פרוזבול בנחמיה
רש"י ספר נחמיה פרק ה
(א) ותהי צעקת העם ונשיהם גדולה - דלת העם העניים היו צועקים מאד: אל אחיהם היהודים - בשביל אחיהם היהודים העשירים:
(ב) ויש אשר אומרים - נותן טעם לדבריו למה היו צועקים יש מהם מדלת העם שהיו אומרים אנחנו רבים עם בנינו ובנותינו ונקחה דגן ועתה יש לנו למכור בנינו ובנותינו ליקח מהם דגן למען נחיה כך היו צועקים על היהודים העשירים שלא היו רוצים לפרנסם:(ג) ויש אשר אומרים שדותינו וגומר - ויש מהם בעניים שהיו מתאוננים ואומרים שדות וכרמים ובתים נתן לאחרים בערבון ומשכון ליקח דגן למזונותינו: ברעב - אחרי שאין מוותרים לנו העשירים מנכסיהם לפרנסתינו:
(ד) ויש אשר אומרים לוינו כסף - ויש מהם אשר אומרים כבר לוינו כסף מאחרים על שדותינו וכרמינו לפרוע מס המלך ומעכשיו אין לנו כלום לצורך פרנסתינו: למדת המלך - למס המלך כמו (עזרא ד') מנדה בלו והלך:(ה) ועתה כבשר אחינו בשרינו - ועכשיו אנו חשובים ומיוחסים כאחינו שהם עשירים: כבניהם בנינו - כבניהם שהם חשובים ומיוחסים כמו כן מיוחסים בנינו: והנה אנחנו כובשים - ועתה יש לנו להיות כובשים ונותנים בנינו ובנותינו לאחרים על עסק מזונותינו: ויש מבנותינו נכבשות - וכבר יש קצת מבנותינו שהן נכבשות לאחרים לעבדות: ואין לאל ידינו - ואין כח בידינו לפדותם: ושדותינו וכרמינו לאחרים - אף שדות וכרמים מסרנו ביד אחרים לפרנסתינו ומה נאכל מעתה כי אין לנו במה להתפרנס:(ז) וימלך - ויועץ לבי בעצמי: ואריבה - נתוכחתי עם החורים והסגנים שהם העשירים:
משא איש באחיו אתם נושים - מדוע אתם כך עושים היה לכם לפרנס העניים הללו ואתם מלוים להם ממון לכבוש בניהם ובנותיהם ושדותיהם וכרמיהם ובתיהם: ואתן עליהם קהלה גדולה - הקהלתי ואספתי עליהם קהילה גדולה לצעוק עליהם כדי לביישם:(ח) ואמרה להם - וכן אמרתי להם אנחנו קנינו כבר את אחינו היהודים אשר בשביה מיד העכו"ם שהיו נמכרים להם: כדי בנו - באותו די ממון שבידינו: וגם אתם - ואף אתם תמכרו לעכו"ם את אחיכם הנכבשים תחת ידיכם לעבדים: ונמכרו לנו - והמעשה יבא לידי כך שיהיו מכורים לנו מיד העכו"ם (אם כן למה תמכרו אותם כיון שמוכרחים אנחנו לפדותם כן הוא בס"א):(ט) לא טוב הדבר - רע הדבר בפני הקב"ה: ויחרישו - שתקו ונתביישו ולא ידעו מה להשיב: מחרפת - מפני חרפות העכו"ם שהם אויבינו:
(י) וגם אני אחי ונערי - אף אני וחבירי נושים בהם ממון ואנחנו נעזוב ונמחול להם כל ההלואות הללו: נושים - כמו (מלכים ב' ד') והנושה בא לקחת:
(יא) השיבו נא - ואף אתם תעשו כמוני למחול להם כל חובותיהם: ומאת הכסף - ורוב הכסף שהם חייבים לכם עם הדגן ותירוש וגו':(יב) ויאמרו נשיב - והם אמרו להשיב ולמחול הכל: לעשות כדבר הזה - שיהו מוחלים גם הם:(יג) גם חצני נערתי - אף אני בגדי נערתי חצני כמו (ישעיה מט) והביאו בניך בחוצן: נערתי - אישקוליי"ר בלע"ז כמו התנערי מעפר (שם /ישעיה נב/):
ככה ינער - ככה ינער הקב"ה מן העולם ומנכסיהם כל אותם שלא יהיו מוחלין חובותיהם:
נעור ורק - בלא נכסים:(יד) אשר צוה אותי - המלך: פחם - כמו פחה שלטן דוגמת רוקם שהוא כמו רקה: משנת עשרים - למלך דריוש כי אז עלה מבבל שנאמר (לעיל /נחמיה/ ב) ויהי בחדש ניסן שנת עשרים וגו': שנים שתים עשרה - שהם שתים עשרה שנה: אני ואחי - אני וחברי אשר באו עמי: לחם הפחה לא אכלתי - לחם שהוא ראוי למאכל הפחה שהעם נותנין אותו אל הפחה מן המס:(טו) הכבידו על העם - הכבידו מס על העם: ויקחו - והיו לוקחים מהם בשביל המס לחם ויין אחר נתינת ארבעים שקלים של כסף וכך היו רגילים בכל שנה: גם נעריהם - של פחות:(טז) החומה - חומת העיר: החזקתי - הפסקתי לעסוק בה תדיר: ושדה לא קנינו - ובשדות של היהודים שהיו בונים החומה לא קנינו אני ובני סייעתי על עסק דוחקם שהיו עוסקין בבנין החומה אבל הייתי נותן להם ממון כדי לבנות הבנין: על המלאכה - לבנות תדיר:(יז) מאה וחמשים איש - היו אוכלים על שולחני לבד הגרים הבאים אלינו מן העכו"ם שאף הם היו אוכלים על שלחני:(יח) ואשר היה נעשה - ובכל יום ויום היו אוכלים על שולחני שור אחד ושש צאן וצפרים הרבה: ברורות - פתרונו לפי עניינו שש צאן עשויות כענין שנאמר חמש צאן עשויות (שמואל א' כ"ה): נעשו לי - לשון תקון כמו ובן הבקר אשר עשה (בראשית יח): ובין עשרת ימים - ובכל יום ויום היו שותים יין הרבה כדי שיעור ספוק של עשרת ימים: ועם זה - ובשביל כל מעשה זה שהייתי מוציא הוצאות כל כך: לחם - של מס הראוי לפחה לא בקשתי ולא שאלתי מן העם שהרי כבדה וחזקה עבודת בנין החומה עליהם:
האם עזרא ונחמיה היו פחות חכמים מהלל הזקן? ולא יכלו לחשוב על הפטנט שהמציא/תיקן הלל הזקן? פרוזבול? ר' עובדיה מברטנורא מסכת כתובות פרק ט משנה ט פרוזבול - הלל תיקן פרוזבול כדי שלא תשמט שביעית, שמוסר שטרותיו לבית דין שיגבה מן הלוה חובו כל זמן שיתבענו דהשתא לא קרינא ביה לא יגוש, שאינו תובעו כלום אלא בית דין תובעין:
או שהיו עזרא ונחמיה חכמים יותר מהלל הזקן, וידעו את ההלכה הבאה? רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ט הלכה (א) דבר ברור ומפורש בתורה, שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים, אין לה לא שינוי, ולא גירעון ולא תוספת, שנאמר "את כל הדבר אשר אנוכי מצוה אתכם, אותו תשמרון לעשות - לא תוסף עליו, ולא תגרע ממנו" (דברים יג, א); ונאמר "והנגלות לנו ולבנינו עד עולם, לעשות את כל דברי התורה הזאת" (דברים כט, כח). הא למדת שכל דברי תורה, מצווין אנו לעשותן עד עולם; וכן הוא אומר "חוקת עולם לדורותיכם" (ויקרא כג, יד), ונאמר "לא בשמיים, היא" (דברים ל, יב). הא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר, מעתה: הלכה (ב) לפיכך אם יעמוד איש, בין מישראל בין מן האומות, ויעשה אות ומופת ויאמר שה' שלחו להוסיף מצוה, או לגרוע מצוה, או לפרש במצוה מן המצוות פירוש שלא שמענו ממשה, או שאמר שאותן המצוות שנצטוו בהן ישראל אינן לעולם ולדורי דורות אלא מצוות לפי זמן היו - הרי זה נביא שקר, שהרי בא להכחיש נבואתו של משה; ומיתתו בחנק, על שהזיד לדבר בשם ה' אשר לא ציווהו, שהוא ברוך שמו ציווה למשה שהמצוה הזאת "לנו ולבנינו עד עולם" (דברים כט, כח), ו"לא איש אל ויכזב" (במדבר כג, יט): האם לבטל שמיטת כספים, אינה נחשבת כביטול מצווה?
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף לח עמוד ב
כל מצוה שנצטוו ישראל קודם כניסתן לארץ - נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ, לאחר כניסתן לארץ - אינה נוהגת אלא בארץ, חוץ מן השמטת כספים ושילוח עבדים, שאע"פ שנצטוו עליהם לאחר כניסתן לארץ - נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ. השמטת כספים חובת הגוף היא! לא נצרכא אלא לכדתניא; דתניא, רבי אומר: +דברים טו+ וזה דבר השמיטה שמוט - בשתי שמיטות הכתוב מדבר, אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים, בזמן שאתה משמט קרקע - אתה משמט כספים, בזמן שאי אתה משמט קרקע - אי אתה משמט כספים. ואימא: במקום שאתה משמט קרקע - אתה משמט כספים, ובמקום שאין אתה משמט קרקע - אין אתה משמט כספים! ת"ל: +דברים טו+ כי קרא שמיטה לה', מכל מקום. האם הלל הזקן פספס את הגמרא הזו כאשר קבע את הפרוזבול? או שאולי גם שמיטת קרקעות לא הייתה בזמנו, ואז בין כה וכה אין צורך בפרוזבול, כי אין שמיטת כספים, ללא שמיטת קרקע?
ויקרא יט
(ג) אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם: רש"י ואת שבתתי תשמרו - סמך שמירת שבת למורא אב, לומר אף על פי שהזהרתיך על מורא אב, אם יאמר לך חלל את השבת אל תשמע לו, וכן בשאר כל המצות: אני ה' אלהיכם - אתה ואביך חייבים בכבודי, לפיכך לא תשמע לו לבטל את דברי. איזהו מורא, לא ישב במקומו ולא ידבר במקומו ולא יסתור את דבריו. ואיזהו כבוד, מאכיל ומשקה, מלביש ומנעיל, מכניס ומוציא:
אין צורך "לעזור" לאלוהים, עם פרוזבול, הוא האלוהים, יכול לעשות את עבודתו לבד,
ירמיהו לט
(ט) וְאֵת יֶתֶר הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר וְאֶת הַנֹּפְלִים אֲשֶׁר נָפְלוּ עָלָיו וְאֵת יֶתֶר הָעָם הַנִּשְׁאָרִים הֶגְלָה נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים בָּבֶל: (י) וּמִן הָעָם הַדַּלִּים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם מְאוּמָה הִשְׁאִיר נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וַיִּתֵּן לָהֶם כְּרָמִים וִיגֵבִים בַּיּוֹם הַהוּא:
שמואל א ב (א) וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר עָלַץ לִבִּי בַּיהֹוָה רָמָה קַרְנִי בַּיהֹוָה רָחַב פִּי עַל אוֹיְבַי כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ:(ב) אֵין קָדוֹשׁ כַּיהֹוָה כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ:(ג) אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם כִּי אֵל דֵּעוֹת יְהֹוָה ולא וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת:(ד) קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּים וְנִכְשָׁלִים אָזְרוּ חָיִל:(ה) שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ עַד עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה:(ו) יְהֹוָה מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל:(ז) יְהֹוָה מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם: (ח) מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִים וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם כִּי לַיהֹוָה מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל:(ט) רַגְלֵי חֲסִידָו חֲסִידָיו יִשְׁמֹר וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ:(י) יְהֹוָה יֵחַתּוּ מְרִיבָו מְרִיבָיו עָלָו עָלָיו בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם יְהֹוָה יָדִין אַפְסֵי אָרֶץ וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ:
משלי כא (א) פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְהֹוָה עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ:
תהלים לג
(ט) כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד:(י) יְהֹוָה הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים:(יא) עֲצַת יְהֹוָה לְעוֹלָם תַּעֲמֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר:
