אליהו והעורבים

מלכים א יז (א) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב חַי יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי:(ב) וַיְהִי דְבַר יְהֹוָה אֵלָיו לֵאמֹר:(ג) לֵךְ מִזֶּה וּפָנִיתָ לְּךָ קֵדְמָה וְנִסְתַּרְתָּ בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיַּרְדֵּן:(ד) וְהָיָה מֵהַנַּחַל תִּשְׁתֶּה וְאֶת הָעֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ שָׁם:(ה) וַיֵּלֶךְ וַיַּעַשׂ כִּדְבַר יְהֹוָה וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיַּרְדֵּן:(ו) וְהָעֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר וְלֶחֶם וּבָשָׂר בָּעָרֶב וּמִן הַנַּחַל יִשְׁתֶּה:(ז) וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיִּיבַשׁ הַנָּחַל כִּי לֹא הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ:

רד"ק מלכים א פרק יז (ד) והיה מהנחל תשתה - והיה חיותך זה כי מהנחל תשתה והעורבים יכלכלוך: ואת העורבים צויתי - עורבים ממש והם העופות השחורים וטעם צויתי ששמתי בלבם להביא לחם ובשר שתי פעמים ביום ואין לשאול מאין היו מביאין לו כי באמת ממקום כשר היו מביאין לו אחר שברצון האל היו מביאין לו והרבה כשרים היו בישראל שאומר והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו, ובדברי רז"ל (רבותינו זכרונם לברכה) י"א(יש אומרים) שהיו מביאין לו משלחנו של אחאב ויש אומרים משלחנו של יהושפט וי"מ(ויש מפרשים) העורבים סוחרים כמו עורבי מערבך והנה הכתוב אומר ונסתרת שלא ידעך אדם שם שהרי ראינו כי אחאב היה מחפש אחריו כמו שאמר אם יש גוי וממלכה וגו', ואולי הסוחרים ההם היו מסתירים אותו: מי הם אותם מפרשים שאומרים שהעורבים הם לא עורב הציפור ממש, אלא סוחרים?

ואיך זה שכל ה"חכמים" לא סגורים על זה שהעורבים הם עורבים ממש? האם לא קיבלו כולם ב"מסורת" את אותה פרשנות לגבי מי הם העורבים? מדוע ה"חכמים" אינם יודעים מאיזה שולחן הובא האוכל ע"י העורבים? מה ה"מסורת" פרשנות ש"נמסרה" מאבות לבנים לגבי מאיזה שולחן קיבל אליהו ע"י העורבים את האוכל "הכשר" שלו? ואיך זה שהעורבים נכנסים לארמונות המלכים אחאב או יהושפט ולוקחים אוכל מהשולחן? הרי עורבים עוף טמא לפי תורה, ויקרא יא (יג) וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם אֶת הַנֶּשֶׁר וְאֶת הַפֶּרֶס וְאֵת הָעָזְנִיָּה:(יד) וְאֶת הַדָּאָה וְאֶת הָאַיָּה לְמִינָהּ:(טו) אֵת כָּל עֹרֵב לְמִינוֹ:(טז) וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה וְאֶת הַתַּחְמָס וְאֶת הַשָּׁחַף וְאֶת הַנֵּץ לְמִינֵהוּ:(יז) וְאֶת הַכּוֹס וְאֶת הַשָּׁלָךְ וְאֶת הַיַּנְשׁוּף:(יח) וְאֶת הַתִּנְשֶׁמֶת וְאֶת הַקָּאָת וְאֶת הָרָחָם:(יט) וְאֵת הַחֲסִידָה הָאֲנָפָה לְמִינָהּ וְאֶת הַדּוּכִיפַת וְאֶת הָעֲטַלֵּף: כיצד נותנים המלכים אחאב או יהושפט לגעת באוכל שלהם לעורבים? איך אמרו רז"ל שמשולחנו של אחאב הביאו העורבים? האם משלחנו של אחאב יוצא אוכל "כשר"? מלכים א טז (ל) וַיַּעַשׂ אַחְאָב בֶּן עָמְרִי הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה מִכֹּל אֲשֶׁר לְפָנָיו:(לא) וַיְהִי הֲנָקֵל לֶכְתּוֹ בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת אִיזֶבֶל בַּת אֶתְבַּעַל מֶלֶךְ צִידֹנִים וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֶת הַבַּעַל וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ:(לב) וַיָּקֶם מִזְבֵּחַ לַבָּעַל בֵּית הַבַּעַל אֲשֶׁר בָּנָה בְּשֹׁמְרוֹן:(לג) וַיַּעַשׂ אַחְאָב אֶת הָאֲשֵׁרָה וַיּוֹסֶף אַחְאָב לַעֲשׂוֹת לְהַכְעִיס אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִכֹּל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו: אחאב עובד אלילים אבל אוכל "כשר"? ומה על ההלכה הבאה? איך היא מסתדרת עם האוכל משלחנו של אחאב? רמב"ם הלכות שבת פרק ל הלכה (טו) השבת ועבודה זרה - כל אחת מהן, שקולה כנגד שאר כל מצוות התורה; והשבת היא האות שבין הקדוש ברוך הוא ובינינו, לעולם. לפיכך כל העובר על שאר המצוות, הרי הוא בכלל רשעי ישראל; אבל מחלל שבת בפרהסיה, הרי הוא כעובד עבודה זרה - ושניהם כגויים, לכל דבריהם: אדם עובד עבודה זרה נחשב לגוי? אם כך: איך מסתדרת ההלכה הבאה רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק טז הלכה (לב) יין נסך שנפל על החיטים - הרי אלו אסורות באכילה, ומותרות בהניה. ולא ימכרם לגוי, שמא יחזור וימכרם לישראל; אלא כיצד עושה, טוחן אותן ועושה מהן פת, ומוכרה לגויים שלא בפני ישראל, כדי שלא ייקחו אותה ישראל מן הגוי - שהרי פת גויים אסורה, כמו שיתבאר. ולמה אין בודקין את החיטים בנותן טעם - מפני שהן שואבות, והיין נבלע בהן: פת גויים אסורה? אם כך: האם לאכול לחם ובשר של עובד אלילים מותר? 

מסתבר ש"חכמים" לא ידעו על מה דיברו, ואפילו לא השקיעו חשיבה של רגע כאשר כתבו את פרשנותם, מדוע צריך את כל הפרשנות? מאין הגיע האוכל, מדוע להפוך עניין תפל לעיקר? ומדוע אין לכולם אותה פרשנות? יש רק מסקנה אחת פשוטה הכול המצאות, ושום דבר לא "נמסר" ב"מסורת" ואם "נמסר" ב"מסורת" מדוע כל אחד הביא "מסורת" מבית רבו? ו"מסורת אחת" הפכה ל"מסורות" רבות, ואין "מסורת" אחת.

רלב"ג מלכים א פרק יז

(ג) ונסתרת בנחל כרית - הנה זה עדות כי הש"י(השם יתברך) יעשה מה שיעשה בסבות הנאותות ולא יחדש דבר כנגד הטבע אם לא בעת הצורך ולזה רצה השם ית'ברך שיסתר שם מפני אחאב וסבב הש"י(השם יתברך) שיגיע לו שם מזונו על יד העורבים והם עופות טמאי'ם כדי שלא ידעהו אדם שם ואין לשאל איך היה יודע אליהו כי הבשר ההוא כשר כי הש"י רצה שיאכל מה שיביאו לו העורבים עם שכבר היה אפשר שסבב הש"י להאכילו ע"י העורבים דבר טהור וכשר ואיך שהיה הנה לא היה בזה חטא כי לפי שעשה יתכן לעבור על קצת המצו'ות באמצעות הנבואה כמו שנתבאר בתורה: האם אפשר לעבור על קצת מצוות?