בנים בקדושה

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא

הלכה (יג) וכן אסרו חכמים שלא ישמש אדם מיטתו, וליבו מחשב באישה אחרת; ולא יבעול מתוך שכרות, ולא מתוך מריבה, ולא מתוך שנאה, ולא יבוא עליה על כורחה והיא יראה ממנו, ולא כשיהיה אחד מהן מנודה, ולא יבוא עליה אחר שגמר בליבו לגרשה. ואם עשה כן - הבנים אינן הגונין, אלא מהן עזי פנים, ומהן מורדין ופושעים:

הלכה (יד) וכן אמרו חכמים שכל אישה חצופה שהיא תובעת תשמיש המיטה בפיה, או המפתה אישה לשם נישואין, או המתכוון לבוא על רחל אשתו ובא על לאה אשתו, הרי יעקב התכוון לבוא על רחל, ובא על לאה, אם כך: איך מילדיה של לאה יצאו משפחות הכהונה? הלוויה? והמלכות? גם כאשר תכנן יעקב לבוא על רחל והעבירה את יום משכבה ללאה תמורת דודאים? ומי שלא שהת אחר מיתת בעלה שלושה חודשים והרי הבן ספק - כל אלו, הבנים היילודים מהן הן המורדים והפושעים שייסורי הגלות בוררין אותן: אם כך: הרמב"ם ורש"י וכל "חכמי" בבל וכל ה"חכמים" שהיו בגלות הם בעצם מבניהם של הבועלים בצורה זו? מפני שהיו בייסורי הגלות? וכל זה לפי ההלכה הקובעת ש"הפוסל במומו פוסל"

ולמען הסר ספק אני(יואב הכהן) נולדתי בארץ, ולא חוותי את ייסורי הגלות שחוו אבותיי, אם כך: שאם הלכה זו במקומה אני נעשיתי בקדושה וטהרה, שלא כמו כל ה"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" לפני, שסבלו גלות,

רמב"ם הלכות דעות פרק ה הלכה (ו) אף על פי שאשתו של אדם מותרת לו תמיד, ראוי לו לתלמיד חכמים שינהיג עצמו בקדושה, ולא יהא מצוי אצל אשתו כתרנגול, אלא מלילי שבת ללילי שבת, אם יש בו כוח. וכשהוא מספר עימה, לא יספר בתחילת הלילה כשהוא שבע ובטנו מלא, ולא בסוף הלילה כשהוא רעב - אלא באמצע הלילה, כשיתאכל המזון שבמעיו: הלכה (ז) ולא יקל ראשו ביותר, ולא ינבל את פיו בדברי הבאי, ואפילו בינו לבינה; הרי הוא אומר בקבלה, "מגיד לאדם מה שיחו" (עמוס ד, יג), אמרו חכמים, אפילו שיחה קלה שבין אדם לאשתו, עתיד ליתן עליה את הדין: הלכה (ח) ולא יהיו שניהם, לא שיכורים ולא עצלנים ולא עצבנים; ולא אחד מהן. ולא תהיה ישנה; ולא יאנוס אותה, והיא אינה רוצה - אלא ברצון שניהם, ובשמחתם. יספר וישחק עימה מעט, כדי שתתיישב נפשו; ויבעול בבושה ולא בעזות, ויפרוש מיד: הלכה (ט) כל הנוהג מנהג זה - לא דיי שקידש נפשו, וטיהר עצמו, ותיקן דעותיו; אלא שאם היו לו בנים - הווין בנים נאים וביישנים, ראוין לחכמה ולחסידות. וכל הנוהג במנהגות שאר העם, ההולכים בחושך - הווין לו בנים כמו אותם העם: איך יצא לאברהם ישמעאל? ומה על כל בניה של קטורה אשת אברהם לאחר שרה? איך יצא ליצחק אחד רשע ואחד צדיק? איך בתאומים יוצא כל אחד שונה? יצחק עשה חצי משכב לפי ההלכה? וחצי לא לפי ההלכה? אולי בגלל עזות פנים? או בלא בושה? ואלה תאומים,

זהרה של תורה פרשת בראשית פרק  טו (הועתק מספרו של יצחק שוקרון "זהרה של תורה"  "הנפש אשר באדם")  

"והאדם ידע את חווה אשתו וגו אמר רבי אבא בא וראה כאשר האדם הולך בדרך האמת נדבק בו רוח הקדושה העליונה על כן הבן שיוליד ויצא ממנו לעולם ימשוך אליו את הקדושה עליונה ויהיה קדוש בקדושת ריבונו ככתוב והתקדשתם והייתם קדושים וכאשר האדם הולך בצד שמאל הוא מושך עליו את רוח הטומאה שנדבקת בו והבן שיצא ממנו לעולם הוא ימשוך עליו רוח טומאה" אפשר רק לומר לזה שכתב שטות זו "גם אוויל מחריש חכם יחשב" או "סיג לחכמה שתיקה" הרי איך נסביר את ישמעאל בן אברהם? ואת כל בני אברהם מקטורה? ואת עשו בן יצחק? ואת בני יהודה בן יעקב? ואת בני אהרון? ואת בני עלי? ואת בני שמואל? ואת בני דוד? ואת בניהם של כל ה"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" שהעתיקו שטות זו או הסכימו עם שטות זו ועשו את שטות זו "תורה" "קדושה"? ו"מסיני"?

אברהם איך "עשה" את ישמעאל?

בראשית פרק טז (טו) וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם בֵּן וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם בְּנוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר יִשְׁמָעֵאל:

בראשית פרק טז (יא) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהֹוָה הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע יְהֹוָה אֶל עָנְיֵךְ:(יב) וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן:

יצחק איך "עשה" את ילדיו עשו ויעקב? או שאולי באמצע יצחק הפסיק לעשות בקדושה והרהר בחטא? ואולי בהתחלה הרהר בחטא ולסיום "עשה" בקדושה?

בראשית פרק כה (כד) וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ: רש"י וימלאו ימיה - אבל בתמר כתיב ויהי בעת לדתה. שלא מלאו ימיה כי לז' חדשים ילדתם: והנה תומם - חסר. ובתמר תאומים מלא לפי ששניהם צדיקים אבל כאן אחד צדיק ואחד רשע: תמר שעשתה מעשה זנות? ויהודה שבא ללא ידיעתו על כלתו? אבל בעצם חשב שהוא עושה מעשה עם זונה? עשה בקדושה? הרי לפי פירוש רש"י שניהם צדיקים בני יהודה מתמר, האם אפשר ללכת לזונה ולעשות בקדושה? אוי לנו מ"חכמים" שזאת "תורתם" ואוי להולכים אחריהם.

מה על בניו הראשונים של יהודה מאשתו הראשונה? ער? ואונן? האם לא עשה יהודה אותם בקדושה?

בראשית פרק כו (לד) וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי: רש"י בן ארבעים שנה - עשו היה נמשל לחזיר שנאמר (תהלים פ) יכרסמנה חזיר מיער החזיר הזה כשהוא שוכב פושט טלפיו לומר ראו שאני טהור כך אלו גוזלים וחומסים ומראים עצמם כשרים כל מ'(40) שנה היה עשו צד נשים מתחת יד בעליהן ומענה אותם כשהיה בן מ' אמר אבא בן מ' שנה נשא אשה אף אני כן: אלוהים אוהב פושעים? הרי מפושע זה יצא עם? האדומים בניו של עשו? ואלוהים לא למד רש"י? הרי זה ציווי אלוהים בפס' הבאים בדברים פרק כג (ח) לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ:(ט) בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהוָֹה:

אהרון כהן גדול ראשון של עם ישראל, איך עשה את בניו נדב ואביהוא?

ובני עלי כהן גדול איך נעשו?

שמואל א פרק ב

(יב) וּבְנֵי עֵלִי בְּנֵי בְלִיָּעַל לֹא יָדְעוּ אֶת יְהֹוָה:(יג) וּמִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים אֶת הָעָם כָּל אִישׁ זֹבֵחַ זֶבַח וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן כְּבַשֵּׁל הַבָּשָׂר וְהַמַּזְלֵג שְׁלֹשׁ הַשִּׁנַּיִם בְּיָדוֹ:(יד) וְהִכָּה בַכִּיּוֹר אוֹ בַדּוּד אוֹ בַקַּלַּחַת אוֹ בַפָּרוּר כֹּל אֲשֶׁר יַעֲלֶה הַמַּזְלֵג יִקַּח הַכֹּהֵן בּוֹ כָּכָה יַעֲשׂוּ לְכָל יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים שָׁם בְּשִׁלֹה:(טו) גַּם בְּטֶרֶם יַקְטִרוּן אֶת הַחֵלֶב וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן וְאָמַר לָאִישׁ הַזֹּבֵחַ תְּנָה בָשָׂר לִצְלוֹת לַכֹּהֵן וְלֹא יִקַּח מִמְּךָ בָּשָׂר מְבֻשָּׁל כִּי אִם חָי:(טז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאִישׁ קַטֵּר יַקְטִירוּן כַּיּוֹם הַחֵלֶב וְקַח לְךָ כַּאֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ וְאָמַר <לו> לֹא כִּי עַתָּה תִתֵּן וְאִם לֹא לָקַחְתִּי בְחָזְקָה:(יז) וַתְּהִי חַטַּאת הַנְּעָרִים גְּדוֹלָה מְאֹד אֶת פְּנֵי יְהֹוָה כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים אֵת מִנְחַת יְהֹוָה:

(כב) וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד וְשָׁמַע אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכָל יִשְׂרָאֵל וְאֵת אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים הַצֹּבְאוֹת פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד: (כג) וַיֹּאמֶר לָהֶם לָמָּה תַעֲשׂוּן כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ אֶת דִּבְרֵיכֶם רָעִים מֵאֵת כָּל הָעָם אֵלֶּה:(כד) אַל בָּנָי כִּי לוֹא טוֹבָה הַשְּׁמֻעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ מַעֲבִרִים עַם יְהֹוָה:(כה) אִם יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ וּפִלְלוֹ אֱלֹהִים וְאִם לַיהֹוָה יֶחֱטָא אִישׁ מִי יִתְפַּלֶּל לוֹ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקוֹל אֲבִיהֶם כִּי חָפֵץ יְהֹוָה לַהֲמִיתָם:

שמואל א פרק ח (א) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל וַיָּשֶׂם אֶת בָּנָיו שֹׁפְטִים לְיִשְׂרָאֵל:(ב) וַיְהִי שֶׁם בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל וְשֵׁם מִשְׁנֵהוּ אֲבִיָּה שֹׁפְטִים בִּבְאֵר שָׁבַע:(ג) וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו <בדרכו> בִּדְרָכָיו וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט: ושמואל איך עשה את ה"צדיקים"? יואל? ואביה?

דוד מלך ישראל איך עשה את בניו? 

בְכוֹרוֹ אַמְנוֹן שאנס את אחותו?   וּאַבְשָׁלוֹם שרצח את אחיו ומרד באביו?

והגמרא מלמדת? איך עושים בנים כשרים? האם את השיעור הזה פספסו? אברהם בישמעאל? יצחק בעשו? אהרון כהן גדול בשני בניו? עלי כהן גדול בבניו? שמואל הרואה בשני בניו? דוד בבניו? שלמה ובניו? וכל מלכי ישראל ויהודה לדורותם? ויש עוד רבים וטובים מחכמי ישראל שבניהם המירו דתם? או עשו כל פשע אחר?

תלמוד בבלי מסכת עירובין דף ק עמוד ב אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: כל אשה שתובעת בעלה לדבר מצוה - הווין לה בנים שאפילו בדורו של משה לא היו כמותן. דאילו בדורו של משה כתיב +דברים א'+ הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים לשבטיכם, וכתיב ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידעים, ואילו נבונים לא אשכח. ואילו גבי לאה כתיב +בראשית ל'+ ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך, וכתיב +דברי הימים א' י"ב+ ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם. - איני? והאמר רב יצחק בר אבדימי: עשר קללות נתקללה חוה, דכתיב +בראשית ג'+ אל האשה אמר הרבה ארבה - אלו שני טפי דמים, אחת דם נדה ואחת דם בתולים. עצבונך - זה צער גידול בנים, והרנך - זה צער העיבור, בעצב תלדי בנים - כמשמעו. ואל אישך תשוקתך - מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה בשעה שיוצא לדרך. והוא ימשל בך - מלמד שהאשה תובעת בלב, והאיש תובע בפה, זו היא מדה טובה בנשים. - כי קאמרינן - דמרצייא ארצויי קמיה. - הני שבע הויין! כי אתא רב דימי אמר: עטופה כאבל, ומנודה מכל אדם, וחבושה בבית האסורין. מאי מנודה מכל אדם? אילימא משום דאסיר לה ייחוד - איהו נמי אסיר ליה ייחוד! - אלא: דאסירא לבי תרי. במתניתא תנא: מגדלת שער כלילית, ויושבת ומשתנת מים כבהמה, ונעשית כר לבעלה. - ואידך - הני שבח הוא לה. דאמר רבי חייא: מאי דכתיב +איוב ל"ה+ מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו, מלפנו מבהמות - זו פרידה שכורעת ומשתנת מים, ומעוף השמים יחכמנו - זה תרנגול שמפייס ואחר כך בועל. אמר רבי יוחנן: אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול, וגזל מנמלה, ועריות מיונה. דרך ארץ מתרנגול - שמפייס ואחר כך בועל.

רמב"ם הלכות אישות פרק טו הלכה (יח) וכן ציוו חכמים על האישה שתהיה צנועה בתוך ביתה, ולא תרבה בשחוק וקלות ראש בפני בעלה, ולא תתבע תשמיש המיטה בפיה, ולא תהיה מדברת בעסק זה; ולא תמנע מבעלה, כדי לצערו עד שיוסיף באהבתה, אלא נשמעת לו, בכל עת שירצה. ותיזהר מקרוביו ובני ביתו, כדי שלא יעבור עליו רוח קנאה; ותתרחק מן הכיעור, ומן הדומה לכיעור:

רמב"ם הלכות אישות פרק כד הלכה (יב) ואיזו היא דת יהודית - הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל; ואלו הן הדברים שאם עשת אחד מהן עברה על דת יהודית, יוצאה לשוק או למבוי מפולש, וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, אף על פי ששיערה מכוסה במטפחת; או שהייתה טווה בשוק, וורד וכיוצא בו כנגד פניה על פדחתה או על לחייה, כדרך שעושות הגויות הפרוצות; או שטווה בשוק, ומראה זרועותיה לבני אדם; או שהייתה משחקת עם הבחורים; או שהייתה תובעת התשמיש מבעלה בקול רם, עד ששכנותיה שומעות אותה מדברת על עסקי תשמיש; או שהייתה מקללת אבי בעלה בפני בעלה: האם הרמב"ם לא מבין את מה שהבין רב שמואל בר נחמני בשם רב יוחנן בתלמוד בבלי מסכת עירובין דף ק עמוד ב(למעלה)?

איך מסתדרת הלכות אלה של הרמב"ם עם לאה אשת יעקב? בראשית פרק ל (יד) וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ:(טו) וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי וַתֹּאמֶר רָחֵל לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ: "תובעת התשמיש מבעלה בקול רם, עד ששכנותיה שומעות" או שרחל אינה נחשבת שכנה? (טז) וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא: "ולא תתבע תשמיש המיטה בפיה, ולא תהיה מדברת בעסק זה" (יז) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל לֵאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי: איך זה שאלוהים לא מקיים את ההלכה ונענה ללאה?

זהרה של תורה במדבר פרשת נשא פרק ג (הועתק מספרו של יצחק שוקרון "זהרה של תורה" "הנפש אשר באדם")

איש איש כי תשטה אשתו וגו' רבי חזקיה פתח ואמר אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך וגו' מה גפן לא מקבל עליו אלא משלו כך נשי ישראל צריכות לעמד בדמיון זה שלא תקבל עליה אלא בן זוגה כיונה זו שאינה מקבלת אלא בן זוגה ועל כן כגפן פוריה בירכתי ביתך  בירכתי ביתך ולא לחוץ בשוק אמר רבי חזקיה תבוא מארה על זה האיש שמניח לאישתו להתראות משערות ראשה החוצה  וזהו אחד מעניני הצניעות שבבית והאישה שמוציאה משערות ראשה החוצה להתקשט בהן גורמת עניות לבית וגורמת לבניה שלא יהיו חשובים בדורם וגורמת לרוח טומאה שיתגרה בבית מי גרם לכל זה השערות שהתקשתה בהן בחוץ ואם בבית כך כל שכן בשוק וכל שכן אם היא מראה חציפות אחרת ולפיכך אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך שצריכה האשה להיות צנועה  בירכתי הבית ואם תעשה כן מה כתוב בניך כשתילי זתים סביב לשולחנך מה זית זה בין בחורף בין בקיץ אינו משליך עלים שלו ותמיד נמצא בו חשיבות יותר על שאר העצים כך בניה יתעלו בחשיבות על שאר בני העולם ולא עוד אלא שבעלה מתברך בכל הברכות שלמעלה בברכות שלמטה בעושר בבנים ובבני בנים זה שכתוב כי כן יבורך גבר ירא ה' וכתוב יברכך ה' מציון יראה בטוב ירושלים כל ימי חייך וראה  בנים לבניך שלום על ישראל, (האם כותב הזוהר לא קרא את הפס' בתהילים אבל כתוב שם וראה ולא יראה, תהילים פרק קכח (ה) יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ:(ו) וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל ישראל:) 

הרב מלובביץ כנראה שאישתו לא הייתה צנועה? לחזון איש גם לא היו בנים אולי בגלל צניעות אישתו? רוב תושבי בני ברק נחשבים לעניים האם זה בגלל נשותיהם? ומעניין שכל הנשים האחרות בכל ערי ישראל שאינן נחשבות לצנועות, לפי "החכם" רב חזקיה יש בביתם עושר ובנים? האם אלוהים לא היה בשיעוריו של רב חזקיה? או שלא קרא אלוהים את "הזהר הקדוש"?

"כך בניה יתעלו בחשיבות על שאר בני העולם" לפי זה הרי במשך כל שנות קיומינו כעם, אמותינו לא שמרו על צניעות? הרי מה חשיבותינו על שאר העולם, שכולם התעללו הרי תמיד ביהודים,

רמב"ם הלכות דעות פרק ה

הלכה (ד) אע"פ שאשתו של אדם מותרת לו תמיד, ראוי לו לתלמיד חכם שינהיג עצמו בקדושה ולא יהא מצוי אצל אשתו כתרנגול אלא מלילי שבת ללילי שבת אם יש בו כח, וכשהוא מספר עמה לא יספר בתחלת הלילה כשהוא שבע ובטנו מלא, (א) ולא בסוף הלילה כשהוא רעב, אלא באמצע הלילה (ב) כשיתעכל המזון שבמעיו, ולא יקל בראשו ביותר ולא ינבל את פיו בדברי הבאי ואפילו בינו לבינה, הרי הוא אומר בקבלה מגיד לאדם מה שיחו, אמרו חכמים אפילו שיחה קלה שבין אדם לאשתו עתיד ליתן עליה את הדין, ולא יהיו שניהם לא שכורים ולא עצלנים ולא עצבנים, ולא אחד מהן, ולא תהיה ישינה, ולא יאנוס * אותה והיא אינה רוצה אלא ברצון שניהם ובשמחתם, (ג) יספר וישחק מעט עמה כדי שתתישב נפשה ויבעול בבושה ולא בעזות ויפרוש מיד. הלכה (ה) כל הנוהג מנהג זה לא די לו שקדש נפשו וטהר עצמו ותקן דעותיו אלא שאם היו לו בנים יהיו נאים וביישנים ראוין לחכמה ולחסידות, וכל הנוהג במנהגות שאר העם ההולכים בחשך יהיו לו בנים כמו אותם העם. הלכה (ו) צניעות גדולה נוהגים תלמידי חכמים בעצמן, לא יתבזו ולא יתגלו ראשן ולא גופן, ואפילו בשעה שיכנס לבית הכסא יהא צנוע ולא יגלה בגדיו עד שישב, ולא יקנח בימין, ויתרחק מכל אדם, ויכנס חדר לפנים מחדר מערה לפנים מן המערה ונפנה, ואם נפנה אחורי הגדר יתרחק כדי שלא ישמע חבירו קולו אם נתעטש, ואם נפנה בבקעה ירחיק כדי שלא יראה חבירו פירועו, ולא ידבר כשהוא נפנה אפילו לצורך גדול, וכדרך שנוהג צניעות ביום בבית הכסא כך נוהג בלילה, ד ולעולם ילמד אדם עצמו להפנות שחרית וערבית בלבד כדי שלא יתרחק.

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף יח עמוד ב א"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: כל שאינו פורש מאשתו סמוך לוסתה, אפילו הויין לו בנים כבני אהרן - מתים, דכתיב: והזרתם את בני ישראל מטומאתם והדוה בנדתה, וסמיך ליה: אחרי מות. אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הפורש מאשתו סמוך לוסתה - הויין לו בנים זכרים, דכתיב: +ויקרא י"א+ להבדיל בין הטמא ובין הטהור, וסמיך ליה: אשה כי תזריע וילדה זכר. רבי יהושע בן לוי אמר: הויין לו בנים ראויין להוראה, דכתיב: +ויקרא י'+ להבדיל ולהורות. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המבדיל על היין במוצאי שבתות - הויין לו בנים זכרים, דכתיב: להבדיל בין הקדש ובין החול, וכתיב התם: להבדיל בין הטמא ובין הטהור, וסמיך ליה: אשה כי תזריע. רבי יהושע בן לוי אמר: בנים ראוין להוראה, דכתיב: להבדיל ולהורות. אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: כל המקדש את עצמו בשעת תשמיש - הויין לו בנים זכרים, שנאמר: +ויקרא י"א+ והתקדשתם והייתם קדושים, וסמיך ליה: אשה כי תזריע.,

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) נדה עמוד 400 [שם סי' י' צד נ"ז] אמרו חכמים כל המקדש עצמו בשעת תשמיש הויין לו בנים זכרים שנאמר והתקדשתם והייתם קדושים וכתיב בתריה אשה כי תזריע וילדה זכר (יומא ל"ט). ועוד אמרו חכמים כל הזהיר בטבילה הויין ליה בנים זכרים שמורים הוראה בישראל, שכן מצינו באלישע שהיה זהיר בטבילה והיה לו בן שמורה הוראה בישראל ושמו ר' ישמעאל כהן גדול.