עם סגולה?  וְנִבְרְכוּ בְךָ?

מדוע בוחר לו האלוהים "עם סגולה"? מדוע האלוהים צריך זאת? ומה פרוש המילה "סגולה"? איזה/ומה הם הזכויות והחובות של העם שנבחר/סגולה? 

פרקי אבות רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְות, שֶׁנֶּאֱמַר יְהֹוָה חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאדיר: "לזכות את ישראל"? במה לזכות? ועל מה לזכות? ו"לְמַעַן צִדְקוֹ"? למי האלוהים צריך להוכיח? מדוע "יגדיל" "ויאדיר" בעתיד? האם יהיו שינוים לעתיד? או שהתורה משתנה כל יום? והתשובה: בישעיהו מג (כא) עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ: נוצרתם כדי לספר תהילתו של האלוהים לכל בני האדם, ועל זה יזכה האלוהים את עם ישראל.

ישעיהו מב (כא) יְהֹוָה חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר: משלי טז (ד) כֹּל פָּעַל יְהֹוָה לַמַּעֲנֵהוּ וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה: ישעיהו מה (יח) כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם הוּא הָאֱלֹהִים יֹצֵר הָאָרֶץ וְעֹשָׂהּ הוּא כוֹנְנָהּ לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ אֲנִי יְהֹוָה וְאֵין עוֹד:(יט) לֹא בַסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי בִּמְקוֹם אֶרֶץ חֹשֶׁךְ לֹא אָמַרְתִּי לְזֶרַע יַעֲקֹב תֹּהוּ בַקְּשׁוּנִי אֲנִי יְהֹוָה דֹּבֵר צֶדֶק מַגִּיד מֵישָׁרִים:(כ) הִקָּבְצוּ וָבֹאוּ הִתְנַגְּשׁוּ יַחְדָּו פְּלִיטֵי הַגּוֹיִם לֹא יָדְעוּ הַנֹּשְׂאִים אֶת עֵץ פִּסְלָם וּמִתְפַּלְלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ:(כא) הַגִּידוּ וְהַגִּישׁוּ אַף יִוָּעֲצוּ יַחְדָּו מִי הִשְׁמִיעַ זֹאת מִקֶּדֶם מֵאָז הִגִּידָהּ הֲלוֹא אֲנִי יְהֹוָה וְאֵין עוֹד אֱלֹהִים מִבַּלְעָדַי אֵל צַדִּיק וּמוֹשִׁיעַ אַיִן זוּלָתִי:(כב) פְּנוּ אֵלַי וְהִוָּשְׁעוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ כִּי אֲנִי אֵל וְאֵין עוֹד:(כג) בִּי נִשְׁבַּעְתִּי יָצָא מִפִּי צְדָקָה דָּבָר וְלֹא יָשׁוּב כִּי לִי תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן:(כד) אַךְ בַּיהֹוָה לִי אָמַר צְדָקוֹת וָעֹז עָדָיו יָבוֹא וְיֵבֹשׁוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים בּוֹ:(כה) בַּיהֹוָה יִצְדְּקוּ וְיִתְהַלְלוּ כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל:

ישעיהו מה

(ה) אֲנִי יְהֹוָה וְאֵין עוֹד זוּלָתִי אֵין אֱלֹהִים אֲאַזֶּרְךָ וְלֹא יְדַעְתָּנִי:(ו) לְמַעַן יֵדְעוּ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וּמִמַּעֲרָבָה כִּי אֶפֶס בִּלְעָדָי אֲנִי יְהֹוָה וְאֵין עוֹד:(ז) יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי יְהֹוָה עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה:

ירמיהו יג

(יא) כִּי כַּאֲשֶׁר יִדְבַּק הָאֵזוֹר אֶל מָתְנֵי אִישׁ כֵּן הִדְבַּקְתִּי אֵלַי אֶת כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל בֵּית יְהוּדָה נְאֻם יְהֹוָה לִהְיוֹת לִי לְעָם וּלְשֵׁם וְלִתְהִלָּה וּלְתִפְאָרֶת וְלֹא שָׁמֵעוּ: "וּלְשֵׁם" של מי? "וְלִתְהִלָּה" של מי? "וּלְתִפְאָרֶת" של מי? משלי טז (ד) כֹּל פָּעַל יְהֹוָה לַמַּעֲנֵהוּ וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה:

בראשית יח

(יח) וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ:  הגויים "וְנִבְרְכוּ בוֹ" מאברהם? מדוע? ואיך?

בראשית כב

(יח) וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי: הגויים "וְהִתְבָּרֲכוּ" מזרע אברהם? מדוע? ואיך?

בראשית כו

(א) וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה: (ד) וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: מדוע הגויים "וְהִתְבָּרֲכוּ" מזרע אברהם?

בראשית כח

(י) וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה:--- (יד) וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ: מי הם "כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה"? מדוע הגויים "וְנִבְרְכוּ בְךָ" מאברהם ומזרעו?

דברים יג

(יח) וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם לְמַעַן יָשׁוּב יְהֹוָה מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ:  רש"י למען ישוב ה' מחרון אפו. שכל זמן שעבודת כוכבים בעולם חרון אף בעולם: מדוע בעולם? רק אצל היהודים, לא? כל "וְהִתְבָּרֲכוּ", "וְנִבְרְכוּ בְךָ", אומר: למדו את כל העמים מי הוא האלוהים האמיתי, זהו תפקידנו כעם, אנו עם נבחר כדי לבצע תפקיד זה, כמו שמשה נבחר כדי להביא את ישראל להכרה שיש אלוהים, אנו נבחרנו כעם להביא את אומות העולם להכרה שיש אלוהים, רק בדרך שונה, והדרך היא: שע"י הסתכלות על עם ישראל והתנהגותו ויחסיו בין בני אדם יבינו כל האומות שהאלוהים שלנו הוא אלוהי העולם, כי כאשר נתנהג בהתאם לכללי האלוהים נזכה לחיים טובים של אושר עושר שלום ובטחון. ודרך זה יבינו אומות העולם מי הוא האלוהים האמיתי, דרך הצלחתנו כעם, וכיחידים, יבינו כל בני העמים האחרים, מי הוא האלוהים האמיתי!

שמות ד

(כב) וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר יְהֹוָה בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל: אם ישראל הבכור הרי שיש עוד ילדים, מי שאר הילדים? דברים כג (ח) "לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא" ישעיהו יט (כד) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה לְמִצְרַיִם וּלְאַשּׁוּר בְּרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ:(כה) אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְהֹוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר בָּרוּךְ עַמִּי מִצְרַיִם וּמַעֲשֵׂה יָדַי אַשּׁוּר וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל:

שמות ט

(יג) וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל משֶׁה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהוָֹה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי:(יד) כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ:(טו) כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת עַמְּךָ בַּדָּבֶר וַתִּכָּחֵד מִן הָאָרֶץ:(טז) וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ: האם אלוהים הוא איזה ילד עבריין בשכונה שרוצה שכולם יכירו בו?

שמות י

(א) וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל משֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ:(ב) וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָֹה: מה לספר? אז מה אם הוא הכה את המצרים לפני כמה אלפי שנים? אז הכה, אז מה? ספר לבנך? לא המכות למצרים חשובות, אלא מה אני כאלוהים יכול לעשות, כל דבר שארצה, והחשוב מכל ספר לבנך שאני האלוהים שולט על רצונו של האדם, שגם לאחר שקיבל פרעה מכות, הוא ממשיך להתעקש על אותה הדרך, ולא מבין שבעצם אני האלוהים מתעתע בו, ומחזיק אותו בדרך הטעות, תהילים קיא (ו) כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם:(ז) מַעֲשֵֹי יָדָיו אֱמֶת וּמִשְׁפָּט נֶאֱמָנִים כָּל פִּקּוּדָיו:(ח) סְמוּכִים לָעַד לְעוֹלָם עֲשׂוּיִם בֶּאֱמֶת וְיָשָׁר:(ט) פְּדוּת שָׁלַח לְעַמּוֹ צִוָּה לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ קָדוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ: (י) רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהֹוָה שֵֹכֶל טוֹב לְכָל עֹשֵׂיהֶם תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד:

שמות יט (ה) וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ:(ו) וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: זוהי התניה, ולא עובדה, אתם עם סגולה, אלא רק אם? עם סגולה כתנאי/בתנאי, אם שמוע תשמעו? "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים" למי? אנחנו לעצמנו? או לעמים האחרים?

האם כוונת הכתוב שרק אם שומעים את קול האלוהים צריך לשמור בריתו מצוותיו? ומי שלא שמע את קול האלוהים מדבר, מה עליו לעשות? כוונת הכתוב אם תבינו את מה שציוותי אתכם ותבצעו, תהיו לי עם סגולה.

רש"י סגלה - אוצר חביב כמו (קהלת ב) וסגלת מלכים כלי יקר ואבנים טובות שהמלכים גונזים אותם. כך אתם תהיו לי סגולה משאר אומות ולא תאמרו אתם לבדכם שלי ואין לי אחרים עמכם ומה יש לי עוד שתהא חבתכם נכרת כי לי כל הארץ והם בעיני ולפני לכלום: כן לומר? או לא לומר? מכאן מתחילה אי ההבנה, מפני שעם סגולה הוא לא לעצמנו, כי אם לעמים האחרים,  עם סגולה = עם לדוגמא!

רשב"ם כי לי כל הארץ - וכל העמים שלי ולא בחרתי כי אם אתכם לבדכם:  ממלכת כהנים - שרים. כמו ובני דוד כהנים היו:  שרים על מי תהיו? על עצמכם? או על עמים אחרים?

דברים ז

(ו) כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהוָֹה אֱלֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:(ז) לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק יְהֹוָה בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים:(ח) כִּי מֵאַהֲבַת יְהֹוָה אֶתְכֶם וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם הוֹצִיא יְהֹוָה אֶתְכֶם בְּיָד חֲזָקָה וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם:(ט) וְיָדַעְתָּ כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים הָאֵל הַנֶּאֱמָן שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָו מִצְוֹתָיו לְאֶלֶף דּוֹר:(י) וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ לֹא יְאַחֵר לְשֹׂנְאוֹ אֶל פָּנָיו יְשַׁלֶּם לוֹ: התשלום למי שבסדר לאלף דור? ומי שלא יאבד? מהיכן?  והאלוהים לא מאחר לשנוא אותו?

דברים יד

(ב) כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהוָֹה אֱלֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר יְהֹוָה לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:

דברים  כו

(טז) הַיּוֹם הַזֶּה יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: (יז) אֶת יְהוָֹה הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ:(יח) וַיהֹוָה הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו:(יט) וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר: 

רמב"ן ואמר וה' האמירך היום - כי היום הזה לכם כיום סיני, והשם רומם וגדל אתכם בקבול התורה שתהיו לו לעם סגולה מכל העמים, ולשמר כל מצותיו - כי לכם לבדכם יתן תורתו ויצוה אתכם בכל המצות הרצויות לפניו לא לעם אחר, כענין שכתוב (תהלים קמז יט כ) מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי: כאן מתחילה בעייתנו כעם, שלא הבנו מסר פשוט, קיבלנו תורה כדי להעביר, ולא כדי לשמור לעצמנו, ועל זה נזכה להיות עם סגולה, בזה שאנחנו נהיה ה"מֹשֶׁה" ו"ממלכת כהנים" לכל האנושות בעולם,   בדברים א (ה) בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל משֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר: רש"י באר את התורה - בשבעים לשון פירשה להם: ובמסכת סוטה אמרו (לה:) שכתבו התורה על האבנים בשבעים לשון   בהנחה שפרשנות זו נכונה, מדוע בכל כך הרבה שפות? ולמה צריך משה להעביר לעם תורה בכל השפות? מה יעשו בזה? אולי רצו לרמוז לנו, שאנו אמורים להעביר את התורה לכל העמים?  בדברים יג (יח) וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם לְמַעַן יָשׁוּב יְהֹוָה מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ: רש"י למען ישוב ה' מחרון אפו. שכל זמן שעבודת כוכבים בעולם חרון אף בעולם:  למה "בעולם"? רק אצל היהודים? לגויים הרי אסור ללמוד תורה, רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות פרק י הלכה (ט) גוי שעסק בתורה חייב מיתה, לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהן בלבד, וכן גוי ששבת אפילו ביום מימות החול, אם עשאהו לעצמו כמו שבת חייב מיתה,, אם כך: איך ידעו הגויים לא לעבוד אלילים? ואיך ייגמר "חרון אף"?  בדברים יג (יט) וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדשׁ לַיהוָֹה אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר:  העניין הוא הדדי, אתה בחרת באלוהים, ותבצע את חוקיו, ומשפטיו, ומצוותיו, והאלוהים ממנה אותך לעם לדוגמא, כאשר אתה שומר את מצוותיו, אז תהיה עליון על כל הגויים, ואם אינך עליון על הגויים? לא קיימת מצוותיו של האלוהים,    ולכן גם אינך עם סגולה.

רמב"ן  ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה, לתהלה - שיהללוך כל עמי הארץ בהיות ה' קרוב בכל קראך אליו, ולשם - שיצא לך שם בגוים בהדרו אשר שם עליך, כי אתה נעלה על כלם, ולתפארת - כי תתפאר עליהם לעשות בהם כל אשר תחפוץ, תגזור אומר ויקם לך, כענין פן יתפאר עלי ישראל לאמר ידי הושיעה לי (שופטים ז ב), ולהיותך עם קדוש - לדבקה בו בסוף:  ועל דרך האמת, לתהלה, כי אלהי ישראל הוא תהלתך, ושמו הגדול הוא אלהיך, ובזה תפארתך כענין שנאמר כי תפארת עוזמו אתה (תהלים פט יח), תפארת ישראל (איכה ב א):

דברים כו (טז) הַיּוֹם הַזֶּה יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: (יז) אֶת יְהוָֹה הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ:(יח) וַיהֹוָה הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו:(יט) וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר: פס' (טז-יז) קודם תבצע את חלקך בהסכם: אלוהים ציווה אותך חוקים ומשפטים, תשמור ותעשה אותם, ותחליט שהאלוהים יהוה הוא אלוהיך, ואחרי זה יבוא חלקו של אלוהים. פס' (יח) אלוהים ימנה אותך לעם סגולה, השומר את מצוותיו, פס' (יט) וכך תוכל לדעת שההסכם קויים משני הצדדים, כאשר תהיה "עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם". וכל עוד אינך "עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם" בדוק את חלקך בהסכם עם האלוהים, כי האלוהים את חלקו מבצע מיד כאשר אתה מבצע את חלקך. דברים כח (א) וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּנְתָנְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ:(ב) וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ:

שמואל א יז   דוד וגלית

(מו) הַיּוֹם הַזֶּה יְסַגֶּרְךָ יְהֹוָה בְּיָדִי וְהִכִּיתִךָ וַהֲסִרֹתִי אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ וְנָתַתִּי פֶּגֶר מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים הַיּוֹם הַזֶּה לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְחַיַּת הָאָרֶץ וְיֵדְעוּ כָּל הָאָרֶץ כִּי יֵשׁ אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל: מדוע חשוב ש"וְיֵדְעוּ כָּל הָאָרֶץ"? מה זה נותן? ולמי?

מלכים א ח

(ס) לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד: מדוע חשוב ש"דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ"? מה זה נותן? ולמי?

דברים יג (יח) וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם לְמַעַן יָשׁוּב יְהֹוָה מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ: רש"י למען ישוב ה' מחרון אפו. שכל זמן שעבודת כוכבים בעולם חרון אף בעולם: מדוע בעולם? רק אצל היהודים, לא? כל "וְהִתְבָּרֲכוּ", "וְנִבְרְכוּ בְךָ", אומר: למדו את כל העמים מי הוא האלוהים האמיתי, זהו תפקידנו כעם

ישעיה יב (ד) וַאֲמַרְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא הוֹדוּ לַיהֹוָה קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו הַזְכִּירוּ כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ:(ה) זַמְּרוּ יְהֹוָה כִּי גֵאוּת עָשָׂה מיּדַעַת (מוּדַעַת) זֹאת בְּכָל הָאָרֶץ:

ישעיהו יט

(כד) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה לְמִצְרַיִם וּלְאַשּׁוּר בְּרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ:(כה) אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְהֹוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר בָּרוּךְ עַמִּי מִצְרַיִם וּמַעֲשֵׂה יָדַי אַשּׁוּר וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל:

ישעיה  לז (כ) וְעַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ הוֹשִׁיעֵנוּ מִיָּדוֹ וְיֵדְעוּ כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ כִּי אַתָּה יְהֹוָה לְבַדֶּךָ:

ישעיה מב (יב) יָשִׂימוּ לַיהֹוָה כָּבוֹד וּתְהִלָּתוֹ בָּאִיִּים יַגִּידוּ:

ישעיה מג

(ט) כָּל הַגּוֹיִם נִקְבְּצוּ יַחְדָּו וְיֵאָסְפוּ לְאֻמִּים מִי בָהֶם יַגִּיד זֹאת וְרִאשֹׁנוֹת יַשְׁמִיעֻנוּ יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם וְיִצְדָּקוּ וְיִשְׁמְעוּ וְיֹאמְרוּ אֱמֶת:(י) אַתֶּם עֵדַי נְאֻם יְהֹוָה וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ לִי וְתָבִינוּ כִּי אֲנִי הוּא לְפָנַי לֹא נוֹצַר אֵל וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה:(יא) אָנֹכִי אָנֹכִי יְהֹוָה וְאֵין מִבַּלְעָדַי מוֹשִׁיעַ:(יב) אָנֹכִי הִגַּדְתִּי וְהוֹשַׁעְתִּי וְהִשְׁמַעְתִּי וְאֵין בָּכֶם זָר וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם יְהֹוָה וַאֲנִי אֵל:(יג) גַּם מִיּוֹם אֲנִי הוּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל אֶפְעַל וּמִי יְשִׁיבֶנָּה: עדים? היכן? ולמי?

ישעיה מג (כא) עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ: יספרו? למי? ומדוע זה חשוב?

ישעיה מה

(ה) אֲנִי יְהֹוָה וְאֵין עוֹד זוּלָתִי אֵין אֱלֹהִים אֲאַזֶּרְךָ וְלֹא יְדַעְתָּנִי:(ו) לְמַעַן יֵדְעוּ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וּמִמַּעֲרָבָה כִּי אֶפֶס בִּלְעָדָי אֲנִי יְהֹוָה וְאֵין עוֹד:  מי במזרח שמש? ומערבה? צריך לדעת על האלוהים?

ישעיה מט (ו) וַיֹּאמֶר נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד לְהָקִים אֶת שִׁבְטֵי יַעֲקֹב וּנְציּרֵי  יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד קְצֵה הָאָרֶץ: איך נהיה אור לגויים? אם אינם יכולים ללמוד תורה? וללמוד מי הוא האלוהים?

ישעיה ס (ג) וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ: איך ילכו אם תורתנו היא האור? ואסור להם ללמוד אותה?

ישעיה סא (ו) וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי יְהֹוָה תִּקָּרֵאוּ מְשָׁרְתֵי אֱלֹהֵינוּ יֵאָמֵר לָכֶם חֵיל גּוֹיִם תֹּאכֵלוּ וּבִכְבוֹדָם תִּתְיַמָּרוּ: מי יקרא לנו כהני יהוה? ומדוע?

ישעיה סא (ט) וְנוֹדַע בַּגּוֹיִם זַרְעָם וְצֶאֱצָאֵיהֶם בְּתוֹךְ הָעַמִּים כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ יְהֹוָה:  איך יכירו אותנו? שאנחנו הזרע שאותו ברך האלוהים? אם אסור להם ללמוד תורה שהרי זה כתוב בתורה? ואיך מזהים מי ברוך אלוהים? זה שסובל? או זה שחי טוב ומאושר? ומדוע זה חשוב כל כך לאלוהים? הוא צריך להוכיח למישהו שהוא האלוהים?

ישעיה סב (ב) וְרָאוּ גוֹיִם צִדְקֵךְ וְכָל מְלָכִים כְּבוֹדֵךְ וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ אֲשֶׁר פִּי יְהֹוָה יִקֳּבֶנּוּ:(ג) וְהָיִית עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּיַד יְהֹוָה וּצְנִוף וּצְנִיף מְלוּכָה בְּכַף אֱלֹהָיִךְ: איך יראו?

ישעיה סג (יב) מוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶׁה זְרוֹעַ תִּפְאַרְתּוֹ בּוֹקֵעַ מַיִם מִפְּנֵיהֶם לַעֲשׂוֹת לוֹ שֵׁם עוֹלָם: כולם מפוצצים את העם שלו? אם כך: איזה שם עולם? הרי אסור לגויים ללמוד תורה או לשמור שבת, אם כך: איך יהיה לאלוהים שם עולם?

(יד) כַּבְּהֵמָה בַּבִּקְעָה תֵרֵד רוּחַ יְהֹוָה תְּנִיחֶנּוּ כֶּן נִהַגְתָּ עַמְּךָ לַעֲשׂוֹת לְךָ שֵׁם תִּפְאָרֶת: ולמי לעשות שם? לנו? או לאלוהים?

ישעיה סו

(יח) וְאָנֹכִי מַעֲשֵׂיהֶם וּמַחְשְׁבֹתֵיהֶם בָּאָה לְקַבֵּץ אֶת כָּל הַגּוֹיִם וְהַלְּשֹׁנוֹת וּבָאוּ וְרָאוּ אֶת כְּבוֹדִי:(יט) וְשַׂמְתִּי בָהֶם אוֹת וְשִׁלַּחְתִּי מֵהֶם פְּלֵיטִים אֶל הַגּוֹיִם תַּרְשִׁישׁ פּוּל וְלוּד מֹשְׁכֵי קֶשֶׁת תֻּבַל וְיָוָן הָאִיִּים הָרְחֹקִים אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעִי וְלֹא רָאוּ אֶת כְּבוֹדִי וְהִגִּידוּ אֶת כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם: גוי שומר שבת או לומד תורה דינו מוות, אם כך: איך יראו את כבודו?

ירמיה  י

(י) וַיהֹוָה אֱלֹהִים אֱמֶת הוּא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם מִקִּצְפּוֹ תִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וְלֹא יָכִלוּ גוֹיִם זַעְמוֹ:(יא) כִּדְנָה תֵּאמְרוּן לְהוֹם אֱלָהַיָּא דִּי שְׁמַיָּא וְאַרְקָא לָא עֲבַדוּ יֵאבַדוּ מֵאַרְעָא וּמִן תְּחוֹת שְׁמַיָּא אֵלֶּה: למי תאמרון?

ירמיהו יב

(יד) כֹּה אָמַר יְהֹוָה עַל כָּל שְׁכֵנַי הָרָעִים הַנֹּגְעִים בַּנַּחֲלָה אֲשֶׁר הִנְחַלְתִּי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל הִנְנִי נֹתְשָׁם מֵעַל אַדְמָתָם וְאֶת בֵּית יְהוּדָה אֶתּוֹשׁ מִתּוֹכָם:(טו) וְהָיָה אַחֲרֵי נָתְשִׁי אוֹתָם אָשׁוּב וְרִחַמְתִּים וַהֲשִׁבֹתִים אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ וְאִישׁ לְאַרְצוֹ:(טז) וְהָיָה אִם לָמֹד יִלְמְדוּ אֶת דַּרְכֵי עַמִּי לְהִשָּׁבֵעַ בִּשְׁמִי חַי יְהֹוָה כַּאֲשֶׁר לִמְּדוּ אֶת עַמִּי לְהִשָּׁבֵעַ בַּבָּעַל וְנִבְנוּ בְּתוֹךְ עַמִּי:(יז) וְאִם לֹא יִשְׁמָעוּ וְנָתַשְׁתִּי אֶת הַגּוֹי הַהוּא נָתוֹשׁ וְאַבֵּד נְאֻם יְהֹוָה: זהו תפקידנו כעם, ללמד את כל יושבי העולם, מי הוא בעל הבית של העולם,  ולא לכתוב הלכות כמו הבאה, רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות פרק י הלכה (ט) גוי שעסק בתורה חייב מיתה, לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהן בלבד, וכן גוי ששבת אפילו ביום מימות החול, אם עשאהו לעצמו כמו שבת חייב מיתה, ואין צריך לומר אם עשה מועד לעצמו, כללו של דבר אין מניחין אותן לחדש דת ולעשות מצות לעצמן מדעתן, אלא או יהיה גר צדק ויקבל כל המצות, או יעמוד בתורתו ולא יוסיף ולא יגרע, ואם עסק בתורה, או שבת, או חדש דבר, מכין אותו ועונשין אותו, ומודיעין אותו שהוא חייב מיתה על זה אבל אינו נהרג:

ירמיה לג

(ט) וְהָיְתָה לִּי לְשֵׁם שָׂשׂוֹן לִתְהִלָּה וּלְתִפְאֶרֶת לְכֹל גּוֹיֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּ אֶת כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָנֹכִי עֹשֶֹה אֹתָם וּפָחֲדוּ וְרָגְזוּ עַל כָּל הַטּוֹבָה וְעַל כָּל הַשָּׁלוֹם אֲשֶׁר אָנֹכִי עֹשֶׂה לָּהּ:

ירמיה נא

(יז) נִבְעַר כָּל אָדָם מִדַּעַת הֹבִישׁ כָּל צֹרֵף מִפָּסֶל כִּי שֶׁקֶר נִסְכֹּו וְלֹא רוּחַ בָּם:

יחזקאל כ

(מא) בְּרֵיחַ נִיחֹחַ אֶרְצֶה אֶתְכֶם בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפֹצֹתֶם בָּם וְנִקְדַּשְׁתִּי בָכֶם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם:

יחזקאל לו

(כ) וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם יְהֹוָה אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ:(כא) וָאֶחְמֹל עַל שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלְּלוּהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁמָּה:(כב) לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם:(כג) וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי יְהֹוָה נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם:

יחזקאל לח

(טז) וְעָלִיתָ עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל כֶּעָנָן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּהְיֶה וַהֲבִאוֹתִיךָ עַל אַרְצִי לְמַעַן דַּעַת הַגּוֹיִם אֹתִי בְּהִקָּדְשִׁי בְךָ לְעֵינֵיהֶם גּוֹג:--- (כג) וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהֹוָה:

עמוס ט

(ז) הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְהֹוָה הֲלוֹא אֶת יִשְׂרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר וַאֲרָם מִקִּיר:(ח) הִנֵּה עֵינֵי אֲדֹנָי יְהֹוָה בַּמַּמְלָכָה הַחַטָּאָה וְהִשְׁמַדְתִּי אֹתָהּ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֶפֶס כִּי לֹא הַשְׁמֵיד אַשְׁמִיד אֶת בֵּית יַעֲקֹב נְאֻם יְהֹוָה:(ט) כִּי הִנֵּה אָנֹכִי מְצַוֶּה וַהֲנִעוֹתִי בְכָל הַגּוֹיִם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יִנּוֹעַ בַּכְּבָרָה וְלֹא יִפּוֹל צְרוֹר אָרֶץ:(י) בַּחֶרֶב יָמוּתוּ כֹּל חַטָּאֵי עַמִּי הָאֹמְרִים לֹא תַגִּישׁ וְתַקְדִּים בַּעֲדֵינוּ הָרָעָה: האם טעה הנביא עמוס ואנו נחשבים אצל אלוהים ככל העמים?

יונה ד

(יא) וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה:

זכריה ח

(כ) כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת עֹד אֲשֶׁר יָבֹאוּ עַמִּים וְיֹשְׁבֵי עָרִים רַבּוֹת:(כא) וְהָלְכוּ יושְׁבֵי אַחַת אֶל אַחַת לֵאמֹר נֵלְכָה הָלוֹךְ לְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי יְהֹוָה וּלְבַקֵּשׁ אֶת יְהֹוָה צְבָאוֹת אֵלְכָה גַּם אָנִי:(כב) וּבָאוּ עַמִּים רַבִּים וְגוֹיִם עֲצוּמִים לְבַקֵּשׁ אֶת יְהֹוָה צְבָאוֹת בִּירוּשָׁלִָם וּלְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי יְהֹוָה:(כג) כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנו אלהים עמכם:

תהילים ט

(יב) זַמְּרוּ לַיהֹוָה יֹשֵׁב צִיּוֹן הַגִּידוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו:

תהילים יח

(נ) עַל כֵּן אוֹדְךָ בַגּוֹיִם  יְהֹוָה  וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּרָה:

תהילים כב

(כח) יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל יְהֹוָה כָּל אַפְסֵי אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם:(כט) כִּי לַיהֹוָה הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם:

(לא) זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ יְסֻפַּר לַאדֹנָי לַדּוֹר:(לב) יָבֹאוּ וְיַגִּידוּ צִדְקָתוֹ לְעַם נוֹלד כי עשה:

תהילים נז

(י) אוֹדְךָ בָעַמִּים אֲדֹנָי אֲזַמֶּרְךָ בַּלְאֻמִּים:

תהילים סו

(א) לַמְנַצֵּחַ שִׁיר מִזְמוֹר הָרִיעוּ לֵאלֹהִים  כָּל הָאָרֶץ:

תהילים סז

(ג) לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ:(ד) יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם:(ה) יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה:(ו) יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם:

תהילים עב

(ט) לְפָנָיו יִכְרְעוּ צִיִּים וְאֹיְבָיו עָפָר יְלַחֵכוּ:--- (יא) וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָל מְלָכִים כָּל גּוֹיִם יַעַבְדוּהוּ:ֹ

תהילים פו

(ט) כָּל גּוֹיִם אֲשֶׁר עָשִֹיתָ יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ אֲדֹנָי וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ:

תהילים צו

(א) שִׁירוּ לַיהֹוָה שִׁיר חָדָשׁ שִׁירוּ לַיהֹוָה כָּל הָאָרֶץ:      (ב) שִׁירוּ לַיהֹוָה בָּרְכוּ שְׁמוֹ בַּשְֹּרוּ מִיּוֹם לְיוֹם יְשׁוּעָתוֹ:

(ג) סַפְּרוּ בַגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ בְּכָל הָעַמִּים נִפְלְאוֹתָיו:            (ד) כִּי גָדוֹל יְהֹוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד נוֹרָא הוּא עַל כָּל אֱלֹהִים:

(ה) כִּי כָּל אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים וַיהֹוָה שָׁמַיִם עָשָֹה:    (ו) הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו עֹז וְתִפְאֶרֶת בְּמִקְדָּשׁוֹ:

(ז) הָבוּ לַיהֹוָה מִשְׁפְּחוֹת עַמִּים הָבוּ לַיהֹוָה כָּבוֹד וָעֹז:     (י) אִמְרוּ בַגּוֹיִם יְהֹוָה מָלָךְ אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט יָדִין עַמִּים בְּמֵישָׁרִים:

תהילים קב

(טז) וְיִירְאוּ גוֹיִם אֶת שֵׁם יְהֹוָה      וְכָל מַלְכֵי הָאָרֶץ אֶת כְּבוֹדֶךָ:

(כב) לְסַפֵּר בְּצִיּוֹן שֵׁם יְהֹוָה  וּתְהִלָּתוֹ בִּירוּשָׁלִָם:(כג) בְּהִקָּבֵץ עַמִּים יַחְדָּו       וּמַמְלָכוֹת לַעֲבֹד אֶת יְהֹוָה:

תהילים קה

(א) הוֹדוּ לַיהֹוָה קִרְאוּ בִשְׁמוֹ  הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו:(ב) שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ  שִֹיחוּ בְּכָל נִפְלְאוֹתָיו:

תהילים קח

(ד) אוֹדְךָ בָעַמִּים יְהֹוָה וַאֲזַמֶּרְךָ בַּלְאֻמִּים:

תהילים קטו

(א) לֹא לָנוּ יְהֹוָה לֹא לָנוּ   כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד  עַל חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ:(ב) לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם  אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם:

תהילים קיז

(א) הַלְלוּ אֶת יְהֹוָה כָּל גּוֹיִם  שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים:

תהילים  קמז

(יט) מַגִּיד דְּבָרָו לְיַעֲקֹב  חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל:

(כ) לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי     וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדעום     הַלְלוּיָהּ:  -----------  למדו אותם את מה שלמדתי אתכם:

תהילים קמח

(א) הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֶת יְהֹוָה מִן הַשָּׁמַיִם הַלְלוּהוּ בַּמְּרוֹמִים:----------------------------------  ה ל ל ו---- י ה

(ב) הַלְלוּהוּ כָל מַלְאָכָיו            הַלְלוּהוּ כָּל צְבָאָו:-----------------------------------------   כ ו ל ם

(ג) הַלְלוּהוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ            הַלְלוּהוּ כָּל כּוֹכְבֵי אוֹר:------------------------------------   ל ל א

(ד) הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם          וְהַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם:-------------------------------   י ו צ א

(ה) יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְהֹוָה כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָאוּ:-----------------------------------------------   מ ן

(ו) וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם חָק נָתַן וְלֹא יַעֲבוֹר:------------------------------------------------   ה כ ל ל

(ח) אֵשׁ   וּבָרָד    שֶׁלֶג    וְקִיטוֹר    רוּחַ סְעָרָה     עֹשָֹה דְבָרוֹ:----------------------------   ו א ז            

(ט) הֶהָרִים     וְכָל גְּבָעוֹת      עֵץ פְּרִי        וְכָל אֲרָזִים:-----------------------------------   ת ה י ו

(י) הַחַיָּה   וְכָל בְּהֵמָה    רֶמֶשׂ     וְצִפּוֹר כָּנָף:----------------------------------------------   ע ם

(יא) מַלְכֵי אֶרֶץ      וְכָל לְאֻמִּים       שָׂרִים        וְכָל שֹׁפְטֵי אָרֶץ:------------------------   ס ג ו ל ה

(יב) בַּחוּרִים    וְגַם בְּתוּלוֹת    זְקֵנִים        עִם נְעָרִים:-------------------------    כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ:

(יג) יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְהֹוָה כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ הוֹדוֹ עַל אֶרֶץ וְשָׁמָיִם:------------------------     

(יד) וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ תְּהִלָּה לְכָל חֲסִידָיו לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ הַלְלוּיָהּ:-------------------- 

תהילים קנ

(ו) כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ: בסידור התפילה יש תפילה "נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ יי' אֱלֹוהֵינוּ וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם זִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד. מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אַתָּה אֵל. וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ (מֶלֶךְ) גּוֹאֵל וּמוֹשִׁיעַ. פּוֹדֶה וּמַצִּיל. וְעוֹנֶה וּמְרַחֵם. בְּכָל-עֵת צָרָה וְצוּקָה. אֵין לָנוּ מֶלֶךְ עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ אֶלָּא אָתָּה: מי הם "כָּל חַי" ו"כָּל בָּשָׂר"? האם רק "יהודים"?

משלי יד

(כח) בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ וּבְאֶפֶס לְאֹם מְחִתַּת רָזוֹן: "בְּרָב עָם" זה לא מנין(10), אלא: מלך גדול יותר, ככל שיש לו יותר נתינים, לכן: את כל האנושות הביאו אליו שיעבדוהו,

דברי הימים א טז

(ח) הוֹדוּ לַיהֹוָה קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו:(כב) אַל תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי וּבִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ:(כג) שִׁירוּ לַיהֹוָה כָּל הָאָרֶץ בַּשְֹּרוּ מִיּוֹם אֶל יוֹם יְשׁוּעָתוֹ:(כד) סַפְּרוּ בַגּוֹיִם אֶת כְּבוֹדוֹ בְּכָל הָעַמִּים נִפְלְאֹתָיו:(כה) כִּי גָדוֹל יְהֹוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד וְנוֹרָא הוּא עַל כָּל אֱלֹהִים:(כו) כִּי כָּל אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים וַיהֹוָה שָׁמַיִם עָשָׂה:--- (לא) יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ וְיֹאמְרוּ בַגּוֹיִם יְהֹוָה מָלָךְ:

דברי הימים ב ו

(לב) וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְיָדְךָ הַחֲזָקָה וּזְרוֹעֲךָ הַנְּטוּיָה וּבָאוּ וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַבַּיִת הַזֶּה:(לג) וְאַתָּה תִּשְׁמַע מִן הַשָּׁמַיִם מִמְּכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי לְמַעַן יֵדְעוּ כָל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת שְׁמֶךָ וּלְיִרְאָה אֹתְךָ כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְלָדַעַת כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי:

דברי הימים ב כט

(א) יְחִזְקִיָּהוּ מָלַךְ בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ אֲבִיָּה בַּת זְכַרְיָהוּ:(ב) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהֹוָה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִיד אָבִיו:(ג) הוּא בַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן פָּתַח אֶת דַּלְתוֹת בֵּית יְהֹוָה וַיְחַזְּקֵם: (ד) וַיָּבֵא אֶת הַכֹּהֲנִים וְאֶת הַלְוִיִּם וַיַּאַסְפֵם לִרְחוֹב הַמִּזְרָח:(ה) וַיֹּאמֶר לָהֶם שְׁמָעוּנִי הַלְוִיִּם עַתָּה הִתְקַדְּשׁוּ וְקַדְּשׁוּ אֶת בֵּית יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנִּדָּה מִן הַקֹּדֶשׁ:(ו) כִּי מָעֲלוּ אֲבֹתֵינוּ וְעָשׂוּ הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וַיַּעַזְבֻהוּ וַיַּסֵּבּוּ פְנֵיהֶם מִמִּשְׁכַּן יְהֹוָה וַיִּתְּנוּ עֹרֶף:(ז) גַּם סָגְרוּ דַּלְתוֹת הָאוּלָם וַיְכַבּוּ אֶת הַנֵּרוֹת וּקְטֹרֶת לֹא הִקְטִירוּ וְעֹלָה לֹא הֶעֱלוּ בַקֹּדֶשׁ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:(ט) וְהִנֵּה נָפְלוּ אֲבוֹתֵינוּ בֶּחָרֶב וּבָנֵינוּ וּבְנוֹתֵינוּ וְנָשֵׁינוּ בַּשְּׁבִי עַל זֹאת:(י) עַתָּה עִם לְבָבִי לִכְרוֹת בְּרִית לַיהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֹׁב מִמֶּנּוּ חֲרוֹן אַפּוֹ:(יא) בָּנַי עַתָּה אַל תִּשָּׁלוּ כִּי בָכֶם בָּחַר יְהֹוָה לַעֲמֹד לְפָנָיו לְשָׁרְתוֹ וְלִהְיוֹת לוֹ מְשָׁרְתִים וּמַקְטִרִים:

רמב"ן בראשית פרק א (י)

ויקרא אלהים ליבשה ארץ יאמר כי שמה הראוי לה "יבשה", כי בהפרד המים מן העפר היא יבשה, אבל יקרא אותה "ארץ" כשם כלל היסודות הנברא בראשון והטעם, כי בעבורה נבראו, שתהיה ישוב לאדם, שאין בתחתונים מכיר בוראו זולתו וקרא למקוה המים "ימים", כאילו הוא "ים מים", לפי שקרקע המקוה נקרא "ים", כדכתיב (ישעיה יא ט) כמים לים מכסים וכן ואת הים הוריד מעל הבקר (מ"ב טז יז), כי מפני שהוא מקוה מים גדול יקרא כן: כל אדם, ולא רק יהודי?

עם קדוש?     ממלכת כהנים?      עם סגולה?     זה תפקיד, זה לא ניתן ללא "השקעה" מצידנו.

שמות יט (ו) וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: "תִּהְיוּ" בעתיד? הרי זו בחירה, האם לא נבחרנו? הרי היה צריך להיות כתוב ללא "תִּהְיוּ לִי" בעתיד, אלא רק "וְאַתֶּם מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ"?

ויקרא יא (מד) כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ: אני האלוהים קדוש זה בילד-אין!! אתם צריכים לבחור זאת!! אחרת מדוע "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם" בעתיד?

ויקרא יט

(א) וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:(ב) דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם: מדוע לא נכתב קדושים אתם? מדוע "תִּהְיוּ" בעתיד?  קודם תעשו את מצוותי, אחר כך תהיו קדושים,

ויקרא כ

(ז) וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם: צריך להתקדש? לעשות מעשה?  זה לא בילט-אין?

(כו) וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהֹוָה וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי: תעשו מעשה, ואז אבדיל אתכם מן העמים, אבל אם לא תעשו, אז קדחת? זו זכות להיות קדוש, וזה מצריך בחירה במעשה זה לא בילד אין באדם?

פרשת אמר  ויקרא כא

(ה) לֹא יקרחה יִקְרְחוּ קָרְחָה בְּרֹאשָׁם וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ וּבִבְשָׂרָם לֹא יִשְׂרְטוּ שָׂרָטֶת:(ו) קְדֹשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא יְחַלְּלוּ שֵׁם אֱלֹהֵיהֶם כִּי אֶת אִשֵּׁי יְהֹוָה לֶחֶם אֱלֹהֵיהֶם הֵם מַקְרִיבִם וְהָיוּ קֹדֶשׁ: הם צריכים לשאוף לזה, זה לא מובנה, הם יהיו קדושים, אם ישמרו על מסגרת מסוימת.

פרשת קרח במדבר טז

(א) וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן:(ב) וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם:(ג) וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְהֹוָה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְהֹוָה: זה קורח ועדתו שחושבים שכל העדה קדושים, בילד-אין זה מובנה בנו אנו נבחרנו כולנו, וכאן טעותם!

(ז) וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי יְהֹוָה מָחָר וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה הוּא הַקָּדוֹשׁ רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי: זוהי תשובתו של משה. אלוהים הוא הבוחר, ולא אנחנו המעפנים על הכדור בוחרים?  ומכאן אפשר ללמוד על עוד משמעות ל"נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע", קודם תעשו, ואחר כך תשמעו, אם זה היה נכון? או לא? מפני שהאלוהים מחליט ולא אנחנו, כי הוא בוחן כליות ולב, ורואה הכול, ואנו בני האדם רואים או מראים רק את מה שרצו או שרצינו שנראה או שיראו.

דברים כח

(ט) יְקִימְךָ יְהֹוָה לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָךְ כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו: זה לא בילד-אין,  שתהייה "לְעַם קָדוֹשׁ" קודם תשמור, אחר כך תבוא "המתנה".

מהי מהות תפקידו של עם סגולה,  בסידור התפילה

סדור תפלה - נוסח ספרדי - סדר קרבנות

וְנֶאֱמַר וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי. כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים: האם האלוהים השתנה? או ישתנה? הרי לפי "חכמים" אסור לגוי ללמוד תורה ולשמור שבת? וכאן בית התפילה יהיה לכל העמים? מה קרה? האם יש שינוי בתפיסה האלוהית? 

סדור תפלה - נוסח ספרדי - סדר קרבנות קַדֵּשׁ שְׁמָךְ בְּעוֹלָמָךְ עַל עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ. וּבִישׁוּעָתְךָ מַלְכֵּנוּ תָּרוּם וְתַגְבִּיהַּ קַרְנֵנוּ. וְתוֹשִׁיעֵנוּ בְקָרוֹב לְמַעַן שְׁמֶךָ. בָּרוּךְ הַמְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ בָרַבִּים: אַתָּה הוּא יְהוָה הָאֱלֹהִים (יכוין ר"ת אהיה) בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתַּחַת בִּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים. אַתָּה הוּא רִאשׁוֹן וְאַתָּה הוּא אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין אֱלֹהִים. קַבֵּץ נְפוּצוֹת קוֶיךָ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָל בָּאֵי עוֹלָם כִּי אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ לְכל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ. אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ: מי הם באי עולם? ואיך יכירו וידעו בלי ללמוד תורה?

סדור תפלה - נוסח ספרדי - סדר פסוקי דזמרה הוֹדוּ לַיהוָה קִרְאוּ בִשְׁמוֹ. הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו:  למי להודיע? ומה להודיע? איזה עלילות צריך להודיע? העלילות שכל העמים מתעללים בעמו?

סדור תפלה - נוסח ספרדי - סדר פסוקי דזמרה סַפְּרוּ בַגּוֹיִם אֶת כְּבוֹדוֹ. בְּכָל הָעַמִּים נִפְלְאתָיו: על איזה נפלאות מדובר? שהרי כל העמים באלפיים שנה האחרונות רק מתעללים בעמו?

סדור תפלה - נוסח ספרדי - סדר שחרית של שבת - הוצאת ספר תורה

יש נוהגים לומר פסוקים אלו בעת החזרת ספר התורה להיכל: ברוך יי אשר נתן מנוחה לעמו ישראל ככל אשר דבר לא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב אשר דבר ביד משה עבדו:יהי יי אלהינו עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו:להטות לבבנו אליו ללכת בכל דרכיו ולשמור מצותיו וחקיו ומשפטיו אשר צוה את אבותינו:ויהיו דברי אלה אשר התחננתי לפני יי קרובים אל יי אלהינו יומם ולילה לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו:      למען דעת כל עמי הארץ כי יי הוא האלהים אין עוד:

לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמר לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל:

הלא צויתיך חזק ואמץ אל תערץ ואל תחת כי עמך יי אלהיך בכל אשר תלך:

סדור תפלה - נוסח ספרדי - סדר שחרית של שבת - תפלת מוסף

עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכל. לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית. שֶׁלֹּא עָשָׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת וְלֹא שָׂמָנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה. שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם וְגוֹרָלֵנוּ כְּכָל הֲמוֹנָם. שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לָהֶבֶל וָרִיק וּמִתְפַּלְּלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ. (יפסיק מעט. וכשיאמר ואנחנו משתחוים יכרע כל גופו). וַאֲנַחְנוּ מִשְׁתַּחֲוִים לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. שֶׁהוּא נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיוֹסֵד אָרֶץ. וּמוֹשַׁב יְקָרוֹ בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל. וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים. הוּא אֱלֹהֵינוּ וְאֵין עוֹד אַחֵר. אֱמֶת מַלְכֵּנוּ וְאֶפֶס זוּלָתוֹ. כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה. וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת. אֵין עוֹד: עַל כֵּן נְקַוֶּה לָךְ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶרֶת עֻזָּךְ לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן. לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי. וְכָל בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶךָ לְהַפְנוֹת אֵלֶיךָ כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ. יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל. כִּי לְךָ תִכְרַע כָּל בֶּרֶךְ תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן. לְפָנֶיךָ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יִכְרְעוּ וְיִפלוּ וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּנוּ. וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת עוֹל מַלְכוּתֶךָ. וְתִמְלוֹךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא. וּלְעוֹלְמֵי עַד תִּמְלוֹךְ בְּכָבוֹד. כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ. יְהוָה יִמְלֹךְ לְעלָם וָעֶד: וְנֶאֱמַר וְהָיָה יְהוָה לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:

ואלה הדברים אשר כל יום בתפילה אומרים, בלי לשים לב ובלי להתייחס לכתוב, מפני שהתפילה הפכה להיות משהו שהוא טורח, ומחויבות,  וההתייחסות לתפילה היא: בואו נעשה אותה ונתפטר מזה, כמה שיותר מהר, ואלה ההלכות אשר אמרו  ה"כאילו" "חכמים"

רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק י הלכה (ב) אם טעה ש"ץ כשהוא מתפלל בלחש אני אומר שאינו חוזר ומתפלל פעם שנייה מפני טורח ציבור אלא סומך על התפלה שמתפלל בקול רם, 

רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק י הלכה (יב) שחרית של ראש חדש שאם שכח ש"ץ ולא הזכיר יעלה ויבא עד שהשלים תפלתו אין מחזירין אותו מפני טורח ציבור, שהרי תפלת המוספין לפניו שהוא מזכיר בה ראש חדש.

הגהות מיימוניות הלכות תפילה פרק י הלכה ב אות [ג] אמנם בירושלמי משמע דשליח צבור שטעה אין מחזירין אותו מפני טורח ציבור דגרסינן פרק אין עומדין זה טורח לציבור להיות עוד עשר דקות בתפילה? או שעה בבית יהוה? הציבור טרח ובא אל האלוהים?

הערות על ברכי יוסף אורח חיים סימן תפז הערה א ערבית של סוכות ושמיני עצרת שבשניהם אומרים "זמן שמחתינו" לא יצא, כיון דלא מוכחא מילתא אם הוא סוכות או עצרת. ומיהו בעיקר החילוק יש להשיב, דלא מצינו חילוק בין ערבית למוסף וכו'. ויש להביא קצת ראיה ממ"ש רז"ל [ברכות ל, ב. שו"ע סי' קכ"ו סע' ג'] שאם טעה הש"צ ולא הזכיר ראש חדש בשחרית אינו חוזר, משום טורח ציבור, וסמכינן על שיזכיר במוסף שלפניו, משא"כ במנחה לא סמכינן על מה שהזכיר בשחרית ומוסף שלאחריו. הרי שלא סמכינן על ההזכרה לשעבר כלל, אף במקום שראו חז"ל להקל מפני טורח ציבור. ומדחזינן הכא שמי שלא הזכיר שם החג במוסף יצא, מוכח שאינו משום שהזכיר בשחרית, דהא אהזכרה דלשעבר לא סמכינן, אלא ודאי הטעם משום שהזכרת היום לא מעכבא, וא"כ גם מי שלא הזכיר בערבית יצא. עכ"ד הרב המגיה הנ"ל. ולענ"ד יש לדחות מכמה טעמים. דאדרבא דווקא בשליח ציבור הדין כך ומשום טורח ציבור, אבל בשאר אדם לא. וגם לא הקילו שם משום לפניו ולא החמירו משום אחריו, אלא משום שמוסף סמוך לשחרית ועולה עמו, משא"כ מנחה. והרואה יראה שממקום שבא לשון מרן שם סי' קכ"ו סע' ג' דבכל מקום שטעה חוזר חוץ מראש חדש. משמע שאין ללמוד ליו"ט מראש חדש. והרמ"א שם הביא שי"א שגם בשבת ויו"ט הדין כן. אבל מרן בב"י לא סובר כן, וראש חדש שאני שהתפלל כראוי אלא ששכח להזכיר ר"ח. וא"כ י"ל שגם בנדו"ד אם לא הזכיר שם היום לא מנכרא, וכיון שלא מנכרא הוי חסרון בעיקר התפילה שנתקנה במיוחד ובשינוי ליום טוב זה, ולא דמי לר"ח כלל. ולזה רמז רבינו במ"ש ועיין בסמוך, שבאות ב' ובאות ד' יש סיוע לחילוק זה, כמבואר למעיין. וגם עד"ה שאני מראש חדש כיעו"ש סי' קכ"ו בכה"ח אות י"ט. ודוק.

ערוך השולחן אורח חיים סימן קמח סעיף א גרסינן בסוטה [ל"ט:] אין הש"ץ רשאי להפשיט התיבה בציבור כל זמן שהם בבהכ"נ ופירש"י שהיו רגילין להביא ס"ת מבית אחר שהוא משתמר בו לבהכ"נ ופורשים בגדים נאים סביב התיבה [הבימה] ומניחים אותה על התיבה וכשיוצאים משם ונוטלים הס"ת ליתנו בבית שמשתמר בו לא יפשיט התיבה בפני הציבור שטורח ציבור הוא להתעכב בשם עם הספר תורה אלא מוליך ספר תורה והעם יוצא אחריו ואחר כך בא ומפשיט התיבה עד כאן לשונו:

ולאחר שראינו את כל הקשקוש הזה נשאלת רק שאלה אחת פשוטה, מה עניין טורח ציבור אצל תפילה?  שהרי אם מתפללים לאלוהים מה עניין יש לי זמן? או אין לי זמן? הרי או שבאת לבקש לביתך? או שבאת להודות על מה שנתן לך?  אנסה לפשט את הרעיון, אם היה אדם צריך לגשת למלך בשר ודם, או למעסיקו, האם הוא היה קובע את הזמנים? או שהיה מבקש שיזדרזו לשמע אותו? מפני טורח?   הרי היה יושב ומחכה עד שיקראו לו, והיה עושה כל לאל ידיו כדי לשפר את בקשתו,  וההלכה הבאה היא מדהימה ומפחיד שאלו כאילו דברי "חכמים" ערוך השולחן אורח חיים סימן קכו סעיף ג הגירסא מיהו עכ"פ מהירושלמי הזה מבואר דאם דילג אחת מהברכות ובעת מעשה לא הרגישו הציבור והתפלל להלן אין מחזירין אותו מפני טורח ציבור וכ"ש אם גמר תפלתו ואנן לא קיי"ל כן כמו שיתבאר בסעיף ה' [ומצאתי שגם ברשב"א הביא גירסא זו שלפנינו ועב"י וב"ח שכתבו דגם  מה זה? "לא הרגישו הציבור"? האם גם אלוהים לא הרגיש? האם התפילה היא בשביל הציבור, או לאלוהים? 

זה מה שאומרים בתפילה תהלים כג (ו) אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יְהֹוָה לְאֹרֶךְ יָמִים: תהלים כז (ד) אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת יְהֹוָה אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית יְהֹוָה כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְהֹוָה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ: רק: "שבמקרה היום אין לי זמן, וזה טורח עלי"  היה צריך דוד להוסיף לתפילה זו,

תלמוד בבלי מסכת הוריות דף י עמוד א רבי אלעזר חסמא ורבי יוחנן בן גודגדא, שיודעין לשער כמה טפות יש בים, ואין להם פת לאכול ולא בגד ללבוש! נתן דעתו להושיבם בראש. כשעלה, שלח להם ולא באו, חזר ושלח ובאו. אמר להם: כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? [עמוד ב] עבדות אני נותן לכם, שנאמר: +מלכים א' יב+ וידברו אליו לאמר אם היום תהיה עבד לעם הזה. 

ילקוט שמעוני תהילים רמז תשמו +מד+ למנצח לבני קרח משכיל אלהים באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו, זה שאמר הכתוב מוליך לימין משה וגו', מכאן אתה אומר שלא היו ביד ישראל מעשים לא לגאולה ולא לקריעת ים סוף, אלא על מה נגאלו? לעשות לו שם עולם, וכן הוא אומר כבהמה בבקעה תרד רוח ה' תניחנו, כן נהגת עמך לעשות לך שם תפארת. א"ר אליעזר אמר להם משה, לא במעשיכם אתם נגאלין אלא למען תספר באזני בנך וגו', וליתן שבח להקב"ה לספר גדולתו ותהלתו בין העו"א, וכן הוא אומר ספרו בגוים (את) כבודו, וכן בני קרח אומרים אלהים באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו, אמר רב חנן וכי באזניהם שמעו מאבותיהם, והלא הם עצמם יצאו ממצרים, שנאמר ובני קרח אסיר ואלקנה ואביאסף, ולמה אמרו אבותינו ספרו לנו אמר רב כהנא שהתנבאו על הדורות האלו, אמרו להקב"ה לאבותינו עשית ולנו לא עשית, וכן הוא אומר פעל פעלת בימיהם בימי קדם, פועל שפעלת שיצאו ממצרים וקרעת להם את הים, אבל לנו לא עשית כן, וכן הוא אומר לא לנו ה' לא לנו, מה הנאה יש לנו שעשית עם אבותינו, ואימתי הוא הטובה שאמרת לנו לעשות שתעשה עמנו אות לטובה, שנאמר עשה עמי אות לטובה. בימי אברהם פעלת פעולה גדולה, ומה היא ויחלק עליהם לילה, ואף בניו רצית במדבר ולנו אין אתה מתרצה, וכן הוא אומר רצית ה' ארצך. כי עליך הורגנו כל היום (ברמז תתרי"ט):

ולסיכום אוי לעם שאלו חכמיו, ואוי לעם אשר עושה הכול למראית עין, ואינו מתחשב באלוהיו, וזה מה שאומר הנביא  ישעיהו כט (יג) וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה:(יד) לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר: