תרומה לבית הכנסת?

תלמוד בבלי מסכת עירובין דף סט עמוד ב מן הבהמה - להביא בני אדם הדומין לבהמה. מכאן אמרו: מקבלין קרבנות מפושעי ישראל כדי שיחזרו בתשובה חוץ מן המומר והמנסך יין והמחלל שבתות בפרהסיא. לא מקבלים קרבנות? אבל לקבל מהם כסף תרומה לבית הכנסת מותר? שהרי ביום כיפור מגיעים כל "צדיקי" העם, אשר בכל השנה מחללים שבתות, וקונים ומשקיעים בבית הכנסת תרומות? לזה יש אישור, ממי? תלמוד בבלי מסכת הוריות דף יא עמוד א תנו רבנן: אכל חלב זהו מומר, ואיזהו מומר? אכל נבילות וטריפות, שקצים ורמשים, ושתה יין נסך; רבי יהודה אומר: אף הלובש כלאים. אמר מר: אכל חלב זהו מומר, ואיזהו מומר? אוכל נבילות כו'.

מיתיבי: אכל פרעוש אחד או יתוש אחד - ה"ז(הרי זה) מומר; האם לאכול בשבת במסעדה בתל אביב נחשב לאוכל נבלות וטריפות? הרי ביום כיפור כולם באים לקנות את השנה הבאה, ושום רב, אדמו"ר, או בבא, לא זועק ומשתולל? האם ה"כסף אינו מסריח"?!!

אליהו רבה (איש שלום) פרשה ז

[מן הבהמה] מן הבקר ומן הצאן (ויקרא שם /א'/), אם נאמר מן הבהמה למה (לא) נאמר מן הבקר ומן הצאן, ואם נאמר מן הבקר ומן הצאן למה נאמר מן הבהמה, מיכן אמרו מקבלין מיני זבחים מרישעי ישראל בשביל להכניסן תחת כנפי שכינה, חוץ מן המשומד ומנסך יין ומחלל שבתות בפרהסיא.

מפושעי ישראל = מרשעי ישראל              המומר = המשומד

יום כיפור מכפר? על מה? ועל מי? האם אדם "המחלל שבת" לפי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם", האם גם לו מתכפר ביום כיפור? למרות שהוא יודע שבשבת הבאה הוא כבר יחלל שוב? הרי "עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר" וחילול שבת זו עבירה בין אדם למקום? או שלא? ואם לא מתכפר מדוע לא אומרים זאת הרבנים לכול הליצנים שבאים ביום כיפור לבושים "לבן", ובאים לקנות באלפי שקלים כל מיני מצוות בבית הכנסת = "מקדש מעט"/"בית אלוהים"? האם אדם המשלם מאות שקלים, קונה את דרכו אל גן עדן, למרות שהוא "יחלל" את השבת הבאה? אם כן: האם "אלוהים" בעצם מקבל שוחד? מדוע לא קם אף "צדיק" להזהיר את כל אלה הבאים בשערי ה"מקדשים" ואומר שלא יעזור כלום, הכסף שלהם לא יקנה אצל האלוהים האמתי ששמו יהוה כלום?

איך מביאים תרומה למקום אחר חוץ מהמקדש, כאשר בפס' הבאים ציווי תורה על התרומה? דברים פרק יב (א) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה:(ב) אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן: (ג) וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא:(ד) לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם:(ה) כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה:(ו) וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם וְנִדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם:(ז) וַאֲכַלְתֶּם שָׁם לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וּשְׂמַחְתֶּם בְּכֹל מִשְׁלַח יֶדְכֶם אַתֶּם וּבָתֵּיכֶם אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ:(ח) לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם אִישׁ כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו:(ט) כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:(י) וַעֲבַרְתֶּם אֶת הַיַּרְדֵּן וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם מַנְחִיל אֶתְכֶם וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח:(יא) וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַיהֹוָה:(יב) וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְעַבְדֵיכֶם וְאַמְהֹתֵיכֶם וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בְּשַׁעֲרֵיכֶם כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה אִתְּכֶם:(יג) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה:(יד) כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ:(טו) רַק בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר כְּבִרְכַּת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יֹאכְלֶנּוּ כַּצְּבִי וְכָאַיָּל: (טז) רַק הַדָּם לֹא תֹאכֵלוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם:(יז) לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ וְכָל נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ וּתְרוּמַת יָדֶךָ:(יח) כִּי אִם לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ:(יט) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲזֹב אֶת הַלֵּוִי כָּל יָמֶיךָ עַל אַדְמָתֶךָ:(כ) כִּי יַרְחִיב יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר:(כא) כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה לְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ:(כב) אַךְ כַּאֲשֶׁר יֵאָכֵל אֶת הַצְּבִי וְאֶת הָאַיָּל כֵּן תֹּאכְלֶנּוּ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו יֹאכְלֶנּוּ:(כג) רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר:(כד) לֹא תֹּאכְלֶנּוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם:(כה) לֹא תֹּאכְלֶנּוּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהֹוָה:(כו) רַק קָדָשֶׁיךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לְךָ וּנְדָרֶיךָ תִּשָּׂא וּבָאתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה:(כז) וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם עַל מִזְבַּח יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ עַל מִזְבַּח יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְהַבָּשָׂר תֹּאכֵל:(כח) שְׁמֹר וְשָׁמַעְתָּ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ עַד עוֹלָם כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ:(כט) כִּי יַכְרִית יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לָרֶשֶׁת אוֹתָם מִפָּנֶיךָ וְיָרַשְׁתָּ אֹתָם וְיָשַׁבְתָּ בְּאַרְצָם:(ל) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵי הִשָּׁמְדָם מִפָּנֶיךָ וּפֶן תִּדְרֹשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי:(לא) לֹא תַעֲשֶׂה כֵן לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי כָל תּוֹעֲבַת יְהֹוָה אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם:

יחזקאל פרק כ (מ) כִּי בְהַר קָדְשִׁי בְּהַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי יְהֹוִה שָׁם יַעַבְדֻנִי כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה בָּאָרֶץ שָׁם אֶרְצֵם וְשָׁם אֶדְרוֹשׁ אֶת תְּרוּמֹתֵיכֶם וְאֶת רֵאשִׁית מַשְׂאוֹתֵיכֶם בְּכָל קָדְשֵׁיכֶם:

משנה מסכת אבות פרק ד משנה יא

[יב] רבי אליעזר בן יעקב אומר העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד והעובר עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות רבי יוחנן הסנדלר אומר כל כנסיה שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים: איך מסתדרת משנה זו עם כל בתי הכנסיות שנהרסו ע"י גויים בכל שנות הגלות?

ומשל על התורם ועל מקבל התרומה בבית הכנסת?

האיכרים והנהר  (כל משלי קרילוב עמ' 157)

אחרי צרות מרות, שנגרמו לכפר,              מהשתפכות פלגים עם הפשרת שלגים,

אמרו האיכרים לקבול לפני נהר,               שלתוכו נשפך כל נחל וכל פלג,

והאמת נתנה להיאמר:                             היה להם על מה להתמרמר.

כאן נסתחף שדה פתוח,                           שם נגרפה טחנת הרוח,

בקר וצאן טובעו לרוב,                            ואלו הנהר צנוע הוא וטוב,

מימיו האדירים זורמים כל כך בנחת,        הרבה ערים גדולות שוכנות עליו בלי פחד,

עליו לא יסופר שום מעשה מכלים,          הוא הוא שירסן נכלי הנחלים,

כך שוחחו בינם האיכרים הללו,               אך, בקרבם ליאור, ראו פתאום כי שם, צף חלק מרכושם,

שהפלגים מהם גזלו,                              נתנו המסכנים עינם במחזה,

הניעו בראשם, היבטו זה אל זה,             ואל הכפר לשוב נחפזו,

"לשווא" אמרו הייתה טרחה זו:

מה טעם לבקש משפט, מראש ורב, המקבל חלקו מגנבים?.  הרי מדוע הרב אינו בודק מי הוא התורם, לבית הכנסת שלו?

סיפור קטן להמחשה והבנה,

איש זקן שכל יום במהלך חייו מגיע להתפלל 3 פעמים ביום לבית הכנסת, מגיע ביום כיפור לבית הכנסת ואז צריך לשלם על הכסא שהוא יושב עליו כל השנה, כאשר אין לבית הכנסת הזה מתפללים רבים, והזקן כאשר מגיע בעצם ממלא את המנין הדרוש לתפילה בציבור, והנה הגיע ביום כיפור אדם הגר בארץ זרה, שאינו מתפלל כל השנה, ואין הוא נחשב כאדם דתי, ואפילו נוסע בשבת בפרהסיה, אף אחד אינו יודע מה הוא עיסוקו, ותורם לבית הכנסת סכום כסף כדי לפתוח את ההיכל או כל תרומה אחרת, עולה לקרוא בתורה, שהיא כביכול מצווה גדולה, איך מסתדר לרב עם ההלכה? רמב"ם הלכות שבת פרק ל הלכה (טז) השבת ועבודה זרה - כל אחת מהן, שקולה כנגד שאר כל מצוות התורה; והשבת היא האות שבין הקדוש ברוך הוא ובינינו, לעולם. לפיכך כל העובר על שאר המצוות, הרי הוא בכלל רשעי ישראל; אבל מחלל שבת בפרהסיה, הרי הוא כעובד עבודה זרה - ושניהם כגויים, לכל דבריהם: אדם המחלל שבת? נחשב לגוי? וברמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק ג הלכה (ד) ישראל שהוא עובד עבודה זרה, או מחלל שבת בפרהסיה - אין מקבלין ממנו קרבן כלל, אפילו עולה שמקבלין אותה מן הגוי - אין מקבלין אותה מן המשומד הזה, שנאמר "אדם כי יקריב מכם" (ויקרא א, ב), מפי השמועה למדו - מכם ולא כולכם, להוציא את המשומד. אבל אם היה משומד לשאר עבירות - מקבלין ממנו כל הקרבנות, כדי שיחזור בתשובה:

משנה מסכת יומא פרק ח (ט) הָאוֹמֵר, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשֹוֹת תְּשׁוּבָה. אֶחֱטָא וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ. אֶת זוֹ דָּרַשׁ רַבִּיאֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, (ויקרא טז) מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ, עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אַשְׁרֵיכֶם יִשְֹרָאֵל, לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין, וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם, אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר, (יחזקאל לו) וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם. וְאוֹמֵר, (ירמיה יז) מִקְוֵה יִשְֹרָאֵל יְיָ, מַה מִּקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְֹראל:

אם זו המשנה, מה הטעם באדם אשר כל חייו מגיע רק ביום כיפור לבית הכנסת, ובשאר הימים מתנהל ללא ה"תושב"ע" כביכול? הרי אדם שבא לבית הכנסת ביום כיפור הרי יודע שבשבת הבאה הוא ימשיך את חייו כרגיל, הרי לפי משנה זו אין טעם בבואו לבית הכנסת ביום כיפור, אבל מבחינת "הרבנות"/"הרבנים" אין טעם ליידע את הבורים אשר אינם יודעים את ההלכה הזו, הרי מדוע למנוע מטיפש אשר מאמין שהוא קונה את אלוהים בבואו לבית הכנסת ביום כיפור למלא את כיסו של הרב, וכביכול יש מי אשר יממן את כל חשבונות בית הכנסת אשר בעצם ממנו(מבית הכנסת) יש "לי" קיום כ"רב",