כשרה בנשים?
תלמוד ירושלמי מסכת קידושין פרק ד דף סו טור ב /הי"א תני רבי שמעון בן יוחי הכשר שבגוים הרוג הטוב שבנחשים רצץ את מוחו הכשירה שבנשים בעלת כשפים, הכשרה שבנשים? איך מסתדרת הגמרא הזו עם הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סג עמוד ב כתוב בספר בן סירא: אשה טובה מתנה טובה לבעלה, וכתיב: טובה בחיק ירא אלהים תנתן. אשה רעה צרעת לבעלה. מאי תקנתיה? יגרשנה ויתרפא מצרעתו. אשה יפה אשרי בעלה מספר ימיו כפלים. העלם עיניך מאשת חן פן תלכד במצודתה. אל תט אצל בעלה למסוך עמו יין ושכר, כי בתואר אשה יפה רבים הושחתו ועצומים כל הרוגיה. הרי אם הכשרה שבנשים מכשפה, איך טובה לבעלה? איך אשרי בעלה? איך מסתדרת הגמרא בירושלמי עם הפס' הבא? שמות כב (יז) מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה: איך מסתדרת הגמרא בבבלי "אשה יפה אשרי בעלה" עם הפס' הבא? משלי לא (ל) שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת יְהֹוָה הִיא תִתְהַלָּל:
קהלת ז (כה) סַבּוֹתִי אֲנִי וְלִבִּי לָדַעַת וְלָתוּר וּבַקֵּשׁ חָכְמָה וְחֶשְׁבּוֹן וְלָדַעַת רֶשַׁע כֶּסֶל וְהַסִּכְלוּת הוֹלֵלוֹת:(כו) וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ אֲסוּרִים יָדֶיהָ טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ:(כז) רְאֵה זֶה מָצָאתִי אָמְרָה קֹהֶלֶת אַחַת לְאַחַת לִמְצֹא חֶשְׁבּוֹן:(כח) אֲשֶׁר עוֹד בִּקְשָׁה נַפְשִׁי וְלֹא מָצָאתִי אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי:(כט) לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים:
רש"י קהלת פרק ז (כח) אשר עוד בקשה נפשי - לבד אלה האמורים למעלה שבקשתים ולא מצאתים בקשה עוד נפשי כשרה בנשים ולא מצאתי כי כולן דעתן קלה עליהן: אדם אחד מאלף מצאתי - בנוהג שבעולם אלף נכנסים למקרא אין יוצאים מהם להצליח שראוייה למשנה אלא מאה ואותם מאה שנכנסו למשנה אין יוצאים מהם לגמרא אלא עשרה ואותן עשרה שנכנסין לגמרא אין מצליח מהם אלא אחד להוראה הרי אחד מאלף: ואשה בכל אלה - אפילו באלף לכך אתה צריך להזהר בה:
איך מסתדרת הגמרא עם הנאמר במדרש הבא? הרי אין בנמצא עורב לבן האם לכן אין בנמצא אישה טובה?
אוצר המדרשים (אייזנשטיין) רבינו הקדוש עמוד 510
פרק הארבעה. (ח') ד' דברים אמרו חכמים: אם יתלבן השק יתחכם הכסיל, ואם יעלה חמור בסולם תמצא דעת בכובס, ואם יגוז גדי מילת בטלה תדור כלה עם חמותה, ואם ימצא עורב כולו לבן תמצא כשרה בנשים. אם כך: הרי אין בנמצא אשה כשרה, או שאולי יש עורב לבן? איך מסתדר המדרש הזה עם השולחן ערוך והמדרשים הבאים?
שולחן ערוך אבן העזר סימן סט סעיף ז
זה שאמרנו שאין תנאי מועיל להסתלק מירושתה, היינו במתנה עמה אחר שנשאה או קודם שאירסה, אבל במתנה עמה בעודה ארוסה, מהני. (וע"ל סימן צ"ב. אמרו רז"ל: אין לך כשרה בנשים אלא אשה שעושה רצון בעלה) (הגהות מיימוני פט"ו בשם תנא דבי אליהו).
ילקוט שמעוני שופטים רמז מב
והיא יושבת תחת תומר לפי שאין דרכה של אשה להתיחד בתוך הבית וישבה בצלו של דקל מלמדת תורה לרבים:
ותשלח ותקרא לברק וכי מה טיבו של ברק אצל דבורה אלא אמרו ברק שמש את הזקנים כל ימי יהושע וחזר ושמש אחר מיתתו לפיכך הביאוהו ונתנוהו אצל דבורה, במי הקב"ה מושיע את ישראל בבני אדם שמשכימין ומעריבין לב"ה ולבית המדרש ועוסקין בתורה בכל יום תמיד, וכי מה טיבו של שבט זבולון ונפתלי שבאת תשועה גדולה על ידיהם? אמרו נפתלי שמש את יעקב אבינו וזבולון שמש את יששכר ונעשה לו אכסניא, ועל שבטח ברק באלהי ישראל והאמין בנבואתה של דבורה חלקה לו בשירה, שנאמר ותשר דבורה וברק, וכי מה טיבה של יעל שבאת תשועה גדולה על ידה אמרו אשה כשרה היתה ועושה רצון בעלה מכאן אמרו אין לך אשה כשרה בנשים אלא אשה שהיא עושה רצון בעלה:
אוצר המדרשים (אייזנשטיין) גדול וגדולה עמוד 80
פרק עשירי בענין נשואי אשה. גדול נושא אשה שמוכרין ס"ת לישא אשה או ללמוד תורה. גדול נושא אשה הגונה וכשרה שכל טובות שבעולם סובבין אותו, וכל ישראל שאין לו אשה שרוי בלא טובה בלא עזר וכו'. גדולה הבטחה שהבטיח הקב"ה לנשים יותר מן האנשים שנאמר נשים שאננות קומנה וגו' (ישעיה ל"ב ט'). אמר ליה רב לר' חייא נשים במה זוכין א"ל באקרויי בנייהו בבי רב ובאתנויי להו בבי רבנן ומתאחרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן (ברכות י"ז חגיגה ג'). איך מסתדר מדרש זה עם נשות החרדים היום? שהרי רובם פושטי יד? האם נשותיהן אינן כשרות והגונות? שהרי כל טובות העולם באות על הנושא אישה כשרה והגונה,
אוצר המדרשים (אייזנשטיין) לעולם עמוד 272
פרק עשירי, בענין נשואי אשה: לעולם ישתדל אדם לישא אשה בת טובים צנועה וכשרה ממשפחה הגונה שלא יצא עליה ערעור מעולם, ולא יתכוין ליפיה אלא לכשרון מעשיה שנאמר שקר החן וגו' (משלי ל"א), כי כשרון מעשיה של האשה הוא מהללה ולא יפיה. האם לא עדיף ללכת לחפש קודם עורב לבן? ככתוב באוצר המדרשים (אייזנשטיין) רבינו הקדוש עמוד 510 פרק הארבעה (למעלה)
מדרש זוטא - רות (בובר) פרשה ד [יא]
אמר ר' אחא כל הנושא אשה כשרה כאלו קיים כל התורה כולה מראש ועד סוף, ועליו הוא אומר אשתך כגפן פוריה וגו' (תהלים קכ"ח ג'), ולפיכך נכתבה אשת חיל מאל"ף ועד תי"ו, ואין הדורות נגאלים אלא בזכות נשים צדקניות שבהור /שבדור/, שנאמר זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל (שם /תהלים/ צ"ח ג'), לבני ישראל לא נאמר אלא לבית ישראל.
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת שופטים דף לב עמוד ב
ועמדו שני האנשים אשר להם הריב להביא אשה עם אשה איש עם אשה. ד"א נאמר כאן שני אנשים ונאמר בעדות על פי שני עדים מה כאן אנשים אף להלן אנשים מיכן שאין האשה כשרה להעיד.
מדרש ילמדנו (מאן) ילקוט תלמוד תורה - בראשית אות טז
א"ר מאיר שלשה נכנסו לדין ויצאו ארבעה חייבין, ואלו הן: אדם, וחוה, נחש והארץ עמהם, ועל כל א' וא' נגזר עשר גזרות. נגזר על הנחש עשר גזירות, ואלו הן: נסתם פיו; ויש אומרים חתך את לשונו שלא יהא משיח, דא"ר יהושע דסכנין הנחש הראשון היה מוכיח בני אדם, וכיון שספר לשון הרע על בוראו, מה עשה לו הב"ה, קצץ את רגליו וחתך את לשונו; ונקצצו ידיו ורגליו; מאכלו עפר; עורו נפשט ממנו והיא קשה לו מן הכל; ואיבה אשית (בר' ג', ט"ו); ושהוא מוליד לשבע שנים; ושהוא מקפיד; והכל מתברכין והוא עומד בקללתו, שנ' ונחש עפר לחמו (יש' ס"ה, כ"ה); עשירית: והשבתי חיה רעה מן הארץ (וי' כ"ו, ו'). ועל האדם נגזר עשר גזירות, ואלו הן: נקנסה עליו מיתה; ושיאכל פתו בצער; ושיאכל טוב ומוציא רע; ושיהיו בנים שלו גולים ממקום למקום; ושתשלוט בו רמה ותולעה; ונמסרו לו בהמה וחיה ועוף שיעצור בהם והם מורדים בו; ושיהא מסור לחיה רעה שימות בה; ושיהיו ימיו קצרים; ושיהא דינו מוכן לעתיד לבא. ועשר גזירות על חוה, ואלו הן: דם נדה; בתולים; צער הריון; לידה; ושיהא בעלה מקנא לה; ושיהא שולט בה; ושתהיה אסורה בבית; ושתהיה מכוסה; ושתהיה מזקנת במהרה; עשירית: אם היא כשרה בעלה קוברה. ועל הארץ נגזר עשר גזירות, ואלו הן: שתהא שותה מאליה, שנ' ואד יעלה מן הארץ וגו' (בר' ב', ו'); ושתלקה בפירותיה; ושתלקה בשדפון; ושיהיו בה אילני סרק; ושיהיה בו קוץ ודרדר; ושיעשו בה טרשים וקרקסים; ושיהיו בה הרים וגבעות; ושלא תהא מכסה על הרוגיה; ושיהא זורע הרבה ומוציא קמעא, שנ' בזעת אפך תאכל לחם (שם, ג', י"ט); עשירית: שתהא עתידה להבלות, שנ' והארץ כבגד תבלה (יש' נ"א, ו'). וכנגד ארבעים גזרות הללו נגזר מלקות ארבעים. ילמדנו.
אוצר המדרשים (אייזנשטיין) אדם הראשון עמוד 10 עשרה גזרות נגזרו על אדם הראשון ועשרה על חוה ועשרה על הנחש ועשרה על הארץ. י' על האדם: (א') היה לבוש כלי חמדה והפשיטו הקב"ה הימנו, (ב) שהוא מתפרנס בצער, (ג') שהוא אוכל טוב ומוציא רע, (ד') שהוא גולה ממקום למקום, (ה') ריח זיעה, (ו') שיש בו יצה"ר, (ז') ששלטה בו רימה ותולעה, (ח') שנמסר למות שימיתוהו, (ט') קצר ימים ושבע רוגז, (י') שהוא עתיד לעמוד בדין שנאמר (קהלת י"א) שמח בחור בילדותך וגו'. - עשרה על חוה: (א') דם נדה, נזופה מביתה, גרושה מבעלה. (ב') שהיא יולדת לתשעה חדשים, (ג') שהיא מינקת לכ"ד חדשים, (ד') שבעלה שולט בה, (ה') שבעלה מתקנא לה שלא תדברי לאיש, (ו') שמזקנת מהרה, (ז') שהיא עומדת מלידה והאיש מוליד לעולם, (ח') שהיא יושבת בבית ואינה מתפרסמת לאיש, (ט') יוצאה לשוק וראשה מכוסה כאבל לפיכך מקדימות במת, (י') אם היתה כשרה בעלה קוברה שכן מצינו באברהם יצחק ויעקב שקברו את נשיהן. - ועשרה על הנחש: (א') נסתם פיו, (ב') קצצו ידיו ורגליו, (ג') אוכל עפר, (ד') מפשיט עורו ומצטער כיולדה וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו ואין קולו נשמע, (ה') ואיבה אשית, (ו') א"ר חלפאי בשם ר"מ אפילו אוכל פטומין ושותה כל מתוק נעשה עפר בפיו שנאמר (ישעיה ס"ה) ונחש עפר לחמו, (ז') מוליד לשבע שנים, (ח') אדם רואה חיה ועוף ואינו מקפיד וכשרואה נחש מקפיד ומקללו, (ט') הכל מתברך והוא בקלקולו, (י') היה ר' מאיר אומר עליו בקבלה (ויקרא כ"ו) והשבתי חיה רעה מן הארץ. ועשרה על הארץ: (א') שהיתה שותה מים מאליה מכאן ואילך ואד יעלה מן הארץ, (ב') שהיא לוקה בפירותיה, (ג') שהיא לוקה בשדפון ובירקון, (ד') שנעשו בה הרים ובקעות, (ה') שנבראו בה טרשים וקשקשים, (ו') שעלו בה אילני סרק, (ז') שעלו בה חוחין ודרדרין, (ח') שזורעין הרבה והיא עושה מעט, (ט') שהיא עתידה להעיד על הרוגיה שנאמר (ישעיה כ"ו) וגלתה הארץ את דמיה ולא תכסה עוד על הרוגיה, (י') שהיא עתידה לבלות כשמלה שנאמר (שם /ישעיהו/ נ"א) והארץ כבגד תבלה. ומפני מה ארבעים גזרות הללו? כנגד מ' יום שהולד נוצר בו, ד"א כנגד גזרות הללו קבעו חכמים בב"ד מלקות ארבעים. הא כיצד אדם נכשל בעבירה נתחייב בה מיתה בידי שמים מביאין אותו בב"ד ומלקין אותו ומיד מוחלין כולו וזהו ששנינו ד' מתות ב"ד. ר"א אומר אדם הראשון דמו של עולם וכששפכתו אשתו נתחייבה בדם נדה. אדם הראשון חלקו של עולם היה וכשטמאתו אשתו נתחייבה בהפרשת חלה, אדה"ר =אדם הראשון= נרו של עולם וכיון שכיבתו אשתו נתחייבה בהדלקת נר שבת, ההוא דשנינו על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן בנדה בחלה ובהדלקת הנר. תם ונתל"ע. איך מסתדר המדרש הזה עם החיים היום? שהרי רוב הנשים קוברות את בעליהן, האם זה בגלל שהן אינן כשרות הן קוברות את הבעלים?
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרק ד (כה) ותקח צפורה צר, שהיתה זריזה כצפור: ותכרות את ערלת בנה. מיכן שהמילה כשרה בנשים: מותר לאישה להיות מוהל?
