חטא ראובן בן יעקב? האם שכב ראובן עם פילגש אביו? כן? או לא?
תלמוד בבלי מסכת שבת דף נה/ב אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה שנאמר ויהיו בני יעקב שנים עשר מלמד שכולן שקולים כאחת אלא מה אני מקיים וישכב את בלהה פילגש אביו מלמד שבלבל מצעו של אביו ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר מוצל אותו צדיק מאותו עון ולא בא מעשה זה לידו אפשר עתיד זרעו לעמוד על הר עיבל ולומר ארור שוכב עם אשת אביו ויבא חטא זה לידו אלא מה אני מקיים וישכב את בלהה פילגש אביו עלבון אמו תבע אמר אם אחות אמי היתה צרה לאמי שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי עמד ובלבל את מצעה אחרים אומרים שתי מצעות בלבל אחת של שכינה ואחת של אביו והיינו דכתיב אז חללת יצועי עלה (אל תקרי יצועי אלא יצועיי) כתנאי פחז כמים אל תותר רבי אליעזר אומר פזתה חבתה זלתה רבי יהושע אומר פסעתה על דת חטאת זנית רבן גמליאל אומר פיללתה חלתה זרחה תפלתך אמר רבן גמליאל עדיין צריכין אנו למודעי רבי אלעזר המודעי אומר הפוך את התיבה ודורשה זעזעתה הרתעתה פרחה חטא ממך רבא אמר ואמרי לה רבי ירמיה בר אבא זכרת עונשו של דבר חלית עצמך חולי גדול פירשת מלחטוא: ראובן בני עלי בני שמואל דוד ושלמה ויואש סימן:
רש"י מסכת שבת דף נה עמוד ב זעזעתה - יראת לחטוא, לר' אליעזר ור' יהושע חטא, ולרבן גמליאל ולמודעי - בקש לחטוא ולא חטא. ר' יהושע טוען שחטא ראובן, ור' יהושע אינו מקבל את הגמרא, שלא חטא ראובן? האם אין "מסורת" אחת בעניין הזה?
ויקרא יח (ח) עֶרְוַת אֵשֶׁת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה עֶרְוַת אָבִיךָ הִוא: דברים כג (א) לֹא יִקַּח אִישׁ אֶת אֵשֶׁת אָבִיו וְלֹא יְגַלֶּה כְּנַף אָבִיו: דברים כז (כ) אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֵשֶׁת אָבִיו כִּי גִלָּה כְּנַף אָבִיו וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: ויקרא כ (יא) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אֵשֶׁת אָבִיו עֶרְוַת אָבִיו גִּלָּה מוֹת יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם דְּמֵיהֶם בָּם:
בראשית לה
(כב) וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר: רש"י בשכן ישראל בארץ ההיא - עד שלא בא לחברון אצל יצחק ארעוהו כל אלה: וישכב - (שבת נה) מתוך שבלבל משכבו מעלה עליו הכתוב כאלו שכבה ולמה בלבל וחלל יצועיו שכשמתה רחל נטל יעקב מטתו שהיתה נתונה תדיר באהל רחל ולא בשאר אהלים ונתנה באהל בלהה בא ראובן ותבע עלבון אמו אמר אם אחות אמי היתה צרה לאמי שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי לכן בלבל: ויהיו בני יעקב שנים עשר - מתחיל לענין ראשון משנולד בנימין נשלמה המטה ומעתה ראוים להמנות ומנאן. ורבותינו דרשו ללמדנו בא שכולן שוין וכולן צדיקים שלא חטא ראובן: בהנחה שבלבל ראובן את משכבו של אביו? מדוע מזכיר הכתוב את שמה של בלהה, ולא את שמה של הפילגש השנייה, ומדוע לא את שמה של לאה? ומדוע חשוב שמה של זו שבלבל ראובן את מיטתה? ואיך מסתדר לרש"י הפירוש בבראשית, עם הפירוש שלו בדברים לג (ו) יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר: רש"י יחי ראובן - בעולם הזה: ואל ימות - לעולם הבא שלא יזכר לו מעשה בלהה. מדוע שייזכר לראובן מעשה שלא עשה? ועל בלבול מיטת אביו, לא יהיה לראובן עולם הבא? באיזו תורה יש מצווה "לא תבלבל מיטת אביך", אחרת לא יהיה לך עולם הבא? או אולי, אפילו רש"י שהעתיק מהגמרא את הקשקוש, שראובן כאילו בלבל מיטת אביו, ולא ששכב עם פילגש אביו, לא כל כך מאמין לקשקוש הזה, ולכן הכניס מן פירוש משלו בעקיפין למקרה ההוא?
רמב"ן וישמע ישראל סיפר הכתוב ענותנותו, כי שמע בחלל בנו יצועיו, ולא צוה שיוציאוהו מביתו מכלל בניו ולא ינחל עמהם, אבל ימנה עמהם ויהיו שנים עשר, והוא ימנה ראשון ולכך עשה משתי הפרשיות פסוק אחד, כי אף על פי שהוא תחלת ענין, שבא למנות השבטים משנולדו כולם, רמז כי ראובן לא נדחה במעשהו: ועל דרך הפשט יתכן שבלבל ראובן יצועי בלהה מפחדו שלא תלד ליעקב עוד, כי הוא הבכור, וחשב לקחת שני חלקים ויפסיד יותר מכל האחים, ולא פחד מאמו כי זקנה היתה, ואולי מתה זלפה, או חשש לכבוד אמו בעבור היותה שפחתה ולכן נטלה ממנו הבכורה מדה כנגד מדה, וזהו טעם ויהיו בני יעקב שנים עשר, כי לא הוליד אחרי כן: מה פירוש "יתכן"? האם הרמב"ן מהרהר/מפקפק בדברי הגמרא? האם ראובן אביו של שבט מישראל היה כל כך שטחי, וכל מה שעניין אותו זה כמה רכוש יישאר לו בירושה? הוא לא שכב עם פילגש אביו, אבל כסף חשוב לו?
בראשית מט (א) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים:(ב) הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם:(ג) רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז:(ד) פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה: מה פירוש המילים "וַיִּשְׁכַּב" ו"עָלִיתָ"? מדוע מזכיר יעקב לראובן גם לפני מותו את "בלבול מצעיו" כחילול? מדוע יעקב לא שוכח אחרי כמה עשרות שנים ורגע לפני מותו לראובן, "שרק הוציא את מיטתה של פילגשו של יעקב, מהאוהל של יעקב"?
דברי הימים א ה
(א) וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל כִּי הוּא הַבְּכוֹר וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ לַבְּכֹרָה: רש"י ובני ראובן בכור ישראל - ואם תאמר אם כן שהיה בכור למה לא יצא ממנו מלכות כי הוא בודאי הבכור ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף ואם תאמר אם כן למה לא מלכו בני יוסף לכך אמר ולא להתייחס לבכורה חלק בכורות ולא בכור כי יהודה אפילו לא חלל ראובן הבכורה ולא נלקחה ממנו אפילו הכי היה הגון יהודה למלך: אם כך: לפי דפוס פרשנות זה של רש"י, הרי יש את שמעון ולוי לפני יהודה? ומה עם יוסף שניתנה לו הבכורה? ואם זה קשור לבכורה, מדוע נבחר דוד שאינו הבכור? ומדוע נבחר שלמה שאינו הבכור? ואם כך: מה שמשתמע משאלות אלה שלי, שפשוט פרשנות רש"י אינה נכונה.
מצודות דוד כי הוא הבכור - ר"ל עם כי הוא הבכור והיה א"כ מהראוי להזכיר יחוסו ראשון. ובחללו - אבל בעת שחלל ובזה יצועי אביו ובלבלה לבל יהא מצוי תדיר אצל בלהה אז נלקחה הבכורה מעמו ונתנה ליוסף להיות נוטל פי שנים כבכור להיות בניו נחלקים לשני שבטים. אם נלקחה ממנו את הבכורה, מדוע? בבראשית פרשת ויחי מט (ג) רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז: מדוע קורא יעקב לראובן בכורי? ולא להתיחש לבכורה - לא שיהיה יוסף מיוחש לבכורה מכל וכל לשיצא ממנו גם המלכות: מלכות ממי תצא? הרי בכור יתרונו אך ורק בירושה?
האם כותב התנ"ך אינו יודע שהבכורה נלקחה מראובן והיא שייכת ליוסף? שמות ו (יד) אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבֹתָם בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכֹר יִשְׂרָאֵל חֲנוֹךְ וּפַלּוּא חֶצְרוֹן וְכַרְמִי אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת רְאוּבֵן:
ואיך כל הפרשניות האלה מסתדרות, עם זה שמשבט בנימין יצא מלך ישראל הראשון שאול? ומה הקשר בין בכורה למלוכה? או בין כל תפקיד לשבט שממנו יצא נושא התפקיד? הבחירה האלוהית נעשית לפי האדם ולא השבט ממנו בא? משה ואהרון היו משבט לוי, יהושע משבט אפרים, השופטים שהיו לאחר תקופת יהושע עד המלוכה היו כל אחד משבט אחר, כל השאלות האלה של ה"חכמים", הרי גרמו לכל התסבוכת, כי לכל שאלה טיפשית, ניסו להמציא איזה תשובה כאילו חכמה, ובעצם כאשר אתה מתחיל להמציא בדיות לעולם תצטרך להסתיר את הבדיה בבדיה אחרת,
האם שמואל בר נחמני, יוצא נגד, שמואל בר נחמני?
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף ז עמוד ב דא"ר(דאמר רבי) שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן, מאי דכתיב: +דברים לג+ יחי ראובן ואל ימות +דברים לג+ וזאת ליהודה? כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר, היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון, עד שעמד משה ובקש עליו רחמים, אמר לפניו: רבש"ע, מי גרם לראובן שהודה? יהודה, וזאת ליהודה? מיד +דברים לג+ שמע ה' קול יהודה! הרי גמרא "כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה" אם כך: מה עניין הודה ראובן? על מה הודה ראובן, על חטא שלא עשה? תלמוד בבלי מסכת שבת דף נה עמוד ב אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר ראובן חטא - אינו אלא טועה, שנאמר +בראשית לה+ ויהיו בני יעקב שנים עשר מלמד שכולן שקולים כאחת. ואם כך: הרי לפי אותו רעיון בגמרא כאן, גם בני יהודה לא חטאו, הרי גם הם נספרים כבניו של יהודה?
בראשית פרשת וישב פרק לח (ז) וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה וַיְמִתֵהוּ יְהֹוָה:(ח) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ:(ט) וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע וְהָיָה אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע לְאָחִיו:(י) וַיֵּרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר עָשָׂה וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ: בראשית פרשת ויגש פרק מו (יב) וּבְנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה וָפֶרֶץ וָזָרַח וַיָּמָת עֵר וְאוֹנָן בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וַיִּהְיוּ בְנֵי פֶרֶץ חֶצְרוֹן וְחָמוּל:(טו) אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ כָּל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ:
האם האבן עזרא אינו מקבל את הגמרא, הטוענת שלא חטא ראובן?
"ראב"ע יסוד מורא וסוד תורה" השער השביעי פיסקה י' עמ' 145-146.
כדרך יעקב אבינו, שנדר: "והיה ה' לי לאלהים" (בראשית פרק כח פס' כא) כי כאשר בא אל בית-אל אמר: "הסירו את אלהי הנכר" (בראשית פרק לה פס' ב) והניח הצאן והתבודד לעבוד את ה', ולא שכב עם אשה, כי רחל מתה, וכבר חוללה בלהה, ובעבור זה מאס באם ראובן ושפחתה. על כן כתוב בפס' אחד: "ויהיו בני יעקב שנים עשר" (בראשית פרק לה פס' כב) להודיע שלא שכב עם אשה אחרי כן, על כן לא הוליד עוד. מה פירוש חוללה בלהה? הרי רק הוציאו את מיטה מתוך אוהלו של יעקב, אם כך: מדוע היא מחוללת? (החלק הבא(ההמשך) הוא פרשנות של דברי האבן עזרא ע"י ד"ר יוסף כהן) כדרך יעקב אבינו- לא יתכן שיעקב, שעבד את ה' מנעוריו, התכוון בנדרו, שיקבל על עצמו לעובדו כמקודם, ולכן צריך לומר שהתכוון להתמסרות מוחלטת לעבודת ה', כפי שהיא מתוארת בהמשך, וכפי שהוא מבאר בפרושו לבראשית פרק כח פס' כא ('הכתר', ע"מ 30) "והטעם והיה ה' לי לאלהים – זה השם הנכבד, כי כן כתוב: 'והנה ה' נצב עליו' (שם 13) רוצה לומר: רמז לדרגה עליונה בעבודת ה', דהיינו דבקות בשם הויה עצמו (ועיין: השער השנים עשר פיסקה ד, ובהערות שם) "הסירו את אלהי הנכר" – בפרושו על אתר הוא רומז שאין להבין את הכתוב כמשמעו (כאילו עבדו אלהי נכר עד כה) ומפנה את הקורא לפרושו לדברים פרק לא פס' טז', מקום שם הוא אומר בלשון רמזים שכוונת יעקב הייתה להעצים את עבודת ה' בהתאמה לקדושתה של ארץ ישראל, והניח הצאן – דבר זה לא כתוב במפורש, אך מסתבר שראב"ע הסיק אותו מן האמור במעשה דינה "ויעקב שמע..... ובניו היו עם מקנהו" (בראשית פרק לד פס' ה) גם ממעשה יוסף ואחיו (בראשית פרק לז פס' ב, יב) מתברר שרעיית הצאן עברה לבנים, חוללה בלהה – הוא מבין את מעשה ראובן בבלהה (בראשית פרק לה פס' כב) כמשמעו (כדעת ר' אליעזר ור' יהושע, ובניגוד לדרשת ר' יונתן ור' אלעזר המודעי: עיין שבת נ"ה ע"ב, ורש"י שם, ד"ה "זעזעת") כפי שהוא רומז בפרושו לפס' זה באמצעות השבח (המוסרי) למדרש המסנגר: "יפה פירשו לנו הקדמונים (שבת נ"ה ע"ב: הכתר ע"מ ל"ה, "וכוסה קלון ערום" (על פי משלי פרק יב פס' טז) באם ראובן ושפחתה – לאה וזלפה הקשורות למחלל אשת אביו. בפסוק אחד – באותו פס' שבו מסופר על מעשה ראובן, מצויין גם המספר הסופי של הבנים. לכאורה, אין קשר בין שני עניינים אלה, וראב"ע מסביר שהכתוב בא לומר, שאז אותו מעשה פרש יעקב מנשים, שכן לא הוליד עוד. הועתק מספר "ראב"ע יסוד מורא וסוד תורה" שכתב אבי דר' יוסף כהן בהוצאת אוניברסיטת בר אילן עמ' 145-146.
לאחר קריאת מסמך זה אפשר להבין את דברי הנביאים ישעיהו, ירמיהו, והושע, על "חכמים" אלו,
ישעיהו ה (כ) הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר: הכול הפוך? על אנשים שחטאו לפי סיפורי התנ"ך, כגון ראובן בן יעקב, בני עלי, בני שמואל, דוד בחטא בת שבע, אמרו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" שלא חטאו? ועל אנשים שלא חטאו לפי סיפורי התנ"ך כגון: אברהם, יצחק, ולדוד המציאו חטא לשון הרע, והנביאים ישעיהו ואליהו, עליהם אמרו שחטאו? ועל זה אומר ישעיהו: (כא) הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים:(כב) הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן וְאַנְשֵׁי חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר:(כג) מַצְדִּיקֵי רָשָׁע עֵקֶב שֹׁחַד וְצִדְקַת צַדִּיקִים יָסִירוּ מִמֶּנּוּ: מצדיקים את החוטאים, ומחייבים את אלה שלא חטאו?
ישעיהו כט (ט) הִתְמַהְמְהוּ וּתְמָהוּ הִשְׁתַּעַשְׁעוּ וָשֹׁעוּ שָׁכְרוּ וְלֹא יַיִן נָעוּ וְלֹא שֵׁכָר:(י) כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם יְהֹוָה רוּחַ תַּרְדֵּמָה וַיְעַצֵּם אֶת עֵינֵיכֶם אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רָאשֵׁיכֶם הַחֹזִים כִּסָּה:(יא) וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֹתוֹ אֶל יוֹדֵעַ הַסֵּפֶר סֵפֶר לֵאמֹר קְרָא נָא זֶה וְאָמַר לֹא אוּכַל כִּי חָתוּם הוּא:(יב) וְנִתַּן הַסֵּפֶר עַל אֲשֶׁר לֹא יָדַע סֵפֶר לֵאמֹר קְרָא נָא זֶה וְאָמַר לֹא יָדַעְתִּי סֵפֶר:(יג) וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה:(יד) לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר:
ירמיהו ח (ח) אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ וְתוֹרַת יְהֹוָה אִתָּנוּ אָכֵן הִנֵּה לַשֶּׁקֶר עָשָׂה עֵט שֶׁקֶר סֹפְרִים:(ט) הֹבִישׁוּ חֲכָמִים חַתּוּ וַיִּלָּכֵדוּ הִנֵּה בִדְבַר יְהֹוָה מָאָסוּ וְחָכְמַת מֶה לָהֶם:
הושע ט
(ז) בָּאוּ יְמֵי הַפְּקֻדָּה בָּאוּ יְמֵי הַשִּׁלֻּם יֵדְעוּ יִשְׂרָאֵל אֱוִיל הַנָּבִיא מְשֻׁגָּע אִישׁ הָרוּחַ עַל רֹב עֲוֹנְךָ וְרַבָּה מַשְׂטֵמָה:(ח) צֹפֶה אֶפְרַיִם עִם אֱלֹהָי נָבִיא פַּח יָקוֹשׁ עַל כָּל דְּרָכָיו מַשְׂטֵמָה בְּבֵית אֱלֹהָיו:
