נערה----? רבקה בת שלש- כשנישאה ליצחק?
בראשית פרק כה (כ) וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה: רש"י בן ארבעים שנה - שהרי כשבא אברהם מהר המוריה נתבשר שנולדה רבקה, ויצחק היה בן שלשים ושבע שנה, שהרי בו בפרק מתה שרה, ומשנולד יצחק עד העקידה שמתה שרה שלושים ושבע שנה, ובת תשעים היתה כשנולד יצחק, ובת מאה עשרים ושבע כשמתה, שנאמר (כג א) ויהיו חיי שרה וגו', הרי ליצחק שלושים ושבע שנים ובו בפרק נולדה רבקה, המתין לה עד שתהא ראויה לביאה שלש שנים ונשאה: איך מסתדר פירוש רש"י עם הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת קידושין דף פא עמוד ב אמר רב אדא בר רב עזא אמר רב אסי: תינוקת - בת תשע שנים ויום אחד, תינוק - בן שתים עשרה שנה ויום אחד. איכא דאמרי: תינוקת - בת שתים עשרה שנה ויום אחד, תינוק - בן שלש עשרה ויום אחד. וזה וזה, כדי שיהיו +יחזקאל טז+ שדים נכונו ושערך צמח. אמר רפרם בר פפא א"ר: חסדא: לא שנו אלא שאינה בושה לעמוד לפניו ערום, אבל בושה לעמוד לפניו ערום - אסור; מאי טעמא? יצר אלבשה. רב אחא בר אבא איקלע לבי רב חסדא חתניה, שקליה לבת ברתיה אותבוה בכנפיה. אמר ליה: לא סבר לה מר דמקדשא? אמר ליה: עברת לך אדרב, דאמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי אלעזר: אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה, עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה. איך מסתדרת לרש"י הגמרא הזו, עם פירושו הבא בבראשית פרשת תולדת כו (ה) עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי: רש"י ותורתי - להביא תורה שבעל פה, הלכה למשה מסיני: הרי אם קיים אברהם את "התורה" שבע"פ, איך אברהם מחתן את בנו עם ילדה בת שלוש? האם אברהם אינו יודע את הגמרא בקידושין? הרי תינוקת/קטנה נקראת ילדה אשר גילה עד שתים עשרה שנה, ו"אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה,"? האם כותב התורה אינו יודע שילדה בגיל תשע נקראת תינוקת? הרי הוא קורא לרבקה נערה ולפי רש"י היא בת שלוש שנים? איך מסתדר פירוש רש"י שרבקה בת שלוש הייתה כשנישאה ליצחק עם ההלכות הבאות? שולחן ערוך אורח חיים סימן עג סעיף ד עד כמה הם חשובים קטנים, התינוק עד שיהיו לו י"ב שנים, והתינוקת עד שיהיו לה י"א שנים. ואפילו הביאו ב' שערות, מותר. (י) ב ובשנת י"ג לתינוק וי"ב לתינוקת, (יא) אם הביאו ב' שערות אסור בלא הפסק, ואם לא הביאו ב' שערות, מותר. ג ומשנת י"ג ואילך לתינוק, וי"ב לתינוקת, אפילו לא הביאו ב' שערות, אסור. שולחן ערוך יורה דעה סימן רלד סעיף א א האב מפר ב נדרי בתו כל זמן שהיא קטנה או ג נערה, ד אפילו נדרה על דעת רבים. ה בגרה (פי'רוש כשהאשה עברה שתים עשרה שנה ויום אחד, או אם הביאה ב' שערות נקראת נערה עד ו' חדשים אחר כך, שאז נקראת בוגרת, כלומר מלאה שער כי תרגום ירושלמי של איש שעיר גבר בגר), או נשאת, שוב אינו יכול להפר לה. רמב"ם הלכות אישות פרק ב הלכה (א) הבת, מיום לידתה עד שתהיה בת שתים עשרה שנה גמורות היא הנקראת קטנה, ונקראת תינוקת; ואפילו הביאה כמה שערות בתוך הזמן הזה, אינן אלא כשומה. אבל אם הביאה שתי שערות למטה בגוף במקומות הידועות להבאת שיער, והיא מבת שתים עשרה שנה ויום אחד ומעלה - נקראת נערה. והבאת שתי שערות בזמן הזה, נקרא סימן התחתון: הלכה (ב) ומאחר שתביא סימן התחתון, תיקרא נערה עד שישה חודשים גמורים; ומתחילת יום תשלום השישה חודשים ומעלה, תיקרא בוגרת, ואין בין נערות לבגרות, אלא שישה חודשים בלבד: הלכה (ח) נראה בבת סימן מכל אלו או כולן, והיא בת שתים עשרה שנה או פחות, אין משגיחין בו, והרי היא בקטנותה. נעשית בת שתים עשרה שנה ויום אחד, ונראה בה סימן התחתון, אין משגיחין באחד מכל אלו; ואם לא נראה התחתון, ונראה בה אחד מאלו, הרי היא ספק בין נערה לקטנה, ודנים בה להחמיר. ואם נראו כולן, הרי זו גדולה ודאית, שאי אפשר שיבואו כולן, אלא וכבר בא סימן התחתון ונשר:
אם "נערה" נקראת מבת שתים עשרה, האם כותב התורה אינו יודע זאת? האלוהים שנתן לנו את התורה שבכתב, ואת "התורה" שבע"פ" בסיני, אינו יודע ש"נערה" נקראת מבת שתים עשרה ויום אחד? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו פרק נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני:
איך מסתדר לרש"י שרבקה בת שלוש נישאה ליצחק עם פירושו לפס' הבא? הרי אם יש את ההלכה לגבי הבת ומי היא הנקראת תינוקת, נערה, ובוגרת, כיצד זה מסתדר עם פרוש רש"י לגבי רבקה שבת שלוש הייתה? כותב התנ"ך אינו יודע הלכה? הרי הוא קורא לרבקה נערה? בבראשית כד (טז) וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל: בראשית כד (כח) וַתָּרָץ הַנַּעֲרָ וַתַּגֵּד לְבֵית אִמָּהּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה: האם לא יודע כותב התורה שעד שתים עשרה שנה גמורות נקראת קטנה ותינוקת, ומבת שתים עשרה שנה ויום אחד ומעלה, נקראת נערה? איך מסתדר לרש"י פירושו שרבקה בת שלוש שנים הייתה בנישואיה עם פירושו הבא? לבמדבר ל (ד) וְאִשָּׁה כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַיהוָֹה וְאָסְרָה אִסָּר בְּבֵית אָבִיהָ בִּנְעֻרֶיהָ: רש"י בבית אביה -(ספרי) ברשות אביה ואפי' אינה בביתו: בנעוריה - ולא קטנה ולא בוגרת שהקטנה אין נדרה נדר והבוגרת אינה ברשותו של אביה להפר נדריה ואי זו היא קטנה אמרו רבותינו בת י"א שנה ויום א' נדריה נבדקין. אם ידעה לשם מי נדרה ולשם מי הקדישה נדרה נדר. בת י"ב שנה ויום א' אינה צריכה להבדק: הרי לפי פירושו כאן, כאשר מדובר על נערה, היא אינה קטנה או בוגרת, האם רש"י אינו יודע הלכה בשולחן ערוך? שגיל נערה בין 12– 12.5?
איך/ומאין לומדים "חכמים" שאברהם קיבל הודעה על יום ההולדת של רבקה? ובהנחה ש"חכמים" לומדים זאת מהפס' הבאים, בראשית כב (כ) וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ:(כא) אֶת עוּץ בְּכֹרוֹ וְאֶת בּוּז אָחִיו וְאֶת קְמוּאֵל אֲבִי אֲרָם:(כב) וְאֶת כֶּשֶׂד וְאֶת חֲזוֹ וְאֶת פִּלְדָּשׁ וְאֶת יִדְלָף וְאֵת בְּתוּאֵל:(כג) וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה שְׁמֹנָה אֵלֶּה יָלְדָה מִלְכָּה לְנָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם:(כד) וּפִילַגְשׁוֹ וּשְׁמָהּ רְאוּמָה וַתֵּלֶד גַּם הִוא אֶת טֶבַח וְאֶת גַּחם ואת תחש ואת מעכה: הרי גם על כל אחיה של רבקה נאמר לאברהם שנולדו, אם כך: איך הגיעו "חכמים" לזה שרבקה בת 3 כאשר נישאה ליצחק? הרי אם לוקחים את הסיפור כאן, הרי על כל אחיה של רבקה מסופר כאן, האם גם הם נולדו באותו הזמן/היום? כל אחיה של רבקה היו בני שלוש?
רשב"ם בן ארבעים שנה - וכת' בן ששים שנה בלדת אותם. משני הפסוקים הללו למדנו שהיתה עקרה עשרים שנה: איך לומדים זאת שרבקה עקרה 20 שנה? הרי לפי פירוש "חכמים" רבקה בת שלוש בנישואיה, האם כבר מגיל שלוש ניסה יצחק להכניס את רבקה להריון?
אבן עזרא בראשית שיטה אחרת - פירוש פרק יא פסוק כט
(כט) וככה נעשית בשנות אחז, על כן דרך הפשט שפרשת יהודה (בראשית לח) לפני מכירת יוסף. וגם יסכה איננה שרה. ואילו היתה היא, היה כתוב בת בנו, כאשר אמר לוט בן בנו (ברא' יא לא). רק אמר שרי כלתו ואין ראיה מדברי אברהם: וגם אמנה אחותי בת אבי היא (ברא' כ, יב), כי הוא דחה אותם כאשר דחה את נעריו, שלא יבואו עמו ולא יניחוהו לקשור את בנו, ואמר: נשתחוה ונשובה אליכם (שם כב, ה), ובדעתו להעלותו עולה, וככה רבקה, כי אילו היתה רק שלש שנים, איך השקתה גמלים עשרה? ומה טעם לכתוב בתולה ואיש לא ידעה (ברא' כד, טז)? ועוד ונשאלה את פיה (ברא' כד, נז). והאומר כי הדור הראשון היו חזקים, הדבר הפוך. כי הנה ראינו מאדם ועד נח שהיו חיים קרוב מאלף שנים, והנה לא מצאנו אחד מהם שהוליד פחות מחמש וששים שנה. וכתוב: והחוטא בן מאה שנה יקולל (ישע' סה, כ). ומימות נח ושחיו. אחרי פלג קרוב ממאתים שנה לא הוליד אחד מהם פחות מתשע ועשרים. כי המערכת שמורה. כי הנה ימי שנותינו בהם שבעים שנה (תהל' צ, י) כאשר היו בימי אחז. ויוליד הנער והוא בן שלש עשרה (מ"ב, טז, ב; יח, ב). ומה שנאמר כי נקראה שרה יסכה בעבור שסכה ברוח הקדש, דרך דרש הוא או סברא, לא קבלה, ואין זה דבר מצוה: האם האבן עזרא לא מקבל את הסיפור שרבקה בת שלוש? הרי מדוע הוא שואל שאלות "כפירה"? האם האבן עזרא לא קיבל את אותה "מסורת"/"תושב"ע" שקיבל רש"י?
מדהים שבסיפורי התנ"ך, ובפרשנות "חכמים" המדברים על נערים, הגיל של הנערים מסתובב סביב הארבעים שנה, האם יש הבדל בין איש לאישה ביחס של כותב התנ"ך לנשים וגברים? והנה כמה דוגמאות?
שמות לג
(יא) וְדִבֶּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה וּמְשָׁרֲתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל: אבן עזרא ומשרתו יהושע בן נון נער, והוא חיה מאה ועשר שנים, וחכמים אמרו, כי שבע שנים כבש, ושבע שנים חלק, א"כ היה בן חמשים ושש שנה, ואיך קראו הכתוב נער? וככה דקדוקו: ומשרתו יהושע בן נון שירות נער: (מדוע אין פירוש של רש"י או הרשב"ם או הרמב"ן למושג נער כאן) ואפשר ללמוד בערך על גילו של יהושע בן נון מהכתובים הבאים, יהושע יד (ו) וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי יְהוּדָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל וַיֹּאמֶר אֵלָיו כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים עַל אֹדוֹתַי וְעַל אֹדוֹתֶיךָ בְּקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ:(ז) בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה אָנֹכִי בִּשְׁלֹחַ מֹשֶׁה עֶבֶד יְהֹוָה אֹתִי מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ וָאָשֵׁב אֹתוֹ דָּבָר כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבִי:(ח) וְאַחַי אֲשֶׁר עָלוּ עִמִּי הִמְסִיו אֶת לֵב הָעָם וְאָנֹכִי מִלֵּאתִי אַחֲרֵי יְהֹוָה אֱלֹהָי:(ט) וַיִּשָּׁבַע מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר אִם לֹא הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרְכָה רַגְלְךָ בָּהּ לְךָ תִהְיֶה לְנַחֲלָה וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם כִּי מִלֵּאתָ אַחֲרֵי יְהֹוָה אֱלֹהָי:(י) וְעַתָּה הִנֵּה הֶחֱיָה יְהֹוָה אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר זֶה אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מֵאָז דִּבֶּר יְהֹוָה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֶל מֹשֶׁה אֲשֶׁר הָלַךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וְעַתָּה הִנֵּה אָנֹכִי הַיּוֹם בֶּן חָמֵשׁ וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה: הרי אם היה כלב בן יפונה בן ארבעים בזמן שליחותו לרגל את הארץ, לא סביר שמשה ישלח אנשים שאינם בערך בני אותו גיל, כלב בן יפונה היה בן ארבעים כאשר נשלח לרגל את הארץ, סביר להניח שגם יהושע היה בסביבות הגיל הזה, הרי לא סביר שמשה ישלח צעירים וזקנים ביחד, וסביר להניח ששלח משה את כולם בסביבות אותו גיל,
דברי הימים א כב (ה) וַיֹּאמֶר דָּוִיד שְׁלֹמֹה בְנִי נַעַר וָרָךְ וְהַבַּיִת לִבְנוֹת לַיהֹוָה לְהַגְדִּיל לְמַעְלָה לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת לְכָל הָאֲרָצוֹת אָכִינָה נָּא לוֹ וַיָּכֶן דָּוִיד לָרֹב לִפְנֵי מוֹתוֹ: רש"י נער ורך - לפי שאפילו בן מ"ב שנה קרוי נער דכתיב ויהושע בן נון נער לא ימיש וגו' (שמות ל"ג) שהרי יהושע לא מלך אחרי משה כי אם כ"ח שנה וחי ק"י שנה נמצא בשנת ל"א שנה כשהיו ישראל במדבר העיד עליו הכתוב ויהושע בן נון נער מאז היה בן מ"ב שנה על כן הוצרך לכתוב רך שלא היה כי אם בן י"ב שנה כשמלך. להגדיל למעלה - גדל מאד שהגביהו שלמה עד מאה ועשרים אמה כדכתיב (במלכים א' ו') והאולם על פני היכל הבית וגו': מדוע זכר נקרא נער כל חייו, ונקבה נקראת "נערה" מ12 - 12.5?
דברי הימים ב יג (ו) וַיָּקָם יָרָבְעָם בֶּן נְבָט עֶבֶד שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד וַיִּמְרֹד עַל אֲדֹנָיו:(ז) וַיִּקָּבְצוּ עָלָיו אֲנָשִׁים רֵקִים בְּנֵי בְלִיַּעַל וַיִּתְאַמְּצוּ עַל רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה וּרְחַבְעָם הָיָה נַעַר וְרַךְ לֵבָב וְלֹא הִתְחַזַּק לִפְנֵיהֶם: רש"י ויקבצו עליו אנשים רקים - רשעים. ויתאמצו על רחבעם בן שלמה ורחבעם היה נער ורך לבב - ולפי שמצאו בו שפלות ורכיכות לבב התאמצו עליו. נער - אע"פ שהיה בן מ"א שנה כשמלך קורהו נער ופי' (דברי הימים א כ"ב) על שלמה:
איך מסתדר סיפור מלחמת מדין, ופרשת השבויים ממלחמה זו, עם הקביעות של "חכמים" לגבי המושגים אדם, קטנה, נערה, בוגרת, אישה? הרי ברור שכותב התורה חייב להיות מישהו אשר יודע את ההלכה/"תושב"ע"/"מסורת" ישראל?
במדבר לא (ט) וַיִּשְׁבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת נְשֵׁי מִדְיָן וְאֶת טַפָּם וְאֵת כָּל בְּהֶמְתָּם וְאֶת כָּל מִקְנֵהֶם וְאֶת כָּל חֵילָם בָּזָזוּ:(יא) וַיִּקְחוּ אֶת כָּל הַשָּׁלָל וְאֵת כָּל הַמַּלְקוֹחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה: הרי מדובר כאן על נשים וילדים, ומדובר על גויים, אם כך: איך מסתדר כאן המושג אדם? רש"י במדבר פרק לא (יט) אדם אתם, אתם קרויין אדם ואין עו"ג(עובדי גילולים) קרויין אדם. האם אישה וקטן כלולים במושג אדם? (טו) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם משֶׁה הַחִיִּיתֶם כָּל נְקֵבָה:(טז) הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּיהוָֹה עַל דְּבַר פְּעוֹר וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת יְהוָֹה:(יז) וְעַתָּה הִרְגוּ כָל זָכָר בַּטָּף וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר הֲרֹגוּ: (יח) וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הַחֲיוּ לָכֶם: אם כך: מה פירוש "כָל זָכָר בַּטָּף"? ומה פירוש "אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר"? ולמי הכוונה "הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר"?
(לה) וְנֶפֶשׁ אָדָם מִן הַנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר כָּל נֶפֶש שְׁנַיִם וּשְׁלשִׁים אָלֶף: אדם נקראות נשים? הרי הן קטנות?
(מ) וְנֶפֶשׁ אָדָם שִׁשָּׁה עָשָׂר אָלֶף וּמִכְסָם לַיהֹוָה שְׁנַיִם וּשְׁלשִׁים נָפֶשׁ: הרי היו רק נשים, ורק קטנות מאד, שלא שכבו עם גבר, איך אם כך: קורא כותב התורה להן אדם?
ירמיה כט (ו) קְחוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת וּקְחוּ לִבְנֵיכֶם נָשִׁים וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם תְּנוּ לַאֲנָשִׁים וְתֵלַדְנָה בָּנִים וּבָנוֹת וּרְבוּ שָׁם וְאַל תִּמְעָטוּ: על איזה נשים מדובר כאן, הרי אם הן קטנות מ-12 שנה הן נשים או תינוקות? שוב הכללים שקבעו "חכמים" אינם נשמרים אצל כותב התנ"ך? לכן אמרו בפרקי אבות פרק א (יא) אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר, חֲכָמִים הִזָּהֲרוּ בְדִבְרֵיכֶם שֶׁמָּא תָחוּבוּ חוֹבַת גָּלוּת וְתִגְלוּ לִמְקוֹם מַיִם הָרָעִים וְיִשְׁתּוּ הַתַּלְמִידִים הַבָּאִים אַחֲרֵיכֶם וְיָמוּתוּ וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל: ובדברים ד (ב) לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם: ובדברים יג (א) אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ:
ישעיה כט (יג) וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה:(יד) לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר:
ישעיה ה (כ) הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר:(כא) הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים:
תהילים צב (ו) מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶֹיךָ יְהֹוָה מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ:(ז) אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת:
רמב"ם הלכות תמורה פרק ד
הלכה (יד) אף על פי שכל חוקי התורה, גזירות הן כמו שביארנו בסוף מעילה - ראוי להתבונן בהן; וכל מה שאתה יכול ליתן לו טעם, תן לו טעם, הרי אמרו חכמים הראשונים, שהמלך שלמה הבין רוב הטעמים של כל חוקי התורה: אם הבין שלמה מדוע לא פירש/תרגם לפני רש"י? הלכה (טו) ייראה לי שזה שאמר הכתוב "והיה הוא ותמורתו, יהיה קודש" (ויקרא כז, י) מה פירוש "ייראה לי"? האם אין "מסורת"/"תושב"ע" בעניין זה? האם הולכים לפי "ראות עיניו" של הרמב"ם? כעניין שאמר "ואם המקדיש, יגאל את ביתו - ויסף חמישית כסף ערכך עליו" (ויקרא כז, טו). ירדה תורה לסוף מחשבת האדם, וקצת יצרו הרע - שטבעו של אדם נוטה להרבות קניינו, ולחוס על ממונו, ואף על פי שנדר והקדיש, אפשר שחזר בו וניחם וייפדה בפחות משוויו; אמרה תורה אם פדה לעצמו, יוסיף חומש: אם ירדה תורה לסוף מחשבת האדם? הרי ברור שאין צורך בתרגום או פירוש, מפני שידעה תורה מראש שלא נבין? או שאין ידיעה אחרית כראשית בעליון? הרי אם צריך פרשנות לתנ"ך, הרי שלא ירדה תורה לסוף דעתו של כל אדם? אלא רק לדעתם של "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם"? הלכה (טז) וכן אם הקדיש בהמה קדושת הגוף, שמא יחזור בו; וכיון שאינו יכול לפדותה, יחליפנה בפחותה ממנה, ואם תיתן לו רשות להחליף הרע ביפה, יחליף היפה ברע ויאמר טוב הוא. לפיכך סתם הכתוב בפניו, שלא יחליף, וקנסו אם החליף, ואמר "והיה הוא ותמורתו, יהיה קודש" (ויקרא כז, י): הלכה (יז) וכל אלו הדברים - כדי לכוף את יצרו, ולתקן דעותיו. ורוב דיני התורה אינם אלא עצות מרחוק מגדול העצה, לתקן הדעות וליישר כל המעשים; וכן הוא אומר "הלא כתבתי לך, שלישים - במועצות ודעת. להודיעך, קושט אמרי אמת; להשיב אמרים אמת, לשולחיך" (משלי כב, כ -כא):
על נישואין של (זקן לצעירה או צעיר לזקנה) (מספר האגדה ומהותה שכתב אברהם קורמן)
אמר ר' יהודה אמר רב המשיא את בתו לזקן והמשיא אשה לבנו הקטן והמחזיר אבדה לכותי עליו הכתוב אומר "למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה יהוה לסלוח לו" סנהדרין ע"ו ב רש"י הבין שאחד אינו יכול לספק את דרישתו של השני לכן אין זה זיווג טוב,
הרמב"ם ציטט זאת בהלכה "ולא ישא בחור זקנה ולא ישא זקן ילדה שדבר זה גורם לזנות" הלכות איסורי ביאה פכ"א הכ"ו האם אברהם שמקיים את ה"תורה" כולה לא ידע את ההלכה, כשלקח לבנו יצחק בן הארבעים את רבקה, הילדה בת השלוש?
דרווין טען שהאדם בא מן הקוף, ובתהליכי האבולוציה התפתח הקוף והפך לאדם, ולפי פירושי חז"ל, אם ילדה בת שלוש מבצעת את כל המתלות הבאות: רועה צאן, שואבת מים כדי להשקות עדר, ועשרה גמלים? בהנחה שגמל אחד שותה כ-20 ליטר מים הרי התינוקת הזו הייתה צריכה לשאוב כ-200 ליטר מים רק לגמלים, רק ביצוע השאיבה מצריך כוח פיזי עצום, מסתבר ש"חכמינו" היו סוג של דרווין, האם "חכמים" גם מאמינים באבולוציה? רק שאצלם האבולוציה היא הפוכה, אז בתקופת התנ"ך ילד היה נולד והוא כבר הולך, כמו אצל האיילות, ואחרי שנה כבר שלחו אותו לרעות ובגיל שלוש כבר מחתנים ילדות, ובגיל שלוש שנים וחודש בטח היא כבר הייתה יולדת? לא כדאי שאמשיך להשתטות בניסיון לפתח תיאוריות של שוטים!! והמוזר ביותר הוא שפרופסורים באוניברסיטאות במקצועות התנ"ך וכל הקשור ליהדות, משתפים פעולה עם סיפורי אגדות הבל/שטות אלה.
