מוחזקת לקבור בעליה.
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סד עמוד ב
והתניא: ניסת לראשון ומת, לשני ומת - לשלישי לא תנשא, דברי רבי; רבן שמעון בן גמליאל אומר: לשלישי תנשא, לרביעי לא תנשא.
תלמוד בבלי מסכת נדה דף סד עמוד א
דתניא, ניסת לראשון - ומת, לשני - ומת, לשלישי לא תנשא - דברי רבי. רשב"ג אומר: לג' - תנשא, לד' לא תנשא. לא, דכ"ע(דכולי עלמא) - כרשב"ג,
רש"י מסכת סנהדרין דף פא עמוד ב
דרבן שמעון - ביבמות, נשאת לראשון - ומת, לשני - ומת, לשלישי תנשא, לרביעי לא תנשא, דעד תלתא זימנין לא הויה מוחזקת לקבור את בעליה.
האם יהודה בן יעקב אבי שבט יהודה אינו יודע גמרא? בראשית לח (יא) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית אָבִיךְ עַד יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי כִּי אָמַר פֶּן יָמוּת גַּם הוּא כְּאֶחָיו וַתֵּלֶךְ תָּמָר וַתֵּשֶׁב בֵּית אָבִיהָ:
איך מסתדר הוויכוח בין רבי, לבין רבן שמעון בן גמליאל, עם הגמרא הבאה?
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו פרק נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני:
ולסיכום זה מה שאומר הרמב"ם הלכות ממרים פרק א הלכה (ג) דברי קבלה אין בהן מחלוקת לעולם וכל דבר שתמצא בו מחלוקת בידוע שאינו קבלה ממשה רבנו, משבטל בית דין הגדול רבתה מחלוקת בישראל זה מטמא ונותן טעם לדבריו וזה מטהר ונותן טעם לדבריו זה אוסר וזה מתיר: כל פרשן בעצם מחווה דעתו על הסיפור, הרי ברור שאין כאן שום "מסורת" מאב לבן, שהרי היו צריכים כולם להיצמד לגרסה אחת, ולא כל אחד בודה ממוחו ומהרהורי ליבו.
בהנחה שהגמרא בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א הטוענת ש"הכול ניתן בסיני" נכונה, אם כך: הרי הכול נמסר ממשה ל"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם", ועבר מפה לאוזן, אם כך: נשאלת השאלה: כיצד יש כל כך הרבה גרסאות לפרשנות התנ"ך, ומדוע יש וויכוחים אצל "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" על דברים ב"מסורת" "התושב"ע"? הרי לא סביר שמשה מסר כמה גרסאות? ובהנחה שמשה מסר "הכול בסיני", הרי מסר משה וודאי רק גרסה אחת, הרי משה קיבל משמים מפי האלוהים, ולא יכול להיות שאלוהים אמר למשה ש"או או" וש"אולי" ו"דבר אחר" ו"יש אומרים ויש אומרים" ו"יש מפרשים ויש מפרשים"
לכן: נראה שפרשנות "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" לא נמסרה מאב לבן, ובטח לא ממשה, אלא כל "חכם" בדה ממוחו רעיונות פרשנות. ואולי לגיטימי שכל "חכם" ינסה לנחש מה היה? אבל לטעון שזו "תורה משמים" שנמסרה ב"מסורת" הדורות ממשה? על זה אמר החכם באדם שלמה: במשלי יד (טו) פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר וְעָרוּם יָבִין לַאֲשֻׁרוֹ:
