חורבן מקדש 1 או 2 עדיף?

תלמוד בבלי מסכת יומא דף ט עמוד ב

מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני שלשה דברים שהיו בו: עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים. עבודה זרה - דכתיב +ישעיהו כח+ כי קצר המצע מהשתרע מאי קצר המצע מהשתרע? אמר רבי יונתן: קצר מצע זה מהשתרר עליו שני רעים כאחד. +ישעיהו כח+ והמסכה צרה כהתכנס, אמר רבי שמואל בר נחמני: כי מטי רבי יונתן להאי קרא בכי, אמר: מאן דכתיב ביה +תהלים לג+ כנס כנד מי הים, נעשית לו מסכה צרה! גלוי עריות, דכתיב +ישעיהו ג+ ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים הלוך וטפוף תלכנה וברגליהן תעכסנה. יען כי גבהו בנות ציון - שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה, ותלכנה נטויות גרון - שהיו מהלכות בקומה זקופה, ומשקרות עינים - דהוו מליין כוחלא עיניהן, הלוך וטפוף תלכנה - שהיו מהלכות עקב בצד גודל, וברגליהן תעכסנה - אמר רבי יצחק: שהיו מביאות מור ואפרסמון ומניחות במנעליהן, וכשמגיעות אצל בחורי ישראל בועטות ומתיזות עליהן, ומכניסין בהן יצר הרע כארס בכעוס. שפיכות דמים - דכתיב +מלכים ב כא+ וגם דם נקי שפך מנשה [הרבה מאד] עד אשר מלא את ירושלים פה לפה. אבל מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם. ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות: עבודה זרה, גלוי עריות, ושפיכות דמים. רשעים היו, אלא שתלו בטחונם בהקדוש ברוך הוא. אתאן למקדש ראשון, דכתיב +מיכה ג+ ראשיה בשחד ישפטו וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסמו ועל ה' ישענו לאמר הלא ה' בקרבנו לא תבוא עלינו רעה. לפיכך הביא עליהן הקדוש ברוך הוא שלש גזרות כנגד שלש עבירות שבידם, שנאמר +מיכה ג+ לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיין תהיה והר הבית לבמות יער. ובמקדש ראשון לא הוה ביה שנאת חנם? והכתיב +יחזקאל כא+ מגורי אל חרב היו את עמי לכן ספק אל ירך. ואמר רבי (אליעזר): +מסורת הש"ס: [אלעזר]+ אלו בני אדם שאוכלין ושותין זה עם זה, ודוקרין זה את זה בחרבות שבלשונם! - ההיא בנשיאי ישראל הואי, דכתיב +יחזקאל כא+ זעק והילל בן אדם כי היא היתה בעמי. ותניא: זעק והילל בן אדם יכול לכל? תלמוד לומר: היא בכל נשיאי ישראל.

רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרווייהו: ראשונים שנתגלה עונם - נתגלה קצם, אחרונים שלא נתגלה עונם - לא נתגלה קצם. אמר רבי יוחנן: טובה צפורנן של ראשונים מכריסו של אחרונים. - אמר ליה ריש לקיש: אדרבה, אחרונים עדיפי, אף על גב דאיכא שעבוד מלכיות - קא עסקי בתורה! אמר ליה: בירה תוכיח, שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים. שאלו את רבי אלעזר: ראשונים גדולים או אחרונים גדולים? - אמר להם: תנו עיניכם בבירה. איכא דאמרי, אמר להם: עידיכם בירה.

אגרת המוסר, האדמו"ר הגאון ישראל סלנטר (ליפקין) הועתק מספר מסילת ישרים מאת רבינו משה חיים לוצאטו (הרמח"ל) הכולל את אגרת הרמב"ן, ואגרת הגר"א, ואגרות המוסר, מהדורת נצח תל אביב תשי"ז מהדורה מיוחדת של "מפעלי התורה" למען ישיבות ישראל,

הוא הדבר אשר נוכל להעמיס בדברי חז"ל (יומא ט') "מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני שלושה דברים שהיו בו: עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים, אבל מקדש שני, שהיו עוסקים בתורה, ובמצוות, וגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חינם, רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרווייהו(שאמרו שניהם): ראשונים שנתגלה עוונם נתגלה קיצם, אחרונים שלא נתגלה עוונם לא נתגלה קיצם(העניין שנתגלה עוונם של הראשונים, להיותן עבירות חמורות לעין הרואה באין פנות אל הבינה: אבל עוונות האחרונים בל יראו רק למתבונן היטב הדק גודל חומרם למעלה להפלא, מסתעפות לפרטי חטאים עצומים באין מעצור רחמנא לצלן), כו' "ושאלו שם אמוראי: "ראשונים עדיפי או אחרונים עדיפי" והשיבו תנו עיניכם בבירה שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים". הוא הדבר אשר דיברנו למעלה, כי הגדול מחברו(כמו בבית שני שהיו עוסקים בתורה וכו')  יצרו גדול ומכשילו בחטאים עצומים, נודעו למשכיל על דבר אמת גודל איכותם להרע. עמ' קמ"ח קמ"ט

הנשגב והעיקר בשימוש רפואות התורה לתחלואי היצר, הוא ללמוד בעוז ועיון עמוק היטב דיני העבירה עצמה, ההלכה עם כל סעיפיה, כי עינינו הרואות הרבה מהעבירות, אשר האדם נמנע מהם בטבע, ולא יעבור עליהם אף גם בעת אשר ילחצנו לזה איזה דבר, וישנם עבירות חמורות מאלו והאדם הזה בעצמו יעבור עליהם בנקל, דרך משל: חלק גדול מאחינו בני ישראל כמעט רובם ככולם לא יאכלו בלי נטילת ידיים חלילה, אף גם בעת אשר ירעבו ויצטערו הרבה, ובלשון הרע החמורה בנקל יעברו עליהם גם בלי תאווה גדולה! עתה הננו רואים, כי עיקר השמירה מהעבירה היא רק לעשות את ההרגל(השימור) טבע אצל האדם, על כן אף אם יתאמץ האדם הלזה ללכת בדרכי המוסר, ליגע עצמו בהשמירה מלשון הרע עם כל חושיו ורעיוניו כיאות, בכל זאת כל עוד לא נתחלף טבעו והרגלו בזה, שלא יהיה לו שום חפץ טבעי לספר לשון הרע, יותר יעבור בנקל על לשון הרע מאשר יאכל בלי נטילת ידיים חלילה, וכן הוא העניין בכל העבירות הכל לפי האדם והזמן והמחוז, כי גם לא כל המחוזות שוות בזה, כי אם מתחלפים בעינן, כל מחוז יש לו עבירות אחרות אשר ישמר אצלם בנקל ומרוחק מהם בטבע, וזאת הלא ידוע, כי השתנות הטבע תולד רק מלימוד והרגל רב, ולכן היסוד העקרי והעמוד הנכון להכין את עצמו לשמירה מהעבירות ועשיית המצוות הוא רק הלימוד הרב בהלכה זו הנוגעת לעבירה זו או למצווה זו, ובפרט בעיון הדק היטב, כי זה הלימוד עושה קניין חזק בנפש להיות העבירה מרוחקת בטבע,

כדומה במחוזותינו אלו, תהלה לאל, איסורי נבלות וטרפות ודומיהם, מוטבעים בנפשות הישראלי, עד אשר לא יצטרך שום איש לאכוף טבעו ותאוותו להתרחק מהם, כי המה לו לזרא, הלוא לא יעלה חלילה על לב שום אחד ממוכרי הבשר כשר, להתרפות מלדרוש למורה, במצאו שום דבר שיש בו חשש טריפות באברים הפנמיים, עם היות לו לפעמים בעניין כזה הפסד מרובה ואין יודע בו זולתו, מורא שמים עליו בטבעו והרגלו, חלילה לו מרשע להכשיל את ישראל, אולם בעוונתינו הרבים, במשא ומתן הוא בהיפך, רוב בני אדם לא ידרשו על חשש גזל ועושק מעצמם, טרם יתבענו חבירו, ומהם אשר גם אחר התביעה יעשה תחבולות מרמה או יעיז, והלוא בתורה הכל שווה, זה לא תעשה וזה לא תעשה, כפי עניין התורה ומשפטיה, "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ" בספר אגרת המוסר כאן כתוב: "לא תאכל כל נבלה", "תאכל" ביחיד, וזו טעות, כי הכתוב בתורה הוא "תֹאכְלוּ" ברבים, בדברים פרק יד (כא) "לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה" "לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל" ודומיהם, וכמו שהוטבע בנפש הישראלי שכל מיני טרפות שווים אצלו וכל אשר יורה המורה כי הוא טריפה מרוחק אצלו וכתורה יעשו, כן בממון, הלוא כל מה שעל פי התורה שייך לחברו הוי גזל ועובר ב"לא תגזול", ואנחנו רואים שבעוונותינו הרבים, אפילו הלומדים, וכמעט גם היראים, אינם נזהרים כיאות בלא תעשה הלזו, אשר יום הכיפורים והמיתה אינם מכפרים עליה, אכן אם ישים האדם ליבו ונפשו ללמוד ההלכות השייכות לממון בעיון, גמרא ופוסקים איש לפי ערכו, ובפרט אם המרכז יהיה על תכונת איסור והיתר, לידע איך להישתמר מגזל (ואף אם לא יקיים בתחילה, כי התאווה רבה בזה, וגם רחוק הדבר מהרגל המדיני) מה רב כוחה להשריש לאט לאט קניין רב בנפש, עד אשר יהיה שווה בעיניו שאלות איסור ומותר ושאלות השייכים לממון, עמ' קנ"ג קנ"ד