הסבר לאמונתי ועמדתי

התנ"ך הוא אמת(מבחינתי)!! הדבר שיכול להיות שאינו נכון, הוא הניקוד, ואתן שתי דוגמאות כגון: בויקרא ט (ל) אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי יְהוָֹה: לפי הניקוד כוונת הכתוב למִקְדָּשׁ, איני חושב שזו כוונת הפס' ולדעתי כוונתו, וּמִקֹדְשָׁי=הקודשים שלי, כמו קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, תִּירָאוּ = יראה/פחד/כבוד, והכוונה אל תזלזלו בדברים הקדושים שלי(הכוונה לחילול קודש), הניקוד צריך להיות, חולם או קובוץ מתחת ל"ק" וצירה או שווא מתחת ל"ד" וקמץ או פתח מתחת ל"ש", ויקרא ה (טו) נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי יְהוָֹה וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ לַיהֹוָה אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְאָשָׁם: מדוע כאן לא נקרא מִקְדָּשִׁי(המקדש שלי)? הרי זו אותה הכוונה בדיוק, וגם אותה מילה,

דוגמא שנייה: בשופטים יג (ב) וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ עֲקָרָה וְלֹא יָלָדָה:(ג) וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהֹוָה אֶל הָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הִנֵּה נָא אַתְּ עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ וְהָרִית וְיָלַדְתְּ בֵּן: הרי מדוע "וַיֵּרָא"? הרי המלאך נִרְאָה אֵלֶיהָ, אם כך: היה צריך להיות כתוב וַיֵּרָאֵה, הטקסט התנ"כי הגיע/בא לא מנוקד, מחזור ויטרי קכ' "ספר תורה שניתן למשה בסיני לא שמענו בו ניקוד ולא ניתן ניקוד בסיני", הניקוד הבבלי (האשורי העליון)- שיטת ניקוד שהומצאה עי חכמי בבל(במאה 6-7 בערך) סימנים הנתונים מעל האותיות.  הניקוד הטבריני (התחתון)- הומצא עי חכמי טבריה(במאה 7-8 בערך) הוא המקובל בספרנו עד היום סימנים מתחת לאותיות, (ציטוטים אלו מהמילון החדש) והוכחה נוספת שהטקסט התנ"כי לא היה מנוקד היא העובדה, שכל ספרי התורה בבית הכנסת אינם מנוקדים. ולכן: אפשר לקרוא את "וירא" וַיֵּרָאֵה והנה כמה דוגמאות: הָלַכְתָּ (הָלַכְתָּה) לָקַחְתָּ (לָקַחְתָּה) רָאִיתָ (רָאִיתָה) עָשִׂיתָ (עָשִׂיתָה) גָנַבְתָּ (גָנַבְתָּה)  תוספת ה"ה" אינה משנה את משמעות המילה (וההמשך נמצא בתיקיה ניקוד במסמך ניקוד)

התנ"ך הוא ספר היסטוריה מיוחד, היסטוריה של העם הישראלי/יהודי, רק שבו: דרך החזרה להיסטוריה אפשר ללמוד על האלוהים, ושיטות "עבודתו", "עוצמתו", "אהבותיו", "ושנאותיו",

תחילת הסיפור בתנ"ך על בריאת העולם, לדעתי החשיבות היחידה בסיפור הבריאה, היא שיש יצרן למוצר, ולהבדיל כמו כל מוצר בחיינו אשר יש עליו את שם היצרן, ואת המרכיבים של המוצר, אם כך: הרבה אין לנו מה לחטט, איננו יכולים לשנות כלום ביצירה הכללית,

המשכו של הסיפור, על זוג אשר קיבל מהאלוהים חלקת אדמה, שנקראת גן עדן, ותפקידם היה בראשית ב (טו) וַיִּקַּח יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ: וקיבלו הוראות מה מותר ומה אסור,

הכול מותר, חוץ מהאכילה מעץ אחד, אשר שמו "עץ הדעת טוב ורע", בתוך הגן נמצא גם עץ אחר, אשר שמו "עץ החיים", יום אחד מטייל הנחש ביער ופוגש באישה(חוה), וכמו כל חברים בקבוצה מדברים בניהם הנחש והאישה, ושואל הנחש את האישה מה אסור להם? והאישה לתומה משיבה, אסור לאכול ולגעת בעצים אשר בתוך הגן, והעונש הוא מוות, מספר הכתוב על הנחש שערום הוא מכל החיות, לכן כדרכו של כל סוכן מכירות ערמומי מציע לה הנחש לא את הפרי, כי אם את התועלת שתצמח לה מאכילת הפרי, בבראשית ג (ד) וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה לֹא מוֹת תְּמֻתוּן:(ה) כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע: עכשיו לאחר שהאישה שמעה שהיא יכולה להיות כמו האלוהים, עוד לפני שאכלה כבר מתחילים כל החושים לאבד כיוון, הרצון להיות אלוהים מעוור את כולם, והיא רואה עוד לפני שאכלה הזויות, ומפתחת אשליות בקשר לפרי העץ, משלי ט (יז) מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם: בראשית ג (ו) וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל: עד היום היא לא ראתה את העץ ואת יתרונותיו? באותה הזדמנות היא מאכילה גם את בעלה(אדם),  מגיע האלוהים, ואדם ואשתו מתחבאים, ומפני שלפני כן לא ידעו מה הוא טוב ומה הוא רע, ואחרי שאכלו מ"עץ הדעת טוב ורע", בעצם התחילו להבין שלא טוב הדבר שעשו אלא רע, אז שואל האלוהים את האדם "איכה"? והאדם, כדרכו של כל פושע ממציא סיפורים, אנחנו ערומים, ולא נעים שתראה אותנו ערומים, שואל האלוהים את האדם מדוע אכלת מהעץ שאסרתי עליך לאכול? והאדם אינו לוקח אחריות ומודה, משלי כח (יג) מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם: אלא מפיל האדם את האחריות על אחרים, תראה אלוהים, זה לא אני, נתנו לי, בראשית ג (יב) וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל: בעצם האדם מפנה אצבע מאשימה כלפי אלוהים הרי "הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי", אתה נתת לי אותה, ומפנה אצבע מאשימה גם כלפי האישה "הִוא נָתְנָה לִּי", האישה: גם היא מאשימה, את הנחש, וכולם מקבלים עונשים, כל אחד את ענשו שלו,

עולות כאן כמה שאלות: איך מסתדרים הפס' הבאים? תהלים לג (ט) כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד:(י) יְהֹוָה הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים:(יא) עֲצַת יְהֹוָה לְעוֹלָם תַּעֲמֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר: איכה ג (לז) מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי אֲדֹנָי לֹא צִוָּה: משלי כא (א) פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְהֹוָה עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ:

תלמוד בבלי מסכת חולין דף ז עמוד ב ואמר ר' חנינא: אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ(אם כן) מכריזין עליו מלמעלה, שנאמר: +תהלים ל"ז+ מה' מצעדי גבר כוננו, +משלי כ'+ ואדם מה יבין דרכו. 

הרי אם אלוהים יודע אחרית כראשית? הרי ידע שזה מה שיקרה? אם כך מדוע הוא כועס? מדוע הזהיר האלוהים רק מהאכילה של "עץ הדעת טוב ורע"? ולא הזהיר מאכילה מ"עץ החיים"? שהוא הרבה יותר חשוב לטעמי?

האלוהים מסלק את האדם מגן העדן, כדי שלא יאכל מעץ החיים? האם אלוהים חושש או פוחד מהאדם?

האם אלוהים אינו יכול לבטל את מה שיצר? האלוהים אינו כל יכול? הרי בהנחה שהאדם היה אוכל מעץ החיים האם האלוהים אינו יכול לבטל את השפעת העץ?

האם האלוהים לא ידע שנגיע לימינו אנו? אם כך: מה חשיבות לנו הדור של היום הסיפור שהיה לפני כמה אלפי שנים או מיליוני שנים? אכלו? סולקו מגן עדן? שלום, שלום, אנחנו אחריהם יופי.

נתחיל לענות על השאלות וננסה להבין מה "רצה" האלוהים מאיתנו היום, ולא לנסות ולהבין מה "רצה" מהם, כי אינם חשובים יותר, סיפורי ההיסטוריה הם לדורות שבהווה ולעתיד, וזאת כדי שילמדו מטעויות העבר ויסיקו לגבי העתיד, אלוהים "רצה" שנלמד, שכל דבר שהוא אסור עלינו, הוא זה אשר מושך אותנו אליו, משלי ט (יז) מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם: איך ומדוע מים גנובים מתוקים? מים הם מים, אם לא הוספת ממתיק, מים אינם מתוקים, פשוט מאוד, מה ששיך לך לעולם הוא שלך, ומה שאינו שלך לעולם עדיף על שלך, כי שלך הוא המובן מאליו, ושאינו שלך, חייב אני להשיגו כדי שיהיה גם הוא שלי, לכן: תמיד דבר האסור הוא הרע, ודבר המותר הוא הטוב,   

אמר האלוהים לאדם "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמֽוּת" עד עכשיו יכול אתה לחיות זמן קצוב ללא קיצור או תוספת, לאחר שתאכל, לא תוכל לטעון איני מבין מה עשיתי? כי איני יודע מה הוא טוב, ומה הוא רע? עכשיו יודע אתה מה טוב ומה רע, ולכל משחק יש כללים, וכאשר אתה יודע מה הם, שחק, ועל הטעויות תשלם! בדברים ל (טו) רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע: העושה טוב = חיים, העושה רע = מוות, כאשר אינך נוהג, לעולם לא יתפסו אותך על מהירות, אבל לאחר שהוצאת רשיון נהיגה אתה נשפט לפי החוק, מעכשיו בחן מעשיך? טוב? או רע? קהלת יב (יג) סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם:(יד) כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה  הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם  אִם טוֹב וְאִם רָע:

בראשית ג (כד) וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים: לאחר שסולק אדם מגן עדן, כדי שלא יחיה לעולם, מדוע לא השמיד האלוהים את הגן? או את "עץ החיים"? יש עוד תקווה, אבל כדי להגיע לגן ולאכול מהעץ, יש למצוא את מיקומו של הגן, ולעקוף את השומרים, זוהי דרך אחת, אבל יש עוד דרך, והיא לשכנע את האלוהים שיחזיר אותנו אל הגן, ויאפשר לנו לאכול מעץ החיים, עד היום כל הדתות האמינו/מאמינות שכדי לחיות לעולם אתה צריך למות, כולל הדת היהודית, זה נשמע לא טוב, וזה דומה לאדם שעובד והובטח לו שיקבל משכורת בעוד מאה שנה, מי יעבוד אצל מעסיק כזה? המעסיק הזה נשמע לא אמין ונצלן, לכן: לא יכול להיות שהאלוהים אשר אמר בויקרא יט (יג) לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר: ובדברים כד (טו) בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל יְהֹוָה וְהָיָה בְךָ חֵטְא: האם האלוהים נתן מצוות וחוקים אשר הוא אינו מקיים? האם האלוהים מלין שכר? בויקרא יא (מה) כִּי אֲנִי יְהֹוָה הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵאלֹהִים וִהְיִיתֶם קְדשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי: את החוקים שאני (האלוהים) נותן אני מקיים! אבא שאינו מקיים את החוקים שקבע יכשל בחינוכו, וניתן כאן כמה דוגמאות, יש צלצול של טלפון או דופקים בדלת, ואנו אומרים לילד "תגיד שאבא לא בבית", איך לא ישקר הילד הזה לאביו? אנו יושבים ובוהים שעות מול הטלוויזיה, וכאשר הילד יושב כמוך, מדוע שואל האב "למה אתה לא לומד"? ו"למה אתה לא הולך לישון"? איך ילמד? וישן? כשאתה הדוגמא שלו? האבא חוזר מהעבודה, והאישה אומרת לאב הילד לא שומע לי, אומר האב לילד, "תשמע מה שאימא אומרת", אחרי חמש דקות כועס או מזלזל האב באם, את מה יפנים הילד? ויש עוד כל כך הרבה דוגמאות, לכן: מה שאנחנו צריכים להבין, אנחנו הדוגמא, כל קבלן וכל סוחר מציג את הסחורה שלו, הקבלן ב"דירה לדוגמא", הסוחר ב"דוגמיות", גם האלוהים כאשר בחר באברהם עשה זאת כדי שיהיה הוא והבאים אחריו יהוו דוגמא עולמית, בראשית יח (יט) כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהֹוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְהֹוָה עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו: דברים ד (ה) רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְהוָֹה אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:(ו) וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה: שמות יט (ה) וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ: דברים ז (ו) כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהוָֹה אֱלֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: דברים יד (ב) כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהוָֹה אֱלֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר יְהֹוָה לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:

דברים כו (יח) וַיהֹוָה הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו: בארבעת הפס' נאמר "וִהְיִיתֶם" ו"לִהְיוֹת" בעתיד, ולא עבר או הווה, מה שמלמד שכדי להיות "עַם סְגֻלָּה" צריך לבצע פעולות מסוימות, רק שתהליך זה של להיות "עַם סְגֻלָּה", מצריך ללמוד, "מה "רצונו" של האלוהים?", וכמו בכל ביה"ס עושים מבחנים בידיעת/הבנת החומר, וכל התנהלות חיינו מורכבת מפאזל של אירועים, יש אפשרות להרכיב נכון, ולהמשיך הלאה, ויש אפשרות להתעצבן על החלק, לקרוע אותו, לזרוק אותו, ואז כאשר מגיעים לסוף הפאזל, מגלים שבעצם חסרים לנו המון חלקים שזרקנו, שקרענו,

לאדם הבטיח האלוהים בבראשית ו (ג) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה: הנה נכנסנו לבנק, הופקד בחשבוננו 120 שנה, יש באפשרותנו לבזבז את התקציב מיד, ויש לפעול בחכמה ולנצל את התקציב נכון,

האלוהים אשר נתן את התקציב, רשאי לעצור באמצע הדרך, ולקחת קנס על שימוש לרעה בתקציב, וכדוגמאות: לאדם יש משכורת של 5000 ₪, יוצא בבוקר לעבודה, נוסע בלי חגורה ניתפס משלם 750 ₪, ממשיך בנסיעה ונתפס מדבר בטלפון עוד קנס 750 ₪, כועס, עצבני, על כל העולם, עושה תאונה עם הרכב שלפניו, שלדעתו נוסע לאט מידי, ואז השתתפות עצמית 2000 ₪, נשאר לחברינו 1500 ש"ח בחשבון, כל הוצאות הבית השוטפות = 4500 ₪, נשאר לחברנו 3000 ₪, במינוס/גרעון, הוא כבר חייב על החודש הבא, שעוד לא התחיל, אך אל לנו להתייאש, יש גם אפשרויות אחרות, והן: אדם יוצא בבוקר לעבודה ובמקום להגיע ב-8 בבוקר הוא מגיע ב-7 בבוקר, במעלית הוא פוגש את הבוס/בעל הבית שלו, בוקר טוב, מה נשמע? הכול בסדר ברוך האל, יושב האיש במקומו, עושה את עבודתו ובמקום לצאת ב-16 אחה"צ, יוצא ידידנו ב-17 אחה"צ, ושוב פוגש הוא את הבוס/בעל הבית שלו, ערב טוב, מה העניינים? הכול בסדר תודה לאל, הולך לביתו יושב עם ילדיו, עוזר להם בלימודים, עוזר לאשתו בשטיפת הכלים, לאחר ארוחת הערב המשותפת, הולך לישון, קם למחרת, ושוב מגיע לפני הזמן, ושוב פוגש את הבוס/בעל הבית, בצהרים נכנס למשרד, הבוס/בעל הבית, ומחליט לצ'פר את העובד המצטיין, בבונוס מהרווחים, וגם קידום בתפקיד, הייתה לך משכורת של 5000 ₪, קיבלת בונוס של 1000 ₪, ועלית בדרגה שתוסיף לך כל חדש עוד 500 ₪, הרי לחברינו 6500 שח, הוצאות הבית השוטפות 4500 ₪, לחברנו יש פלוס בחשבון 2000 ₪, זו אינה המצאה של האדם, זו היא דרך האלוהים!

דברים פרק יא (יח) וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם:(יט) וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:(כ) וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ: (כא) לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָֹה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ:

דברים פרק ו (א) וְזֹאת הַמִּצְוָה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם לְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:(ב) לְמַעַן תִּירָא אֶת יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר אֶת כָּל חֻקֹּתָיו וּמִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וּלְמַעַן יַאֲרִכֻן יָמֶיךָ: יש באפשרותך לחיות בפלוס/עודף, או במינוס/חוסר, תחליט אתה, כאשר אתה במינוס/חוסר אותך ואת הילד שלך יזרקו מהדירה אם נשאר חוב עליה, במדבר פרק יד (יח) יְהֹוָה אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד נֹשֵׂא עָוֹן וָפָשַׁע וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים: אז אל תתפלא אם השארת לבנך חובות כל כך גדולים, ושוב אל ייאוש, יש גם צד אחר שהוא טוב מאד, דברים פרק ז (ט) וְיָדַעְתָּ כִּי יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים הָאֵל הַנֶּאֱמָן שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָו לְאֶלֶף דּוֹר: לכן: כמו כל בעל עסק שנותן הנחיות לפועליו, "האלוהים נתן לנו הנחיות מה רצונו", גם לפי המהלכים בהיסטוריה של העם, אפשר להבין את "רצונו", רוב הסיפורים בתנ"ך הם על כישלונות העם, ונדיר למצוא מהלכים טובים ואם ישנם הם מסופרים בקצרה, מדוע? כי: מטעויות לומדים!!!

בבראשית פרק ו (ה) וַיַּרְא יְהֹוָה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם: בראשית פרק ח (כא) וַיָּרַח יְהוָֹה אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי: אם כך: נשאלת שאלת השאלות, איך יצר אלוהים מוצר פגום? האם האלוהים לא יכול היה ליצור את הטוב ביותר ללא פגם? הרי כל בעל עסק ישתדל ליצר מוצר אשר הוא 100% טוב, וכאן "אבי העולם" מייצר מוצר פגום? פס' אלה כביכול סותרים את הנאמר במשלי פרק יט (כא) רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת יְהֹוָה הִיא תָקוּם: הרי עובדה עצתו לא קמה, המוצר פגום,

מדוע מייאש האלוהים את המוצר? הרי מדוע נאמר "רַע מִנְּעֻרָיו"? האם האלוהים לא שמע על הפילוסופיה/פסיכולוגיה שכדי להטמיע באדם את המוטיבציה החיובית, יש לדבר אליו "אתה אדם לא טוב" ולא לומר לו "אתה אדם רע", שצריך לדבר בצורה חיובית ולהימנע מצורה שלילית? אנסה לענות על השאלות דרך דוגמה, אם הקמנו מפעל, והכול רובוטים, מה יש לנו לעשות? מדוע לבוא למפעל? שיעבוד וזהו, כל היקום מערכות הכוכבים שעושים פעולתם ללא בחינת המעשה, ככה תוכנתו, ככה פועלים, היצורים החיים על פני האדמה חוץ מהאדם, מתוכנתים ואינם מבחינים בין טוב לרע, הבטן מקרקרת, מחפשים אוכל, מריחים נקבה, מרביעים, מה החכמה לשלוט ברובוט? שמבצע תוכנית אשר מובנת בו? אין לו שאיפות, ואינו עצמאי, לכן: יצר האלוהים את האדם, כאן היצור עם שאיפות ורצונות,  משלי פרק יד (לה) רְצוֹן מֶלֶךְ לְעֶבֶד מַשְׂכִּיל וְעֶבְרָתוֹ תִּהְיֶה מֵבִישׁ: עד הבריאה, היה האלוהים מלך ללא נתינים המכירים במלכותו, לאחר בריאת העולם יש למלך נתינים המכירים במלכותו, (והעובדה מאז שנברא העולם מחפש האדם את האלוהים, מה היה רע ללא החיפוש הזה? רק שפשוט בני אדם מבינים שאין מוצר שאין לו יוצר, ואותו צריך לחפש, את היוצר, וכל אחד חיפש אלוהים, וכל אחד מצא אלוהים שיתאים לו)  העובדים בכל עסק חייבים לכבד את חוקי העסק/המפעל, ואת בעל המפעל, ומי שלא, צפוי לפיטורים, למאמן של קבוצת כדור רגל יש כעשרים שחקנים, שהוא צריך לנהל אותם במגרש ולגרום להם לנצח, השחקנים צריכים לבצע את הנחיות המאמן, ובאותו זמן להתמודד עם מצבים אשר יוצרת הקבוצה שכנגד, אם ניצחה הקבוצה המאמן נחשב לטוב, ואם הפסידה המאמן עושה תחקיר לאחר המשחק, ומי שלא פעל נכון, שלא יתפלא אם לא יהיה שותף בשבת הבאה, האלוהים הוריד הנחיות ברורות לביצוע, והקבוצה אינה מתפקדת, ומבצעת את כל הפעולות הלא נכונות, שיצפו בקבוצה לעונשים, או שאין קבוצה. בעל מפעל שהפועלים כשלו ולא ביצעו הנחיות, יסגור את המפעל, והפועלים הביתה, זוהי בעצם פרשת המבול,

מפרשת נח והמבול אפשר ללמוד שלא מתים לכבודו של האלוהים, אלא חיים לכבודו!! ואת הרשעים משמיד האלוהים, וחיזוקים יש לנו גם בפרשת סדום ועמורה, הרעים מתים הטובים ממשיכים הלאה, ובדניאל כאשר חבריו מושלכים אל האש הם נשארים בחיים ולא מתים, גם דניאל כאשר מושלך לגוב האריות נשאר בחיים ולא "מת על קידוש השם"  תהילים פרק קטו (יז) לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה: לכן כל הדתות המקדשות את המוות למען האלוהים, הן איוולת וטיפשות, הניסיון שנעשה לאברהם בעקדת יצחק, היה כדי שאנו בניו נבין, אין הקרבת חיים של בני אדם, למען האלוהים, ואם היה "קידוש השם במוות"? מדוע מבטיח האלוהים הארכת חיים? מדוע מאיים על הרעים במוות? יש סיפור של "חכמים" מהאגדה על אברהם שהושלך לכבשן האש וניצל, אם כך: איך אפשר לומר על עשרת הרוגי מלכות ש"מתו על קידוש השם"? מדוע לא עזר להם האלוהים? ולא הציל אותם?

עמוס פרק ג (א) שִׁמְעוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה עֲלֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל כָּל הַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר:(ב) רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲוֹנֹתֵיכֶם: מה? את האחרים אינו יודע? הרי בצלם אלוהים ברא את האדם? ואינו יודע את האחרים? לכן זה אינו "יָדַעְתִּי" בקמץ מתחת ל"יָ" כי אם חיריק מתחת ל"יִ" שאומר: רק לכם גיליתי תורתי, שתהיו עם למופת ולתפארת/עם סגולה/אור לגויים, על כן אני שופט אתכם כי הייתם צריכים לשמור דרכי וללמד את כל העמים, ולא להמציא הלכה ש"גוי שומר שבת דינו מוות" ולא "גוי שעסק בתורה חייב מיתה" כל תפקידכם כעם כתוב במלכים א פרק ח (ס) לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד: ולא ההלכה הרעה הזו בהרמב"ם הלכות מלכים ומלחמות פרק י הלכה (ט) גוי שעסק בתורה חייב מיתה, לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהן בלבד, וכן גוי ששבת אפילו ביום מימות החול, אם עשאהו לעצמו כמו שבת חייב מיתה, ואין צריך לומר אם עשה מועד לעצמו, כללו של דבר אין מניחין אותן לחדש דת ולעשות מצות לעצמן מדעתן, אלא או יהיה גר צדק ויקבל כל המצות, או יעמוד בתורתו ולא יוסיף ולא יגרע, ואם עסק בתורה, או שבת, או חדש דבר, מכין אותו ועונשין אותו, ומודיעין אותו שהוא חייב מיתה על זה אבל אינו נהרג:  ציווי תורה הוא: שאפילו בעלי החיים ועבדים שובתים בשבת, אם כך: איך אפשר לטעון שאדם שהוא חופשי חייב מיתה מפני שלמד תורה או עשה שבת, אם כך: מה הפלא שבאו עלינו צרות, לפחות באלפיים שנה האחרונות, מפני שאוי לעם שאלה חוקיו, ולא הבין את רצונו של היצרן בורא העולם.

יחזקאל פרק לח (טז) וְעָלִיתָ עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל כֶּעָנָן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּהְיֶה וַהֲבִאוֹתִיךָ עַל אַרְצִי לְמַעַן דַּעַת הַגּוֹיִם אֹתִי בְּהִקָּדְשִׁי בְךָ לְעֵינֵיהֶם גּוֹג:--- (כג) וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהֹוָה:

תהילים פרק קמח

(א) הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֶת יְהֹוָה מִן הַשָּׁמַיִם הַלְלוּהוּ בַּמְּרוֹמִים:----------------------------------  ה ל ל ו   י ה

(ב) הַלְלוּהוּ כָל מַלְאָכָיו            הַלְלוּהוּ כָּל צְבָאָו:-----------------------------------------   כ ו ל ם

(ג) הַלְלוּהוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ            הַלְלוּהוּ כָּל כּוֹכְבֵי אוֹר:------------------------------------   ל ל א

(ד) הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם          וְהַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם:-------------------------------   י ו צ א

(ה) יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְהֹוָה כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָאוּ:-----------------------------------------------   מ ן

(ו) וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם חָק נָתַן וְלֹא יַעֲבוֹר:------------------------------------------------   ה כ ל ל

(ח) אֵשׁ   וּבָרָד    שֶׁלֶג    וְקִיטוֹר    רוּחַ סְעָרָה     עֹשָֹה דְבָרוֹ:----------------------------   ו א ז            

(ט) הֶהָרִים     וְכָל גְּבָעוֹת      עֵץ פְּרִי        וְכָל אֲרָזִים:-----------------------------------   ת ה י ו

(י) הַחַיָּה   וְכָל בְּהֵמָה    רֶמֶשׂ     וְצִפּוֹר כָּנָף:----------------------------------------------   ע ם

(יא) מַלְכֵי אֶרֶץ      וְכָל לְאֻמִּים       שָׂרִים        וְכָל שֹׁפְטֵי אָרֶץ:------------------------   ס ג ו ל ה

(יב) בַּחוּרִים    וְגַם בְּתוּלוֹת    זְקֵנִים        עִם נְעָרִים:--------------------------------------   כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַללויה:

(יג) יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְהֹוָה כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ הוֹדוֹ עַל אֶרֶץ וְשָׁמָיִם:------------------------

(יד) וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ תְּהִלָּה לְכָל חֲסִידָיו לִבְנֵי ישראל עם קרבו הללו יה:-------------------- עם סגולה זה תפקיד!

שמות פרק יט

(ה) וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ:(ו) וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: זוהי התניה, ולא עובדה "אנחנו העם הנבחר", אתם עם סגולה, אלא אם?  עם סגולה כתנאי, אם שמוע תשמעו? וממלכת כוהנים למי? אנחנו לעצמנו? או כוהנים לכול העולם?

רש"י סגלה- אוצר חביב כמו (קהלת ב) וסגלת מלכים כלי יקר ואבנים טובות שהמלכים גונזים אותם. כך אתם תהיו לי סגולה משאר אומות ולא תאמרו אתם לבדכם שלי ואין לי אחרים עמכם ומה יש לי עוד שתהא חבתכם נכרת כי לי כל הארץ והם בעיני ולפני לכלום: אם כך: כן לומר? או לא לומר? מכאן מתחילה אי ההבנה, מפני שעם סגולה אינו לעצמנו, כי אם לאחרים לשאר העמים,  עם סגולה = עם לדוגמא!

                                                            הכל "שלי"

הארץ שלי, האדמה שלי, הבית שלי, החדר שלי, האוטו שלי, הכסף שלי.

"האלוהים שלי"?       איך נעשה האלוהים "רק" "שלי"?

וכשיש כל כך הרבה אלוהים, הרי לכל אחד "אלוהים שלו", האם יכול להיות שהאלוהים המרובים? רבים ביניהם? על השליטה? אוי לשוטים שזוהי דרך מחשבתם.

הרי כל מה שהיינו צריכים להבין הוא: שיש אלוהים "אחד" יהוה שמו, השייך לכולם, מלאכי פרק ב (י) הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ הֲלוֹא אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ מַדּוּעַ נִבְגַּד אִישׁ בְּאָחִיו לְחַלֵּל בְּרִית אֲבֹתֵינוּ: הרי כולנו "בני" "אדם". ויהוה הוא אלוהינו, מדוע לא יצר האלוהים שני זוגות בני אדם? הרי כל האנושות נוצרה בעצם מגילוי עריות, אשר שנוא על האלוהים, האם לא חשב האלוהים מראש? או שאולי רצה לומר לנו, כולכם "בני" "אדם" אחד. והמדהים שאחד הסיפורים הראשונים הוא על קין ההורג את אחיו הבל, מה היינו צריכים להבין מסיפור זה? לא תרצח, זוהי מצווה מהראשונות שניתנו לבני האדם, ועד כדי כך היא חמורה, שאפילו את החיות מזהיר אלוהים מרצח של בני אדם, בראשית פרק ט (ג) כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל:(ד) אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ:(ה) וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם:(ו) שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם: רמב"ן ויהיה טעם שופך דם האדם - כל שופך, בין חיה בין אדם, והנה דמו נדרש בבית דין ובידי שמים:

איוב פרק א (כא) וַיֹּאמֶר עָרֹם <יצתי> יָצָאתִי מִבֶּטֶן אִמִּי וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה יְהֹוָה נָתַן וַיהֹוָה לָקָח יְהִי שֵׁם יְהֹוָה מְבֹרָךְ: תהלים פרק קטו (טז) הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיהֹוָה וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם: מי הם בני אדם? האם כל האנושות?

ולכן: אין על מה לריב, כי הכול שלו, ורק הוא יכול לחלק את מה ששייך לו, והוא זה שייתן, אם ירצה? ויקח אם ירצה? קהלת פרק ח (ב) אֲנִי פִּי מֶלֶךְ שְׁמוֹר וְעַל דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים:(ג) אַל תִּבָּהֵל מִפָּנָיו תֵּלֵךְ אַל תַּעֲמֹד בְּדָבָר רָע כִּי כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַעֲשֶׂה:(ד) בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה:? (ה) שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע וְעֵת וּמִשְׁפָּט יֵדַע לֵב חָכָם:(ו) כִּי לְכָל חֵפֶץ יֵשׁ עֵת וּמִשְׁפָּט כִּי רָעַת הָאָדָם רַבָּה עָלָיו:

איוב פרק ט (י) עֹשֶׂה גְדֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר וְנִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר:(יא) הֵן יַעֲבֹר עָלַי וְלֹא אֶרְאֶה וְיַחֲלֹף וְלֹא אָבִין לוֹ:(יב) הֵן יַחְתֹּף מִי יְשִׁיבֶנּוּ מִי יֹאמַר אֵלָיו מַה תַּעֲשֶׂה:?

איוב פרק לה (ה) הַבֵּט שָׁמַיִם וּרְאֵה וְשׁוּר שְׁחָקִים גָּבְהוּ מִמֶּךָּ:(ו) אִם חָטָאתָ מַה תִּפְעָל בּוֹ וְרַבּוּ פְשָׁעֶיךָ מַה תַּעֲשֶׂה לּוֹ:? (ז) אִם צָדַקְתָּ מַה תִּתֶּן לוֹ אוֹ מַה מִיָּדְךָ יִקָּח:? (ח) לְאִישׁ כָּמוֹךָ רִשְׁעֶךָ וּלְבֶן אָדָם צִדְקָתֶךָ:

אם כך: במקום לריב, אולי נשב בשקט, ונחכה, שהוא ייתן למי שירצה!