמצא בבנק בין במינוס בין בפלוס, אתה או מקבל ריבית על כספך, או משלם ריבית על כספך, וגם אם אינך מקבל ריבית "כביכול", הרי אם הבנק לקח את כספך והלווה למישהו שצריך אחרי כן לשלם ריבית לבנק, הרי שאתה שותף לדבר עבירה,

משנה מסכת בבא מציעא פרק ה (יא) וְאֵלּוּ עוֹבְרִין בְּלֹא תַעֲשֶֹה. הַמַּלְוֶה, וְהַלֹּוֶה, וְהֶעָרֵב, וְהָעֵדִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אַף הַסּוֹפֵר(הפקיד). עוֹבְרִים מִשּׁוּם לֹא תִתֵּן (ויקרא כה), וּמִשּׁוּם בַּל תִּקָּח מֵאִתּוֹ (שם), וּמִשּׁוּם לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנשֶׁה (שמות כב), וּמִשּׁוּם לֹא תְשִֹימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ (שם), וּמִשּׁוּם וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאת מאלהיך אני יי: הפקיד הכותב את ההסכם, עובר בלא תעשה?

תוספתא מסכת עבודה זרה (צוקרמאנדל) פרק א הלכה (י) ארבע אבקאות הן אבק ריבית אבק שביעית אבק עבו' זרה ואבק לשון הרע: הלכה (יא) אבק ריבית לא ישא אדם ויתן בהלוואתו של חבירו מפני אבק ריבית: תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קסד עמוד ב אמר רב עמרם אמר רב, שלש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום: הרהור עבירה, ועיון תפלה, ולשון הרע. בהנחה שקיים המושג "הרהור עבירה", הרי אם הרהור עברה הוא דבר חמור עבירה, הרי מקל וחומר, אבק ריבית אינו כן?  אוצר המדרשים (אייזנשטיין) חופת אליהו עמוד 172 ד'(4) אבקות הן: אבק רבית, אבק ע"ז(עבודה זרה), אבק הרשות, אבק לשון הרע. אבק רבית כגון שהלוה לו חבירו מעות וכשפורע לו אומר לו ה' ישלם לך חסד שעשית עמדי, אבק ע"ז כגון שהיה לו משא ומתן הרבה עם עכו"ם, אבק הרשות נראין כאוהבין בשעת הנאתן ואין עומדין לו לאדם בשעת דחקו, אבק לשון הרע דכתיב ויבא יוסף את דבתם רעה. מיכן אמרו שני צדיקים לקו זה מזה יעקב ויוסף, יוסף שסיפר לשון הרע גרם בית האסורים לעצמו י"ב שנה ויעקב שקבלה נסתלקה ממנו שכינה כ"ב שנה, הא למדת שכל המספר לשון הרע לוקה פעם אחת והמקבלו לוקה שתים וגורם לעצמו גיהנם. אמר הקב"ה לגיהנם פתח פיך וקבל בעלי לשון הרע, אמר הלווה למלווה "תודה שאלוהים ישלם לך", זה כבר אבק ריבית? רמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק ה הלכה (טז) אסור להשכיר ע הדינרין שאין זה דומה למשכיר את הכלי שהכלי חוזר בעצמו וזה מוציא אלו ומביא דינרין פ אחרות ונמצא זה אבק רבית. האם היתר עסקה אינו נחשב כהשכרת דינרין?

איך מסתדר "היתר עסקה" עם הפס' הבאים?

שמות פרק כב (כד) אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ: שמות פרק כג (ב) לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת: ויקרא פרק כה (לה) וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ:(לו) אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ:(לז) אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ:(לח) אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים:

רמב"ם הלכות טוען ונטען פרק ב הלכה (א) כל חשוד על השבועה אין משביעין אותו לא שבועת התורה ולא שבועה מדבריהם ולא שבועת היסת, ואפילו רצה התובע אין שומעין לו: הלכה (ב) אחד הנשבע לשקר שבועת בטוי, או שבועת עדות, או שבועת הפקדון, או שבועת שוא, הרי הוא חשוד על השבועה, וכן כל הפסול לעדות משום עבירה בין פסלנות של תורה כגון בעלי רבית, ואוכלי נבלות, וגזלנין, בין פסלנות של דבריהם כגון משחק בקוביא ומפריחי יונים הרי הוא חשוד על השבועה ואין משביעין אותו: איך מסתדרת הלכה זו? הרי כולם היום "בעלי ריבית"? בין נותנים בין לוקחים, כל מי שיש לו חשבון בנק הרי הוא בעל ריבית,

היכן יש בפס' הבאים רמז או כל דבר אחר, האומר שיהודי/בן ישראל אשר עושה עסקים והוא צריך הלוואה אפשר לקחת ממנו ריבית? ובהנחה שאפשר לעשות את ה"היתר עסקה" עם בעלי עסקים, איך בדיוק מסתדר שכל הציבור שאינו בעלי עסקים, יכול להשתתף?

דברים פרק כג (כ) לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ: רש"י לא תשיך - אזהרה ללוה שלא יתן רבית למלוה. ואח"כ אזהרה למלוה את כספך לא תתן לו בנשך: האזהרה גם למלווה וגם ללווה? אם כך: מה פירוש "היתר עסקה"? פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת בהר דף עג עמוד א את כספך לא תתן לו בנשך. תנן התם בבבא מציעא. ואלו עוברין בלא תעשה המלוה והלוה והערב והעדים (והכתוב) אומר אף הסופר(הפקיד). (בהמשך למטה כל הפסיקתא) הרי אם הערב והעדים, והסופר, עוברים על לא תעשה, איך מסתדר "היתר עסקה"? הרי יש ב"היתר עסקה" אבק ריבית? הרי אדם אשר לקח כסף בהלוואה הנושאת ריבית כדי לעשות עסק, הרי יגלגל את הריבית אשר הוטלה עליו על הקליינטים שלו, ומכאן שאם גם אין כאן ריבית ממש, הרי אבק ריבית יש,

רמב"ן לא תשיך לאחיך גם זו מצוה מבוארת (ויקרא כה לו לז), יוסיף בכאן אזהרה גם ללוה, מה שאין כן בכל דיני ממונות שאם רצה הוא לזוק בנכסיו רשאי, אבל מפני רגילות החטא הזה יזהיר בו גם הלוה: על ריבית לגוי: וביאר בכאן שיהיה רבית הנכרי מותר, ולא הזכיר כן בגזל ובגנבה כמו שאמרו (ב"ק קיג:) גזל גוי אסור אבל הרבית שהוא נעשה לדעת שניהם וברצונם לא נאסר אלא מצד האחוה והחסד, כמו שצוה (ויקרא יט יח) ואהבת לרעך כמוך, וכמו שאמר (לעיל טו ט) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו', ועל כן אמר למען יברכך ה' אלהיך, כי חסד ורחמים יעשה עם אחיו כאשר ילונו בלא רבית ותחשב לו לצדקה וכן השמיטה חסד באחים, לכך אמר (שם פסוק ג) את הנכרי תגוש, וקבע לו ברכה, כי הכתוב לא יזכיר הברכה רק בצדקה ובחסדים, לא בגזל ובגנבה ובאונאה: והזכיר נשך כסף נשך אכל - לבאר שהלוה סאה חטין בסאה וחצי יהיה נשך גמור אפילו לא יהיה שוה סאה וחצי בעת הפרעון כדמי סאה שהלוהו וביאר עוד כל דבר אשר ישך, אפילו באבני הבנין ושאר הנלוים, אולי יעלה על הדעת שאין הנשך רק בכסף שכל הדברים נקנין בו ובאוכל שהוא חיי האדם, אבל בשאר הדברים נלך אחר שום הכסף לעת ההלואה והפרעון ורבותינו (ספרי קכט) עשו "לנכרי תשיך" לאו הבא מכלל עשה באחיך, מפני שהוא מיותר שכבר אמר לא תשיך לאחיך:

דברים פרק כג (כא) לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: רש"י לנכרי תשיך - ולא לאחיך לאו הבא מכלל עשה עשה לעבור עליו בשני לאוין ועשה: האם יש כאן בפס' איזה שהיא אפשרות להבין, שאחיך = רק לא אחיך שהוא בעל עסק?

דברים פרק כד (י) כִּי תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ מַשַּׁאת מְאוּמָה לֹא תָבֹא אֶל בֵּיתוֹ לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ: רש"י כי תשה ברעך - תחוב בחבירך:  משאת מאומה - חוב של כלום:

דברים פרק כד (יא) בַּחוּץ תַּעֲמֹד וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נשֶׁה בוֹ יוֹצִיא אֵלֶיךָ אֶת הָעֲבוֹט הַחוּצָה:(יב) וְאִם אִישׁ עָנִי הוּא לֹא תִשְׁכַּב בַּעֲבֹטוֹ:

רש"י לא תשכב בעבטו - לא תשכב ועבוטו אצלך:

רמב"ן ואם איש עני הוא יקרא עני כאשר אין לו עבוט אחר כיוצא בו, הא אלו היו לו שני כלים מאותו המין נוטל אחד ומחזיר אחד, בין שהוא עני או עשיר בנכסים רבים:

דברים פרק כד

(יג) הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הָעֲבוֹט כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ וְשָׁכַב בְּשַׂלְמָתוֹ וּבֵרֲכֶךָּ וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה לִפְנֵי יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ: רש"י כבוא השמש - אם כסות לילה הוא ואם כסות יום החזירהו בבקר וכבר כתוב בואלה המשפטים עד בא השמש תשיבנו לו כל היום תשיבנו לו וכבא השמש תקחנו: וברכך - ואם אינו מברכך מכל מקום ולך תהיה צדקה: מדוע הוא צריך את כסות הלילה בבוקר? "וְשָׁכַב" זה ביום? הרי כוונת הכתוב שאם צריך העני את הכסות ללילה, תחזיר לו, כי בבוקר הוא הולך לעבודה, ואין לו צורך בכיסוי, כבוא השמש = ערב

יחזקאל פרק יח (יז) מֵעָנִי הֵשִׁיב יָדוֹ נֶשֶׁך וְתַרְבִּית לֹא לָקָח מִשְׁפָּטַי עָשָׂה בְּחֻקּוֹתַי הָלָךְ הוּא לֹא יָמוּת בַּעֲוֹן אָבִיו חָיֹה יִחְיֶה:

יחזקאל פרק כב (ו) הִנֵּה נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ לִזְרֹעוֹ הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ דָּם:(ז) אָב וָאֵם הֵקַלּוּ בָךְ לַגֵּר עָשׂוּ בַעֹשֶׁק בְּתוֹכֵךְ יָתוֹם וְאַלְמָנָה הוֹנוּ בָךְ:(ח) קָדָשַׁי בָּזִית וְאֶת שַׁבְּתֹתַי חִלָּלְתְּ:(ט) אַנְשֵׁי רָכִיל הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ דָּם וְאֶל הֶהָרִים אָכְלוּ בָךְ זִמָּה עָשׂוּ בְתוֹכֵךְ:(י) עֶרְוַת אָב גִּלָּה בָךְ טְמֵאַת הַנִּדָּה עִנּוּ בָךְ:(יא) וְאִישׁ אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ עָשָׂה תּוֹעֵבָה וְאִישׁ אֶת כַּלָּתוֹ טִמֵּא בְזִמָּה וְאִישׁ אֶת אֲחֹתוֹ בַת אָבִיו עִנָּה בָךְ:(יב) שֹׁחַד לָקְחוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ דָּם נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לָקַחַתְּ וַתְּבַצְּעִי רֵעַיִךְ בַּעֹשֶׁק וְאֹתִי שָׁכַחַתְּ נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה:

תהילים פרק י (ג) כִּי הִלֵּל רָשָׁע עַל תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ יְהֹוָה:

תהילים פרק יב (ז) אִמְרוֹת יְהֹוָה אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם:

תהילים פרק טו (א) מִזְמוֹר לְדָוִד יְהֹוָה מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ:(ב) הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ:(ג) לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ לֹא עָשָֹה לְרֵעֵהוּ רָעָה וְחֶרְפָּה לֹא נָשָֹא עַל קְרֹבוֹ:(ד) נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס וְאֶת יִרְאֵי יְהֹוָה יְכַבֵּד נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר:(ה) כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם:

תהילים פרק לב (י) רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע וְהַבּוֹטֵחַ בַּיהֹוָה חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ:

ספר תהילים פרק לז (כא) לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן:(כו) כָּל הַיּוֹם חוֹנֵן וּמַלְוֶה וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה:

משלי פרק כח (ח) מַרְבֶּה הוֹנוֹ בְּנֶשֶׁךְ וְבתַרְבִּית לְחוֹנֵן דַּלִּים יִקְבְּצֶנּוּ:  

משלי פרק ל (ה) כָּל אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה מָגֵן הוּא לַחֹסִים בּוֹ:(ו) אַל תּוֹסְףְ עַל דְּבָרָיו פֶּן יוֹכִיחַ בְּךָ וְנִכְזָבְתָּ:

אסתר פרק ח (ח) וְאַתֶּם כִּתְבוּ עַל הַיְּהוּדִים כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְחִתְמוּ בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב: וכאן בפס' מדובר על מלך בשר ודם, שאין להשיב את דבריו, ומה על קל וחומר, את דברי  מלך מלכי המלכים יש להשיב? לעוות? להוסיף? או לגרוע?

הרב הירש בפירושו לפרק כ:י

אנשים טועים ומטעים חתרו תחת כל חוקת השבת ועיוותו את כל מושג השבת בפרשם "מלאכה" כעבודה ועמל, והם פתחו בהכחשת השבועה שנשבעו אבותינו בסיני, ובמקום להיות נאמנים לשבועה, "להתאים את החיים לתורה" הכריזו על סיסמא חדשה, "להתאים את התורה לחיים". (אוניברסיטת בר אילן דף שבועי מס' 847 פרשת יתרו תש"ע –עיון בפירושו של הרב הירש- דר' טובה גנזל. המדרשה לנשים והמחלקה לתנ"ך,) איך מסתדר רעיונו זה של הרב הירש עם היתר עסקה שקיים היום? ואיך עם פרוזבול שתיקן הלל הזקן? ואיך מסתדר עם שמיטת קרקעות היום? ואיך מסתדרת ההלכה בתלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ס עמוד (ב) תניא, אמר ר' ישמעאל בן אלישע: מיום שחרב בית המקדש, דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין, אלא אין גוזרין גזרה על הצבור אא"כ(אלא אם כן) רוב צבור יכולין לעמוד בה; הרי כל ה"גדרות" וציוויי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" בכולם התאימו את התורה לחיים, ולא את החיים לתורה?

היתר עסקה? הרי זהו סוג של עקיפת איסור ריבית, בדרך של הכנסת כולם כביכול לקטגוריה של בעלי עסקים, ואם אתה כבעל עסק מרוויח מעסקיך, מדוע שאני(הבנק) לא ארוויח גם, הרי אני(הבנק) כביכול עזרתי לך עם ההשקעה,

משנה מסכת בבא מציעא פרק ה משנה א איזהו נשך ואיזהו תרבית איזהו נשך המלוה סלע בחמשה דינרין סאתים חטין בשלש מפני שהוא נושך ואיזהו תרבית המרבה בפירות כיצד לקח הימנו חטין בדינר זהב הכור וכן השער עמדו חטין בשלשים דינרין אמר לו תן לי חטי שאני רוצה למכרן וליקח בהן יין אמר לו הרי חטיך עשויות עלי בשלשים דינרין והרי לך אצלי בהן יין ויין אין לו: האם לא מדובר במשנה כאן על הלוואה, ועסקים?

משנה מסכת בבא מציעא פרק ה (יא) וְאֵלּוּ עוֹבְרִין בְּלֹא תַעֲשֶֹה. הַמַּלְוֶה, וְהַלֹּוֶה, וְהֶעָרֵב, וְהָעֵדִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אַף הַסּוֹפֵר. עוֹבְרִים מִשּׁוּם לֹא תִתֵּן (ויקרא כה), וּמִשּׁוּם בַּל תִּקָּח מֵאִתּוֹ (שם), וּמִשּׁוּם לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנשֶׁה (שמות כב), וּמִשּׁוּם לֹא תְשִֹימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ (שם), וּמִשּׁוּם וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאת מאלהיך אני יי:

שולחן ערוך יורה דעה סימן קס סעיף ב

כל הנותן ברבית נכסיו מתמוטטים, וכאלו כפר ביציאת מצרים ובאלהי ישראל.

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת בהר דף עג עמוד א

את כספך לא תתן לו בנשך. תנן התם בבבא מציעא. ואלו עוברין בלא תעשה המלוה והלוה והערב והעדים (והכתוב) אומר אף הסופר(הפקיד).  עוברין על בל תתן לו ועל בל תקח מאתו ועל לא תהיה לו כנשה ועל לא תשימון עליו נשך ועל ולפני עור לא תתן מכשול. את כספך לא תתן לו בנשך בלוה הכתוב מדבר שלא יתן לו כספו בשביל רבית ובשביל מרבית הפירות לא יתן לו פירותיו. תאנא ר' ישמעאל בן אלעזר אומר מלוי רביות יותר ממה שמרויחין הם מפסידין ולא עוד אלא שמשימין משה רבינו חכם ותורתו אמת ואומרים אלו היה משה יודע ריוח בדבר לא היה כותבו. אתא רב דימי אמר מנין לנושה בחבירו מנה ויודע בו שאין לו שאסור לעבור לפניו כדי שלא לביישו ת"ל לא תהיה לו כנושה. בוא וראה עד כמה אבק רבית שאע"פ שאמר הדר בחצר חבירו שלא ברשות אין צריך להעלות לו שכר ואם הלוהו צריך להעלות לו שכר. אמר [ר'] שמעון בן יוחאי מנין לנושא בחבירו מנה ואינו רגיל להקדים לו שלום שאסור להקדים לו שלום ת"ל נשך כל דבר אשר ישך אפילו דבור אסור. רבית קצוצה יוצאה בדיינין אבק רבית אינו יוצא בדיינין. תניא ר"ש בן אלעזר אומר כל שיש לו מעות ומלוה אותם בלא רבית עליו הכתוב אומר (תהלים טו) כספו לא נתן בנשך. הא למדת כל מלוה ברבית הללו מתמוטטין ועולין והללו שוב אין עולין.

אם כך: מה זה "היתר עסקה"? האם לא ידע האלוהים על האפשרות הזו, הרי התיר לקחת מן הגוי ריבית? דברים פרק כג (כא) "לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ" ולפי "חכמים" זהו ציווי חד משמעי לקחת ריבית מהגוי,

האם כאשר "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" קבעו "היתר עסקה", האם לא חרגו מסמכותם? הרי כתוב בדברים פרק יג (א) "אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ:" האם לא נופל "היתר עסקה" בלא תוסף או לא תגרע? ומה עם הכתוב במשלי פרק ל (ה) כָּל אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה מָגֵן הוּא לַחֹסִים בּוֹ:(ו) אַל תּוֹסְףְ עַל דְּבָרָיו פֶּן יוֹכִיחַ בְּךָ וְנִכְזָבְתָּ: או הכתוב באסתר פרק ח (ח) "כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב:" וזהו מלך בשר ודם, משה אשר שינה את דבר האלוהים בבמדבר פרק כ (ח) "אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע" נאמר להם לדבר וזה מה שעשו משה ואהרון בבמדבר פרק כ (יא) "וַיָּרֶם משֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם" ועל זה קיבלו גם משה וגם אהרון עונש, במדבר פרק כ (יב) "וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם:" משה ואהרון לא האמינו שבדיבור יצא מים מן הסלע תהילים פרק צד (יא) יְהֹוָה יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם כִּי הֵמָּה הָבֶל: המסקנה המתבקשת גם "חכמים" לא סמכו על דברי האלוהים דברים פרק כג (כא) לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: כי אם היו "חכמים" סומכים על האלוהים, היו פותרים לבאים אליהם עם השאלה, איך אני ארוויח אם אני אלווה, הרי הערך של הכסף יורד? בתשובה בתהילים פרק לב (י) רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע וְהַבּוֹטֵחַ בַּיהֹוָה חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ:  או בדברים פרק כג (כא) "לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ"  הציבור קיבל את חז"ל כחכמים מפני ששרתו את רצונו של הציבור, כתוב בתהילים פרק י (ג) כִּי הִלֵּל רָשָׁע עַל תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ יְהֹוָה: כל עוד אתה משרת את האינטרס שלי אני אחריך, "חכמים" אלה דאגו לעצמם ולא לדבר האלוהים ומצוותיו.

רמב"ם הלכות עדות פרק י הלכה (ד) ועוד יש שם רשעים שהן פסולין לעדות אף על פי שהן בני תשלומין ואינן בני מלקות, הואיל ולוקחים ממון שאינו שלהם בחמס פסולין שנאמר כי יקום עד חמס באיש, כגון הגנבים והחמסנים אף על פי שהחזיר פסול לעדות מעת שגנב או גזל, וכן עד זומם אף על פי שהוזם בעדות ממון ושלם הרי זה פסול מן התורה לכל עדות, ומאימתי הוא נפסל מעת שהעיד בבית דין, אף על פי שלא הוזם על אותה עדות אלא אחר כמה ימים, וכן המלוה ברבית, אחד המלוה ואחד הלוה, שניהם פסולין לעדות, אם כך: האם כל מי שיש לו כסף בבנק הוא בעצם מלווה? או לווה? "אם רבית קצוצה עשו הרי הן פסולין מן התורה ואם אבק רבית עשו הרי הן פסולין מדבריהם," והאם אדם שיש לו חשבון בבנק אינו עובר על לפחות אבק ריבית? הרי אם יש לו פלוס בחשבון הוא מקבל ריבית, ואם יש לו מינוס בחשבון הוא משלם ריבית?

רמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק ו הלכה א המלוה את חבירו סלע בחמשה דינרים או סאתים חטים בשלש או סלע בסלע וסאה או שלש סאין בשלש סאין ודינר כללו של דבר כל הלואה בתוספת כל שהו הרי זו רבית של תורה ויוצאה בדיינין, וכן המלוה את חבירו והתנה עמו שידור בחצרו חנם עד שיחזיר לו הלואתו, או ששכר ממנו בפחות וקצב הדבר שפוחת לו מן השכר עד שיחזיר לו הלואתו, או שמשכן בידו מקום שפירותיו מצויין בעת ההלואה כגון שמשכן חצרו ע"מ שידור בו בחנם הרי זו רבית של תורה ויוצאה בדיינין, וכן המוכר שדה או חצר באסמכתא הואיל ולא קנה הגוף הרי כל א הפירות שאכל רבית ומחזיר אותן, והוא הדין לכל מי [שלא] קנה קניין גמור מתחלה שהוא ב מחזיר את הפירות מפני שאם אכל את הפירות הרי זו רבית של תורה, וכל דבר שהוא אסור משום רבית חוץ מאלו הרי הוא אסור מדבריהם גזירה שמא יבא לרבית של תורה והוא הנקרא אבק רבית ואינו מוציא בדיינין.

תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף סא עמוד ב ואיזהו תרבית המרבה בפירות, כיצד לקח הימנו חטים בדינר זהב וכו'. אטו כל הני דאמרינן עד השתא לאו רבית הוא? - אמר רבי אבהו: עד כאן של תורה, מכאן ואילך של דבריהם. וכן אמר רבא: עד כאן של תורה, מכאן ואילך של דבריהם. עד כאן +איוב כ"ז+ יכין רשע וילבש צדיק. - עד כאן ותו לא? - אלא, אפילו עד כאן יכין רשע וילבש צדיק. עד כאן רבית קצוצה, מכאן ואילך אבק רבית. אמר רבי אלעזר: רבית קצוצה - יוצאה בדיינין(רצונו לומר: את הריבית יש אפשרות ללווה לתבוע על ידי בית דין מן המלווה), אבק רבית - אינה יוצאה בדיינין(אבק הריבית אין אפשרות לתבוע על ידי בית דין). רבי יוחנן אמר: אפילו רבית קצוצה נמי אינה יוצאה בדיינין. אמר רבי יצחק: מאי טעמא דרבי יוחנן - דאמר קרא +יחזקאל י"ח+ בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה את כל התעבות האלה עשה - למיתה ניתן ולא להישבון. רב אדא בר אהבה אמר: אמר קרא +ויקרא כ"ה+ אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך - למורא ניתן ולא להשבון. רבא אמר: מגופיה דקרא שמיע ליה - +יחזקאל י"ח+ מות יומת דמיו בו יהיה - הוקשו מלוי רבית לשופכי דמים, מה שופכי דמים לא ניתנו להשבון - אף מלוי רבית לא נתנו להשבון. מלווי הריבית נחשבים כרוצחים? אם כך: איך יש היתר עסקה?

תלמוד בבלי מסכת תמורה דף ו עמוד ב אבק רבית - אינה יוצאה בדיינין. ור' יוחנן אמר: אפי' רבית קצוצה אינה יוצאה בדיינין. א"ל: התם בסברא פליגי? התם בקראי פליגי! דא"ר יצחק: מ"ט דרבי יוחנן - אמר קרא +יחזקאל י"ח+ בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה - לחיים ניתן ולא להישבון. רב אחא בר אדא אמר מהכא: +ויקרא כ"ה+ ויראת מאלהיך אני ה' - למורא נתתיו ולא להישבון. רבא אמר מהכא: +יחזקאל י"ח+ התועבות האל עשה מות יומת דמיו בו [יהיה] והוליד בן פריץ שופך דם, הוקשו מלוי רבית לשופכי דמים, מה שופכי דמים - לא ניתנו להישבון, אף מלוי רבית - לא ניתנו להישבון. ואמר רב נחמן בר יצחק: מ"ט דרבי אלעזר - דאמר קרא +ויקרא כ"ה+ וחי אחיך עמך - אהדר ליה כי היכי דניחי עמך.