"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" ודעתם על נשים!
הנשים טובות,
תלמוד בבלי מסכת נדה דף מה עמוד ב א"ר חסדא: מ"ט דרבי - דכתיב +בראשית ב+ ויבן ה' [אלהים] את הצלע - מלמד שנתן הקב"ה בינה יתירה באשה יותר מבאיש.
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף נט/א
(ואמר רבי) [אמר רבי] חלבו לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו שנאמר ולאברם הטיב בעבורה,
רמב"ם הלכות אישות פרק טו
(יט) וכן צוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון, ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עמה נ בנחת ולא יהיה עצב ולא רוגז.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עו עמוד ב
מיתיבי: האוהב את אשתו כגופו, והמכבדה יותר מגופו, והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה, והמשיאן סמוך לפירקן - עליו הכתוב אומר +איוב ה'+ וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא! - סמוך לפירקן שאני.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף סב עמוד א
אמר רב יוסף: קסבר עולא - נשים עם בפני עצמן הן.
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יד עמוד ב
אמרי דבי רבי שילא: מפני שהנשים רחמניות הן.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נז עמוד ב
שלשה משיבין דעתו של אדם, אלו הן: קול ומראה וריח.
שלשה מרחיבין דעתו של אדם, אלו הן: דירה נאה, ואשה נאה, וכלים נאים.
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יא עמוד ב
דרש רב עוירא: בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור - נגאלו ישראל ממצרים, עד כאן ראינו את היחס של "חכמים" לנשים, כנשים טובות, אם כך: איך זה מסתדר עם כל הכתוב למטה? האם בגלל הנשים הדברניות, הכשפניות, שדעתן קלה, נגאלנו ממצרים? מה על הבל היופי? מה על דרכה של תורה פת במלח חיים בצער ועל הארץ לישון? מה על קול באשה ערווה? וטפח באשה ערווה? וכל האישה ערווה?
הנשים רעות,
אוצר המדרשים (אייזנשטיין) חופת אליהו עמוד 167
(ע"ב) שלשה שונאין את התורה אשה ועם הארץ....: אשה שונאת את התורה?
תלמוד ירושלמי מסכת קידושין פרק ד דף סו טור ב /הי"א
תני רבי שמעון בן יוחי הכשר שבגוים הרוג הטוב שבנחשים רצץ את מוחו הכשירה שבנשים בעלת כשפים, "הכשרה" שבנשים? איך מסתדרת הגמרא הזו עם הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סג עמוד ב כתוב בספר בן סירא: אשה טובה מתנה טובה לבעלה, וכתיב: טובה בחיק ירא אלהים תנתן. אשה רעה צרעת לבעלה. מאי תקנתיה? יגרשנה ויתרפא מצרעתו. אשה יפה אשרי בעלה מספר ימיו כפלים. העלם עיניך מאשת חן פן תלכד במצודתה. אל תט אצל בעלה למסוך עמו יין ושכר, כי בתואר אשה יפה רבים הושחתו ועצומים כל הרוגיה. הרי אם הכשרה שבנשים מכשפה, איך אישה טובה לבעלה? איך אשרי בעלה? איך מסתדרת הגמרא בירושלמי עם הפס' הבא? שמות כב (יז) מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה: איך מסתדרת הגמרא בבבלי האומרת: "אשה יפה אשרי בעלה" עם הפס' הבא? משלי לא (ל) שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת יְהֹוָה הִיא תִתְהַלָּל: איך מסתדרת הגמרא בבבלי עם המדרש הבא? הרי אין בנמצא עורב לבן, אם כך: איך נמצא אישה טובה? אוצר המדרשים (אייזנשטיין) רבינו הקדוש עמוד 510 פרק הארבעה. (ח') ד'(4) דברים אמרו חכמים: אם יתלבן השק יתחכם הכסיל, ואם יעלה חמור בסולם תמצא דעת בכובס, ואם יגוז גדי מילת בטלה תדור כלה עם חמותה, ואם ימצא עורב כולו לבן תמצא כשרה בנשים. אם כך: האם אין בנמצא אישה כשרה? או שאולי יש עורב לבן?
קהלת ז (כה) סַבּוֹתִי אֲנִי וְלִבִּי לָדַעַת וְלָתוּר וּבַקֵּשׁ חָכְמָה וְחֶשְׁבּוֹן וְלָדַעַת רֶשַׁע כֶּסֶל וְהַסִּכְלוּת הוֹלֵלוֹת:(כו) וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ אֲסוּרִים יָדֶיהָ טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ:(כז) רְאֵה זֶה מָצָאתִי אָמְרָה קֹהֶלֶת אַחַת לְאַחַת לִמְצֹא חֶשְׁבּוֹן:(כח) אֲשֶׁר עוֹד בִּקְשָׁה נַפְשִׁי וְלֹא מָצָאתִי אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי:(כט) לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים:
הוא אמר ויהי = אישה?
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קנב עמוד א
אמר רב כהנא: מאי דכתיב +תהלים לג+ כי הוא אמר ויהי - זו אשה, הוא צוה ויעמד - אלו בנים. תנא: אשה חמת מלא צואה, ופיה מלא דם - והכל רצין אחריה. אשה מלאה צואה, ופיה מלא דם?
רש"י מסכת שבת דף קנב עמוד א זו אשה - אם לא על פי גזרת המלך לא היתה ראויה להתאוות לה, שהיא כחמת מלאה מיאוס, והכל רצים אחריה. אישה מלאה מיאוס, כמו חֵמֶת (כלי קיבול לנוזלים)?
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מח עמוד ב
+שמואל א' ט'+ כבאכם העיר כן תמצאון אותו בטרם יעלה הבמתה לאכול כי לא יאכל העם עד באו כי הוא יברך הזבח אחרי כן יאכלו הקראים. וכל כך למה? לפי שהנשים דברניות הן.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף לג עמוד ב
אמר ליה לבריה: נשים דעתן קלה עליהן, דילמא מצערי לה ומגליא לן.
תלמוד בבלי מסכת יומא דף פג עמוד ב
נאמרו בכלב שוטה: פיו פתוח ורירו נוטף, ואזניו סרוחות, וזנבו מונח על ירכותיו ומהלך בצידי דרכים ויש אומרים אף נובח ואין קולו נשמע, ממאי הוי? רב אמר: נשים כשפניות משחקות בו, ושמואל אמר: רוח רעה שורה עליו.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף סז עמוד א
תנו רבנן: מכשפה - אחד האיש ואחד האשה. אם כן מה תלמוד לומר מכשפה - מפני שרוב נשים מצויות בכשפים. מיתתן במה? רבי יוסי הגלילי אומר: נאמר כאן +שמות כ"ב+ מכשפה לא תחיה,
משנה מסכת אבות פרק ב
[ז] הוא(הלל הזקן) היה אומר מרבה בשר מרבה רמה מרבה נכסים מרבה דאגה מרבה נשים מרבה כשפים מרבה שפחות מרבה זמה מרבה עבדים מרבה גזל מרבה תורה מרבה חיים מרבה ישיבה מרבה חכמה מרבה עצה מרבה תבונה מרבה צדקה מרבה שלום קנה שם טוב קנה לעצמו קנה לו דברי תורה קנה לו חיי העולם הבא:
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף פ עמוד ב
תנא דבי אליהו: הואיל ונשים דעתן קלות /קלה/ עליהן.
תלמוד בבלי מסכת יומא דף סו עמוד ב
שאלה אשה חכמה את רבי אליעזר: מאחר שמעשה העגל שוין מפני מה אין מיתתן שוה? אמר לה: אין חכמה לאשה אלא בפלך, איך בדיוק מסתדרת גמרא זו "שאלה אישה חכמה", אם אין חוכמה לאישה רק בפלך? הרי איך הגמרא מגדירה את "ה"אישה ששאלה את רב אליעזר כחכמה, אם אין חכמה לאישה אלא בפלך? ומה יהיה על נשים אשר אינן יודעות מה זה פלך? ואם אישה חכמה רק בפלך, איך זה מסתדר עם הפרשנות הבאה של רש"י בראשית פרק ד (כה) וידע אדם וגו' - בא לו למך אצל אדם הראשון וקבל על נשיו, אמר להן וכי עליכם לדקדק על גזירתו של מקום, אתם עשו מצותכם והוא יעשה את שלו. אמרו לו קשוט עצמך תחלה, והלא פרשת מאשתך זה מאה ושלשים שנה משנקנסה מיתה על ידך, מיד וידע אדם עוד וגו'. האם אלה הנשים שאינן חכמות, וחוכמתן בפלך?
תלמוד בבלי מסכת הוריות דף יג עמוד ב
עשרה דברים קשים ללימוד: העובר תחת האפסר [הגמל] וכל שכן תחת גמל [עצמו], והעובר בין שני גמלים, והעובר בין שתי נשים, והאשה העוברת בין שני אנשים, והעובר מתחת ריח רע של נבילה, והעובר תחת הגשר שלא עברו תחתיו מים מ' יום, והאוכל פת שלא בשל כל צרכו, והאוכל בשר מזוהמא ליסטרון, והשותה מאמת המים העוברת בבית הקברות, והמסתכל בפני המת; ויש אומרים: אף הקורא כתב שעל גבי הקבר. אסור לאישה לעבור בין שני גברים? אסור לגבר לעבור בין שתי נשים? איך אפשר לצאת היום מהבית?
משנה מסכת אבות פרק א משנה ה
יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה ויהיו עניים בני ביתך ואל תרבה שיחה עם האשה באשתו אמרו קל וחומר באשת חברו מכאן אמרו חכמים כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו ובוטל מדברי תורה וסופו יורש גיהנום: מה פירוש "שיחה"?
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף כ עמוד א
ואל תרבה שיחה עם האשה, שסופך לבא לידי ניאוף. רבי אחא ברבי יאשיה אומר: כל הצופה בנשים - סופו בא לידי עבירה, וכל המסתכל בעקבה של אשה - הויין לו בנים שאינן מהוגנין. אמר רב יוסף: ובאשתו נדה. אמר רבי שמעון בן לקיש: עקבה דקתני - במקום הטנופת, שהוא מכוון כנגד העקב,
ילקוט שמעוני תורה פרשת בא רמז ריג אשה = ============= =נבלה?
תורה אחת יהיה לאזרח ולגר שלשה גרים הן יש גר שנתגייר לשם אשה א"ל הקב"ה נתגיירת בשביל הנבלה הרי נתונה לך שנאמר לגר אשר בשעריך תתננה, הגר השני להיות מתפרנס כעני הרי הן נותנין לו שנאמר ובקצרכם את קציר וגו', הגר השלישי זה שנתגייר לשמו של הקב"ה אמר הקב"ה הוא שקול עלי כאחד מהם שנאמר הקהל חקה אחת וגו' תורה אחת יהיה לאזרח וגו', ולא עוד אלא שהוא שקול עלי כלוי שנאמר ובא הלוי כי אין לו, אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע הגר הזה כלוי לפניך א"ל גדול הוא לפני שנתגייר לשמי, משל לצבי שגדל במדבר ובא מעצמו ונתערב בצאן היה הרועה מאכילו ומשקהו ומחבבו יותר מצאנו אמרו לו לצבי זה אתה מחבב יותר מן הצאן, אמר להם כמה יגיעות יגעתי בצאני מוציאן בבקר ומכניסן בערב עד (שבא גדלו) [שנתגדלו], וזה שגדל במדברות וביערים ובא מעצמו לתוך צאני לכך אני מחבבו, כך הקדוש ב"ה כמה יגעתי בישראל הוצאתים ממצרים הראיתי לפניהם הורדתי להם את המן הגזתי להם את השלו העליתי להם את הבאר הקפתים ענני כבוד עד שקבלו תורתי וזה בא מעצמו לפיכך שקול עלי כישראל וכו': איך מסתדר משל הצבי עם הנאמר למעלה על הגר? ואיך מסתדר משל הצבי עם ההלכה הבאה בהרמב"ם, הרי הגר בא מעצמו ואינו מחויב? וגם אישה שלמדה תורה ואינה מחויבת? אז איך שכרה פחות מהאיש? הרי לפי משל הצבי הרועה/האלוהים מחבב יותר את אלה שבאו מעצמם ולא את אלה שהרועה/האלוהים היה צריך לעמול כדי שיגדלו?
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף כ עמוד א
מכאן אומר בן עזאי: חייב אדם ללמד את בתו תורה, שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה. ר"א(רב אליעזר) אומר: כל המלמד בתו תורה - (כאילו) לומדה תפלות. ר' יהושע אומר: רוצה אשה בקב ותפלות מט' קבין ופרישות. הוא היה אומר: חסיד שוטה, ורשע ערום, ואשה פרושה, ומכות פרושין - הרי אלו מבלי עולם. אם כך: מה בעצם אומרת גמרא זו כן ללמד או לא ללמד? האם בן עזאי ורב אליעזר לא קיבלו "מסורת" דומה, כל אחד "תושב"ע" אחרת?
רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה יג
(טז) אישה שלמדה תורה, יש לה שכר; אבל אינו כשכר האיש, מפני שלא נצטווית, וכל העושה דבר שאינו מצווה עליו, אין שכרו כשכר המצווה שעשה אלא פחות ממנו. ואף על פי שיש לה שכר, ציוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה, מפני שרוב הנשים, אין דעתן מכוונת להתלמד, אלא הן מוציאין דברי תורה לדברי הבאי, לפי ענייות דעתן:
(יז) אמרו חכמים, כל המלמד את בתו תורה, כאילו לימדה תפלות. במה דברים אמורים, בתורה שבעל פה, אבל תורה שבכתב, לא ילמד אותה לכתחילה; ואם לימדה, אינו כמלמדה תפלות:
לחם משנה הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה יג
אשה שלמדה תורה וכו'. סוטה פרק היה נוטל (דף כא) אמרו שם במשנה אם יש לה זכות היתה תולה לה וכו' ואמרו שם בגמרא אילימא זכות דתורה הא אינה מצווה ועושה ואין לה שכר כשכר האיש. עוד אמרו שם כל המלמד את בתו תורה מלמדה תפלות (ורש"י ז"ל פירש כאילו למדה זנות +לא גרסינן ליה ברש"י של ספרינו+) והקשו בגמרא תפלות ס"ד אלא אימא כאילו למדה וכו' אמר רבי אבהו מאי טעמא דרבי אליעזר דכתיב אני חכמה שכנתי ערמה כיון שנכנסה חכמה באדם נכנסה עמו ערמומית. ופי'רש רש"י שהאשה מתוכה היא מבינה ערמומית ועושה דברים (של זנות) בהצנע. ורבינו מפרש תפלות דברי הבל ומשלים וכן פירש בפירוש המשנה כמו שכתב כאן מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת כו' ולדידיה מפרש מימרא דר' אבהו בכה"ג דכיון שנכנסה באדם חכמה נכנסה בו ערמומית כלומר דוקא כשהיא נכנסת באדם נכנס בו ערמומית אבל כשהיא נכנסת באשה היא מוציאה לדברי הבל ונכנסת עמה שטות. וז"ש אני חכמה שכנתי ערמה דאני שאני איש אם יש לי חכמה אז שכנתי ערמה אבל באשה לא. ויש לפרש בדוחק בענין אחר וזה נ"ל נכון:
רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה א
נשים ועבדים וקטנים פטורים מתלמוד תורה, אבל קטן אביו חייב א ללמדו תורה שנאמר ולמדתם אותם את בניכם ב לדבר בם, ואין האשה חייבת ללמד את בנה שכל החייב ללמוד חייב ללמד. אם כך: האם אלמנה אינה חייבת ללמד בניה? האם יתומים יכולים להישאר בורים ועמי ארצות?
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כח עמוד ב
אמר רב נפקא, דאמר רב יהודה אמר רב, וכן תנא דבי רבי ישמעאל: אמר קרא +במדבר ה+ איש או אשה [עמוד ב] - השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה. - אמר אביי: לעולם סוכה הלכתא, ואיצטריך: סלקא דעתך אמינא תשבו כעין תדורו, מה דירה - איש ואשתו, אף סוכה - איש ואשתו, לעונשים השווה? למצוות לא? ולשכר לא?
זוהר - האדרא רבא כרך ג (במדבר) פרשת נשא דף קמב עמוד א
דדינא אתאחדו בדינא דאחורוי דנוקבא אתפשטת תמן, ואתאחדו ואתפשטו בסטרהא, ותאנא חמשה ערייתא (נ"א תקונין) אתגליין בה, בסטרא דדינין חמשה, ודינין ה' (נ"א בסטרא דדינא ודינהא) אתפשטן במאתן וארבעין ותמניא ארחין, והכי תאנא קול באשה ערוה, שער באשה ערוה, שוק באשה ערוה, יד באשה ערוה, רגל באשה ערוה, דאף על גב דתרין אלין לא שניוה חברנא, ותרין אלין יתיר מערוה אינון:
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כד עמוד א
אמר רבי יצחק: טפח באשה ערוה. למאי? אילימא לאסתכולי בה - והא אמר רב ששת: למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים - לומר לך: כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף! אלא: באשתו, ולקריאת שמע. אמר רב חסדא: שוק באשה ערוה, שנאמר +ישעיהו מ"ז+ גלי שוק עברי נהרות, וכתיב +ישעיהו מ"ז+ גלי שוק עברי נהרות, וכתיב +ישעיהו מ"ז+ תגל ערותך וגם תראה חרפתך. אמר שמואל: קול באשה ערוה, שנאמר +שיר השירים ב'+ כי קולך ערב ומראך נאוה. אמר רב ששת: שער באשה ערוה, שנאמר +שיר השירים ד'+ שערך כעדר העזים.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף סד עמוד ב
אמר רב ששת: מפני מה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים - לומר לך: כל המסתכל באצבע קטנה של אשה - כאילו מסתכל במקום התורפה.
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף יח עמוד ב
תנו רבנן: המרצה מעות לאשה מידו לידה או מידה לידו בשביל שיסתכל בה, אפילו דומה למשה רבינו שקיבל תורה מהר סיני - לא ינקה מדינה של גיהנם. ועליו הכתוב אומר +משלי י"א+ יד ליד לא ינקה רע - לא ינקה מדינה של גיהנם. אמר רב נחמן: מנוח עם הארץ היה, שנאמר +שופטים י"ג+ ויקם וילך מנוח אחרי אשתו. מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: אלא
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף כ עמוד א
ואל תרבה שיחה עם האשה, שסופך לבא לידי ניאוף. רבי אחא ברבי יאשיה אומר: כל הצופה בנשים - סופו בא לידי עבירה, וכל המסתכל בעקבה של אשה - הויין לו בנים שאינן מהוגנין. אמר רב יוסף: ובאשתו נדה. אמר רבי שמעון בן לקיש: עקבה דקתני - במקום הטנופת, שהוא מכוון כנגד העקב,
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ע עמוד ב
הכי אמר שמואל: קול באשה ערוה. אפשר ע"י שליח! א"ל, הכי אמר שמואל: [עמוד ב] אין שואלין בשלום אשה. על ידי בעלה! אמר ליה, הכי אמר שמואל: אין שואלין בשלום אשה כלל.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מג עמוד ב
תנו רבנן: ששה דברים גנאי לו לתלמיד חכם: אל יצא כשהוא מבושם לשוק, ואל יצא יחידי בלילה, ואל יצא במנעלים המטולאים, ואל יספר עם אשה בשוק, ואל יסב בחבורה של עמי הארץ, ואל יכנס באחרונה לבית המדרש; ויש אומרים: אף לא יפסיע פסיעה גסה, ואל יהלך בקומה זקופה. אל יצא כשהוא מבושם לשוק - אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: במקום שחשודים על משכב זכור. אמר רב ששת: לא אמרן אלא בבגדו, אבל בגופו - זיעה מעברא ליה. אמר רב פפא: ושערו כבגדו דמי; ואמרי לה, כגופו דמי. ואל יצא יחידי בלילה - משום חשדא, ולא אמרן אלא דלא קביע ליה עידנא, אבל קביע ליה עידנא - מידע ידיע דלעידניה קא אזיל. ואל יצא במנעלים המטולאים - מסייע ליה לרבי חייא בר אבא, דאמר רבי חייא בר אבא: גנאי הוא לתלמיד חכם שיצא במנעלים המטולאים. איני? והא רבי חייא בר אבא נפיק! - אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן: בטלאי על גבי טלאי. ולא אמרן אלא בפנתא, אבל בגילדא - לית לן בה; ובפנתא לא אמרן אלא באורחא אבל בביתא - לית לן בה; ולא אמרן אלא בימות החמה, אבל בימות הגשמים - לית לן בה. ואל יספר עם אשה בשוק - אמר רב חסדא: ואפילו היא אשתו. תניא נמי הכי: אפילו היא אשתו, ואפילו היא בתו, ואפילו היא אחותו - לפי שאין הכל בקיאין בקרובותיו. מה יהיה על כל היוצאים ערב שבת להסתובב בעיר, לאחר הארוחה, עם נשותיהם ובנותיהם? ומה עניין "לפי שאין הכל בקיאין בקרובותיו"? מה אכפת לי אם מישהו יודע או לא יודע מי אחותי/בתי/אשתי? האם החיוב הוא רק מפני "מראית עין"? ולא מפני שהאלוהים ציווה, שהרי האלוהים יודע מי אחותי/בתי/אשתי. או שלא?
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף סא עמוד א אמר רב נחמן בר יצחק: מסתברא דגברא סגי ברישא, דתניא: לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך ואפילו אשתו, נזדמנה לו על הגשר - יסלקנה לצדדין, וכל העובר אחורי אשה בנהר - אין לו חלק לעולם הבא. תנו רבנן: המרצה מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה - אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים כמשה רבינו - לא ינקה מדינה של גיהנם, שנאמר +משלי י"א+ יד ליד לא ינקה רע - לא ינקה מדינה של גיהנם. אמר רב נחמן: מנוח עם הארץ היה, דכתיב +שופטים י"ג+ וילך מנוח אחרי אשתו. מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: אלא מעתה גבי אלקנה, דכתיב וילך אלקנה אחרי אשתו, וגבי אלישע דכתיב +מלכים ב' ד'+ ויקם וילך אחריה, הכי נמי אחריה ממש? אלא - אחרי דבריה ואחרי עצתה, הכא נמי - אחרי דבריה ואחרי עצתה. אמר רב אשי: ולמאי דקאמר רב נחמן מנוח עם הארץ היה - אפילו בי רב נמי לא קרא, שנאמר +בראשית כ"ד+ ותקם רבקה ונערתיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש, ולא לפני האיש. אמר רבי יוחנן: אחורי ארי ולא אחורי אשה, אחורי אשה - ולא אחורי עבודה זרה, אחורי עבודה זרה - ולא אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין. ולא אמרן אלא דלא דרי מידי, ואי דרי מידי - לית לן בה, ולא אמרן אלא דליכא פתחא אחרינא ואי איכא פתחא אחרינא - לית לן בה, ולא אמרן אלא דלא רכיב חמרא, אבל רכיב חמרא - לית לן בה, ולא אמרן אלא דלא מנח תפילין, אבל מנח תפילין - לית לן בה.
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף נט עמוד ב
מתני'. ואלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה: טוחנת, ואופה, ומכבסת, מבשלת, ומניקה את בנה, מצעת לו המטה, ועושה בצמר. הכניסה לו שפחה אחת - לא טוחנת ולא אופה ולא מכבסת, שתים - אין מבשלת ואין מניקה את בנה, שלש - אין מצעת לו המטה ואין עושה בצמר, ארבע - יושבת בקתדרא; רבי אליעזר אומר: אפי' הכניסה לו מאה שפחות - כופה לעשות בצמר, שהבטלה מביאה לידי זימה. רשב"ג אומר: אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה - יוציא ויתן כתובה, שהבטלה מביאה לידי שיעמום.
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף קד עמוד א
הא דאמר רב יהודה אמר רב: נשים המשחקות באגוזים - אסור. מאי טעמא - לאו דקא מוליד קלא, וכל אולודי קלא אסיר? - לא, דלמא אתי לאשוויי גומות. דאי לא תימא הכי - הא דאמר רב על איזה משחק מדובר כאן?
הא דאמר רב יהודה: נשים משחקות בתפוחים אסור. התם מאי אולודי קלא איכא? אלא: דילמא אתי לאשוויי גומות. תנן: ממלאין מבור הגולה ומבור הגדול בגלגל בשבת. במקדש - על איזה משחק מדובר כאן?
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קנב עמוד א
דרב. אמר רב כהנא: מאי דכתיב +תהלים לג+ כי הוא אמר ויהי - זו אשה, הוא צוה ויעמד - אלו בנים. תנא: אשה חמת מלא צואה, ופיה מלא דם - והכל רצין אחריה. +קהלת יב+ כי הלך האדם אל בית עלמו אמר רבי יצחק: מלמד שכל צדיק וצדיק נותנין לו מדור לפי כבודו. משל למלך שנכנס הוא ועבדיו לעיר, כשהן נכנסין -
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יב
(כד) זונה גויה במסיבה של ישראל - היין מותר, שאימתן עליה ולא תיגע; אבל זונה ישראלית במסיבת גויים - יינה שלפניה בכליה אסור, מפני שהן נוגעין בו שלא מדעתה: שתית יין נסך חמורה מזנות? אסור לשתות יין שנגעה בו זונה גויה, אבל מותר לשהות בחברתה? רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ד (ד) הגויים - אין חייבין עליהן משום נידה, ולא משום זבה, ולא משום יולדת; וחכמים גזרו על כל הגויים, זכרים ונקבות, שיהיו כזבים תמיד, בין ראו בין לא ראו - לעניין טומאה וטהרה: "חכמים" יכולים לשנות תורה? והרי קבעו "חכמים" שכל "הגויים... יהיו כזבים תמיד", הרי אדם השוכב עם זבה, הרי הוא טמא שבעה ימים (ויקרא פרק טו (כד) אם כך: מה עניין זונה ויין? האם יין נסך חמור ממשכב עם זונה/זבה? הרי זונה גויה כזבה תמיד, אם כך: איך הגיעה זונה גויה למסיבת ישראל? ואיך יין נסך חמור מזבה, הרי היכן/איפה בתורה אנו מצווים על יין נסך?
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף נט/א
נוח לו לאדם שיבא על ספק אשת איש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנא לן מדדרש רבא דדרש רבא מאי דכתיב ובצלעי שמחו ונאספו קרעו ולא דמו אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שאם היו מקרעים בשרי לא היה דמי שותת לארץ ולא עוד אלא אפילו בשעה שעוסקין בנגעים ואהלות אומרים לי דוד הבא על אשת איש מיתתו במה ואני אומר להם מיתתו בחנק ויש לו חלק לעולם הבא אבל המלבין את פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא (ואמר) [אמר] מר זוטרא בר טוביה אמר רב ואמרי לה אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא ואמרי לה אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנא לן מתמר דכתיב היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה אמר רב חננא בריה דרב אידי מאי דכתיב ולא תונו איש את עמיתו עם שאתך בתורה ובמצות אל תונהו אמר רב לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה אמר רבי אלעזר מיום שנחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה שנאמר גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי ואף על פי ששערי תפלה ננעלו שערי דמעות לא ננעלו שנאמר שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש ואמר רב כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם שנאמר רק לא היה כאחאב וגו' אמר ליה רב פפא לאביי והא אמרי אינשי איתתך גוצא גחין ותלחוש לה לא קשיא הא במילי דעלמא והא במילי דביתא לישנא אחרינא הא במילי דשמיא והא במילי דעלמא אמר רב חסדא כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה שנאמר הנה ה' נצב על חומת אנך ובידו אנך אמר רבי אלעזר הכל נפרע בידי שליח חוץ מאונאה שנאמר ובידו אנך אמר רבי אבהו שלשה אין הפרגוד ננעל בפניהם אונאה וגזל ועבודה זרה אונאה דכתיב ובידו אנך גזל דכתיב חמס ושוד ישמע בה על פני תמיד עבודה זרה דכתיב העם המכעיסים אותי על פני תמיד [וגו'] אמר רב יהודה לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו שאין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה שנאמר השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי כמשלם שערי מכדא נקיש ואתי תיגרא בביתא ואמר רב חיננא בר פפא לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו שלא נקראו ישראל דלים אלא על עסקי תבואה שנאמר והיה אם זרע ישראל וגו' וכתיב ויחנו עליהם וגו' וכתיב וידל ישראל מאד מפני מדין (ואמר רבי) [אמר רבי] חלבו לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו שנאמר ולאברם הטיב בעבורה
מדוע מתות נשים בשעת הלידה? והאם התלמוד עוד לא החליט איזה שלוש עבירות?
תלמוד בבלי מסכת שבת דף לא עמוד ב
משנה. על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן: על שאינן זהירות בנדה, בחלה, ובהדלקת הנר.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף לב עמוד א
תנו רבנן: על שלש עבירות נשים מתות יולדות, רבי אלעזר אומר: נשים מתות ילדות. רבי אחא אומר: בעון שמכבסות צואת בניהם בשבת, ויש אומרים: על שקורין לארון הקודש ארנא.
משה כנקבה?
פרשת בהעלתך במדבר יא (טו) וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי: רש"י ואם ככה את עשה לי - תשש כחו של משה כנקבה כשהראוהו הקב"ה הפורענות שהוא עתיד להביא עליהם על זאת. אמר לפניו, אם כן הרגני תחלה:
דברים כג (יח) לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
בראשית לח (טו) וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ:--- (כא) וַיִּשְׁאַל אֶת אַנְשֵׁי מְקֹמָהּ לֵאמֹר אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה הִוא בָעֵינַיִם עַל הַדָּרֶךְ וַיֹּאמְרוּ לֹא הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה:(כב) וַיָּשָׁב אֶל יְהוּדָה וַיֹּאמֶר לֹא מְצָאתִיהָ וְגַם אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם אָמְרוּ לֹא הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה:
כתוב בישעיה ה (כ) הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר:(כא) הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים:(כב) הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן וְאַנְשֵׁי חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר:(כג) מַצְדִּיקֵי רָשָׁע עֵקֶב שֹׁחַד וְצִדְקַת צַדִּיקִים יָסִירוּ מִמֶּנּוּ: ובישעיה כט (יג) וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה:(יד) לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר:
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יב
הלכה (ח) גוי הבא על בת ישראל - אם אשת איש היא, נהרג עליה; ואם פנויה היא, אינו נהרג. אבל ישראל הבא על הגויה, בין קטנה בת שלוש שנים ויום אחד בין גדולה, בין פנויה בין אשת איש, ואפילו היה קטן בן תשע שנים ויום אחד, כיון שבא על הגויה בזדון - הרי זו נהרגת, מפני שבאת לישראל תקלה על ידיה כבהמה; ודבר זה מפורש בתורה, שנאמר "הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם. . . וכל אישה יודעת איש למשכב זכר, הרוגו" (במדבר לא, טז -יז): היא אשמה הוא בסדר לא יכול לשלוט בעצמו ואלה חכמים שקראו לה בהמה במקום לקרוא לו בהמה?
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף כ עמוד ב
כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה; משל לבשר הבא מבית הטבח, רצה לאכלו במלח - אוכלו, צלי - אוכלו, מבושל - אוכלו, שלוק - אוכלו; וכן דג הבא מבית הצייד..... ההיא דאתאי(שבאה) לקמיה(לפני) דרבי, אמרה לו: רבי, ערכתי לו שלחן והפכו! אמר לה: בתי, תורה התירתך, ואני מה אעשה ליך. ההיא דאתאי(שבאה) לקמיה(לפני) דרב, אמרה לו: רבי, ערכתי לו שלחן והפכו! אמר: מאי(מה) שנא(שונה) מן ביניתא(שערה/דג).
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא
הלכה (י) אשתו של אדם, מותרת היא לו; לפיכך כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו, עושה - בועל בכל עת שירצה, ומנשק בכל אבר שירצה, ובא עליה בין כדרכה, בין שלא כדרכה, בין דרך אברים. ואף על פי כן, מדת חסידות שלא יקל אדם את ראשו לכך, ושיקדש עצמו בשעת תשמיש, כמו שביארנו בהלכות דעות; ולא יסור מדרך העולם ומנהגו, שאין דבר זה אלא כדי לפרות ולרבות: הכל מותר? הידד לסוטים! אפילו לעשות לאשתו מאחורה? התורה רוצה לעשות אותך מיוחד וקדוש, ו"חכמים" יאללה בהמות, באיזה תורה כתוב שכל מה שרוצה עושה באשתו?
רמב"ם הלכות אישות פרק טו
הלכה (יז) וחובה על כל איש לקנות לאשתו, אמרו חכמים אין אדם מקנא לאשתו אלא אם כן נכנסה בו רוח טהרה, ולא יקנא לה ביותר מדאי, ולא יאנוס אותה ויבעול בעל כרחה אלא לדעתה ומתוך שיחה ושמחה. אם כך: איך הלכה זו מסתדרת עם ההלכה הקודמת בהלכות איסורי ביאה "כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו, עושה בועל בכל עת שירצה"? הרי זה תלוי ברצונה, "אלא לדעתה", ולא ברצונו? או שאולי היא חיבת להסכים לרצונו, גם אם זה אינו רצונה, וזה נקרא כאילו היא הסכימה, הרי אצל "חכמים" גם הסכמה מאונס היא הסכמה ראה (משנה מסכת ערכין פרק ה משנה [ו] חייבי ערכים ממשכנין אותן חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותן אף על פי שאין מתכפר לו עד שיתרצה שנאמר (ויקרא א') לרצונו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וכן אתה אומר בגטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני:) הרי איך יש קשר בין רצון לכפיה?
רמב"ם הלכות אישות פרק טו
הלכה (יט) וכן צוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון, ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עמה נ בנחת ולא יהיה עצב ולא רוגז.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עו עמוד ב
מיתיבי: האוהב את אשתו כגופו, והמכבדה יותר מגופו, והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה, והמשיאן סמוך לפירקן - עליו הכתוב אומר +איוב ה'+ וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא! - סמוך לפירקן שאני. תנו רבנן: האוהב את שכיניו, והמקרב את קרוביו, והנושא את בת אחותו, והמלוה סלע לעני בשעת דוחקו - עליו הכתוב אומר +ישעיהו נ"ח+ אז תקרא וה' יענה.
אסתר א (יב) וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּיַד הַסָּרִיסִים וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ: רש"י ותמאן המלכה ושתי - רבותינו אמרו לפי שפרחה בה צרעת כדי שתמאן ותהרג לפי שהיתה מפשטת בנות ישראל ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת נגזר עליה שתפשט ערומה בשבת. ויקצף - ששלחה לו דברי גנאי: מדוע שיזמין המלך את אשתו עירומה? או ש"אין אדם מדבר אלא מהרהורי ליבו". וזו פנטזיה של רש"י ו"חכמים"?
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סב עמוד ב
א"ר נחמן: אסכרה. א"ר מתנא: הלכה כרבי יהושע. אמר רבי תנחום א"ר חנילאי: כל אדם שאין לו אשה - שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה; בלא שמחה - דכתיב: +דברים י"ד+ ושמחת אתה וביתך, בלא ברכה - דכתיב: +יחזקאל מ"ד+ להניח ברכה אל ביתך, בלא טובה - דכתיב: +בראשית ב'+ לא טוב היות האדם לבדו. במערבא אמרי: בלא תורה, בלא חומה; בלא תורה - דכתיב: +איוב ו'+ האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני, בלא חומה - דכתיב: +ירמיהו לא+ נקבה תסובב גבר. רבא בר עולא אמר: בלא שלום, דכתיב: +איוב ה'+ וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא. אמר ריב"ל: כל היודע באשתו שהיא יראת שמים ואינו פוקדה - נקרא חוטא, שנאמר: וידעת כי שלום אהלך וגו'.
ואמר ריב"ל: חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך, שנא': וידעת כי שלום אהלך וגו'.
ת"ר: האוהב את אשתו כגופו, והמכבדה יותר מגופו, והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה, והמשיאן סמוך לפירקן, עליו הכתוב אומר: וידעת כי שלום אהלך. האוהב את שכיניו, והמקרב את קרוביו, והנושא את בת אחותו,
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סג עמוד א
וא"ר אלעזר, מאי דכתיב: +בראשית ב'+ זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי? מלמד, שבא אדם על כל בהמה וחיה, ולא נתקררה דעתו עד שבא על חוה. מה זה הדבר הזה? אדם הראשון שכב עם כל בעלי החיים? זו "מסורת" "תושב"ע"?
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף צז עמוד א
גמ'. תנינא להא דת"ר: אנס אשה - מותר לישא בתה, נשא אשה - אסור לישא בתה. ורמינהו: הנטען מן האשה - אסור באמה ובבתה ובאחותה! מדרבנן. ויקרא יח (יז) עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה אֶת בַּת בְּנָהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ לֹא תִקַּח לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ שַׁאֲרָה הֵנָּה זִמָּה הִוא: היכן כתוב בפס' אונס, נישואין, או כל מושג אחר? הרי במפורש כתוב שאסור לגלות את ערוותה וערוות בתה? אם כך: האם להיכנס להתקלח עם שתיהן מותר, ללא קיום של יחסי מין?
בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה ח
(כח) ויברך אתם אלהים תמן תנינן בתולה נישאת ביום הרביעי ואלמנה ביום החמישי, למה לפי שכתוב בהן ברכה, והלא אין כת' ברכה אלא בה' ובו', בר קפרא אמר רביעי אור לחמישי וחמישי אור לששי. ר' לעזר בשם ר' יוסי בר זמרא וכבשוה וכבשה כת', האיש מצוה על פריה ורביה אבל לא האשה, ר' יוחנן בן ברוק' אומר אחד האיש ואחד האשה על שניהם הוא אומר ויברך אתם וגו', וכבשה כת' האיש כובש את אשתו שלא תצא לשוק, שכל אשה היוצאה לשוק סופה להיכשל, מנ' לן מדינה דכת' ותצא דינה וגו' (בראשית לד א), ר' יצחק בשם ר' חנינא (אמר) הלכה כר' יוחנן בן ברוק'.
זהרה של תורה במדבר פרשת נשא פרק ג (הועתק מספרו של יצחק שוקרון "זהרה של תורה" "הנפש אשר באדם" עמ' שיז')
איש איש כי תשטה אשתו וגו' רבי חזקיה פתח ואמר אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך וגו' מה גפן לא מקבל עליו אלא משלו כך נשי ישראל צריכות לעמד בדמיון זה שלא תקבל עליה אלא בן זוגה כיונה זו שאינה מקבלת אלא בן זוגה ועל כן כגפן פוריה בירכתי ביתך בירכתי ביתך ולא לחוץ בשוק אמר רבי חזקיה תבוא מארה על זה האיש שמניח לאישתו להתראות משערות ראשה החוצה וזהו אחד מעניני הצניעות שבבית והאישה שמוציאה משערות ראשה החוצה להתקשט בהן גורמת עניות לבית וגורמת לבניה שלא יהיו חשובים בדורם וגורמת לרוח טומאה שיתגרה בבית מי גרם לכל זה השערות שהתקשתה בהן בחוץ ואם בבית כך כל שכן בשוק וכל שכן אם היא מראה חציפות אחרת ולפיכך אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך שצריכה האשה להיות צנועה בירכתי הבית ואם תעשה כן מה כתוב בניך כשתילי זתים סביב לשולחנך מה זית זה בין בחורף בין בקיץ אינו משליך עלים שלו ותמיד נמצא בו חשיבות יותר על שאר העצים כך בניה יתעלו בחשיבות על שאר בני העולם ולא עוד אלא שבעלה מתברך בכל הברכות שלמעלה בברכות שלמטה בעושר בבנים ובבני בנים זה שכתוב כי כן יבורך גבר ירא ה' וכתוב יברכך ה' מציון יראה (תהילים קכח (ה) יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ:(ו) וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל ישראל:) בטוב ירושלים כל ימי חייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל האם הזוהר לא יודע שכתוב וראה ולא יראה?
שמות רבה (וילנא) פרשה כח ד"ה ב ויקרא אליו
ב ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר, בזכות ההר ואין ההר אלא אבות שנאמר (מיכה ו) שמעו הרים את ריב ה', ומשה עלה אל האלהים, עלה בענין וירד בענן וזכות אבות עולה ויורדת עמו, כה תאמר לבית יעקב, אלו הנשים, א"ל אמור להם ראשי דברים שהם יכולות לשמוע, ותגיד לבני ישראל, אלו האנשים, א"ל אמור להם דקדוקי דברים שהם יכולין לשמוע, ד"א למה לנשים תחלה שהן מזדרזות במצות, ד"א כדי שיהו מנהיגות את בניהן לתורה, א"ר תחליפא דקיסרין אמר הקב"ה כשבראתי את העולם לא צויתי אלא לאדם הראשון ואחר כך נצטוית חוה ועברה וקלקלה את העולם עכשיו אם איני קורא לנשים תחלה הן מבטלות את התורה לכך נאמר כה תאמר לבית יעקב, ור' יוחנן אמר כה תאמר לבית יעקב אלו סנהדרין שנאמר (ישעיה ב) בית יעקב לכו ונלכה באור ה', וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר, בטכסיס של מלכים נהג הקב"ה עם ישראל שנאמר (שיר /השירים/ ד) אתי מלבנון כלה, למה כך בזכות שאמרו נעשה ונשמע. אלוהים מפחד מהנשים? האלוהים יכול להפר עצת גויים, ומהנשים הוא מפחד? אם לא היה מזמין את הנשים תחילה הן היו מבטלות את התורה?
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף ד עמוד ב דרש רב עוירא, זמנין אמר לה משמיה דרבי אמי, וזמנין אמר לה משמיה דרבי אסי: כל האוכל לחם בלא נטילת ידים - כאילו בא על אשה זונה, שנאמר: +משלי ו+ כי בעד אשה זונה עד ככר לחם. אמר רבא: האי בעד אשה זונה עד ככר לחם, בעד ככר לחם עד אשה זונה מיבעי ליה! איזה קשר מצאו בין זונה לנטילת ידים? והיכן נאסר ללכת לזונה? הרי יהודה בן יעקב הלך לזונה, שמשון שופט ישראל הלך לזונה גויה, וכדי שלא יאמר הליצן שיהודה הלך לזונה כי עוד לא ניתנה תורה, תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד ב ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? +תהלים ח+ מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו +תהלים ח+ ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים! תורה הייתה קיימת רק שאלוהים וויתר על הציוויים בה, וכדי שלא יאמר הליצן שהיא עוד לא ניתנה בזמנו של יהודה איך בדיוק קיים יעקב אביו של יהודה תרי"ג מצוות? בראשית לב (ד) וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה: רש"י גרתי - לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני הוה גביר לאחיך שהרי לא נתקיימה בי. ד"א גרתי בגימטריא תרי"ג כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים: הרי לפחות מצווה אחת של דברים יא (יח) וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם:(יט) וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:(כ) וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ: דברים ו (ד) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד:(ה) וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ:(ו) וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ:(ז) וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:(ח) וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ:(ט) וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ: מנין המצוות לרמב"ם מצוות עשה מצווה (יא) ללמוד תורה וללמדה שנ'אמר ושננתם לבניך.
קיצור שולחן ערוך סימן קסה סעיף ט כל אב מחויב ללמוד את בנו תורה, שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם, וכשם שמצוה ללמד את בנו, כך מצוה ללמד את בן בנו, שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך.
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף נז עמוד א
דתנן, רבי אליעזר בן יעקב אומר: אשה בת גרים לא תנשא לכהונה - עד שתהא אמה מישראל, והכי קמיבעיא ליה: מה זה גר שאימו מישראל? הרי אם אמו מישראל הוא יהודי לכול דבר או שלא?
שולחן ערוך אורח חיים סימן עה סעיף א טפח מגולה באשה, (א) במקום שדרכה (ב) לכסותו, אפי'לו היא (ג) אשתו, (ד) אסור לקרות ק"ש כנגדה. הגה: א <א> וי"א דוקא באשתו, (ה) אבל (ו) באשה אחרת אפילו (ז) פחות מטפח הוי ערוה הגהות מיימוני פ"ג. ונראה (ח) מדברי הרא"ש דטפח באשה ערוה, אפי' לאשה אחרת, רק שבעצמה יכולה לקרות אע"פ שהיא ערומה, כדלעיל סי' ע"ד. סעיף ב ב שער (ט) של אשה (י) שדרכה לכסותו, אסור לקרות כנגדו. הגה: אפי' אשתו, אבל (יא) ג בתולות (יב) שדרכן לילך פרועות [ו] הראש, מותר. הגה: וה"ה השערות של נשים, * (יג) ד שרגילין (יד) לצאת * מחוץ לצמתן (ב"י בשם הרשב"א) ה וכ"ש (טו) שער נכרית, אפי' דרכה לכסות. הגהות אלפסי החדשים. אם שער אישה הוא ערווה? מה עניין בתולות או לא?
סעיף ג (טז) יש ליזהר משמיעת קול (יז) ו זמר אשה בשעת קריאת שמע. הגה: ואפי' באשתו, אבל קול (יח) הרגיל בו אינו ערוה (ב"י בשם אהל מועד והגהות מיימוני). האם רק קול זמר באישה אסור? או כל קול באישה אסור? ואם הכוונה רק לקול זמר, מדוע לא נכתב שקול זמר באישה ערווה, ונכתב קול באישה ערווה?
שולחן ערוך אורח חיים סימן שג סעיף יח
כל שאסרו חכמים לצאת בו לרשות הרבים, אסור (נח) לצאת בו לחצר שאינה מעורבת, (נט) יד <יב> חוץ מכבול ופאה נכרית דהיינו (ס) קליעת שער שקלעה בתוך שערה. וי"א דכל שאסרו לצאת בו, אפילו להתקשט בו בבית אסור, וכ"ש לצאת בו לחצר המעורבת, (סא) חוץ מכבול ופאה נכרית. וי"א שהכל מותר לצאת בו בחצר, אפילו אינה מעורבת. והאידנא, נשי דידן (סב) נהגו לצאת בכל תכשיטין. ויש שאמרו דמדינא אסורות, אלא שכיון שלא ישמעו, מוטב שיהיו שוגגות ואל יהיו מזידות. ויש שלימדו עליהם זכות לומר שהן נוהגות כן ע"פ סברא אחרונה שכתבתי שלא אסרו לצאת בתכשיטין לחצר שאינה מעורבת, * והשתא דלית לן רשות הרבים גמור הוה ליה כל רשות הרבים שלנו כרמלית ודינו כחצר שאינה מעורבת, ומותר. הגה: וי"א עוד טעם להתיר דעכשיו שכיחי תכשיטין ויוצאין בהם אף בחול וליכא למיחש דילמא. שלפא ומחויא כמו בימיהם שלא היו רגילים לצאת בהן רק בשבת ולא הוי שכיחי (תוס' פרק כ"ב והגהות אלפסי פרק במה אשה). (סג) ומיהו טבעת שיש עליה חותם לאשה ושאין עליה חותם לאיש, דתנן בה חייב חטאת, (סד) אף בכרמלית אסור אפילו לדידן. והוא הדין לכל מאי דאתמר ביה חיוב חטאת. ויש מי שאומר שבזמן הזה שנהגו האנשים לצאת בטבעת שאין עליה חותם, (סה) ה"ז להם כתכשיט, ושרי. ולפי זה אפשר דכיון שנהגו עכשיו הנשים לצאת בטבעת שיש עליה חותם (סו) הרי הוא להן כתכשיט, ושרי. (סז) ומ"מ צריך להזהיר לנשים שלא תצאנה אלא במחטים שהן צריכות להעמיד קישוריהן ולא יותר, * כי בזה שאין להן תועלת בו ישמעו לנו. אסור, אבל הן לא ישמעו, אז זה שגגה ולא מזיד?
שולחן ערוך אורח חיים סימן שג
סעיף כה אסור לאשה שתעביר בשבת (עט) סרק על פניה, * יט משום צובע. ומטעם זה אסורה (פ) לכחול בשבת, ומטעם זה אסורה (פא) לטוח על פניה בצק, דכשנוטלתו מאדים הבשר. סעיף כו אסור (פב) כ לקלוע האשה שערה בשבת, (פג) ולא להתיר קליעתה, אבל כא יכולה לחלוק שערה. הגה: (פד) ויש אוסרים לחלוק שערה, דהיינו לעשות השייטי"ל (רש"י וא"ז). וכן נהגו לאסור לעשות ע"י כלי, אבל באצבע בעלמא נהגו להקל. סעיף כז (פה) אסור לסרוק במסרק בשבת, ואפילו אותו שעושים משער חזיר, (פו) כב שא"א (פז) שלא יעקרו שערות. אבל מותר * כג לחוף (פח) ולפספס ביד (ב"י).
אישה קוראת אין כבוד לציבור?
שולחן ערוך אורח חיים סימן רפב סעיף ג
הכל עולים (יא) ה למנין שבעה, אפילו אשה (יב) ו וקטן (יג) שיודע למי מברכין, אבל אמרו חכמים: אשה לא תקרא בצבור מפני כבוד הצבור. הגה: ואלו דוקא מצטרפים למנין הקרואים, אבל לא שיהיו (יד) כולם נשים או קטנים (ר"ן וריב"ש). ודין עבד כנעני כדין אשה, אבל אם (טו) ז אמו מישראל מותר לעלות (הגהות מיימוני פי"ב מהל' תפלה). ואסור לקרות (טז) ח בראש מגולה. ואין איסור לקרות ע"ה נכבד, עשיר וגדול הדור לפני ת"ח, כי אין זה בזיון לת"ח רק כבוד לתורה שמתכבדת באנשים גדולים (א"ז). וממזר (יז) מותר לעלות לס"ת (מהר"א מפראג). וע"ל סימן קל"ז מסדר הקרואים. מה זה עבד כנעני? ומה זה שאימו מישראל? הרי אם אימו מישראל, האם הוא לא אמור להיות יהודי? ולממזר מותר לעלות לתורה? למרות הכתוב בתורה שבכתב דברים כג (ג) לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל יְהוָֹה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לוֹ בִּקְהַל יְהוָֹה:(ד) לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְהוָֹה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהוָֹה עַד עוֹלָם:
בראשית רבה פרשה מה ד"ה ה ותאמר שרי ר' נחמיה בשם ר' אבון אמר חימסה בפניו, ורבנן אמרי ד' מדות נאמרו בנשים, גרגרניות צייתניות עצלניות קנאניות, גרגרניות מחוה (בראשית ג) ותקח מפריו ותאכל, צייתניות (שם /בראשית/ יח) ושרה שומעת, עצלניות (שם /בראשית י"ח/) מהרי שלש סאים קמח סולת, קנאניות דכתיב (שם /בראשית/ ל) ותקנא רחל באחותה, רבי יהודה בר נחמיה אמר אף איסטטניות, ודברניות, איסטטניות (שם /בראשית/ טז) ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך, ודברניות (במדבר יב) ותדבר מרים ואהרן במשה, רבי לוי אמר אף גנביות שנאמר (בראשית לא) ותגנוב רחל את התרפים, יוצאניות (שם /בראשית/ לד) ותצא דינה, רבי תנחומא אמר בשם רבי חייא רבה ורבי ברכיה אמר בשם רבי חייא כל מי שהרחיק אחר מדת הדין לא יצא שפוי מתחת ידיה, ראויה היתה שרה להגיע לשניו של אברהם, ועל ידי שאמרה (שם /בראשית/ טז) ישפוט ה' ביני וביניך נמנעו מחייה שלשים ושמנה שנה,
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף כ עמוד ב
והאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל אדם שאשתו תובעתו - הויין לו בנים שאפילו בדורו של משה רבינו לא היו כמותם, שנאמר: +דברים א+ הבו לכם אנשים חכמים ונבונים, וכתיב: ואקח את ראשי שבטיכם ולא כתיב נבונים, וכתיב: +בראשית מט+ יששכר חמור גרם, וכתיב: +דברי הימים א' יב+ מבני יששכר יודעי בינה לעתים! ההיא דמרציא ארצויי. הדרן עלך ואלו מותרין.
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף קטו עמוד א דא"ר אידי: אשה, כלי זיינה עליה.
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף כה עמוד ב
אלא בתלתא, דכוותה גבי ישראל בפרוצים מי שרי? והתנן: אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים, ואמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו אלא בכשרים, אבל בפרוצים אפילו עשרה נמי לא, מעשה היה והוציאוה עשרה במטה! לא צריכא - באשתו עמו, עובד כוכבים אין אשתו משמרתו, אבל ישראל אשתו משמרתו. ותיפוק ליה משום שפיכות דמים! א"ר ירמיה: באשה חשובה עסקינן, דמירתתי מינה; רב אידי אמר: אשה כלי זיינה עליה. מאי בינייהו? איכא בינייהו: אשה חשובה בין אנשים ושאינה חשובה בין הנשים. תניא כוותיה דרב אידי בר אבין: האשה אע"פ שהשלום עמה - לא תתייחד עמהן, מפני שחשודין על העריות.
לא יתייחד אדם עמהן. ת"ר: ישראל שנזדמן לו עובד כוכבים בדרך - טופלו לימינו; ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר: בסייף - טופלו לימינו, במקל - טופלו לשמאלו. היו עולין במעלה או יורדין בירידה, לא יהא ישראל למטה ועובד כוכבים למעלה, אלא ישראל למעלה ועובד כוכבים למטה; ואל ישוח לפניו, שמא ירוץ את גולגלתו. שאלו להיכן הולך - ירחיב לו את הדרך, כדרך שעשה יעקב אבינו לעשו הרשע, [דכתיב]: +בראשית לג+ עד אשר אבא אל אדוני שעירה, וכתיב: +בראשית לג+ ויעקב נסע סכותה. מעשה בתלמידי ר"ע שהיו הולכים לכזיב, פגעו בהן ליסטים, אמרו להן: לאן אתם הולכים? אמרו להן: לעכו. כיון שהגיעו לכזיב פירשו. אמרו להן: [תלמידי] מי אתם? אמרו להן: תלמידי ר"ע, אמרו להן: אשרי ר"ע ותלמידיו, שלא פגע בהן אדם רע מעולם.
וכול הנאמר בגמרא ובמשנה על נשים, "נמסר/ניתן" בסיני מהאלוהים למשה? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו פרק נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני:
