"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" על אדם הראשון?
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סג עמוד א וא"ר אלעזר, מאי דכתיב: +בראשית ב'+ זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי? מלמד, שבא אדם על כל בהמה וחיה, ולא נתקררה דעתו עד שבא על חוה. על אדם הראשון אמרו "חכמים" שהוא נזר הבריאה? תורה מעידה שבצלם אלוהים ובדמותו נברא האדם? אם כך: מה זה הדבר הזה? מי השוטה שכתב שטות זו? ומי השוטים שהולכים אחריו? אמר שלמה המלך "גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב", איך מסתדרים דברי ההבל האלה בגמרא על אדם הראשון, עם הנאמר בגמרא ובזוהר הבאים?
תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד (ב) ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? +תהלים ח+ מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו +תהלים ח+ ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים!
זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת בראשית דף ט עמוד ב בראשית. כתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז [משלי ח] הפסוק הזה חוזר על כל התורה שהיא היתה ראשית דרכי אל שהתורה נבראת אלפים שנה קודם שנברא העולם דא"ר אלעזר שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם ואלו הם התורה וג"ע וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח והתשובה,
זהרה של תורה בראשית פרק א (הועתק מספרו של יצחק שוקרון "זהרה של תורה" "הנפש אשר באדם" עמ' ז')
"בראשית ברא אלוהים" אמר רבי שמעון בא וראה הקב"ה ראה בתורה וברא את העולם שכתוב ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום והוא יתברך הסתכל בה פעם ושתים ושלוש וארבע פעמים ואחר כך אמר את התורה ועשה ממנה מלאכה כדי שלא יבואו בני אדם לטעות מהתורה הקדושה שהוכנה בדיקנות מפליאה ככתוב אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה למען האדם וכנגד ארבע פעמים ברא הקב"ה את כל מה שברא בעולמו רבי אליעזר אמר לפני שברא הקב"ה את העולם באו ונכנסו האותיות לפני הקב"ה וכל אות ביקשה שממנה תתחיל התורה עד שנתקיים הכל באות ב שהיא תחילתה של המילה ברכה ובא נתייסד העולם,
אם תורה הייתה קיימת קודם בריאת העולם? והאלוהים קרא בה כמה פעמים? "ועשה ממנה מלאכה כדי שלא יבואו בני אדם לטעות"? מדוע לא מזהיר האלוהים את אדם הראשון מאיסורי תורה? שמות כב (יח) כָּל שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת: ויקרא יח (כג) וּבְכָל בְּהֵמָה לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְטָמְאָה בָהּ וְאִשָּׁה לֹא תַעֲמֹד לִפְנֵי בְהֵמָה לְרִבְעָהּ תֶּבֶל הוּא: ויקרא כ (טו) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן שְׁכָבְתּוֹ בִּבְהֵמָה מוֹת יוּמָת וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ:(טז) וְאִשָּׁה אֲשֶׁר תִּקְרַב אֶל כָּל בְּהֵמָה לְרִבְעָה אֹתָהּ וְהָרַגְתָּ אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַבְּהֵמָה מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם: דברים כז (כא) אָרוּר שֹׁכֵב עִם כָּל בְּהֵמָה וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: האם האלוהים החליט שהעולם יתקיים אלפי שנים ללא תורה, ובניגוד מוחלט לתורתו ולרצונו? הרי מדוע לא נתן לאדם הראשון תורה? איך זה שעבירות אלה של אדם הראשון אינן כתובות בתורה?
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף יח עמוד ב ואמר רבי ירמיה בן אלעזר: כל אותן השנים שהיה אדם הראשון בנידוי הוליד רוחין ושידין ולילין, שנאמר +בראשית ה'+ ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו, מכלל דעד האידנא לאו כצלמו אוליד. מיתיבי, היה רבי מאיר אומר: אדם הראשון חסיד גדול היה, כיון שראה שנקנסה מיתה על ידו ישב בתענית מאה ושלשים שנה, ופירש מן האשה מאה ושלשים שנה והעלה זרזי תאנים על בשרו מאה ושלשים שנה? כי קאמרינן ההוא - בשכבת זרע דחזא לאונסיה. אם כך: אדם הראשון חסיד? אם כך: על איזה "מסורת" "תושב"ע" אנו נסמכים?
על מה נענש אדם הראשון?
בראשית רבה (וילנא) פרשה ט את ר"ש בן אלעזר יושב ודורש בשם רבי מאיר, הנה טוב מאד הנה טוב מות, רבי חמא בר חנינא ורבי יונתן, רבי חמא בר חנינא אמר ראוי היה אדם הראשון שלא לטעום טעם מיתה ולמה נקנסה בו מיתה אלא צפה הקב"ה שנבוכדנצר וחירם מלך צור עתידין לעשות עצמן אלהות ולפיכך נקנסה בו מיתה האלוהים כל יכול? או לא? מדוע לא מנע את בואם? האם האלוהים אינו יכול לשנות את ההיסטוריה? ואלוהים לא ידע זאת לפני שיצר את אדם הראשון? הרי בתלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד (ב) ובזוהר חדש כרך א (תורה) פרשת בראשית דף ט עמוד (ב)(ראה בחלק עליון של המסמך) נאמר שהתורה הייתה אלפי שנים קודם בריאת העולם? אם כך מדוע לא התחיל אלוהים את העולם מאברהם ואז היו יוצאים רק "חכמים" ו"צדיקים" כמו הליצנים שכתבו את כל דברי ההבל האלה, האם האלוהים לא יכול היה לשנות את התורה? אולי התורה קיימת לפני אלוהים? אוי לעם שאלו "חכמיו" ועכשיו אפשר להבין על מה ולמה סובל העם הזה אלפי שנים, תהלים יח (כו) עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד עִם גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם:(כז) עִם נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל:
בראשית רבה (וילנא) פרשה יט יב ויאמר האדם האשה אשר נתתה וגו' הה"ד (איוב ט) אדברה ולא איראנו כי לא כן אנכי עמדי, אמר איני כאותו שאמר האשה אשר נתתה עמדי וגו', הוא שמע לדברי אשתו, אבל אני לא שמעתי לדברי אשתי, א"ר אבא בר כהנא דינה אשתו של איוב היתה על כן אמר לה (שם /איוב/ ב) כדבר אחת הנבלות תדברי גם את הטוב נקבל מאת האלהים, אקבל אין כתיב כאן אלא נקבל, נאים בטובה, ולא נאים בפורענות, אתמהא, (שם /איוב ב'/) בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו, בשפתיו לא חטא אבל בלבו חטא, א"ר אבא בר כהנא ואכלתי אין כתיב כאן, אלא ואוכל, אכלתי ואוכל, אר"ש(אמר רבי שמעון) בן לקיש אדה"ר =אדם הראשון= לא נטרד מגן עדן עד שחירף וגידף, הה"ד (ישעיה ה) ויקו לעשות ענבים ויעש באושים, אז על מה נענש אדם הראשון? ואת מי חירף וגידף אדם הראשון? אדם הראשון קילל את האלוהים? תלמוד בבלי מסכת עירובין דף יח עמוד ב היה רבי מאיר אומר: אדם הראשון חסיד גדול היה, כיון שראה שנקנסה מיתה על ידו ישב בתענית מאה ושלשים שנה, ופירש מן האשה מאה ושלשים שנה והעלה זרזי תאנים על בשרו מאה ושלשים שנה? אם כך: אדם הראשון חסיד? אם כך: על איזה "מסורת" "תושב"ע" אנו נסמכים?
כמה מצוות קיבל אדם הראשון
שמות רבה (וילנא) פרשה לב א הנה אנכי שולח מלאך הה"ד (שם /תהלים/ פב) אני אמרתי אלהים אתם אלו המתינו ישראל למשה ולא היו עושים אותו מעשה לא היתה גליות ולא מלאך המות שולט בהן, וכה"א (שמות לב) והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות, מהו חרות ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר חירו' מן גליות, ור' נחמיה אומר חירות ממלאך המות, בשעה שאמרו ישראל כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע אמר הקב"ה אדם הראשון צויתיו מצוה אחת כדי שיקיימנה והשויתיו למלאכי השרת שנא' (בראשית ג) הן האדם היה כאחד ממנו, אלו שהן עושין ומקיימין תרי"ג מצות חוץ מן הכללים ומן הפרטים ומן הדקדוקים, אינו דין שיהיו הן חיין וקיימין לעולם, וכה"א (במדבר כא) וממתנה נחליאל שנחלו מהקב"ה שיהיו חיים וקיימין לעולם, כיון שאמרו אלה אלהיך ישראל בא מות עליהן אמר הקב"ה בשיטתו של אדם הראשון הלכתם שלא עמד בנסיונו ג' שעות ובתשע שעות נקנסה עליו מיתה אני אמרתי אלהים אתם והלכתם אחר מדותיו של אדה"ר אכן כאדם תמותון, מהו וכאחד השרים תפולו, אמר רבי יהודה או כאדם או כחוה, ד"א וכאחד השרים תפולו, א"ר פנחס הכהן ב"ר חמא אמר להם הקב"ה הפלתם עצמכם, לשעבר הייתם משתמשים ע"י רוה"ק =רוח הקודש= עכשיו אין אתם משתמשים אלא ע"י מלאך הוי הנה אנכי שולח מלאך לפניך. אם אדם הראשון יציר כפיו של האלוהים חטא במצווה אחת? אנו שאין אנחנו בדרגתו של אדם הראשון לא חטאנו בכל תרי"ג המצוות? ואיך מסתדר פרוש שמות רבה שאדם קיבל מצווה אחת? עם הרמב"ם שאומר שאדם הראשון קיבל שישה מצוות? האם הם לא קיבלו אותה "תושב"ע" ב"מסורת"?
רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות פרק ט הלכה (א) על ששה דברים נצטווה אדם הראשון, על עבודה זרה, ועל ברכת השם, ועל שפיכות דמים, ועל גילוי עריות, ועל הגזל, ועל הדינים, אף על פי שכולן הן קבלה בידינו ממשה רבנו, והדעת נוטה להן, מכלל דברי תורה יראה שעל אלו נצטוה, הוסיף לנח אבר מן החי שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו, נמצאו שבע מצות, וכן היה הדבר בכל העולם עד אברהם, בא אברהם ונצטוה יתר על אלו במילה, והוא התפלל שחרית, ויצחק הפריש מעשר והוסיף תפלה אחרת לפנות היום, ויעקב הוסיף גיד הנשה והתפלל ערבית, ובמצרים נצטוה עמרם במצות יתירות, עד שבא משה רבנו ונשלמה תורה על ידו:
"אף על פי שכולן הן קבלה בידינו ממשה רבנו, והדעת נוטה להן, מכלל דברי תורה יראה שעל אלו נצטוה" אם זו קבלה ממשה מה עניין "הדעת נוטה להן"? ומה עניין "יראה שעל אלו נצטווה"? נצטווה או לא? או שאולי הרמב"ם מטיל ספק במה שקיבלנו ממשה? או שהרמב"ם מנחש?
אדם הראשון מין או כופר או צדיק?
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לח עמוד ב ואמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון מין היה, שנאמר +בראשית ה' /ג'/+ ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה - אן נטה לבך. רבי יצחק אמר: מושך בערלתו היה, כתיב הכא +הושע ו'+ והמה כאדם עברו ברית וכתיב התם +בראשית ט' /י"ד/+ את בריתי הפר. רב נחמן אמר: כופר בעיקר היה, כתיב הכא עברו ברית וכתיב התם (את בריתי הפר) +ירמיהו כ"ב+ ואמרו על אשר עזבו (את) ברית ה' (אלהי אבותם) +מסורת הש"ס: אלהיהם+. איך מסתדרת גמרא זו עם הגמרא באה? תלמוד בבלי מסכת חולין דף ס עמוד ב בראשית ב'+ וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ במעלי שבתא! מלמד שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע, עד שבא אדם הראשון ובקש עליהם רחמים, וירדו גשמים וצמחו; ללמדך: שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים. צדיק או כופר או מין? תלמוד בבלי מסכת עירובין דף יח עמוד ב מיתיבי, היה רבי מאיר אומר: אדם הראשון חסיד גדול היה, כיון שראה שנקנסה מיתה על ידו ישב בתענית מאה ושלשים שנה, ופירש מן האשה מאה ושלשים שנה והעלה זרזי תאנים על בשרו מאה ושלשים שנה? אדם הראשון חסיד? או מין וכופר? על איזה "מסורת" "תושב"ע" אנו נסמכים? והגמרא ניתנה בסיני וממשה שקיבל מהאלוהים?
רד"ק תהלים הקדמה ואמרו (ב"ר פכ"ב) כי מזמור שיר ליום השבת אדם הראשון אמרוֹ שנברא בערב שבת, ובשבת השכים ואמר מזמור שיר ליום השבת (מזמור צב). ואמרו רבותינו ז"ל (ב"ב טו, א):
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף יד עמוד ב דוד כתב ספר תהלים ע"י עשרה זקנים: ע"י אדם הראשון, על ידי מלכי צדק, ועל ידי אברהם, וע"י משה, ועל ידי הימן, וע"י ידותון, ועל ידי אסף,
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף נט עמוד ב היה רבי יהודה בן תימא אומר: אדם הראשון מיסב בגן עדן היה, והיו מלאכי השרת צולין לו בשר, ומסננין לו יין. הציץ בו נחש וראה בכבודו, ונתקנא בו! האם מלאכי שרת משרתים מין וכופר?
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף ע עמוד א
אמר רבי זכאי: אמר לו הקדוש ברוך הוא לנח: נח, לא היה לך ללמוד מאדם הראשון, שלא גרם לו אלא יין. כמאן דאמר אותו אילן שאכל ממנו אדם הראשון גפן היה. מה הבעיה הרי המלאכים משקים את אדם הראשון יין, אם כך: מה היה אמור ללמוד נח? והיכן כתוב ששתה אדם הראשון יין? ומה נגרם לו בגלל היין?
אדם הראשון עשה הבדלה?
בראשית רבה (וילנא) פרשה פב טו ה"ד (איוב לז) תחת כל השמים ישרהו, מפני מה ואורו על כנפות הארץ, וכיון ששקעה חמה במוצאי שבת התחיל החשך ממשמש ובא ונתיירא אדם הראשון, דכתיב (תהלים קלט) ואומר אך חושך ישופני, מה עשה לו הקב"ה זימן שני רעפים והקישן זה לזה ויצאה האור ובירך עליה, הה"ד (שם /תהלים קל"ט/) ולילה אור בעדני, אתיא כדשמואל מפני מה מברכים על הנר במוצאי שבת, הואיל ותחלת ברייתו, ר"ה בשם ר' יוחנן אף מוצאי יום הכפורים מברכין עליו מפני ששבת האור כל אותו היום.
אדם הראשון אמר שירה? או לא?
בראשית רבה (וילנא) פרשה כב יג ויצא קין מלפני ה', מהיכן יצא, רבי יודן בשם ר' איבו אמר הפשיל דברים לאחוריו ויצא, כגונב דעת העליונה, רבי ברכיה בשם רבי אלעזר ברבי שמעון אמר יצא כמפריס וכמרמה בבוראו, רבי חמא בשם רבי חנינא בר רבי יצחק אמר יצא שמח, היך מה דאת אמר (שמות ד) הנה הוא יוצא לקראתך וגו', פגע בו אדם הראשון א"ל מה נעשה בדינך, א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי, התחיל אדה"ר =אדם הראשון= מטפח על פניו, אמר כך היא כחה של תשובה ואני לא הייתי יודע מיד עמד אדה"ר ואמר (תהלים צב) מזמור שיר ליום השבת וגו', א"ר לוי המזמור הזה אדה"ר אמרו ונשתכח מדורו ובא משה וחדשו על שמו מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' וגו'. ואיך מסתדר שאמר אדם הראשון מזמור עם השמות רבה הבא?
שמות רבה (וילנא) פרשה כג ד ד"א אז ישיר משה, הה"ד (משלי לא) פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה, מיום שברא הקב"ה את העולם ועד שעמדו ישראל על הים לא מצינו אדם שאמר שירה להקב"ה אלא ישראל, ברא אדה"ר =אדם הראשון= ולא אמר שירה הציל אברהם מכבשן האש ומן המלכים ולא אמר שירה, וכן יצחק מן המאכלת ולא אמר שירה, וכן יעקב מן המלאך ומן עשו ומן אנשי שכם ולא אמר שירה, כיון שבאו ישראל לים ונקרע להם מיד אמרו שירה לפני הקב"ה שנא' אז ישיר משה ובני ישראל הוי פיה פתחה בחכמה, אמר הקב"ה לאלו הייתי מצפה ואין אז אלא שמחה שנאמר (תהלים קכו) אז ימלא שחוק פינו, א"ר יהודה בן פזי מה ראו ישראל לומר שירה באז אלא אמרו מתחלה היה הים הזה יבשה ועמדו דורו של אנוש והכעיסו לפניו באז שנאמר (בראשית ד) אז הוחל לקרא בשם ה', ועשאו הקב"ה ים ופרע מהם שנאמר (עמוס ה) הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ, ועכשיו ים היה ונעשה לנו יבשה שנאמר ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים, נקלסנו באז שהפך לנו ים ליבשה הוי אז ישיר משה ובני ישראל, ואין אז אלא לשון בטחון שנאמר (משלי ג) אז תלך לבטח דרכך.
על מה יגע אדם הראשון?
תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ט דף יג טור ג /ה"א עידר קצר עימר דש זרה בירר טחן הרקיד לש וקיטף ואפ' ואח"כ אכל פרוס' ואני עומד בשחרי' ומוצ' כל אלו לפני ראה כמה יגיעו'ת יגע אדם הראשון עד שמצא חלוק ללבוש גזז וליבן וניפס וצבע וטווה וארג כבס ותפר ואחר כך מצא חלוק ללבוש ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו מתוקן לפני כמה האם זה אדם הראשון שאמרו עליו שהוא נזר הבריאה ויגע בשביל בגד?
בראשית רבה (וילנא) פרשה כ יב ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם בתורתו של ר"מ מצאו כתוב כתנות אור אלו בגדי אדם הראשון שהן דומים לפיגם רחבים מלמטה וצרין מלמעלה ר' יצחק רביא אומר חלקים היו כצפורן ונאים כמרגליות, א"ר יצחק ככלי פשתן הדקים הבאים מבית שאן, כתנות עור שהן דבוקים לעור, ר"א אמר איגיאה, רבי איבו אמר אגנייה, רבי יהושע בן לוי אמר לגאי, רבי יוסי בר חנינא אמר סיסרטון, ר"ש בן לקיש אמר גלי קסינון ובהם היו בכורות משתמשין, רבי שמואל בר נחמן אמר צמר גמלים וצמר ארנבים היו, כתנות עור כתנות שהן באין מעור, אמר רבי לוי למדתך תורה דרך ארץ לפום חילך אכול, ופרא מן מה דאת לביש ויתיר ממה דאת שרי, לפום חילך אכול, מכל עץ הגן אכול תאכל, ופרא מן מה דאת לביש, ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו, ויתיר ממה דאת שרי, שהרי שנים היו שרוין בכל העולם כולו. יגע או לא יגע?
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לח עמוד ב
אמר רבי אלעזר: אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע היה, שנאמר, למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים עד קצה השמים, כיון שסרח - הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו, שנאמר אחור וקדם צרתני וגו'. קשו קראי אהדדי! - אידי ואידי חדא מידה היא. ואמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון בלשון ארמי ספר שנאמר +תהלים קל"ט+ ולי מה יקרו רעיך אל. והיינו דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב זה ספר תולדת אדם - מלמד שהראהו הקדוש ברוך הוא דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו. כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא שמח בתורתו ונתעצב במיתתו, אמר ולי מה יקרו רעיך אל. ואמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון מין היה, שנאמר +בראשית ה' /ג'/+ ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה - אן נטה לבך. רבי יצחק אמר: מושך בערלתו היה, כתיב הכא +הושע ו'+ והמה כאדם עברו ברית וכתיב התם +בראשית ט' /י"ד/+ את בריתי הפר. רב נחמן אמר: כופר בעיקר היה, כתיב הכא עברו ברית וכתיב התם (את בריתי הפר) +ירמיהו כ"ב+ ואמרו על אשר עזבו (את) ברית ה' (אלהי אבותם) +מסורת הש"ס: אלהיהם+.
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף יח עמוד ב מיתיבי, היה רבי מאיר אומר: אדם הראשון חסיד גדול היה, כיון שראה שנקנסה מיתה על ידו ישב בתענית מאה ושלשים שנה, ופירש מן האשה מאה ושלשים שנה והעלה זרזי תאנים על בשרו מאה ושלשים שנה? אז אדם הראשון חסיד? או מין וכופר? על איזה "מסורת" תושב"ע אנו נסמכים? והגמרא ניתנה בסיני וממשה שקיבל מהאלוהים?
"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" לא החליטו? ולכן כל אחד מקשקש לפי דמיונו הפורה? וכולם קיבלו אותה "מסורת"? משנה פרקי אבות (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הֵם אָמְרוּ שְׁלֹשָׁה דְבָרִים, הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה: תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו פרק נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: אלוהים מסר למשה את כל הגרסאות האלה? אלוהים לא החליט מה אדם הראשון? חסיד? צדיק? כופר או מין?
ואיך מסתדרים כל דברי ההבל האלה עם ההלכה הבאה בהרמב"ם הלכות ממרים פרק א הלכה (ג) דברי קבלה אין בהן מחלוקת לעולם וכל דבר שתמצא בו מחלוקת בידוע שאינו קבלה ממשה רבנו, משבטל בית דין הגדול רבתה מחלוקת בישראל זה מטמא ונותן טעם לדבריו וזה מטהר ונותן טעם לדבריו זה אוסר וזה מתיר:
ולסיום: נשאלת השאלה, מי האידיוט שיכול לספר על אביו "אדם הראשון" סיפורים שאינם מופיעים בשום מקום בתנ"ך? הרי אם יבוא אדם ויטען על איזה "חכם" מטעם עצמו, או מטעם השוטים שמינו אותו, שאותו "חכם" רק טיפש, יקומו כל השוטים ויזעקו "חמס", חובה עלינו למחות, וכאן "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" מספרים דברי הבל על אבי האנושות יציר כפיו של האלוהים שמעידה תורה עליו, בראשית א (כז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם: נברא "בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים". ומספרים עליו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" הבלים ודברי בלע, ואין פוצה פה ומצפצף?
לאחר קריאת מסמך זה אפשר להבין את דברי הנביאים ישעיהו, ירמיהו, והושע, על "חכמים" אלו,
ירמיהו ד (כב) כִּי אֱוִיל עַמִּי אוֹתִי לֹא יָדָעוּ בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה וְלֹא נְבוֹנִים הֵמָּה חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ:
ואיך מסתדרת הגמרא הבאה? שהרי אם "אֱוִיל עַמִּי".."בָּנִים סְכָלִים".."וְלֹא נְבוֹנִים".."חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע".."וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ"? והגרוע מכול "אוֹתִי לֹא יָדָעוּ"? ואם על חכמים ונבונים בימי הנביאים, מדברים הנביאים? אז כמו שאומר הפס' "אם בארזים נפלה שלהבת מה יאמרו איזובי הקיר" הרי אם אין חכמה בחכמים ובנבונים, הטיפשים מקל וחומר יהיו טיפשים יותר, ואם הנביאים דיברו על אבותינו ואמרו "חכמים" ש"הדור הולך ופוחת" או כמו שאומרת הגמרא בתלמוד בבלי מסכת שבת דף קיב/ב אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים: אם כך: לפי משוואה זו ש"הדור הולך ופוחת", הרי שהדורות הראשונים לנו, לא היו מלאכים, אלא אנשים, ואם הם אנשים, אנו חמורים, ואפילו לא כחמורם של חנינא בן דוסא ופנחס בן יאיר, אלא כשאר חמורים, עכשיו אפשר להבין מאין ומי, יוצרה של התושב"ע, ואפשר עכשיו להבין מי ה"חכמים" בדורנו,
ישעיהו ה (כ) הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר:(כא) הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים:(כב) הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן וְאַנְשֵׁי חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר: (כג) מַצְדִּיקֵי רָשָׁע עֵקֶב שֹׁחַד וְצִדְקַת צַדִּיקִים יָסִירוּ מִמֶּנּוּ: האם כוונתו של הנביא ישעיהו היא: הכול הפוך כתוב רע אומרים טוב, כתוב שחור אומרים לבן, וכן הלאה והפוך? לכן הידד לעם שאלה "חכמיו" והידד ל"חכמים" שהשוטים הם תלמידיהם, והנה בהמשך דברי נביאים על העם הזה ועל "חכמיו",
ישעיהו כט (ט) הִתְמַהְמְהוּ וּתְמָהוּ הִשְׁתַּעַשְׁעוּ וָשֹׁעוּ שָׁכְרוּ וְלֹא יַיִן נָעוּ וְלֹא שֵׁכָר:(י) כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם יְהֹוָה רוּחַ תַּרְדֵּמָה וַיְעַצֵּם אֶת עֵינֵיכֶם אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רָאשֵׁיכֶם הַחֹזִים כִּסָּה:(יא) וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֹתוֹ אֶל יוֹדֵעַ הספר סֵפֶר לֵאמֹר קְרָא נָא זֶה וְאָמַר לֹא אוּכַל כִּי חָתוּם הוּא:(יב) וְנִתַּן הַסֵּפֶר עַל אֲשֶׁר לֹא יָדַע סֵפֶר לֵאמֹר קְרָא נָא זֶה וְאָמַר לֹא יָדַעְתִּי סֵפֶר:(יג) וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה: (יד) לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר:
ירמיהו ח
(ח) אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ וְתוֹרַת יְהֹוָה אִתָּנוּ אָכֵן הִנֵּה לַשֶּׁקֶר עָשָׂה עֵט שֶׁקֶר סֹפְרִים:(ט) הֹבִישׁוּ חֲכָמִים חַתּוּ וַיִּלָּכֵדוּ הִנֵּה בִדְבַר יְהֹוָה מָאָסוּ וְחָכְמַת מֶה לָהֶם:
הושע ט
(ז) בָּאוּ יְמֵי הַפְּקֻדָּה בָּאוּ יְמֵי הַשִּׁלֻּם יֵדְעוּ יִשְׂרָאֵל אֱוִיל הַנָּבִיא מְשֻׁגָּע אִישׁ הָרוּחַ עַל רֹב עֲוֹנְךָ וְרַבָּה מַשְׂטֵמָה:(ח) צֹפֶה אֶפְרַיִם עִם אֱלֹהָי נָבִיא פַּח יָקוֹשׁ עַל כָּל דְּרָכָיו מַשְׂטֵמָה בְּבֵית אֱלֹהָיו:
ישעיה כט (יג) וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה: אלוהים ציווה, באו "חכמים בעיניהם" ואמרו: לא זאת הכוונה האלוהית? וכל הטיפשים יאללה אחריהם? הרי טענתו של הנביא שהעם עושה מה שאנשים בני אדם מצווים אותו, והניחו את מצוות האלוהים, אם כך איך הפך המושג "מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה" למושג המוביל ביהדות הדתית החרדית והדתית?
