זרע אנשים? מה הפירוש? מדוע לכל פרשן יש פירוש אחר? אם הכול "נמסר" בסיני ממשה אשר קיבל מהאלוהים? האם יכול להיות שאלוהים "מסר" למשה כמה גרסאות? או שאולי לא נתן האלוהים פירושים, ושכל אחד יפרש לפי העולה ברוחו?

שמואל א פרק א (יא) וַתִּדּר נֶדֶר וַתּאמַר יְהוָה צְבָאוֹת אִם-רָאה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא-תִשְׁכַּח אֶת- אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לַיהוָה כָּל-יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה לֹא- יַעֲלֶה עַל-ראשׁוֹ:

רש"י זרע אנשים. צדיקים, כמה דאת אמר (מלכים א ב לב), בשני אנשים צדיקים: אנשים. חשובים, כמה דאת אמר (דברים א יג), אנשים חכמים וידועים: ונתתיו לה'. שיהא ראוי לתתו לה': ומורה. תרגם יונתן, ומרות אנש לא תהא עלוהי: אם כוונת כותב התנ"ך במילה "אנשים" שווה לצדיקים וחשובים? אז הדוגמאות שנתן רש"י אינן נכונות, "(מלכים א ב לב), בשני אנשים צדיקים" הרי מדוע  היה צריך לכתוב "אנשים צדיקים" היה צריך לומר רק אנשים, או רק צדיקים, וכך גם לגבי אנשים= חשובים, הרי איך יסתדר  אנשים= צדיקים? זה כאילו נכתב בפס' צדיקים, צדיקים? או חשובים, חשובים?

מצודת דוד זרע אנשים. רצה לומר, בנים זכרים: ונתתיו לה'. רצה לומר, אקבל עלי בנדר, שאתן אותו לה': כל ימי חייו. רצה לומר, תמיד יתבודד בעבודת ה': ומורה וגו'. יהיה נזיר עד עולם, לבל יתגלח וכדין הנזיר: איך כאן מבין המצודת דוד שהכוונה לבנים זכרים? ואצלו מורה הכוונה לנזיר? ואצל יונתן המתרגם מרות אנשים? האם לא קיבלו כולם את אותה "מסורת" "תושב"ע"?

מצודת ציון אמתך. שפחתך: ומורה. תער, וכן בשמשון (שופטים יג ה) ומורה לא יעלה:

רד"ק זרע אנשים. פי'רוש זכרים ומה שאמר ומורה לא יעלה על ראשו מוכיח כי על זכרים אמרה כי לא יאמר זה על הנקבות וי"ת בר בגו בני אנשא, רד"ק מבין שהכוונה לזכרים? וההסבר שלו הוא מפני שעל הנקבות לא יאמר מורה לא יעלה על ראשו? אם היה קורא רד"ק את פרשת נזיר בבמדבר פרק ו (ב) דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַיהוָֹה:  היה מגלה שנזירה גם יכולה להיות כי כתוב איש או אישה, ואם כבר רצה רד"ק להוכיח שכוונתה לזכר, ולא לנקבה, היה צריך להביא כראיה את המילים "ונתתיו ליהוה" שאין אישה משרתת במקדש, רד"ק המשך ובדרש זרע אנשים שלא יהו פניהם דומים לא לקוף ולא לסריס, פרוש זה של הדרש תמוה, מדוע שתבקש חנה שלא יהיו פניו דומים לקוף? האם זה היה נפוץ שנולדו ילדים דומים לקופים? ומה לא הבין כותב הדרש בקשר לסריס? הרי סריס זה אחד שחתכו את ביציו איך הוא שונה בפרצופו מאדם רגיל? רד"ק המשך  ד"א זרע אנשים חכמים כמא דאת אמר אנשים חכמים ונבונים אנשים נביאים כד"א וישארו שני אנשים ועוד אמרו זרע ששקול כשני אנשים ומאי נינהו משה ואהרן שנא' משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו: מדוע צריך רד"ק להביא עוד פרשנויות? האם הרד"ק לא היה בטוח בפרשנות שלו?    

רלב"ג והנה נדרה חנה נדר לה' שאם יראה בעניה ויתן לה זרע אנשים רוצה לומר הזרע המתהוה מן האנשים והוא שיהיה לה ולד תתננו לה' כל ימי חייו רוצה לומר שיהיה תמיד לעבודת הש"י עד יום מותו ותער לא יעלה על ראשו לגלח שערו כי יהיה נזיר וקדש לה' אם יהיה ראוי לזה רוצה לומר אם היה זכר, "אם היה זכר" מה כוונת רלב"ג ב"אם" יש אפשרות אחרת, ורק הרלב"ג הבין אותה? ובכאן רמז שהנודר מן התגלחת כל דיני נזירות חלין עליו כי היא לא נדרה רק מן התגלחת ושתקה משאר דיני נזירות, או יהיה הרצון באמרה זרע אנשים בן זכר וזה כי זרע האנשים כשלא ישתנה מזרע הנקבה יהיה הולד זכר וכשישנהו זרע הנקבה תהיה נקבה כמו שהתבאר בחכמה הטבעית:

איך יסתדרו "חכמים" אלה עם המקבץ הזה של "אנשים" מהתנ"ך? וזה חלק קטן

בראשית פרק יב (כ) וַיְצַו עָלָיו פַּרְעה אֲנָשִׁים וַיְשַׁלְּחוּ אתוֹ וְאֶת-אִשְׁתּוֹ וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ: צדיקים? וחכמים? אצל פרעה? חכמים עוד אפשר לקבל אצל פרעה, אבל צדיקים?

בראשית פרק יג (ח) וַיּאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רעַי וּבֵין רעֶיךָ כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ: אברהם שחצן קורא לעצמו צדיק וחשוב, וגם ללוט?

בראשית פרק יח (ב) וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה: אברהם רואה מרחוק שלושה וכבר מזהה שהם צדיקים חכמים וחשובים? ורש"י פירש שנדמו לו כערבים? אם ראה אברהם צדיקים וחכמים, הרי לא קיים מצוות הכנסת אורחים מפני שידע בברור שבאו אליו?

בראשית פרק יט (יא) וְאֶת-הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים מִקָּטן וְעַד-גָּדוֹל וַיִּלְאוּ לִמְצא הַפָּתַח: מה לא הבין כותב התנ"ך? הלא אלה אנשי סדום? איך מסתדר כאן חכמים וצדיקים?

בראשית פרק לז (כח) וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת-יוֹסֵף מִן-הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת-יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת-יוֹסֵף מִצְרָיְמָה: מדיינים? אלה מה דינם?

שמות פרק ב (יג) וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי-אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ: איך קורא משה לאחד מן השניים רשע? ו"חכמים" אמרו שאלה שניהם רשעים שהם דתן ואבירם,

שמות פרק טז (כ) וְלֹא-שָׁמְעוּ אֶל-משֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד-בּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצף עֲלֵהֶם משֶׁה: ואלה חכמים צדיקים וחשובים?

שמות פרק כא       

(יח) וְכִי-יְרִיבֻן אֲנָשִׁים וְהִכָּה-אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרף וְלֹא יָמוּת וְנָפַל לְמִשְׁכָּב: שמות פרק כא (כב) וְכִי-יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן בִּפְלִלִים: דברים פרק יג (יד) יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי-בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת-ישְׁבֵי עִירָם לֵאמר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם: דברים פרק כה (א) כִּי-יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים וְנִגְּשׁוּ אֶל-הַמִּשְׁפָּט וּשְׁפָטוּם וְהִצְדִּיקוּ אֶת-הַצַּדִּיק וְהִרְשִׁיעוּ אֶת-הָרָשָׁע:  דברים פרק כה (יא) כִּי-יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו אִישׁ וְאָחִיו וְקָרְבָה אֵשֶׁת הָאֶחָד לְהַצִּיל אֶת-אִישָׁהּ מִיַּד מַכֵּהוּ וְשָׁלְחָה יָדָהּ וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו: ממתי צדיקים חכמים וחשובים רבים ביניהם?

במדבר פרק יג

(ב) שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר-אֲנִי נתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבתָיו תִּשְׁלָחוּ כּל נָשִׂיא בָהֶם: אם נשלחו צדיקים חכמים איך טעו? במדבר פרק יג (ג) וַיִּשְׁלַח אתָם משֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל-פִּי יְהוָֹה כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל הֵמָּה: דברים פרק א (כב) וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אתָנוּ דָּבָר אֶת-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה-בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבא אֲלֵיהֶן: דברים פרק א (כג) וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט: כאן בספר דברים כבר ידוע לאחר מעשה שהאנשים האלה היו רשעים, מדוע מכנה אותם כותב התורה אנשים? בהנחה כמובן שכוונת המחבר במילה "אנשים" לצדיקים חכמים וחשובים?

במדבר פרק לב (יד) וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף-יְהוָֹה אֶל-יִשְׂרָאֵל: ואיך מסתדר הפרוש כאן צדיקים חכמים וחוטאים ביחד?

שופטים פרק ט (ד) וַיִּתְּנוּ-לוֹ שִׁבְעִים כֶּסֶף מִבֵּית בַּעַל בְּרִית וַיִּשְׂכּר בָּהֶם אֲבִימֶלֶךְ אֲנָשִׁים רֵיקִים וּפחֲזִים וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו: ואיך מסתדר הפרוש כאן צדיקים חכמים וריקים ביחד?

שופטים פרק יא (ג) וַיִּבְרַח יִפְתָּח מִפְּנֵי אֶחָיו וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב וַיִּתְלַקְּטוּ אֶל-יִפְתָּח אֲנָשִׁים רֵיקִים וַיֵּצְאוּ עִמּוֹ: ואיך מסתדר הפרוש כאן צדיקים חכמים וריקים ביחד?

שופטים פרק יח (ב) וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי-דָן מִמִּשְׁפַּחְתָּם חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מִקְצוֹתָם- אֲנָשִׁים בְּנֵי-חַיִל מִצָּרְעָה וּמֵאֶשְׁתָּאל לְרַגֵּל אֶת-הָאָרֶץ וּלְחָקְרָהּ וַיּאמְרוּ אֲלֵהֶם לְכוּ חִקְרוּ אֶת-הָאָרֶץ וַיָּבאוּ הַר-אֶפְרַיִם עַד-בֵּית מִיכָה וַיָּלִינוּ שָׁם:--- (כה) וַיּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי-דָן אַל-תַּשְׁמַע קוֹלְךָ עִמָּנוּ פֶּן-יִפְגְּעוּ בָכֶם אֲנָשִׁים מָרֵי נֶפֶשׁ וְאָסַפְתָּה נַפְשְׁךָ וְנֶפֶשׁ בֵּיתֶךָ: הצדיקים החכמים והחשובים? גזלו פסל מסכה? וגם מאיימים לפגוע?

שמואל א פרק ב (לג) וְאִישׁ לֹא-אַכְרִית לְךָ מֵעִם מִזְבְּחִי לְכַלּוֹת אֶת-עֵינֶיךָ וְלַאֲדִיב אֶת-נַפְשֶׁךָ וְכָל-מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁים: ימותו צדיקים חכמים וחשובים?

שמואל א פרק כח (ח) וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים עִמּוֹ וַיָּבאוּ אֶל-הָאִשָּׁה לָיְלָה וַיּאמֶר קָסֳמִי- נָא לִי בָּאוֹב וְהַעֲלִי לִי אֵת אֲשֶׁר-אמַר אֵלָיִךָ: הרי הלך שאול לבעלת אוב, ולקח איתו צדיקים חכמים וחשובים? ולא אמרו לשאול שהמעשה הזה אסור?

שמואל א פרק לא (ג) וַתִּכְבַּד הַמִּלְחָמָה אֶל-שָׁאוּל וַיִּמְצָאֻהוּ הַמּוֹרִים אֲנָשִׁים בַּקָּשֶׁת וַיָּחֶל מְאד מֵהַמּוֹרִים: פלשתים?

שמואל ב פרק ד (יא) אַף כִּי-אֲנָשִׁים רְשָׁעִים הָרְגוּ אֶת-אִישׁ-צַדִּיק בְּבֵיתוֹ עַל-מִשְׁכָּבוֹ וְעַתָּה הֲלוֹא אֲבַקֵּשׁ אֶת-דָּמוֹ מִיֶּדְכֶם וּבִעַרְתִּי אֶתְכֶם מִן- הָאָרֶץ: את איזה חלק בלימוד פספס דוד?

ולאחר שראינו שהפירוש למילה אנשים = צדיקים/חכמים/חשובים של "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" אין לו בסיס, נשאלת השאלה, האם הפרשנות היא "תושב"ע"? הרי שצריכה להיות פרשנות אחת לכולם? ואם הפרשנות אינה "תושב"ע", והיא כמו שאמרו על רש"י שב"רוח הקודש" כתב, אם כך: איך יש כל כך הרבה פרשנויות? האם יש כל כך הרבה "רוחות קודש" שמסתובבות וכל אחת שונה מחברתה? אם כך: איך מסתדרת הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו פרק נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני:  ויקרא פרק כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני:

תלמוד בבלי מסכת תענית דף ה עמוד ב רב נחמן ורבי יצחק הוו יתבי בסעודתא, אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק:.. אמר רבי יוחנן: יעקב אבינו לא מת. - אמר ליה: וכי בכדי(לחינם) ספדו ספדניא(הסופדים) וחנטו חנטייא(החונטים) וקברו קברייא(הקוברים)? - אמר ליה: מקרא אני דורש, שנאמר +ירמיהו ל'+ ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים, מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים - אף הוא בחיים.

"בני האדם הם בני תמותה, אולם האדם הוא בן אלמוות, בני האדם ממשיכים לחיות באדם" הרברט סמואל

תהלים פרק פב (ו) אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם:(ז) אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ: