בעל קרי אסור בדברי תורה?

דברים כג (יא) כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה וְיָצָא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה:(יב) וְהָיָה לִפְנוֹת עֶרֶב יִרְחַץ בַּמָּיִם וּכְבֹא הַשֶּׁמֶשׁ יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה: אם אדם שלא טהור "מִקְּרֵה לָיְלָה"=קרי לילה, חייב לצאת מהמחנה? הרי מקל וחומר: האם להיכנס ל"בית כנסת/בית אלוהים" שהוא "מקדש מעט" מותר לו, לאחר קרי לילה או לאחר ששכב עם אשתו? ביום שישי "מצווה" לשכב עם אשתו? ובשבת בבוקר באים לתפילה ב"מקדש מעט"=בית כנסת/בית אלוהים?

שולחן ערוך אורח חיים סימן תרטו סעיף א  יום הכיפורים אסור בתשמיש המטה, (א) <א> ואסור ליגע א באשתו כאלו היא נדה; (ב) וכן אסור לישן עם אשתו במטה. מדוע יום כיפורים שונה משבת או מכל יום אחר בחומרת קדושתו? מדוע אסור תשמיש מיטה? ואסור לגעת באשתו? אם מפני שאסור לטבול, היכן כתוב שאסור לטבול ביום כיפור?

משנה מסכת ברכות פרק ג משנה (ד) בַּעַל קֶרִי מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ, לֹא לְפָנֶיהָ וְלֹא לְאַחֲרֶיהָ. וְעַל הַמָּזוֹן מְבָרֵךְ לְאַחֲרָיו, וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ לְפָנָיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מְבָרֵךְ לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם: משנה (ה) הָיָה עוֹמֵד בַּתְּפִלָּה, וְנִזְכַּר שֶׁהוּא בַעַל קֶרִי, לֹא יַפְסִיק, אֶלָּא יְקַצֵּר. יָרַד לִטְבֹּל, אִם יָכוֹל לַעֲלוֹת וּלְהִתְכַּסּוֹת וְלִקְרוֹת עַד שֶׁלֹּא תָנֵץ הַחַמָּה, יַעֲלֶה וְיִתְכַּסֶּה וְיִקְרָא וְאִם לָאו, יִתְכַּסֶּה בַמַּיִם וְיִקְרָא. אֲבָל לֹא יִתְכַּסֶּה, אם כך: איך מגיע אדם ל"בית כנסת/בית אלוהים/מקדש מעט" ועולה לקריאת התורה, ומברך? 

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כב עמוד ב

המרגיל כבריא המרגיל, וחולה לאונסו כבריא לאונסו; ומר סבר: חולה המרגיל כבריא לאונסו, וחולה לאונסו פטור מכלום. אמר רבא: נהי דתקן עזרא טבילה, נתינה מי תקן? והאמר מר: עזרא תקן טבילה לבעלי קריין! אלא אמר רבא: עזרא תקן טבילה לבריא המרגיל ארבעים סאה. ואתו רבנן והתקינו ובתלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף פב עמוד א ותיקן טבילה לבעלי קריין. האם אפשר לבטל  ציווי תורה או משנה? או לבטל תקנות חכמים? מפני שהעם אינו רוצה? או כדברי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" "תקנה שהציבור אינו עומד בה"? האם התורה היא הצעה או ציווי/חוק? מה עניין טבילה לבעלי קריין? הרי לפי תורה האדם חוזר רק בערב למחנה, וזאת לאחר שטבל לפנות ערב, ואם הטבילה משחררת מהקרי? מדוע שלא יחזור מיד, הוא רחץ לפנות ערב וכבוא השמש שב למחנה? שירחץ בבוקר וישוב מיד למחנה? או שאולי אין השפעה לטבילה בלי הזמן שצריך לעבור?

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כא עמוד ב רבי יהודה אומר, מברך לפניהם ולאחריהם. למימרא דקסבר רבי יהודה בעל קרי מותר בדברי תורה? והאמר רבי יהושע בן לוי: מנין לבעל קרי שאסור בדברי תורה - שנאמר: +דברים ד'+ והודעתם לבניך ולבני בניך, וסמיך ליה: יום אשר עמדת וגו' - מה להלן בעלי קריין אסורין, אף כאן - בעלי קריין אסורין! אסור? אבל הציבור אינו רוצה לקבל את האיסור? "התושב"ע" שהיא כביכול "תורה מסיני" היא הצעה ולא ציווי/חוק?

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כב עמוד א דתניא: +דברים ד'+ והודעתם לבניך ולבני בניך, וכתיב בתריה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב, מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע אף כאן באימה וביראה וברתת ובזיע; מכאן אמרו: הזבים והמצרעים ובאין על נדות - מותרים לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים, לשנות במשנה וגמרא ובהלכות ובאגדות, אבל בעלי קריין אסורים; רבי יוסי אומר: שונה הוא ברגיליות ובלבד שלא יציע את המשנה; רבי יונתן בן יוסף אומר: מציע הוא את המשנה ואינו מציע את הגמרא; רבי נתן בן אבישלום אומר: אף מציע את הגמרא ובלבד שלא יאמר אזכרות שבו; רבי יוחנן הסנדלר תלמידו של רבי עקיבא משום רבי עקיבא אומר: לא יכנס למדרש כל עיקר, ואמרי לה: לא יכנס לבית המדרש כל עיקר; רבי יהודה אומר: שונה הוא בהלכות דרך ארץ.

רמב"ם הלכות קריאת שמע פרק ד הלכה (ח) כל הטמאין, חייבין בקריאת שמע, ומברכין לפניה ולאחריה, והן בטומאתן - אף על פי שאפשר להן לעלות מטומאתן בו ביום, כגון הנוגעין בשרץ או בנידה וזבה ומשכבן וכיוצא בהן. ועזרא ובית דינו תיקנו שלא יקרא בעל קרי לבדו משאר הטמאין, עד שיטבול; ולא פשטה תקנה זו בכל ישראל, ולא היה כוח ברוב הציבור לעמוד בה - לפיכך בטלה. וכבר נהגו כל ישראל לקרות בתורה ולקרות קריאת שמע, והן בעלי קראין, לפי שאין דברי תורה מקבלין טומאה, אלא עומדין בטהרתן לעולם: מה פירוש הציבור לא עמד בה? האם צריך להתאים את התורה לציבור, או הציבור יתאים עצמו לתורה? לפיכך: היכן הוא הגבול? הרי היום הציבור אינו עומד בהרבה דברים מדוע אין מבטלים? האם התורה צריכה להתאים עצמה לעם או העם צריך להתאים עצמו לתורה?  הרב הירש בפירושו לפרשת יתרו פרק כ:י אנשים טועים ומטעים חתרו תחת כל חוקת השבת ועיוותו את כל מושג השבת בפרשם "מלאכה" כעבודה ועמל, והם פתחו בהכחשת השבועה שנשבעו אבותינו בסיני, ובמקום להיות נאמנים לשבועה, "להתאים את החיים לתורה" הכריזו על סיסמא חדשה, "להתאים את התורה לחיים". (אוניברסיטת בר אילן דף שבועי מס' 847 פרשת יתרו תש"ע –עיון בפירושו של הרב הירש- דר' טובה גנזל. המדרשה לנשים והמחלקה לתנ"ך,)

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כב עמוד א אמר רבי יהושע בן לוי: מה טיבן של טובלי שחרין? - מה טיבן? הא איהו דאמר: בעל קרי אסור בדברי תורה! איך מסתדר ש"בעל קרי אסור בדברי תורה!" עם זה שבערב שישי "מצווה" לקיים יחסי מין עם האישה, ולמחרת בבוקר קוראים בתורה? בהנחה שגם אם לא קם האדם לקרוא ממש בתורה, הרי גם בתפילה יש קטעים מתורה?

אמר להו רב הונא לרבנן: רבותי, מפני מה אתם מזלזלין בטבילה זו? אי משום צינה, אפשר במרחצאות! אמר ליה רב חסדא: וכי יש טבילה בחמין? אמר ליה: רב אדא בר אהבה קאי כוותך. רבי זירא הוה יתיב באגנא דמיא בי מסותא. אמר ליה לשמעיה: זיל ואייתי לי תשעה קבין ושדי עלואי. אמר ליה רבי חייא בר אבא: למה ליה למר כולי האי? והא יתיב בגווייהו! אמר ליה: כארבעים סאה; מה ארבעים סאה בטבילה ולא בנתינה אף תשעה קבין בנתינה ולא בטבילה. מדוע חלוקים שלושת האמוראים? איך מסתדרת המחלוקת שלהם עם הגמרא הבאה? הרי הגמרא עצמה מסיני, אם כך: איך הגמרא ש"קיימת/נכתבה" לפני שהם נולדו, וכבר "נכתב" בה שהם חלוקים? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו פרק נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני:  ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני:

מדוע רב הונא אמר לרבנן, מדוע אתם מזלזלים בטבילה זו? האם שאלתו של רב הונא אינה עוברת על המשנה מסכת אבות פרק א משנה (ו) והוי דן את כל האדם לכף זכות: הרי מה פירוש "רבותי, מפני מה אתם מזלזלין" הרי בכך רב הונא, כבר קבע שהם מזלזלים? או שאולי רב הונא עבר על הגמרא בתלמוד בבלי מסכת שבת דף צז עמוד א אמר ריש לקיש: החושד בכשרים לוקה בגופו, או אולי בתלמוד בבלי מסכת קידושין דף ע עמוד ב ותני: כל הפוסל - פסול, ואינו מדבר בשבחא לעולם, ואמר שמואל: במומו פוסל.