דוד ובת שבע? האם חטא דוד עם בת שבע או לא?

תלמוד בבלי מסכת שבת דף נו/א אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה שנאמר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו וגו' אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו אלא מה אני מקיים מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע שביקש לעשות ולא עשה אמר רב רבי דאתי מדוד מהפך ודריש בזכותיה דדוד מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע רבי אומר משונה רעה זו מכל רעות שבתורה שכל רעות שבתורה כתיב בהו ויעש וכאן כתיב לעשות שביקש לעשות ולא עשה את אוריה החתי הכית בחרב שהיה לך לדונו בסנהדרין ולא דנת ואת אשתו לקחת לך לאשה ליקוחין יש לך בה דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו שנאמר ואת עשרת חריצי החלב האלה תביא לשר האלף ואת אחיך תפקוד לשלום ואת ערובתם תקח מאי ערובתם תני רב יוסף דברים המעורבים בינו לבינה ואותו הרגת בחרב בני עמון מה חרב בני עמון אי אתה נענש עליו אף אוריה החתי אי אתה נענש עליו מאי טעמא מורד במלכות הוה דאמר ליה ואדוני יואב ועבדי אדוני על פני השדה חונים אמר רב כי מעיינת ביה בדוד לא משכחת ביה בר מדאוריה דכתיב רק בדבר אוריה החתי:

איך מסתדרת הגמרא הבאה עם הגמרא למעלה ש"כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה"?

תלמוד בבלי מסכת יומא דף כב עמוד ב אמר רב הונא: כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה; שאול באחת - ועלתה לו, דוד בשתים - ולא עלתה לו. שאול באחת מאי היא - מעשה דאגג, והא איכא מעשה דנוב עיר הכהנים! - אמעשה דאגג כתיב +שמואל א' טו+ נחמתי כי המלכתי את שאול למלך. דוד בשתים, מאי(מה)  נינהו(הם) - דאוריה ודהסתה. מה כוונת הגמרא "דוד בשתים"? האם כוונת הגמרא שדוד חטא שני חטאים? אם כוונת הגמרא ששני חטאים היו לדוד, איך מתחבר כאן אוריה בעניין חטא? האם הגמרא אינה מסתדרת עם עצמה? הרי גמרא "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה"? - והא איכא נמי מעשה דבת שבע! - התם אפרעו מיניה, דכתיב +שמואל ב' יב+ ואת הכבשה ישלם ארבעתים - ילד, אמנון, תמר, ואבשלום. - התם נמי אפרעו מיניה, דכתיב +שמואל ב' כד+ ויתן ה' דבר (בעם מן הבקר) +מסורת הש"ס: [בישראל מהבקר]+ ועד עת מועד! - התם לא אפרעו מגופיה. - התם נמי לא אפרעו מגופיה. - לאיי, אפרעו מגופיה. רש"י כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמרא סייעיה - כמה סמוך ומובטח, ואין צריך לחלות ולדאג מכל רעה, מי שהקדוש ברוך הוא בעזרו, שהרי מצינו שאול נכשל באחת - ועלתה לו לרעה לקונסו מיתה, לבטל מלכותו, ודוד נכשל בשתים ולא עלתה לו לרעה. דאוריה ודהסתה - שהוסת למנות את ישראל בסוף ימיו, וגרם לבא עליהם דבר. דבת שבע - שבא עליה. מדוע רש"י רואה כאן בעיה שבא דוד על בת שבע? האם אסור לשכב עם גרושה? האם רש"י אינו מקבל את הגמרא "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה", למרות שרש"י טוען שהגמרא מסיני?

דאמר רב יהודה אמר רב: ששה חדשים נצטרע דוד, ופרשו הימנו סנהדרין, ונסתלקה הימנו שכינה, דכתיב +תהלים קיט+ ישובו לי יראיך וידעי עדותיך, וכתיב +תהלים נא+ השיבה לי ששון ישעך. והא אמר רב: קבל דוד לשון הרע! - כשמואל, דאמר: לא קבל דוד לשון הרע. - ולרב נמי, דאמר קבל דוד לשון הרע הא איפרעו מיניה, דאמר רב יהודה אמר רב: בשעה שאמר לו דוד למפיבושת +שמואל ב' יט+ אמרתי אתה וציבא תחלקו את השדה, יצאה בת קול ואמרה לו: רחבעם וירבעם יחלקו את המלכות. מדוע יש ויכוח בין רב לשמואל, האם חטא דוד בלשון הרע או לא? הרי הגמרא ניתנה בסיני ע"י משה, שקיבל מהאלוהים, תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ארגיע - אניח: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.

האם משה או האלוהים, "מסרו" שלוש גרסאות? שתי גרסאות בגמרא, וגרסה שונה בתנ"ך?

בהנחה שהגמרא "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה" נכונה? ובאמת יש מצב של גט לפני מלחמה, נשאלת שאלה פשוטה, איך מסתדר שדוד שכב עם אישה ללא קידושין? האם מותר לשכב עם אישה גרושה, או עם רווקה ללא נישואין/קידושין? הרי ההלכה ברמב"ם הלכות אישות פרק א הלכה (ד) קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך לו, וזו היא הנקראת קדשה, משנתנה התורה נאסרה הקדשה שנאמר +דברים כ"ג+ לא תהיה קדשה מבנות ישראל, לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה מפני שבעל קדשה. וברמב"ם הלכות אישות פרק ג הלכה (כד) אף על פי שעיקר הדברים כך הוא, נהגו כל ישראל לקדש בכסף, או בשווה כסף; וכן אם רצה לקדש בשטר, מקדש. אבל אין מקדשין בביאה, לכתחילה; ואם קידש בביאה, מכין אותו מכת מרדות, כדי שלא יהיו ישראל פרוצין בדבר זה, אף על פי שקידושיו קידושין גמורין: האם דוד אינו יודע "הלכה"? וכל זאת למרות שדוד אמור להיות אחד "ממעבירי המסורת"?

איך מסתדר סיפור דוד ובת שבע, עם ההלכות הבאות?

הלכות אישות : יש בכללן ארבע מצוות: שתי מצוות עשה ושתי מצוות לא תעשה, וזה הוא פרטן:

(א) לישא אשה בכתובה וקידושין. (ב) שלא תבעל אשה בלא כתובה וקידושין. דוד המלך אינו יודע "מסורת" "תושב"ע"?

איך מסתדרת הגמרא "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה" עם כל הנאמר בסיפור התנ"ך?

שמואל ב יא (א) וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה לְעֵת צֵאת הַמְּלָאכִים וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יוֹאָב וְאֶת עֲבָדָיו עִמּוֹ וְאֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁחִתוּ אֶת בְּנֵי עַמּוֹן וַיָּצֻרוּ עַל רַבָּה וְדָוִד יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִָם:(ב) וַיְהִי לְעֵת הָעֶרֶב וַיָּקָם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ וַיִּתְהַלֵּךְ עַל גַּג בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיַּרְא אִשָּׁה רֹחֶצֶת מֵעַל הַגָּג וְהָאִשָּׁה טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד:(ג) וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיִּדְרֹשׁ לָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר הֲלוֹא זֹאת בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי: דוד שולח לבדוק מי האישה שראה על הגג. ותשובת השליח: "בַּת שֶׁבַע"... "אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי"? מדוע השליח טוען שהיא "אֵשֶׁת"? השליח הרי יודע מי האיש, אם כך: מדוע אינו יודע/אומר שהיא גרושה? הרי בעלה במלחמה? האם כותב התנ"ך אינו יודע שהיא גרושה? האם כותב התנ"ך אינו יודע הלכה? הרי כותב התנ"ך אמור להיות אחד "ממעבירי המסורת", לפחות זו שבכתב? (ד) וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים וַיִּקָּחֶהָ וַתָּבוֹא אֵלָיו וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וְהִיא מִתְקַדֶּשֶׁת מִטֻּמְאָתָהּ וַתָּשָׁב אֶל בֵּיתָהּ: מדוע היא צריכה להתקדש מטומאתה? מאיזה טומאה היא צריכה להתקדש? ויקרא יח (כ) וְאֶל אֵשֶׁת עֲמִיתְךָ לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְזָרַע לְטָמְאָה בָהּ: בראשית לד (א) וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ:(ב) וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ:(ג) וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָ:(ד) וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל חֲמוֹר אָבִיו לֵאמֹר קַח לִי אֶת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת לְאִשָּׁה:(ה) וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּוֹ וּבָנָיו הָיוּ אֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב עַד בֹּאָם:

שמואל ב יא (ה) וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתִּשְׁלַח וַתַּגֵּד לְדָוִד וַתֹּאמֶר הָרָה אָנֹכִי:(ו) וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶל יוֹאָב שְׁלַח אֵלַי אֶת אוּרִיָּה הַחִתִּי וַיִּשְׁלַח יוֹאָב אֶת אוּרִיָּה אֶל דָּוִד:(ז) וַיָּבֹא אוּרִיָּה אֵלָיו וַיִּשְׁאַל דָּוִד לִשְׁלוֹם יוֹאָב וְלִשְׁלוֹם הָעָם וְלִשְׁלוֹם הַמִּלְחָמָה:(ח) וַיֹּאמֶר דָּוִד לְאוּרִיָּה רֵד לְבֵיתְךָ וּרְחַץ רַגְלֶיךָ וַיֵּצֵא אוּרִיָּה מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וַתֵּצֵא אַחֲרָיו מַשְׂאַת הַמֶּלֶךְ:(ט) וַיִּשְׁכַּב אוּרִיָּה פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ אֵת כָּל עַבְדֵי אֲדֹנָיו וְלֹא יָרַד אֶל בֵּיתוֹ:(י) וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר לֹא יָרַד אוּרִיָּה אֶל בֵּיתוֹ וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אוּרִיָּה הֲלוֹא מִדֶּרֶךְ אַתָּה בָא מַדּוּעַ לֹא יָרַדְתָּ אֶל בֵּיתֶךָ:(יא) וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל דָּוִד הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים וַאֲנִי אָבוֹא אֶל בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׁכַּב עִם אִשְׁתִּי חַיֶּךָ וְחֵי נַפְשֶׁךָ אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה:(יב) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אוּרִיָּה שֵׁב בָּזֶה גַּם הַיּוֹם וּמָחָר אֲשַׁלְּחֶךָּ וַיֵּשֶׁב אוּרִיָּה בִירוּשָׁלִַם בַּיּוֹם הַהוּא וּמִמָּחֳרָת:(יג) וַיִּקְרָא לוֹ דָוִד וַיֹּאכַל לְפָנָיו וַיֵּשְׁתְּ וַיְשַׁכְּרֵהוּ וַיֵּצֵא בָעֶרֶב לִשְׁכַּב בְּמִשְׁכָּבוֹ עִם עַבְדֵי אֲדֹנָיו וְאֶל בֵּיתוֹ לֹא יָרָד:(יד) וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּכְתֹּב דָּוִד סֵפֶר אֶל יוֹאָב וַיִּשְׁלַח בְּיַד אוּרִיָּה:(טו) וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר לֵאמֹר הָבוּ אֶת אוּרִיָּה אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה וְשַׁבְתֶּם מֵאַחֲרָיו וְנִכָּה וָמֵת:(טז) וַיְהִי בִּשְׁמוֹר יוֹאָב אֶל הָעִיר וַיִּתֵּן אֶת אוּרִיָּה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָדַע כִּי אַנְשֵׁי חַיִל שָׁם:(יז) וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר וַיִּלָּחֲמוּ אֶת יוֹאָב וַיִּפֹל מִן הָעָם מֵעַבְדֵי דָוִד וַיָּמָת גַּם אוּרִיָּה הַחִתִּי: מדוע מְסַפֵּר התנ"ך אינו מבין שבת שבע היא גרושה למפרע? הרי לכול אורך הסיפור הוא מגדיר אותה כ"אֵשֶׁת" איש? כותב התנ"ך הרי לא כתב באותו יום את הסיפור, אלא ודאי כמה ימים או שנים אחרי, איך "מעביר המסורת" שבכתב, אינו יודע "מסורת" שבע"פ?

שמואל ב יא (כו) וַתִּשְׁמַע אֵשֶׁת אוּרִיָּה כִּי מֵת אוּרִיָּה אִישָׁהּ וַתִּסְפֹּד עַל בַּעְלָהּ: ממתי גרושה מתאבלת על הגרוש שלה? לפי איזו הלכה? (כז) וַיַּעֲבֹר הָאֵבֶל וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיַּאַסְפָהּ אֶל בֵּיתוֹ וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן וַיֵּרַע הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד בְּעֵינֵי יְהֹוָה: מה פירוש "וַיַּעֲבֹר הָאֵבֶל"? מי הוא הָאָבֶל שצריך לעבור אֵבֶלו? מדוע הדבר רע בעיני יהוה? האם האלוהים לא הבין/מבין שבת שבע גרושה? או שאוריה מורד במלכות? תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מג עמוד א אף אוריה החתי אי אתה נענש עליו; מאי טעמא? מורד במלכות הוה, דקאמר ליה: +שמואל ב' יא+ ואדוני יואב וכל עבדי אדוני על פני השדה חונים. האם רק אלוהים אינו מבין את "החוקים" שהוא "מסר/נתן" בסיני כ"תושב"ע"? האם האלוהים שנתן את הגמרא בסיני, אינו זוכר מה נתן?

שמואל ב יב (א) וַיִּשְׁלַח יְהֹוָה אֶת נָתָן אֶל דָּוִד וַיָּבֹא אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת אֶחָד עָשִׁיר וְאֶחָד רָאשׁ:(ב) לְעָשִׁיר הָיָה צֹאן וּבָקָר הַרְבֵּה מְאֹד:(ג) וְלָרָשׁ אֵין כֹּל כִּי אִם כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה וַיְחַיֶּהָ וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם בָּנָיו יַחְדָּו מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב וַתְּהִי לוֹ כְּבַת:(ד) וַיָּבֹא הֵלֶךְ לְאִישׁ הֶעָשִׁיר וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא לוֹ וַיִּקַּח אֶת כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ וַיַּעֲשֶׂהָ לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו:(ה) וַיִּחַר אַף דָּוִד בָּאִישׁ מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל נָתָן חַי יְהֹוָה כִּי בֶן מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת:(ו) וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם עֵקֶב אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְעַל אֲשֶׁר לֹא חָמָל:

(ז) וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד אַתָּה הָאִישׁ כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי הִצַּלְתִּיךָ מִיַּד שָׁאוּל:(ח) וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדֹנֶיךָ וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וְאִם מְעָט וְאֹסִפָה לְּךָ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה:(ט) מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר יְהֹוָה לַעֲשׂוֹת הָרַע <בעינו>(בְּעֵינָיו או בְּעֵינוֹ/וּ) בְּעֵינַי אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן: במה/איך ביזה, דוד את דבר יהוה? מהו דבר יהוה אשר ביזה דוד? האם האלוהים לא למד גמרא, הרי לא דוד הרג את אוריה, אלא במלחמה מת אוריה? איך אלוהים אינו מבין שבת שבע גרושה למפרע? הרי מדוע האלוהים קורא לבת שבע "אִשְׁתּוֹ" של "אוּרִיָּה הַחִתִּי"? (י) וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי וַתִּקַּח אֶת אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה: אם לא קרה כלום, לפי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם", מדוע "לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם"? האם האלוהים לקח מאוד קשה חטא, שלא חטא דוד? האם רק האלוהים אינו מבין את הגמרא וההלכה שהוא "מסר/נתן" בסיני? הרי מדוע "וַתִּקַּח אֶת אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי" הרי היא אינה אשתו, של אוריה, היא גרושתו? איך מסתדרת טענה זו של אלוהים שבת שבע היא "אֵשֶׁת אוּרִיָּה" עם הגמרא הבאה? הרי הכול ניתן בסיני? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.

הרי אם הגמרא "נמסרה/ניתנה" בסיני מהאלוהים למשה, אם כך: את מה לא הבין אלוהים בכל הסיפור? האם האלוהים אינו מבין את הגמרא "שנתן בסיני", ושבת שבע, גרושה למפרע? אם הכול כבר נקבע בסיני, הרי אין אפשרות לשנות? מדוע אם כך: האלוהים כועס על דוד? הרי האלוהים, לא השאיר לדוד ברירה, מפני שהכול היה "כתוב מראש"? או שאולי הייתה ברירה לדוד? בהנחה שדוד היה עומד בפיתוי, אם כך: האם האלוהים היה צריך להחזיר את כל הספרים אליו ולשנות את מה ש"כתב/נתן/מסר" בסיני?

(יא) כֹּה אָמַר יְהֹוָה הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ וְלָקַחְתִּי אֶת נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ וְשָׁכַב עִם נָשֶׁיךָ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת: מדוע העונש שישכבו עם נשי דוד, ולעיני השמש? הרי לא קרה כלום, לפי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם"? (יב) כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ בַסָּתֶר וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל וְנֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ: מה עשה דוד בסתר? האם אלוהים אינו מבין, שרק אידיוט שוכב עם אישה בגלוי? האלוהים אינו מבין מה זו צניעות? (יג) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן חָטָאתִי לַיהֹוָה וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד גַּם יְהֹוָה הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת: האם דוד לא ידע/למד גמרא? דוד אינו יודע ש"כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה"? (יד) אֶפֶס כִּי נִאֵץ נִאַצְתָּ אֶת אֹיְבֵי יְהֹוָה בַּדָּבָר הַזֶּה גַּם הַבֵּן הַיִּלּוֹד לְךָ מוֹת יָמוּת:(טו) וַיֵּלֶךְ נָתָן אֶל בֵּיתוֹ וַיִּגֹּף יְהֹוָה אֶת הַיֶּלֶד אֲשֶׁר יָלְדָה אֵשֶׁת אוּרִיָּה לְדָוִד וַיֵּאָנַשׁ: האם רק האלוהים ונתן הנביא אינם מבינים שבת שבע אינה אשת איש, והיא גרושה למפרע? הרי מדוע לאורך כל הסיפור הזה חוזר ומדגיש הנביא נתן, שבת שבע היא "אֵשֶׁת אוּרִיָּה"? וזאת אפילו לאחר מותו של אוריה? הרי לפי הסיפור מת אוריה כמה חודשים לפני שנולד הילד, שנוצר ממעשה דוד ובת שבע? מדוע ממשיך כותב התנ"ך וקורא לבת שבע "אֵשֶׁת אוּרִיָּה" (פס' טו')?  האם כותב התנ"ך לא ידע את מה שידעו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" שבאו אחריו מאות שנים? הרי לפי הגמרא הגירושין חלים למפרע, אם לא חזר הבעל מן המלחמה, וכאן אין אפשרות אפילו לטעון שאולי אוריה נעדר, ואולי היא עגונה? לכן: מדוע קורא הנביא לבת שבע "אֵשֶׁת אוּרִיָּה"? הרי ידוע לכל, שאוריה מת, לכן: לא מובן מדוע כותב הסיפור מתעקש לקרוא לבת שבע "אֵשֶׁת אוּרִיָּה"? איך מסתדרת הגמרא "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה" עם הפס' הבא במלכים א טו (ה) אֲשֶׁר עָשָֹה דָוִד אֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהֹוָה וְלֹא סָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּהוּ כֹּל יְמֵי חַיָּיו רַק בִּדְבַר אוּרִיָּה הַחִתִּי: מדוע רק? האלוהים אינו מבין את הגמרא "שנתן/מסר" בסיני"? האלוהים ממשיך להתעקש שרק עניין אוריה החתי הוא העוון של דוד? ובמקרה הזה לא עשה דוד הישר בעיני יהוה? מה נחשב לא ישר בללכת עם אישה גרושה?

מדוע רק במלחמות בית דוד כותבים גט, היוצאים למלחמה? מדוע הגמרא מביאה את הראייה ממלחמת שאול בפלשתים? האם גם במלחמות שאול נתנו גט היוצאים למלחמה? מדוע לא נשאר חוק זה לדורות, שכל היוצא למלחמה נותן גט לאשתו? מדוע דוד תיקן זאת רק לדורו? מדוע תקנת דוד על ייחוד רווקה נשאר לדורות, וחוק הגט למפרע אשר מתיר עגונות מלחמה לא? אם בת שבע הייתה גרושה על תנאי, או בלי תנאי, הרי גרושה ששכבה עם אחר אינה מותרת לבעלה הראשון? איך ומדוע שולח דוד את אוריה ללכת לשכב עם גרושתו? הרי בדברים כד (א) כִּי-יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם-לֹא תִמְצָא-חֵן בְּעֵינָיו כִּי-מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ:(ב) וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ-אַחֵר:(ג) וּשְׂנֵאָהּ הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ אוֹ כִי יָמוּת הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר- לְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה:(ד) לֹא-יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר-שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה כִּי-תוֹעֵבָה הִוא לִפְנֵי יְהוָֹה וְלֹא תַחֲטִיא אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ נתֵן לְךָ נַחֲלָה:(ה) כִּי-יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא-יַעֲבר עָלָיו לְכָל-דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת-אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר-לָקָח:(ו) לֹא-יַחֲבל רֵחַיִם וָרָכֶב כִּי-נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל: אם תאמר שרק לאחר נישואין, אסורה על בעלה הראשון, מה עניין "אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה"? האם רק הנישאת לאחר, נטמאת? האם בתור גרושה לא נשואה, לפי דברים אלה, היא יכולה לשכב, עם כמה וכמה גברים, ולעשות זנות, ואחרי כן לחזור לבעלה? אינה נחשבת טמאה? אם כך: האם אישה שהתגרשה ועושה זנות, יכולה לחזור לבעלה? ואישה שנתקדשה לאחר, ואינה מזנה(עושה זנות), אינה יכולה לחזור לבעלה? 

איך מסתדרים כל דברי ההבל של "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" עם הגמרא הבאה שהכול ניתן בסיני תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הרי אם נביאים וכתובים וגמרא מסיני? איך דוד לא גילה את כל המקרה לפני כן? הרי דוד בטח "למד/קרא" נביאים וכתובים, "שניתנו בסיני" מאלוהים למשה, ש"מסר" לאבותינו? איך לא למד דוד גמרא, והיה מגלה את כל היסטורית חייו, עוד לפני התרחשותה? או שאולי דוד לא "ידע/קרא" תנ"ך, וגמרא, "שניתנו בסיני"? או שאולי שיקרו אותנו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם", והגמרא היא בעצם המצאת "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם"? וכדי למכור לנו את דברי ההבל/השטות שלהם, המציאו שמשה קיבל זאת בסיני ו"מסר" להם?

תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מג עמוד א אף אוריה החתי אי אתה נענש עליו; מאי טעמא? מורד במלכות הוה, דקאמר ליה: +שמואל ב' יא+ ואדוני יואב וכל עבדי אדוני על פני השדה חונים. לעניין שאוריה היה מורד במלכות, אם כך: מדוע דוד אינו שופט את אוריה כמורד במלכות? מדוע מסובב דוד את מיתת אוריה בדרך של רמאות? מדוע דוד לא שולח ליואב לשפוט את אוריה כמורד במלכות? בזמן מלחמה? וה"מרידה במלכות" כביכול של אוריה, התבצעה ביום הראשון, שהגיע אוריה אל דוד, מדוע משאיר דוד את אוריה עוד יום? מדוע לא שולח את אוריה אל מותו באותו היום? איך מסתדרת הגמרא ש"מורד במלכות היה אוריה" עם הפס' הבאים? שמואל ב יב (ט) מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר יְהֹוָה לַעֲשׂוֹת הָרַע <בעינו>(בְּעֵינָיו או בְּעֵינוֹ/וּ) בְּעֵינַי אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן: ובמלכים א טו (ה) אֲשֶׁר עָשָֹה דָוִד אֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהֹוָה וְלֹא סָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּהוּ כֹּל יְמֵי חַיָּיו רַק בִּדְבַר אוּרִיָּה הַחִתִּי: האם האלוהים אינו מבין את ה"תושב"ע" "שנתן" לנו? הרי מדוע באה הטענה שדוד הרג את אוריה? מדוע "רַק בִּדְבַר אוּרִיָּה הַחִתִּי" לא "עָשָֹה דָוִד אֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהֹוָה"? האם האלוהים לא למד את הבראשית רבה(וילנא) פרשה צד ט "ר"ש(רבי שמעון) אומר כל המורד במלכות בית דוד חייב מיתה"? אם כך: את מה לא הבין האלוהים, שטוען שדוד הרג את אוריה? איך מסתדר פירוש רש"י הבא בתהילים ג (ג) רַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה: רש"י  אומרים לנפשי - על נפשי. אין ישועתה לו באלהים סלה - לפי שבא על אשת איש: כל "חכמי" ישראל בדורות המאוחרים לאחר כתיבת הגמרא, ידעו שבמלחמות דוד, היו נותנים גט למפרע, רק החכמים בדורו של דוד לא ידעו זאת? הרי מדוע דוד כביכול מתלונן לאלוהים שמאשימים אותו, את דוד, כאילו חטא באשת איש? האם רש"י טעה בלשונו? הרי מדוע רש"י כותב שהיא "אשת איש"? הרי היא גרושה למפרע?

רד"ק רבים אומרים לנפשי. לנפשי - בעבור נפשי, כמו אמרי לי אחי הוא (בראשית כ, יג), וישאלו אנשי המקום לאשתו (שם כו, ז), והדומים להם. והטעם: כי רבים מחכמי ישראל, כמו אחיתופל ואחרים, היו חושבים כי היה לו זה העונש על דבר בת שבע, כמו שהיה. והיו גם כן חושבים שלא תשוב המלוכה לו לעולם, לפיכך היו אחרי אבשלום ומרדו בו והיו אומרים אין לו חלק לעולם הבא, לפיכך אמר לנפשי. אחיתופל ו"רבים מחכמי ישראל" חושבים שהעונש לדוד הוא על דבר בת שבע? כל אלה בדורו של דוד לא למדו/ידעו גמרא, ש"ניתנה/נמסרה" מהאלוהים למשה בסיני? האם "מעבירי המסורת" אינם יודעים "מסורת"? איך מסתדר הסיפור הבא? בילקוט שמעוני מלכים א רמז ריג דורו של דוד א"ר(אמר רבי) יהושע דסכנין בש"ר(בשם רבי) לוי אפילו תינוקות שהיו בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעים לדרוש את התורה במ"ט(49) פנים טהור ובמ"ט(49) פנים טמא, הרי אם כולם היו כל כך יודעי תורה, איך לא ידעו שדוד לא חטא עם בת שבע? מדוע חכמים ואחיתופל בדורו של דוד, לא הבינו, את מה שהבינו "חכמי" הגמרא שבאו מאות שנים אחריהם? הרי מה פירוש "העונש על דבר בת שבע"? אם לפי הגמרא אין "דבר בת שבע", והיא גרושה למפרע? איך מסתדר פירוש זה עם הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. הרי אם הגמרא ניתנה בסיני וממשה אשר קיבל מהאלוהים, האם אחיתופל וכל חכמי דורו לא "למדו/קראו" גמרא, ש"כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה"? האם אלה ש"העבירו/מסרו" לנו את ה"מסורת" אינם יודעים אותה?

רד"ק תהלים ל (א) מזמור שיר חנכת הבית לדוד. חיברו דוד שיאמרוהו בחנוכת בית המקדש. ואף על פי שאין בזה המזמור זֵכֶר הבית הזכיר בו סליחת פשעיו, שהיו חושבים אויביו שלא תתקיים לו המלוכה ולזרעו אחריו לעונש אותו עון. ואף על פי שנאמר לו על ידי נביא כי בנו שימלוך אחריו הוא יבנה הבית, לא היו מאמינים שיוכל להיות כי בן שיולד לו מאותה האשה יהיה מלך ויבנה בית המקדש לה' שיהיה מקום סליחה וכפרה. וכשמרד אדונִיה בסוף ימיו ורצה למלוך מעצמו בלא רשות היו סבורים שלא יהיה שלמה מלך. וכיון שֶׁהֻמְלַךְ וראו כי הצליח הדבר, כי הקושרים עם אדונִיה לא עמדו במרדם וברחו איש לאהליו, הכירו כל ישראל כי מה' היא מלכות שלמה. וכיון שרצה האל כי בן שנולד לו מאותה האשה יהיה מלך על כל ישראל ידעו באמת כי נמחל לדוד אותו עון מחילה גמורה ושלימה. והראה לשלמה צורת הבית לעיני כל ישראל והתנדב הוא לבנין הבית והתנדבו בו בני ישראל לפניו. לפיכך חיבר מזמור שיר חנוכת הבית על זה הדרך שהזכיר בו סליחת חטאיו שהיא רפואת נפשו, כי בזה הענין נודעה הסליחה לכל אדם: על איזה "סליחת פשעיו" ו"אותו עון" ו"מחילה" מדבר הרד"ק? האם בדורו של דוד לא ידעו שאין "עון" לדוד? האם לא "למדו/ידעו" גמרא? מה פירוש הבינו כל ישראל ש"נמחל לדוד"? מדוע צריך דוד מחילה על משהו שלא היה? אם לא גנבתי, אני צריך מחילה על זה שלא גנבתי? אם לא פשעתי אני צריך מחילה על פשע שלא עשיתי?

דברי הימים ב יז (ג) וַיְהִי יְהֹוָה עִם יְהוֹשָׁפָט כִּי הָלַךְ בְּדַרְכֵי דָּוִיד אָבִיו הָרִאשֹׁנִים וְלֹא דָרַשׁ לַבְּעָלִים: רש"י בדרכי דוד אביו הראשנים - ולא האחרונים שפשע במעשה בת שבע וגם הסית אותו שטן למנות את ישראל ועיקר ויש מפרשים ראשונים ראש לשלמה ורחבעם שלמה נשיו הטו לבבו באחרית ימיו ובנה במה לכמוש תועבת מואב ולמולך שקוץ בני עמון ורחבעם כתיב (לעיל /דברי הימים/ ב יב) ויהי כהכין מלכות רחבעם וכחזקתו עזב את תורת ה' ולא כאביו שכתוב בו במלכים (א' ט"ו) ולא היה לבו שלם עם ה' אלהיו ולא כאסא שלא נשען בה' אלא כדוד אביו שלא היה לו אלא לב אחד לאביו שבשמים: האם רש"י אינו מקבל את הגמרא "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה"? והוסיף רש"י חטא לדוד, שלא רשום גם בגמרא?

רד"ק כי הלך בדרכי דוד אביו הראשונים שלא חטא אבל באחרונים חטא במעשה בת שבע ובמנות ישראל - או אמר הראשונים כנגד שאר מלכי יהודה שהיו חוטאים באחרונה וכך הוא הפי'רוש כי הלך בדרכי דוד ואותם הדרכים הם דרכי כל מלכי יהודה הראשונים אבל באחרונה היו חוטאים כי שלמה לעת זקנתו נשיו הטו את לבבו וכן רחבעם ובחזקתו עזב את תורת ה', וכן אביה לפי המדרש שכתבנו, וכן אסא חטא באחרונה ונשען על מלך ארם וגם בחליו לא דרש את ה' וכו': האם הרד"ק מנחש? מה פירוש "או אמר"? מה עם הגמרא "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה"?

מצודת דוד הראשונים - שלא חטא בהם אבל בימים האחרונים חטא בדבר אוריה ובמה שמנה את ישראל: מה על הגמרא "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה"? האם המצודת דוד אינו מקבל אותה?

אם לא חטא דוד לפי הגמרא בתלמוד בבלי מסכת שבת דף נו/א אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה, איך מפרשים כמו רש"י, הרד"ק , והמצודת דוד, מפרשים ש"פשע/חטא" דוד, במעשה בת שבע? האם לא חטא בגמרא = פשע/חטא במפרשים? אם לפי הגמרא "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה", אם כך: האם רש"י. הרד"ק, והמצודת דוד, טועים? אם הם אינם טועים אז הגמרא טועה? איך זה שפרשנים אלו אינם מקבלים את הגמרא כ"תורה למשה מסיני"? וכל זאת למרות שרש"י מאמין שהגמרא "נמסרה/ניתנה" בסיני מהאלוהים למשה והגיעה עד אליו?

איך מסתדר ל"חכמים" הפירוש שחטא דוד גם במניית(ספירת) ישראל עם הפס' הבא? במלכים א טו (ה) אֲשֶׁר עָשָֹה דָוִד אֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהֹוָה וְלֹא סָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּהוּ כֹּל יְמֵי חַיָּיו רַק בִּדְבַר אוּרִיָּה הַחִתִּי: הרי מדוע כותב התנ"ך מאשים את דוד רק במעשה אוריה? ו"חכמים" אלו מצאו לדוד עוד חטאים?

תהילים פו (יז) עֲשֵֹה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה וְיִרְאוּ שֹׂנְאַי וְיֵבֹשׁוּ כִּי אַתָּה יְהֹוָה עֲזַרְתַּנִי וְנִחַמְתָּנִי: מצודות דוד אות לטובה - סימן להודיע לכל שחפץ אתה בטובתי. ויבושו - בראותם כי אתה עמדי. כי אתה וגו' - ר"ל הלא מעולם עזרתני ונחמתני ע"י נתן הנביא בכפרת מחילת העון דבת שבע לזה שאלתי עשה לי גם אות לטובה להודיע לכל: אם לא חטא, על איזה עוון צריך דוד מחילה?

רלב"ג שמואל ב כא (כא) המ"ב הוא להודיע שאין ראוי לאדם שיפנה אל התענוגים בעת היות חברו בצער הלא תראה כי אוריה החתי לא הסכים בעצמו ללכת לביתו לשכב עם אשתו מפני היות יואב וכל ישראל בצער ר"ל שהיו חונים על פני השדה לצור על דבה וראה מה קרה לדוד מהרע בתתו אז לעצמו התענוגים עד שחשק בבת שבע עם ידיעתו שהיא אשת איש ובא אליה ותהר לו כי זה היה סבה אל שהוסיף פשע על חטאתו והשתדל שימות אוריה בחרב בני עמון כשראה שלא נשלם לו מה שחשב שיבא שישכב עם אשתו בדרך שיתכסה קלון דוד: הוא להודיע קיום יעודי הש"י(השם יתברך) אשר יעד לדוד על חטא אשת אורי'ה החתי ואיך עמקו מחשבותיו לסבב שתצמח מביתו הרעה ויצא משם מי שימרוד בו וישכב עם נשיו לעיני השמש ונגד כל ישראל והוא היה אבשלום והנה שלם תחת כבשה ארבעתים בשני הפנים וזה כי הוא לקח אשה אחת ואבשלום לקח ממנו עשר פלגשים והוא המית אוריה ומתו מבניו ארבעה והם אמנון ואבשלום ואדני'ה והבן הנולד אז לבת שבע והנה ידוע כי הבן הנולד לבת שבע מת בעבור זה החטא כמו שנזכר בזה המקום ולפי שענין מרד אבשלום צמח מענין ענות אמנון את תמר אחותו וענין החזקת אדניה במלוכה היה סבה לו דבר אבשלום כי חשב היותו מלך בעבור שנולד אחרי אבשלום הנה יתאמת שמיתת אלו השלשה היתה על דבר זה החטא לפי שהוא גם כן שפט כי בן מות האיש הזה אך הבטיחו נתן הנביא כי הש"י העביר חטאתו האם הרלב"ג אינו מבין גמרא "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה"? הרלב"ג טוען שדוד חטא עם בת שבע, כאשר הוא יודע שהיא "אשת איש"? וטוען הרלב"ג שכל העונשים שקיבל דוד הם בגלל החטא הזה? שמואל ב יט (א) וַיִּרְגַּז הַמֶּלֶךְ וַיַּעַל עַל עֲלִיַּת הַשַּׁעַר וַיֵּבְךְּ וְכֹה אָמַר בְּלֶכְתּוֹ בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי: רלב"ג: והנה בכה דוד בזה האופן הנפלא על מיתת אבשלום לפי שהיה יודע כי עונותיו סבבו זה: מה הפירוש הזה? דוד בוכה בצורה זו מפני שדוד יודע שבגלל "עוונותיו" כל זה קרה? איזה עוונות היו לדוד, הרי גמרא "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה"?

מלכים ב יח (א) וַיְהִי בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְהוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ חִזְקִיָּה בֶן אָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה:(ב) בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְמַלְכוֹ וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ אֲבִי בַּת זְכַרְיָה:(ג) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהֹוָה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִד אָבִיו: רלב"ג (ג) ויעש הישר בעיני ה' ככל אשר עשה דוד אביו - הנה בזה הוסיף על דוד, כי הוא לא חטא, אך עשה תמיד הישר בעיני ה', ודוד חטא על דבר אוריה: האם הרלב"ג אינו מקבל את הגמרא, כ"תורה" ש"נמסרה/ניתנה" בסיני, מהאלוהים, למשה? 

שמואל ב יא (א) וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה לְעֵת צֵאת הַמְּלָאכִים וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יוֹאָב וְאֶת עֲבָדָיו עִמּוֹ וְאֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁחִתוּ אֶת בְּנֵי עַמּוֹן וַיָּצֻרוּ עַל רַבָּה וְדָוִד יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלָם: מלבי"ם ויהי לתשובת השנה, ירמוז שע"י שישב המלך בביתו ולא הלך בעצמו ללחום מלחמת ה' בא מעשה זו לידו, ולבל תאמר שהיה יגע ורפה ידים ממלחמה הקודמת, אמר שהיה לתשובת השנה, ולבל תחשוב שלא היה עת ראוי לצאת מפני הקור והגשם אמר לעת צאת המלכים, כי היה בחדש סיון שכל מלכי ארץ יוצאים ופניהם בקרב, ולבל תאמר שהיתה מלחמה קטנה שאין כבוד המלך לצאת בה בעצמו, אמר כי שלח את יואב שר הצבא ואת עבדיו שהם כל שרי החיל והגבורים ואת כל ישראל, ובזה היה ראוי שילך מלכם לפניהם, והם השחיתו את בני עמון ויצורו על רבה שזה נמשך זמן רב ובכ"ז (ובכל זאת) ודוד יושב בירושלים ולא בא לעזרת ה' בגבורים:  על איזה מעשה מדובר? מה רע במעשה? הרי לפי הגמרא לא חטא דוד?

שמואל ב יא (ב) וַיְהִי לְעֵת הָעֶרֶב וַיָּקָם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ וַיִּתְהַלֵּךְ עַל גַּג בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיַּרְא אִשָּׁה רֹחֶצֶת מֵעַל הַגָּג וְהָאִשָּׁה טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד:(ג) וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיִּדְרֹשׁ לָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר הֲלוֹא זֹאת בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי: מלבי"ם וישלח עי"כ(ע"י כך) בא לידי מעשה ושלח לדרוש אם היא פנויה או א"א(אשת איש), ויאמר הלא זאת בת שבע, הנה השר מהרי"א הרבה להאשים את דוד, ובאר כי חטא מחמשה צדדים,  א) מאשר חטא בא"א, ולא יאבה אל דברי חז"ל שהיתה מגורשת מאוריה שזה נגד פשטות הכתובים,  ב) במה שהשתדל שאוריה ישכב עם אשתו ויחשב לו הבן הנולד ויכרית שמו מבית אביו, מלבד מה שיצמח מזה תערובות המשפחות ואח נושא את אחותו שע"ז נאמר ומלאה הארץ זימה.  ג) במה שצוה לשום את אוריה אל פני המלחמה החזקה להמיתו על לא חמס בכפו, וטוב היה שיעכבהו ויטרידהו עד שתלד בת שבע בסתר ויתן הנולד למניקת ואיש לא ידע,  ד) במה שהרגו בחרב בני עמון ועמו נהרגו רבים וטובים מבני ישראל, והיה יכול לסבב להרגו ע"י ישראל בצנעה,  ה) מה שלקח תיכף את בת שבע לביתו כאילו היה עדיין נרדף מהתאוה. ודעתו שבאמת הרבה אשמה רק ע"י ששב בתשובה הועבר חטאתו וקבל ענשו וטהר. אמנם עם ההשקפה הנכונה דעת חכמינו ז"ל מוכרחת, שאם היתה א"א(אשת איש) איך לקחה אחר כך לאשה והלא היא אסורה לבועל, אם אינה אשת איש, מדוע זו תשובת השליח לדוד (ג) וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיִּדְרֹשׁ לָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר הֲלוֹא זֹאת בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי: בהנחה שטעה השליח, האם כותב התנ"ך אינו יודע שאינה "אֵשֶׁת"? הרי אם אינה אסורה מלכתחילה, על מה הכעס של האלוהים? על מה נכתב בשמואל ב יב (ט) מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר יְהֹוָה לַעֲשֹוֹת הָרַע בְּעֵינַו אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן: האם רק נתן הנביא אינו מבין שבת שבע גרושה למפרע? הרי מדוע נתן קורא לבת שבע "אִשְׁתּוֹ" של אוריה? מדוע צם והתפלל דוד שיחיה הבן הנולד? הוא בעצם ממזר אם בת שבע אשת איש? אם אינו ממזר מדוע הומת? מה חטאו של הוולד? שמואל ב יב (יג) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן חָטָאתִי לַיהֹוָה וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד גַּם יְהֹוָה הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת: מדוע צריך נתן הנביא לומר לדוד "לֹא תָמוּת"? את איזה חטא העביר יהוה לדוד? אם לא חטא "לכתחילה/למפרע", או כל רעיון אווילי אחר שהמציאו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם"?

ואיך נתקבלה תשובתו והאשה האסורה לו מד"ת עומדת בביתו והר"ז כטובל ושרץ בידו, ואיך בחר ה' מזרע הנולד מהאשה הזאת שבט מושלים ויקרא שמו ידידיה וה' אהבו, מכל זה מבואר נגלה שבת שבע לא נאסרה על דוד, כי היוצא למלחמה בעת ההיא היה כותב גט כריתות לאשתו, כי הרוגי חרב מלחמה קרוב הדבר שישארו נשותיהם עגונות וכבולות, כי לרוב יקברו החללים בחפזה מאין איש יכיר בפרצוף פנים מי הנהרג להעיד להשיא את אשתו בפרט בעת שיגבר אויב ויקבור את החללים, ולכן תקנו ב"ד(בית דין) של דוד שיכתבו גט לנשותיהן, או גט גמור או על תנאי, כי בשני הפנים האלה יצא דוד נקי מתלונת מהרי"א עליו, וכמו שנבאר הדבר בפי' הכתובים כל פרט ופרט. כי אם העון הראשון שחטא בא"א, ספר הכתוב כי שלח דוד וידרוש לאשה לדעת אם היא פנויה או א"א, ויאמר הלא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי ומזה ידע שהיא פנויה, אם מצד שהיא אשת אוריה שהלך למלחמה וידע שהניח לה גט כדרכם בעת ההיא, ואם מצד שהיא בת אליעם שהיה בן אחיתופל הגילוני יועץ דוד, ובודאי הוא היה היועץ לתקן תקנה זאת, שכל היוצא למלחמה יניח גט כריתות לאשתו, וא"כ אין ספק שהקפיד ע"ז בנכדו בל תשאר עגונה, וא"כ אם היה גט גמור היתה פנויה גמורה, וגם למפרשים שהיה גט על תנאי, בהכרח היה התנאי שאם לא ישוב בסוף ימי המלחמה לביתו תהיה מגורשת למפרע (שבאופן אחר לא היה אפשר להצילה מחשש עגונה) וא"כ בטח דוד שיטריד את אוריה בסוף ימי המלחמה באיזה שליחות באופן שלא ישוב לביתו כפי התנאי ותהיה פנויה למפרע, ועז"א, מדוע כאשר שואל דוד מי היא? נאמר לדוד "אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי"? הרי היא גרושתו של אוריה, ולא אשתו של אוריה? מדוע מנסה דוד להסתיר את המעשה? הרי אפשר ללמוד מסיפור מיכל בת שאול אשת דוד שהושבה אל דוד, שבזמן ההוא המלך יכול לצוות על גירוש האישה, אביה של מיכל, שאול, העבירה לאיש אחר, ואבנר בן נר לוקח את מיכל מפלטיאל, ומחזירה לדוד, מדוע לא ציווה דוד את אוריה לקיים את הגט? אם הוא על תנאי? או לא על תנאי? או שהגט מתקיים רק אחרי המוות? כל עוד הוא חי אין הגט תופס? ואז כל החירטוט של "גט-למפרע" קורס?

שמואל ב יא (ד) וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים וַיִּקָּחֶהָ וַתָּבוֹא אֵלָיו וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וְהִיא מִתְקַדֶּשֶׁת מִטֻּמְאָתָהּ וַתָּשָׁב אֶל בֵּיתָהּ: רש"י שלח אלי את אוריה - שהיה(דוד) מתכוין שישכב(אוריה) עם אשתו, ויהא סבור(אוריה)  שממנו היא מעוברת: דוד מתכוון שישכב אוריה עם "אשתו"? האם רש"י לא הבין את הגמרא שבת שבע אינה "אֵשֶׁת" אוריה? אלא גרושתו של אוריה? האם מותר לחזור מהמלחמה ולשכב עם גרושתך מתי שבא לך? מדוע צריך דוד שיחשוב אוריה "שממנו היא מעוברת"? מה רצה דוד להסתיר? מדוע לא ישר שלח דוד ליואב שימית את אוריה? מדוע קרא דוד לאוריה אליו?

מלבי"ם וישלח דוד מלאכים ויקחה ותבא אליו שהמלאכים חקרו ע"ז(על זה), וכאשר ידעו שגרשה לקחה, וספר כי לא לבד שנזהר מא"א(מאשת איש) כי גם נזהר מאיסור נדה כי היא מתקדשת מטומאתה וטבלה לנדתה: מדוע צריכים לחקור שאינה "אשת איש"? הרי החוק היוצא למלחמות בית דוד נותן גט? אם היא מתקדשת מטומאתה = לא הייתה נידה? מדוע רק לאחר ששכב דוד איתה היא מתקדשת מטומאתה, ולא לפני המשכב? אם היה מקפיד המלבי"ם לקרוא תורה, אולי היה מגלה שאישה וגם גבר אשר שכבו טמאים, ויקרא טו (יח) וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחֲצוּ בַמַּיִם וְטָמְאוּ עַד הָעָרֶב: הרי מה פירוש "וַתָּשָׁב אֶל בֵּיתָהּ", מתי? אחרי כמה ימים, או לאחר שנטמאה?

רד"ק שמואל ב יא (ד) מתקדשת מטומאתה - להודיע כי לא שכב עמה והיא נדה כי כבר התקדשה מטומאת' כמו שאמר רוחצת והודיע כי הרחיצה ההיא להתקדש מן הנדות היתה ולא עבר עליה משום נדה אלא משום אשת איש ורבוז"ל אמרו כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כתב לאשתו אם ימות במלחמ' לפי' סבב דוד את מית' אוריה שתהא מגורש' למפרע:  האם הרד"ק לא מבין את הגמרא "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה"? הרי הרד"ק מאשים את דוד ב"אשת איש", אבל לא בנידה?  הרד"ק והמלבי"ם לא קיבלו את אותה "מסורת" "תושב"ע"?

שמואל ב יא (ה) וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתִּשְׁלַח וַתַּגֵּד לְדָוִד וַתֹּאמֶר הָרָה אָנֹכִי: מלבי"ם ותהר האשה והנה כפי המבואר לחז"ל (בזהר) יצא אוריה והניח לה גט בז' סיון והמעשה הזאת היתה בכ"ד אלול באופן שהיה הבחנה בין זרע לזרע וידע בבירור שממנו נתעברה, והיא הרגישה תיכף בעיבורה ע"י שנסתלקו ממנה הליחות כמ"ש הרלב"ג:

(ו) וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶל יוֹאָב שְׁלַח אֵלַי אֶת אוּרִיָּה הַחִתִּי וַיִּשְׁלַח יוֹאָב אֶת אוּרִיָּה אֶל דָּוִד:(ז) וַיָּבֹא אוּרִיָּה אֵלָיו וַיִּשְׁאַל דָּוִד לִשְׁלוֹם יוֹאָב וְלִשְׁלוֹם הָעָם וְלִשְׁלוֹם הַמִּלְחָמָה: מצודות דוד: ולשלום המלחמה - לשלום אנשי המלחמה: מי זה העם? ומי זה יואב? האם לא כולם "אנשי המלחמה"?

(ח) וַיֹּאמֶר דָּוִד לְאוּרִיָּה רֵד לְבֵיתְךָ וּרְחַץ רַגְלֶיךָ וַיֵּצֵא אוּרִיָּה מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וַתֵּצֵא אַחֲרָיו מַשְׂאַת הַמֶּלֶךְ:  רלב"ג ותצא אחריו משאת המלך. והוא מענין ארוחה כמו וישא משאות מאת פניו ואפשר שיהיה מענין אבוקה ללותו בבואו אל ביתו ולהראות לו הדרך, מה פירוש "מַשְׂאַת הַמֶּלֶךְ" ארוחה או אבוקה? האם הרלב"ג מנחש? והנה חשב דוד לעשות הענין בדרך שיעלם חטאו מהאנשים שלא חטא וכראות דוד שלא יוכל על זה סבב שימות ביד בני עמון ולקחה אחר זה לו לאשה בדרך שלא יוודע כי זנתה עמו בהיותה אשת אוריה: האם הרלב"ג אינו מקבל את הגמרא שלא חטא דוד? את איזה חטא רוצה דוד להסתיר? מה הפרוש "שלא ייוודע" "כי זנתה עמו בהיותה אשת אוריה"? הרי היא גרושתו, לפי הגמרא? האם הרלב"ג אינו מקבל את הגמרא כ"תורה למשה מסיני"? טוען הרלב"ג ש"זנתה" בת שבע? בת שבע עשתה זְנוֹת עם דוד?

(יא) וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל דָּוִד הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל פְּנֵי הַשָֹּדֶה חֹנִים וַאֲנִי אָבוֹא אֶל בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׁכַּב עִם אִשְׁתִּי חַיֶּךָ וְחֵי נַפְשֶׁךָ אִם אֶעֱשֶֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה:(יב) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אוּרִיָּה שֵׁב בָּזֶה גַּם הַיּוֹם וּמָחָר אֲשַׁלְּחֶךָּ וַיֵּשֶׁב אוּרִיָּה בִירוּשָׁלַם בַּיּוֹם הַהוּא וּמִמָּחֳרָת:(יג) וַיִּקְרָא לוֹ דָוִד וַיֹּאכַל לְפָנָיו וַיֵּשְׁתְּ וַיְשַׁכְּרֵהוּ וַיֵּצֵא בָעֶרֶב לִשְׁכַּב בְּמִשְׁכָּבוֹ עִם עַבְדֵי אֲדֹנָיו וְאֶל בֵּיתוֹ לֹא יָרָד:(יד) וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּכְתֹּב דָּוִד סֵפֶר אֶל יוֹאָב וַיִּשְׁלַח בְּיַד אוּרִיָּה:(טו) וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר לֵאמֹר הָבוּ אֶת אוּרִיָּה אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה וְשַׁבְתֶּם מֵאַחֲרָיו וְנִכָּה וָמֵת: רש"י ונכה ומת - כדי שתהא מגורשת למפרע, ונמצא שלא בא על אשת איש, שכל היוצא למלחמה, כותב גט לאשתו על תנאי, אם ימות במלחמה (שבת נו א): לפי פירושו של רש"י לא היו בישראל אלמנות מלחמה בזמן דוד, אלא רק גרושות? נשאלת השאלה, ממתי נכנס הגט לתוקף? האם הגט נכנס לתוקפו רק אם ימות במלחמה? מה קורה לגט כאשר האדם בשבי? אם הוא בשבי מה דינה ודינו? אם התחתנה עם אחר, וחזר בעלה לאחר כמה חודשים או שנים? אם במקרה נשבה אדם וחזר הביתה אחרי 10 שנים אשתו גרושה או מה? אם לא נישאה לאחר? ובהנחה שהפכה להיות זוֹנָה, אבל לא נישאה, האם מותר לו לשוב אליה? מדוע צריך שיתנו גט היוצאים למלחמה, ושנשותיהם יהיו גרושות, ולא אלמנות? מדוע לא מקיימים הלכה של "גט למפרע" היום?

(כו) וַתִּשְׁמַע אֵשֶׁת אוּרִיָּה כִּי מֵת אוּרִיָּה אִישָׁהּ וַתִּסְפֹּד עַל בַּעְלָהּ:(כז) וַיַּעֲבֹר הָאֵבֶל וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיַּאַסְפָהּ אֶל בֵּיתוֹ וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן וַיֵּרַע הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשָֹה דָוִד בְּעֵינֵי יְהֹוָה:

מלבי"ם ותשמע הנה גם האשמה החמישית שהגדיל מהרי"א מה שמהר דוד לקחת את האשה, תרבה לה בורית, שהיה מוכרח לזה להסתיר הדבר של ההריון, וגם בכתוב הזה ירמוז כי מגורשת היתה מאוריה, במ"ש ששמעה שמת אישה ותספד על בעלה, כי יש הבדל בין שם איש ובין שם בעל, שם איש הוא מצד החבה שבין איש לאשתו ושם בעל הוא רק מצד שבעל אותה או מצד האדנות, וע"כ כשמדברת בעדה בא תמיד כינוי אישי לא כינוי בעלי, ואמר (הושע א') תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי, כי קריאת שם אישי מורה שחבתו עליה, והשמועה באה שמת אישה כי כן חשבו העם, אבל היא ספדה על בעלה לא על אישה כי כבר היתה מגורשת: מה פירוש "חשבו העם"? מה "חשבו"? העם לא ידעו שיש גט למפרע, גט על תנאי ליוצא למלחמה? לפי איזה הלכה גרושה מתאבלת על בעלה? מדוע הדבר רע בעיני האלוהים, הרי היא גרושה למפרע? האם רק אלוהים לא הבין את מה שהבינו כל ה"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם"?

מלבי"ם (כז) וספר כי בעבור האבל אספה דוד אל ביתו והיה נדמה כחונן אשת הגבור הנספה במלחמה, ועי"כ(וע"י כך) ותהי לו לאשה כמוצאת חן ותלד לו בן באופן שהיה נראה שנתעברה עתה, וירע הדבר אשר עשה דוד בעיני ה'. באמת לא ידע איש בדבר רק ה' היודע תעלומות, והגם שלא חטא לא בא"א (באשת איש) ולא במיתת אוריה כנ"ל, בכ"ז (בכל זאת) רע הדבר מצד שעשאה דוד משיח אלהי יעקב, והגם שלא היה נענש ע"ז(על זה) בדיני אדם, רע הדבר בעיני ה' כי לקחה דרך גזל, וכמו שביאר בסימן הבא: מדוע צריך דוד את ההצגה הזאת, שכביכול אסף אשת גיבור? ושייראה כאילו נתעברה עתה? הרי מלכתחילה לא היה שום דבר? הרי היה יכול דוד להשאירה ולא לקחתה? ומי היה יודע, חוץ ממנו, וממנה, ממי נתעברה? מה עניין "באמת לא ידע איש בדבר רק ה' היודע תעלומות" מה לא ידע איש? מה עניין יודע תעלומות ידע? מה היה ליודע תעלומות לדעת? האם רק אלוהים אינו מבין את מה שכל "חכמי ישראל" יודעים, שדוד לא חטא באשת איש? הרי לא היה משהו אסור? אז מה אם כולם יידעו? נראה שאפילו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" לא האמינו לשטויות שכתבו, ומסתבכים בלשונם, כאשר הם מנסים להמציא כל מיני הסברים ופרשנויות, וניקו את דוד מחטא ניאוף אשת איש, והדביקו לדוד חטאים אחרים? איך נוסף חטא לדוד, גזלן?

שמואל ב יב (א) וַיִּשְׁלַח יְהֹוָה אֶת נָתָן אֶל דָּוִד וַיָּבֹא אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת אֶחָד עָשִׁיר וְאֶחָד רָאשׁ:

מצודת דוד שני אנשים. על כי רצה שדוד בעצמו יפסוק הדין על עצמו, לזה אמר לו כאלו קובל לפניו על העול הנעשה בעיר, ושהוא יעשה משפט, וכשיפסוק הדין, אז יאמר לו אתה האיש. ואף כי הרבה בדברים שאין ענין להם עם דבר דוד, אולם כוונתו היתה להעלים ביותר, לבל ירגיש דוד וישמור פיו מלפסוק הדין: יפסוק דוד דין על עוול שנעשה? מה זה קשור לדוד שלא חטא? הרי גמרא "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה"?

מלבי"ם וישלח ה' את נתן להוכיחו כי דוד היה בזה צדיק בעיני עצמו אחר שעלה בידו הכל בדרך היתר ואין עונש עליו בדיני בשר ודם כנ"ל, והסביר לו חטאו במשל באופן שהוא עצמו חרץ משפטו. שני אנשים היו בעיר אחת שבזה יגדל העושק יותר, בהיותו עמו בעיר מכיר בענין, ולא די שלא עזרו, לקח את אשר לו: "להוכיחו" על מה? רק אלוהים לא הבין שלא חטא דוד? אם אין עונש בדיני בשר ודם? איך מקיש מדין בשר ודם לדין אלוהי? איך נתן מסביר לו לדוד חטא שלא היה?

רד"ק שני אנשים. המשל הזה מבואר כי דוד הוא העשיר שהיו לו נשים רבות ואוריה האיש הרש שלא היתה לו אלא אשתו זאת ומה שאמר אשר קנה כי אדם קונה את אשתו בקדושין ומה שאמר ותגדל עמו ועם בניו יחדו אמרו כי בנים היו לו מאשה אחרת שהיתה לו ומתה, והלך ואורח הוא היצר והלך ואורח אחד ורבוז"ל דרשוהו כן כי יצר הרע בתחילה הוא דומה להלך שעובר על איש ולא ילין עמו ואחר כך דומה לאורח שעבר על איש ולן עמו ואחר כך דומה לבעל הבית רוצה לומר שמושל על האיש ולפיכך קראו איש ויעשה לאיש הבא אליו ודוד לא הבין כי משל הוא ואמר כי בן מות הוא דרך גוזמא כי לא יתחייב אדם מיתה בעבור גזילה וגנבה אבל לפי שעשה דבר מכוע'ר אמר כי בן מות הוא האיש העושה זאת ומה שאמר ואת הכבשה ישלם ארבעתים כפלים על משפטן כי גנב אחד משלם ארבע צאן תחת השה אבל זה שהוא עשיר וגנב הכבשה של הרש ראוי לקנוס אותו ולשלם כפלים עקב אשר עשה את הדבר הזה ועל אשר לא חמל על העני ראוי לקנסו שישלם ד' עוד וי"ת ארבעתים על חד ארבעין ומדרך הדקדוק ארבעתים שמנה ובדברי רז"ל כי בעונש זה לקה בארבעה הילד ואמנון תמר ואבשלום: האם דוד מלך ישראל, היה שופט אכזר? סתם הגזים דוד בשיפוט? על גזל מחייב דוד מיתה? על קנס של ארבעה מחייב דוד כפליים? זה דוד שהיה מלך ישראל? ושופט ישראל? ויהיה אביו של משיח ישראל? אם כך: לפי הרד"ק דוד היה שופט חמום מוח, שסתם פולט עונשים משפטיים ללא פרופורציה למעשה? גרוע מכך: דוד פולט גוזמאות לפני נביא בישראל? על מה נענש דוד לפי דברי "רז"ל" בארבעה? הרי אם אין חטא איך יש עונש? איך מסתדר לרד"ק הפס' הבא? שמואל ב ח (טו) וַיִּמְלֹךְ דָּוִד עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ: האם כותב התנ"ך אינו יודע אחרית כראשית? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני.

שמואל ב יב (ב) לְעָשִׁיר הָיָה צֹאן וּבָקָר הַרְבֵּה מְאֹד:(ג) וְלָרָשׁ אֵין כֹּל כִּי אִם כִּבְשָֹה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה וַיְחַיֶּהָ וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם בָּנָיו יַחְדָּו מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב וַתְּהִי לוֹ כְּבַת:(ד) וַיָּבֹא הֵלֶךְ לְאִישׁ הֶעָשִׁיר וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשֹוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא לוֹ וַיִּקַּח אֶת כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ וַיַּעֲשֶֹהָ לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו:(ה) וַיִּחַר אַף דָּוִד בָּאִישׁ מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל נָתָן חַי יְהֹוָה כִּי בֶן מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶֹה זֹאת:(ו) וְאֶת הַכִּבְשָֹה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם עֵקֶב אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְעַל אֲשֶׁר לֹא חָמָל:(ז) וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד אַתָּה הָאִישׁ כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי הִצַּלְתִּיךָ מִיַּד שָׁאוּל:  

רלב"ג ויאמר נתן אל דוד אתה האיש. אמרו רבותינו ז"ל כי כמו ששפט דוד כן היה כמו שאמר תחת הכבשה ישלם ארבעתים כי הוא המית אוריה ומתו תחתיו ארבעה מבניו והם בן בת שבע אמנון ואבשלום ואדניה, והנראה בעיני כי על מה שאמר ישלם ארבעתים הוא שפטו הש"י שישכב איש עם הרבה מנשיו לעיני השמש והוא היה אבשלום שבא אל עשר פילגשי אביו אלא כי במה שאמר חי ה' כי בן מות האיש העושה זאת לא שפטו הש"י כפיו ולזה אמר לו נתן גם ה' העביר חטאתך לא תמות ובעבור שנעזר בחרב שונאיו להרוג אוריה היה דינו שתמשול חרב שונאיו על ביתו ימים רבים מצורף אל זה מה שעשה כנגד השם יתברך להשתדל בהריגתו כדי שיקח את אשתו לו לאשה ולפי שמאתו היתה ההתחלה בזאת העבירה גם הש"י רצה שתצמח רעה מביתו לשלם לו גמול עליה וכן היה כי מביתו צמחה רעת אמנון ואבשלום ושכב אבשלום את נשיו לעיני השמש: הרלב"ג מאשים את דוד ברצח אוריה? מדוע משלם דוד במחיר הארבעתיים אם לא חטא? איך סופרים את הארבעתיים האם לפי הרד"ק או הרלב"ג? הרי לפי הרד"ק הילד ואמנון ותמר ואבשלום? לפי הרלב"ג הילד ואמנון ואבשלום ואדניה? אם כך: מה נכון? ובהנחה ששני הפרשנים צודקים? אם כך: יש חמישה ולא ארבעה? האם הרד"ק והרלב"ג לא קיבלו את אותה "מסורת"?  

(ח) וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדֹנֶיךָ וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וְאִם מְעָט וְאֹסִפָה לְּךָ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה: רש"י ואת נשי אדוניך. מיכל בת שאול: אם את מיכל? מדוע כתוב "נְשֵׁי" ברבים? ממתי בתו של אדם נקראת אשתו? הרי מדובר על "נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ"?

רד"ק את נשי אדוניך. עגלה אשת שאול כמו שפירשנו ומיכל בת שאול ושתי הנשים של שאול היו האחת היא אשתו והאחת בתו או נאמר כי גם רצפה פלגש שאול לקח דוד לאשה כדברי הדרש שכתבנו: האם הרד"ק ורש"י לא קיבלו את אותה "מסורת"? הרי אצל הרד"ק גם את עגלה היא אשת שאול, ולקח אותה דוד בנוסף למיכל בת שאול? אם כך: האם בתו של אדם נקראת אשתו? מדוע צריך הרד"ק את האפשרות "או" על רצפה פילגש שאול? האם הרד"ק מנחש, או שהוא יודע בוודאות מ"המסורת"?

(ט) מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר יְהֹוָה לַעֲשֹוֹת הָרַע בְּעֵינַו אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן: האם האלוהים אינו יודע הלכה? הרי מה הרע שנעשה ע"י דוד? הרי לא דוד הרג את אוריה מדוע נחשב לו שהוא הרג? הרי בת שבע אינה אשתו של אוריה אלא גרושתו?

(י) וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי וַתִּקַּח אֶת אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה: מצודת דוד בזתני. להתחלל שם שמים על ידך: אם לא חטא דוד? איך חילל שם שמים?

(יא) כֹּה אָמַר יְהֹוָה הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ וְלָקַחְתִּי אֶת נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ וְשָׁכַב עִם נָשֶׁיךָ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת: מצודת דוד לרעיך. כי אבשלום היה אז מלך כמוהו, ולרעהו יחשב: מה על ההלכה "אין מלכות נוגעת במלכות"? איך אבשלום מלך בזמן שדוד מולך? מי מינה את אבשלום למלך?

מלבי"ם כה ונגד עונש הפעולה, ישלם כמדתו במה שיקים עליו רעה מביתו ויקח את נשיו, שהם עשר פילגשיו, אמנם נגד שהוא עשה בסתר יפרע ממנו בגלוי: עונש על "הפעולה"? משלם האלוהים "כמדתו"? אם אין חטא, על מה משלם ו"כמדתו"? איך על לקיחת גרושה משלם "כמידתו", שייקחו את נשיו של דוד? אם אין חטא מה עניין נסתר או גלוי?

(יב) כִּי אַתָּה עָשִֹיתָ בַסָּתֶר וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל וְנֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ: מה עשה דוד בסתר? רק אלוהים לא הבין שלא חטא דוד?

מצודת דוד בסתר. וחשבת שלא תגלה רעתך: איזה רעה חשב דוד שלא תתגלה? אם לא חטא דוד לפי דין בני אדם? ואני אעשה וגו'. אשלם הגמול בפרסום רב, ובזה ידעו הכל מעשיך, כי מהגמול ישכילו לדעת העון: על מה משלם גמול? מדוע צריכים כולם לדעת אם לא חטא דוד? איזה עוון ישכילו לדעת? הרי לא חטא לפי חוקי בני אדם?

הרי בת שבע גרושתו של אוריה למפרע? אם כך: מדוע נכתב בשמואל ב יב (ט) "וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ" ובשמואל ב יב (י) "אֶת אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי" "אֵשֶׁת אוּרִיָּה"? במה ביזה דוד את יהוה? מה עשה דוד בסתר? מדוע שישכבו עם נשיו של דוד? מדוע לא נותן האלוהים עונש אחר לדוד?

(יג) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן חָטָאתִי לַיהֹוָה וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד גַּם יְהֹוָה הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת: על איזה חטא מודה דוד? האם אלוהים או נתן הנביא או דוד אינם יודעים הלכה? מה עניין "יְהֹוָה הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת"? הרי הלכה: "אשת איש אסורה על בעלה ובועלה"? האם אין מיתה במשכב עם אשת איש לפי ההלכה, היא רק אסורה? מסתבר שאם היו "חכמים" לומדים תורה, היו מגלים שדין בועל אשת איש, מיתה, דברים כב (כב) כִּי-יִמָּצֵא אִישׁ שׁכֵב עִם-אִשָּׁה בְעֻלַת-בַּעַל וּמֵתוּ גַּם-שְׁנֵיהֶם הָאִישׁ הַשּׁכֵב עִם-הָאִשָּׁה וְהָאִשָּׁה וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל:(כג) כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ בְתוּלָה מְארָשָׂה לְאִישׁ וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר וְשָׁכַב עִמָּהּ:(כד) וְהוֹצֵאתֶם אֶת-שְׁנֵיהֶם אֶל-שַׁעַר הָעִיר הַהִוא וּסְקַלְתֶּם אתָם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ אֶת-הַנַּעֲרָ עַל-דְּבַר אֲשֶׁר לֹא-צָעֲקָה בָעִיר וְאֶת-הָאִישׁ עַל-דְּבַר אֲשֶׁר- עִנָּה אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ:(כה) וְאִם-בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ אֶת-הַנַּעֲרָ הַמְארָשָׂה וְהֶחֱזִיק-בָּהּ הָאִישׁ וְשָׁכַב עִמָּהּ וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר-שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ:(כו) וְלַנַּעֲר לֹא-תַעֲשֶׂה דָבָר אֵין לַנַּעֲרָ חֵטְא מָוֶת כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל-רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה:(כז) כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ צָעֲקָה הַנַּעֲרָ הַמְארָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ:(כח) כִּי-יִמְצָא אִישׁ נַעֲרָ בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא-ארָשָׂה וּתְפָשָׂהּ וְשָׁכַב עִמָּהּ וְנִמְצָאוּ:(כט) וְנָתַן הָאִישׁ הַשּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ-תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ לֹא- יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל-יָמָיו: אפילו בתולה מאורסת, שעוד לא נישאה, ששכבה עם גבר אחר, אשר אינו הארוס שלה, דינה ודינו מוות אם בעיר? ואם בשדה רק הוא מומת? ויותר מכך, תורה מדברת על אונס בעיר ובשדה, ובאונס בעיר, דינה של האישה כדינו של הגבר, מוות, למרות שנאנסה ולא מרצונה.

מלבי"ם ויאמר נתן אל דוד, זה היה ההבדל בין דוד ובין שאול, ששאול נתן אמתלאות על חטאו ולכן נגזר עליו עונש כמ"ש ואון ותרפים הפצר, ודוד הודה תיכף, ולא השיב שעשה הכל בהיתר, והודיעו הנביא שהשם קבל תשובתו: על מה מודה דוד? ומיד? ממתי מודים על "אין חטא"? הרי "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה"? דוד טועה? או מי שכתב את השטות בגמרא?

שמואל ב יב (יד) אֶפֶס כִּי נִאֵץ נִאַצְתָּ אֶת אֹיְבֵי יְהֹוָה בַּדָּבָר הַזֶּה גַּם הַבֵּן הַיִּלּוֹד לְךָ מוֹת יָמוּת:

מלבי"ם אפס כי נאץ נאצת הוא פועל יוצא מצד שסבב שע"י זה ינאצו אויבי ה' ויכעיסוהו ויש חילול ה' בדבר, לכן גם הבן ימות, ומהרי"א פי' שיען שהיה תמיד מנאץ את אויבי ה' ומבזה אותם על דברים כאלה, ועתה עשה כמעשיהם, כענין הנה יסרת רבים וכו' לכן יוסיף לו עוד עונש, וע"ד הדרש יבואר על פי מ"ש חז"ל לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה, ר"ל לא היה להחמיר עליו ולגלות הדבר באופן שידמה שחטא בא"א ובהריגת אוריה, מה שאינו כן באמת, והיה ראוי לכסות עליו, רק שרצה ה' להורות תשובה, וז"ש כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את הדבר נגד כל ישראל, ועז"א אמר דוד חטאתי ובקש שלא יחמיר עליו, והשיב שגם ה' מצד מדת הרחמים העביר חטאתו, והוא כפי' מהרע"פ מל' ויעבירו קול במחנה ר"ל שפרסם חטאתו, כי עי"ז נאץ נאצת את אויבי ה' הבלתי רוצים לשוב בתשובה, כי בזה יראו שהשי"ת מקבל שבים: 

(טו) וַיֵּלֶךְ נָתָן אֶל בֵּיתוֹ וַיִּגֹּף יְהֹוָה אֶת הַיֶּלֶד אֲשֶׁר יָלְדָה אֵשֶׁת אוּרִיָּה לְדָוִד וַיֵּאָנַשׁ: מלבי"ם אשר ילדה מצד שילדה אשת אוריה, שהיתה נראה בעיני ה' כאילו היתה אשתו כנ"ל: מה פירוש "נראה בעיני ה'"? האם האלוהים רואה אחרת את החוקים שלו? האם האלוהים לא קיבל את הסכם הגירושין? על תנאי? או לא על תנאי? שחתמו כל היוצאים למלחמה בזמן דוד? האם האלוהים מ"שלישית הגשש החיוור", מה זה "כאילו"? בת שבע, אשת אוריה, או לא?

(טז) וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת הָאֱלֹהִים בְּעַד הַנָּעַר וַיָּצָם דָּוִד צוֹם וּבָא וְלָן וְשָׁכַב אָרְצָה:

מלבי"ם ויבקש. הגם שנגזרה גזירה מועלת תפלה. והתפלל בעד הנער, ומה שהיתה הגזרה למרק עונו, חשב למרקו ע"י עינוי וצום, שצם כל היום אצל הארון, ובא לביתו ולן בתענית ושכב ארצה לענות נפשו: אם תפילה מועילה? מדוע מת הילד?

(יז) וַיָּקֻמוּ זִקְנֵי בֵיתוֹ עָלָיו לַהֲקִימוֹ מִן הָאָרֶץ וְלֹא אָבָה וְלֹא בָרָא אִתָּם לָחֶם:(יח) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיָּמָת הַיָּלֶד וַיִּרְאוּ עַבְדֵי דָוִד לְהַגִּיד לוֹ כִּי מֵת הַיֶּלֶד כִּי אָמְרוּ הִנֵּה בִהְיוֹת הַיֶּלֶד חַי דִּבַּרְנוּ אֵלָיו וְלֹא שָׁמַע בְּקוֹלֵנוּ וְאֵיךְ נֹאמַר אֵלָיו מֵת הַיֶּלֶד וְעָשָֹה רָעָה: מלבי"ם ביום השביעי למהרי"א היה שביעי ללידה ולכן לא נהג אבילות: רק מהרי"א מבין שביום השביעי ללידה לא נוהגים אבלות? הרי אנשי דוד מתפלאים? כולם היו בורים "עמי-ארצות" בסביבתו של דוד? עבדי דוד אינם יודעים את ההלכות? וזאת למרות ש"עבדי דוד" אמורים "להעביר/למסור" את "המסורת"? מה יהיה על הנאמר בילקוט שמעוני מלכים א רמז ריג דורו של דוד א"ר(אמר רבי) יהושע דסכנין בש"ר(בשם רבי) לוי אפילו תינוקות שהיו בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעים לדרוש את התורה במ"ט(49) פנים טהור ובמ"ט(49)  פנים טמא. משלי יד (לה) רְצוֹן מֶלֶךְ לְעֶבֶד מַשְׂכִּיל וְעֶבְרָתוֹ תִּהְיֶה מֵבִישׁ: האם דוד לא "ידע/למד" את הפס' הזה במשלי? מה יהיה על קביעת "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" בתלמוד בבלי מסכת שבת דף קיב/ב אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים: הרי עבדיו של דוד נחשבים כראשונים או שלא?

(יט) וַיַּרְא דָּוִד כִּי עֲבָדָיו מִתְלַחֲשִׁים וַיָּבֶן דָּוִד כִּי מֵת הַיָּלֶד וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל עֲבָדָיו הֲמֵת הַיֶּלֶד וַיֹּאמְרוּ מֵת:(כ) וַיָּקָם דָּוִד מֵהָאָרֶץ וַיִּרְחַץ וַיָּסֶךְ וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָו וַיָּבֹא בֵית יְהֹוָה וַיִּשְׁתָּחוּ וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ וַיִּשְׁאַל וַיָּשִֹימוּ לוֹ לֶחֶם וַיֹּאכַל:(כא) וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִֹיתָה בַּעֲבוּר הַיֶּלֶד חַי צַמְתָּ וַתֵּבְךְּ וְכַאֲשֶׁר מֵת הַיֶּלֶד קַמְתָּ וַתֹּאכַל לָחֶם: בהנחה שצודק המהרי"א בפירושו, שיום שביעי ללידה אין נוהגים אבלות, מדוע לא מסביר דוד לעבדיו שזה יום שביעי ללידה, ואין נוהגים אבלות? מדוע נותן דוד לעבדיו הסבר אחר? (כב) וַיֹּאמֶר בְּעוֹד הַיֶּלֶד חַי צַמְתִּי וָאֶבְכֶּה כִּי אָמַרְתִּי מִי יוֹדֵעַ יְחַנַּנִי  יְהֹוָה וְחַי הַיָּלֶד:(כג) וְעַתָּה מֵת לָמָּה זֶּה אֲנִי צָם הַאוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ עוֹד אֲנִי הֹלֵךְ אֵלָיו וְהוּא לֹא יָשׁוּב אֵלָי:(כד) וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא את שְׁמוֹ שְׁלֹמֹה וַיהֹוָה אֲהֵבוֹ:(כה) וַיִּשְׁלַח בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יְדִידְיָהּ בַּעֲבוּר יְהֹוָה: כל הקשקוש של המהרי"א איך מסתדר עם הדברים בילקוט שמעוני ש"אפילו תינוקות שהיו בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעים לדרוש את התורה במ"ט(49) פנים טהור ובמ"ט(49)  פנים טמא."? ילדים יודעים ועבדי דוד לא?

בראשית לט (ז) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי:(ח) וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי:(ט) אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים: על איזה חטא מדבר יוסף? לכן: אם משלוש עשרה מידות נלמדת תורה? סדור תפלה - סדר קרבנות  רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר. בִּשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת: (א) מִקַּל וָחֹמֶר. (ב) וּמִגְּזֵרָה שָׁוָה. (ג) מִבִּנְיַן אָב מִכָּתוּב אֶחָד. וּמִבִּנְיַן אָב מִשְּׁנֵי כְתוּבִים. (ד) מִכְּלָל וּפְרָט. (ה) וּמִפְּרָט וּכְלָל. (ו) כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל. אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט. (ז) מִכְּלָל שֶׁהוּא צָרִיךְ לִפְרָט. וּמִפְּרָט שֶׁהוּא צָרִיךְ לִכְלָל. (ח) כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בִּכְלָל וְיָצָא מִן הַכְּלָל לְלַמֵּד. לֹא לְלַמֵּד עַל עַצְמוֹ יָצָא. אֶלָּא לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל כֻּלּוֹ יָצָא. (ט) כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בִּכְלָל וְיָצָא לִטְעוֹן טֹעַן אֶחָד שֶׁהוּא כְעִנְיָנוֹ. יָצָא לְהָקֵל וְלֹא לְהַחֲמִיר. (י) כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בִּכְלָל וְיָצָא לִטְעוֹן טֹעַן אַחֵר שֶׁלֹּא כְעִנְיָנוֹ. יָצָא לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. (יא) כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בִּכְלָל וְיָצָא לִדּוֹן בַּדָּבָר הֶחָדָשׁ. אִי אַתָּה יָכוֹל לְהַחֲזִירוֹ לִכְלָלוֹ עַד שֶׁיַּחֲזִירֶנּוּ הַכָּתוּב לִכְלָלוֹ בְּפֵרוּשׁ. (יב) דָּבָר הַלָּמֵד מֵעִנְיָנוֹ. וְדָבָר הַלָּמֵד מִסּוֹפוֹ. (יג) וְכֵן (נ"א וְכַאן) שְׁנֵי כְתוּבִים הַמַּכְחִישִׁים זֶה אֶת זֶה. עַד שֶׁיָּבוֹא הַכָּתוּב הַשְּׁלִישִׁי וְיַכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם: מה יש לנו ללמוד מסיפור יוסף ואשת המצרי שאצלו, עבד יוסף? שלקיחת אשת איש זהו חטא נגד האלוהים, הרי גם בסיפור דוד ובת שבע החטא כלפי אלוהים, הוא לקיחת אשת איש? יותר מכך אפילו אשת גוי אשר קבעו "חכמים" ש"אין אישות לגויים", מלמד יוסף שזהו חטא כלפי האלוהים, לקיחת אשת איש. ואפילו אשת גוי,

מלכים א א (טז) וַתִּקֹּד בַּת שֶׁבַע וַתִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה לָּךְ:(יז) וַתֹּאמֶר לוֹ אֲדֹנִי אַתָּה נִשְׁבַּעְתָּ בַּיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לַאֲמָתֶךָ כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרָי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי:(יח) וְעַתָּה הִנֵּה אֲדֹנִיָּה מָלָךְ וְעַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לֹא יָדָעְתָּ:(יט) וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא וְצֹאן לָרֹב וַיִּקְרָא לְכָל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וּלְיֹאָב שַֹר הַצָּבָא וְלִשְׁלֹמֹה עַבְדְּךָ לֹא קָרָא:(כ) וְאַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל עָלֶיךָ לְהַגִּיד לָהֶם מִי יֵשֵׁב עַל כִּסֵּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַחֲרָיו:(כא) וְהָיָה כִּשְׁכַב אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עִם אֲבֹתָיו וְהָיִיתִי אֲנִי וּבְנִי שְׁלֹמֹה חַטָּאִים:

רש"י חטאים - חסרים ומנועין מן הגדולה, כמו (שופטים כ טז): אל השערה ולא יחטיא: איך מצא רש"י קשר בין חטא, להחטאה למטרה? הרי מה שרוצה בת שבע לומר הוא: שאם לא בנה ימלוך כאילו מצא בו אביו פסול, ואז ידברו עליו כעל ממזר שכאילו נולד בחטא, הרי לא בחר בו דוד למלוך תחתיו, ואם כך: כביכול גם דוד רואה בו פסול,

מצודות דוד והיה - רוצה לומר: אבל כאשר כן יהיה, מבלי הגיד מי ימלוך, אז כשכב המלך וכו', נהיה אני ובני חסרים מן העולם, כי ימלוך אדוניה וישלח בנו יד: מדוע שאדניה ישלח יד רק בה ובבנה? הרי לפי פירוש זה, היה צריך אדניה להרוג את כל הבנים של דוד?

מצודות ציון חטאים - הוא מענין חסרון, וכן (שופטים כ טז): קולע אל השערה ולא יחטיא: מדוע צריך את הפרשן הזה אם העתיק מרש"י? או למה צריך את רש"י אם העתיק ממנו? איך אדם שהעתיק מאדם אחר נחשב חכם? הראשון שכתב אולי חכם אבל מי שהעתיק ממנו איך נחשב לחכם? אולי זה שאתה יודע להעתיק, הופך אותך לחכם?

רד"ק מלכים א א (כא) חטאים - ת"י(תרגם יונתן) מתרכין כלומר מגורשין מן המלוכה, ויש מפרשים אם לא יהיה בני מלך גלוי עון יהיה לנו יאמרו כי מפני עון שנמצא בי ובן שנולד ממני לא היתה לו מלוכה ויש מפרשים כנגד דוד אמרה אלא שכנתה מפני כבודו כלומר אתה תהא חוטא בזה אם לא תמליך שלמה בני כי אתה נשבעת לי בה': מי אלה המפרשים ש"ימצא עוון"? האם המפרשים האלה לא קיבלו את הגמרא כ"תורה למשה מסיני"? הרי אין ולא היה עוון או חטא, מדוע שמישהו מדורו של דוד יחשוב כלל על חטא? אלה שהיו בזמן דוד לא ידעו שאין חטא ואלה שבאים אלפי שנים אחרים יודעים שאין חטא? אלה שהעבירו את ה"מסורת" בעצם לא ידעו את ה"מסורת" שהם מעבירים?

מדוע מת הילד הראשון? מדוע בת שבע מביאה טענה זו "וְהָיִיתִי אֲנִי וּבְנִי שְׁלֹמֹה חַטָּאִים"? מדוע? מה קרה? על איזה חטא בת שבע מדברת? "וַיַּעֲבֹר הָאֵבֶל וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיַּאַסְפָהּ אֶל בֵּיתוֹ וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן וַיֵּרַע הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשָֹה דָוִד בְּעֵינֵי יְהֹוָה"? הרע בעיני יהוה = לא חטא? "עָשָֹה דָוִד אֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהֹוָה וְלֹא סָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּהוּ כֹּל יְמֵי חַיָּיו רַק בִּדְבַר אוּרִיָּה הַחִתִּי"? כל הפס' הזה שהיה ישר דוד בעיני אלוהים רק בדבר אוריה לא היה ישר, האם זה = לא חטא?

מלכים א טו (ה) אֲשֶׁר עָשָֹה דָוִד אֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהֹוָה וְלֹא סָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּהוּ כֹּל יְמֵי חַיָּיו רַק בִּדְבַר אוּרִיָּה הַחִתִּי: האם רק אלוהים אינו מבין את הגמרא? האלוהים ממשיך להתעקש שרק עניין אוריה החתי הוא העוון של דוד? איך זה שהאלוהים ש"נתן" את הגמרא "כביכול" בסיני, בגמרא טוען האלוהים שאין לדוד חטא, ובתנ"ך טוען האלוהים שיש חטא? מדוע כותב התנ"ך לא הולך בקו של "חכמים" שלא חטא דוד?

תהילים לח (ב) יְהֹוָה אַל בְּקֶצְפְּךָ תוֹכִיחֵנִי וּבַחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי:(ג) כִּי חִצֶּיךָ נִחֲתוּ בִי וַתִּנְחַת עָלַי יָדֶךָ:(ד) אֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי מִפְּנֵי זַעְמֶךָ אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי:(ה) כִּי עֲוֹנֹתַי עָבְרוּ רֹאשִׁי כְּמַשָֹּא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי:(ו) הִבְאִישׁוּ נָמַקּוּ חַבּוּרֹתָי מִפְּנֵי אִוַּלְתִּי: רש"י מתם - תמימות אינטרי"ן בלעז:

מצודות דוד אין מתום - אין מקום תם ושלם בבשרי מהיסורים הבאים עלי מפני כעסך. מפני חטאתי - מהיסורים הבאים מפני חטאתי: איזה חטא? אם על בת שבע, הרי דוד לא חטא? חטאים אחרים היו לדוד? או לא? איך מפרש שחטא דוד? הרי "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה"? איך פירוש זה מסתדר עם הפס' הבא מלכים א טו (ה) אֲשֶׁר עָשָֹה דָוִד אֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהֹוָה וְלֹא סָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּהוּ כֹּל יְמֵי חַיָּיו רַק בִּדְבַר אוּרִיָּה הַחִתִּי: הרי כתוב שהכול עשה דוד טוב רק בעניין אוריה לא?

משנה מסכת בבא מציעא פרק ד (י) כְּשֵׁם שֶׁאוֹנָאָה בְמִקָּח וּמִמְכָּר, כָּךְ אוֹנָאָה בִדְבָרִים. לֹא יֹאמַר לוֹ בְּכַמָּה חֵפֶץ זֶה, וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִקַּח. אִם הָיָה בַעַל תְּשׁוּבָה, לֹא יֹאמַר לוֹ זְכֹר מַעֲשֶֹיךָ הָרִאשׁוֹנִים. אִם הוּא בֶן גֵּרִים, לֹא יֹאמַר לוֹ זְכֹר מַעֲשֵֹה אֲבוֹתֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב) וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ:  אם כך: מדוע מזכיר כותב התנ"ך כל הזמן שאוריה חתי?

תהילים קיח (כז) אֵל יְהֹוָה וַיָּאֶר לָנוּ אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ:

רש"י אסרו חג בעבותים - ויש לפתור כל סוף המזמור הזה מלא אמות כי אחיה בדוד עצמו. (יח) יסור יסרני יה - על מעשה בת שבע ביסורין כגון תחת הכבשה ישלם ארבעתים (שמואל ב י"ב) ששה חדשים נצטרע דוד. מאיפה הסיפור הזה? מדוע לא סופר בתנ"ך?   אם בתנ"ך הוסתר סיפור זה איך מצאו "חכמים" לנכון לספר לנו את מה שכותב התנ"ך רצה להסתיר? מדוע שיצטרע דוד אם לא חטא? מעניין שיחסית לאדם שלא חטא לפי "חכמים", כל כך הרבה עונשים קיבל דוד לפי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם"?  איך רש"י פתאום מאשים את דוד במעשה בת שבע איזה מעשה עשה דוד עם בת שבע שעליו הוא צריך לקבל ייסורין?  ולמות לא נתנני - שנאמר גם ה' העביר חטאתך לא תמות (שמואל ב' י"ב). את איזה חטא העביר האלוהים לדוד אם לא חטא? מה עניין לא תמות אם לא חטא?

דברי הימים ב יז (ג) וַיְהִי יְהֹוָה עִם יְהוֹשָׁפָט כִּי הָלַךְ בְּדַרְכֵי דָּוִיד אָבִיו הָרִאשֹׁנִים וְלֹא דָרַשׁ לַבְּעָלִים:

רש"י  בדרכי דוד אביו הראשנים - ולא האחרונים שפשע במעשה בת שבע וגם הסית אותו שטן למנות את ישראל ועיקר ויש מפרשים ראשונים ראש לשלמה ורחבעם שלמה נשיו הטו לבבו באחרית ימיו ובנה במה לכמוש תועבת מואב ולמולך שקוץ בני עמון ורחבעם כתיב (דברי הימים ב יב) ויהי כהכין מלכות רחבעם וכחזקתו עזב את תורת ה' ולא כאביו שכתוב בו במלכים (א' ט') ולא היה לבו שלם עם ה' אלהיו ולא כאסא שלא נשען בה' אלא כדוד אביו שלא היה לו אלא לב אחד לאביו שבשמים. ולא דרש לבעלים - כמעשה ישראל שבימיו כי אחאב היה בימיו שעבד את הבעלים הוא וישראל שבימיו:

מצודות דוד  הראשונים - שלא חטא בהם אבל בימים האחרונים חטא בדבר אוריה ובמה שמנה את ישראל: האם רש"י ומצודת דוד לא למדו גמרא? הרי "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה"?

מלכים א ג (יא) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֵלָיו יַעַן אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ יָמִים רַבִּים וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ עֹשֶׁר וְלֹא שָׁאַלְתָּ נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט:(יב) הִנֵּה עָשִֹיתִי כִּדְבָרֶיךָ הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ:(יג) וְגַם אֲשֶׁר לֹא שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ גַּם עֹשֶׁר גַּם כָּבוֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים כָּל יָמֶיךָ:(יד) וְאִם תֵּלֵךְ בִּדְרָכַי לִשְׁמֹר חֻקַּי וּמִצְוֹתַי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִיד אָבִיךָ וְהַאֲרַכְתִּי אֶת יָמֶיךָ: מדוע לא הדגיש האלוהים לשלמה שרק בימיו הראשונים של דוד לא חטא אבל באחרונים כן חטא דוד? בהנחה שרצה כותב התנ"ך להסתיר זאת מפשוטי העם אוי ל"חכמים" שוטים אלה שגילו לכל פשוטי העם את חטאיו של דוד אשר רצה להסתיר כותב התנ"ך ע"י כביכול רמזים,

מלכים א ט (א) וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְהֹוָה וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָפֵץ לַעֲשֹוֹת:(ב) וַיֵּרָא יְהֹוָה אֶל שְׁלֹמֹה שֵׁנִית כַּאֲשֶׁר נִרְאָה אֵלָיו בְּגִבְעוֹן:(ג) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלָיו שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתְךָ וְאֶת תְּחִנָּתְךָ אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתָּה לְפָנַי הִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִתָה לָשֹוּם שְׁמִי שָׁם עַד עוֹלָם וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים:(ד) וְאַתָּה אִם תֵּלֵךְ לְפָנַי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִד אָבִיךָ בְּתָם לֵבָב וּבְיֹשֶׁר לַעֲשֹוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ חֻקַּי וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמֹר: האם גם כאן שכח אלוהים להזכיר לשלמה שרק בימיו הראשונים של דוד לא חטא, אבל באחרונים כן?

מלכים א יא (ד) וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם יְהֹוָה אֱלֹהָיו כִּלְבַב דָּוִיד אָבִיו: הרי לפי הפרשנות והפרשנים חטא דוד בימיו האחרונים? אם כך: מדוע בא פס' זה? הרי גם דוד חטא בימיו האחרונים? מדוע כותב התנ"ך מעלים זאת מאיתנו? הרי על שלמה נכתב/נאמר שזה קרה בימיו האחרונים "לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה"? איך אפשר לתת השוואה בין האב לבן ולצייר את האב כישר ליד הבן כאשר האב חטא כמו הבן בימיו האחרונים? לכן פרשנות חז"ל על חטאיו כביכול של דוד, הם הבל ושטות המצוצים משום מקום, חטאו היחיד של דוד מול האלוהים, הוא רק עניין אוריה ובת שבע, והפס' הבא הוא ההוכחה הטובה ביותר, מלכים א טו (ה) אֲשֶׁר עָשָֹה דָוִד אֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהֹוָה וְלֹא סָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּהוּ כֹּל יְמֵי חַיָּיו רַק בִּדְבַר אוּרִיָּה הַחִתִּי: האם שכח כותב התנ"ך להזכיר את כל החטאים שהדביקו "חכמים" לדוד? הרי לפי הפרושים בימיו האחרונים חטא דוד? מה הפרוש "כֹּל יְמֵי חַיָּיו"? אם "יְמֵי חַיָּיו" מחולקים לשניים, ראשונים ואחרונים לפי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם"? מדוע הסתיר זאת כותב התנ"ך?

מלכים ב יח (א) וַיְהִי בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְהוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ חִזְקִיָּה בֶן אָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה:(ב) בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְמַלְכוֹ וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלָם וְשֵׁם אִמּוֹ אֲבִי בַּת זְכַרְיָה:(ג) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהֹוָה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָֹה דָּוִד אָבִיו: האם גם כאן שכח כותב התנ"ך להדגיש שרק בימיו הראשונים לא חטא דוד, הרי באחרונים לפי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" כן חטא דוד?

מלכים ב כב (א) בֶּן שְׁמֹנֶה שָׁנָה יֹאשִׁיָּהוּ בְמָלְכוֹ וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלָם וְשֵׁם אִמּוֹ יְדִידָה בַת עֲדָיָה מִבָּצְקַת:(ב) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהֹוָה וַיֵּלֶךְ בְּכָל דֶּרֶךְ דָּוִד אָבִיו וְלֹא סָר יָמִין וּשְׂמֹאול: האם גם כאן שכח כותב התנ"ך להדגיש שרק בימיו הראשונים לא חטא דוד, הרי באחרונים לפי "חכמים" כן חטא דוד?

שמואל ב יג (טו) וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאד כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ וַיּאמֶר-לָהּ אַמְנוֹן קוּמִי לֵכִי: רד"ק וישנאה אמנון. זאת השנאה היתה סבה מאת השם כדי להגדיל החרפה בשלחו אותה מביתו ויהיה אבשלום יותר שונא אותו עד מות עד שחשב להרגו וזה המעשה היה עונש דוד על מעשה בת שבע ואוריה שבעונש ההוא נעשית בביתו זמה הבאה לידי חרב לקיים מה שאמר לו הנביא לא תסור חרב מביתך וכן בדבר אבשלום זמה וחרב הכל מדה כנגד מדה, ובדרש מה היה השנאה הזאת נימה קשרה לו בשעת בעילה ועשאתו כרות שפכה: בנו של דוד אונס את בתו? היכן כאן מדה כנגד מדה, על מעשה בת שבע? איך יכול להיות שעל חטא שלא חטא דוד, כל כך הרבה עונשים מעניש האלוהים את דוד? נראה כאילו רק האלוהים לא הבין את הסיפור, ו"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" כן הבינו?

                                     דוד חטא בלשון הרע?

תלמוד בבלי מסכת יומא דף כב עמוד ב אמר רב הונא: כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה; שאול באחת - ועלתה לו, דוד בשתים - ולא עלתה לו. שאול באחת מאי היא - מעשה דאגג, והא איכא מעשה דנוב עיר הכהנים! - אמעשה דאגג כתיב +שמואל א' טו+ נחמתי כי המלכתי את שאול למלך. דוד בשתים, מאי נינהו - דאוריה ודהסתה. מה כוונת הגמרא "דוד בשתים"? האם כוונת הגמרא שדוד חטא בשתיים? אם זאת כוונת הגמרא ששני חטאים היו לדוד, איך מתחבר כאן אוריה בעניין חטא? הגמרא אינה מסתדרת עם עצמה? הרי במקום אחר בגמרא נאמר "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה"? - והא איכא נמי מעשה דבת שבע! - התם אפרעו מיניה, דכתיב +שמואל ב' יב+ ואת הכבשה ישלם ארבעתים - ילד, אמנון, תמר, ואבשלום. - התם נמי אפרעו מיניה, דכתיב +שמואל ב' כד+ ויתן ה' דבר (בעם מן הבקר) +מסורת הש"ס: [בישראל מהבקר]+ ועד עת מועד! - התם לא אפרעו מגופיה. - התם נמי לא אפרעו מגופיה. - לאיי, אפרעו מגופיה. דאמר רב יהודה אמר רב: ששה חדשים נצטרע דוד, ופרשו הימנו סנהדרין, ונסתלקה הימנו שכינה, דכתיב +תהלים קיט+ ישובו לי יראיך וידעי עדותיך, וכתיב +תהלים נא+ השיבה לי ששון ישעך. והא אמר רב: קבל דוד לשון הרע! - כשמואל, דאמר: לא קבל דוד לשון הרע. - ולרב נמי, דאמר קבל דוד לשון הרע הא איפרעו מיניה, דאמר רב יהודה אמר רב: בשעה שאמר לו דוד למפיבושת +שמואל ב' יט+ אמרתי אתה וציבא תחלקו את השדה, יצאה בת קול ואמרה לו: רחבעם וירבעם יחלקו את המלכות. מדוע יש ויכוח בין רב לשמואל האם חטא דוד בלשון הרע או לא? הרי גמרא "נמסרה/ניתנה" בסיני ע"י משה, ומשה קיבל זאת מהאלוהים, אם כך: האם משה "מסר" כמה גרסאות?

תלמוד בבלי מסכת שבת דף נו/א אביי קשישא רמי דרב אדרב מי אמר רב הכי והאמר רב קיבל דוד לשון הרע קשיא גופא רב אמר קיבל דוד לשון הרע דכתיב ויאמר לו המלך איפוא הוא ויאמר ציבא אל המלך הנה הוא בית מכיר בן עמיאל (בלא) [בלו] דבר וכתיב וישלח המלך ויקחהו מבית מכיר בן עמיאל (מלא) [מלו] דבר מכדי חזייה דשקרא הוא כי הדר אלשין עילויה מאי טעמא קיבלה מיניה דכתיב ויאמר המלך (אל ציבא איה) [ואיה] בן אדוניך ויאמר ציבא אל המלך הנה (הוא) יושב בירושלים וגו' ומנא לן דקיבל מיניה דכתיב ויאמר המלך הנה לך כל אשר למפיבושת ויאמר ציבא השתחויתי אמצא חן (בעיני) [בעיניך אדוני] המלך ושמואל אמר לא קיבל דוד לשון הרע דברים הניכרים חזא ביה דכתיב ומפיבושת בן שאול ירד (לפני) [לקראת] המלך ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו ואת בגדיו לא כבס וגו' וכתיב ויהי כי בא ירושלים לקראת המלך ויאמר לו המלך למה לא הלכת עמי מפיבושת ויאמר אדוני המלך עבדי רמני כי אמר עבדך אחבשה לי החמור וארכב עליה ואלך את המלך כי פסח  (דף נו/ב*) עבדך וירגל בעבדך אל אדני המלך ואדני המלך כמלאך האלהים ועשה הטוב בעיניך ויאמר לו המלך למה תדבר עוד דבריך אמרתי אתה וציבא תחלקו את השדה ויאמר מפיבשת אל המלך גם את הכל יקח אחרי אשר בא אדני המלך בשלום אל ביתו אמר לו אני אמרתי מתי תבא בשלום ואתה עושה לי כך לא עליך יש לי תרעומות אלא על מי שהביאך בשלום היינו דכתיב ובן יהונתן מריב בעל וכי מריב בעל שמו והלא מפיבשת שמו אלא מתוך שעשה מריבה עם בעליו יצתה בת קול ואמרה לו נצא בר נצא נצא הא דאמרן בר נצא דכתיב ויבא שאול עד עיר עמלק וירב בנחל אמר רבי מני על עסקי נחל אמר רב יהודה אמר רב בשעה שאמר דוד למפיבשת אתה וציבא תחלקו את השדה יצתה בת קול ואמרה לו רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה אמר רב יהודה אמר רב אילמלי לא קיבל דוד לשון הרע לא נחלקה מלכות בית דוד ולא עבדו ישראל עבודה זרה ולא גלינו מארצנו: אם כך: הכול בגלל דוד, כל הצרות של העם? כולנו צדיקים? רק דוד חטא בקבלת לשון הרע? אם כך: איך נפרש את הפס' הבאים מלכים א טו (ד) כִּי לְמַעַן דָּוִד נָתַן יְהֹוָה אֱלֹהָיו לוֹ נִיר בִּירוּשָׁלָם לְהָקִים אֶת בְּנוֹ אַחֲרָיו וּלְהַעֲמִיד אֶת יְרוּשָׁלָם:(ה) אֲשֶׁר עָשָֹה דָוִד אֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהֹוָה וְלֹא סָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּהוּ כֹּל יְמֵי חַיָּיו רַק בִּדְבַר אוּרִיָּה הַחִתִּי: כאן אומר כותב התנ"ך שדוד עשה הישר בעיני האלוהים כל ימי חייו, ורק בעניין אוריה החתי לא, האם לא לעשות ישר בעיני האלוהים זה חטא או לא? מפני שלפי "חכמים" מי שלא עושה הישר בעיני אלוהים זה לא חטא, בשום מקום לא נאמר שדוד חטא בקבלת לשון הרע, ואצל "חכמים" מצאו לדוד חטא? בגלל החטא שמצאו לדוד הפך התנ"ך לשקר, מפני שבפס' הבאים כתוב שבגלל חטאו של שלמה נחלקה מלכות ישראל, אם כך: בעצם שיקר האלוהים את שלמה? הרי כבר קודם היה בתוכניתו של האלוהים לפרק את מלכות ישראל מלכים א יא (ט) וַיִּתְאַנַּף יְהֹוָה בִּשְׁלֹמֹה כִּי נָטָה לְבָבוֹ מֵעִם יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּרְאָה אֵלָיו פַּעֲמָיִם:(י) וְצִוָּה אֵלָיו עַל הַדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא שָׁמַר אֵת אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה:(יא) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה לִשְׁלֹמֹה יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹּאת עִמָּךְ וְלֹא שָׁמַרְתָּ בְּרִיתִי וְחֻקֹּתַי אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מֵעָלֶיךָ וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ:(יב) אַךְ בְּיָמֶיךָ לֹא אֶעֱשֶֹנָּה לְמַעַן דָּוִד אָבִיךָ מִיַּד בִּנְךָ אֶקְרָעֶנָּה:(יג) רַק אֶת כָּל הַמַּמְלָכָה לֹא אֶקְרָע שֵׁבֶט אֶחָד אֶתֵּן לִבְנֶךָ לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי וּלְמַעַן יְרוּשָׁלַם אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי: מדוע לאורך התנ"ך הכתוב חוזר ומדגיש שרק בגלל דוד האלוהים לא משמיד את צאצאיו שכמעט כולם היו פושעים?

"חכמים" מוצאים בדוד חטאים אשר אינם כתובים? ואת החטאים הכתובים מבטלים?

רד"ק שמואל ב יט (ל) תחלקו את השדה - השדה כולל לכל הנחלה, ובדברי רבותינו ז"ל כשאמר דוד אתה וציבא תחלקו השדה יצאת בת קול ואמרה ירבעם ורחבעם יחלקו את המלכות כי קבל לשון הרע מפי צובא ולא קבל הצטדקות מפיבושת לפניו ואמר לו למה תדבר עוד דבריך והכתוב מעיד עליו ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו ואת בגדיו לא כבס:

רלב"ג שמואל ב יט (ל) ויאמר לו המלך למה תדבר עוד דבריך - לפי שקבל דוד זה הלשון הרע מציבא לא יכול לצאת מהאמנתו לגמרי בדברי מפיבשת ולזה שם הענין ממצוע בין האמנה ובין בלתי האמנה ואמר שהוא וציבא יחלקו את השדה:

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף סב/ב ואמר להרגך ותחס עליך ואמר ואמרתי מיבעי ליה ותחס וחסתי מיבעי ליה אמר רבי אלעזר אמר לו דוד לשאול מן התורה בן הריגה אתה שהרי רודף אתה והתורה אמרה בא להרגך השכם להרגו אלא צניעות שהיתה בך היא חסה עליך ומאי היא דכתיב ויבא אל גדרות הצאן על הדרך ושם מערה ויבא שאול להסך את רגליו תנא גדר לפנים מן גדר ומערה לפנים ממערה להסך אמר רבי אלעזר מלמד שסכך עצמו כסוכה: ויקם דוד ויכרת את כנף המעיל אשר לשאול בלט אמר רבי יוסי ברבי חנינא כל המבזה את הבגדים סוף אינו נהנה מהם שנאמר והמלך דוד זקן בא בימים ויכסהו בבגדים ולא יחם לו: אם ה' הסיתך בי ירח מנחה אמר רבי אלעזר אמר ליה הקדוש ברוך הוא לדוד מסית קרית לי הרי אני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו דכתיב כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כפר נפשו וגו' מיד ויעמוד שטן על ישראל וכתיב ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל וכיון דמנינהו לא שקל מינייהו כופר דכתיב ויתן ה' דבר בישראל מהבקר ועד עת מועד מאי עת מועד אמר שמואל סבא חתניה דרבי חנינא משמיה דרבי חנינא משעת שחיטת התמיד עד שעת זריקתו רבי יוחנן אמר עד חצות ממש:

תלמוד בבלי מסכת שבת דף ל/א כמה תקנות וקיימות הם לעולם ולעולמי עולמים ולא יפה אמר שלמה ושבח אני את המתים וגו' דבר אחר ושבח אני וגו' כדרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם מחול לי על אותו עון אמר לו מחול לך אמר לו עשה עמי אות בחיי אמר לו בחייך איני מודיע בחיי שלמה בנך אני מודיע כשבנה שלמה את בית המקדש ביקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים דבקו שערים זה בזה אמר שלמה עשרים וארבעה רננות ולא נענה פתח ואמר שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד רהטו בתריה למיבלעיה אמרו מי הוא זה מלך הכבוד אמר להו ה' עזוז וגבור חזר ואמר שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד מי הוא זה מלך הכבוד ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה ולא נענה כיון שאמר ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה באותה שעה נהפכו פני כל שונאי דוד כשולי קדירה וידעו כל העם וכל ישראל שמחל לו הקדוש ברוך הוא על אותו עון ולא יפה אמר שלמה ושבח אני את המתים שכבר מתו והיינו דכתיב ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו וילכו לאהליהם שמצאו נשותיהן בטהרה שמחים שנהנו מזיו השכינה וטובי לב שנתעברו נשותיהן של כל אחד ואחד וילדה זכר על כל הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדו (ולישראל עמו לדוד עבדו) שמחל לו על אותו עון ולישראל עמו דאחיל להו עון אם דוד לא חטא? על מה ביקש מחילה? ואיזה עוון היו צריכים ישראל לדעת שמחל האלוהים לדוד?

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לה/א דכתיב ויחר ה"נ התם כתיב אף הכא לא כתיב אף דרש רבא מפני מה נענש דוד מפני שקרא לדברי תורה זמירות שנאמר זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי אמר לו הקדוש ברוך הוא ד"ת שכתוב בהן התעיף עיניך בו ואיננו אתה קורא אותן זמירות הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו דכתיב ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש וגו'

"כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה"? איך מצאו "חכמים" כל כך הרבה טעויות לדוד? על מה שנאמר שדוד חטא בתנ"ך אמרו לא חטא, ועל מה שלא נאמר שדוד חטא בתנ"ך אמרו חטא,  

לכן ההסבר הכי טוב, לכל סיפורי הבדיה של "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם", הוא בדברי הנביא ישעיה ה (כ) הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר:(כא) הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים:(כב) הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן וְאַנְשֵׁי חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר:(כג) מַצְדִּיקֵי רָשָׁע עֵקֶב שֹׁחַד וְצִדְקַת צַדִּיקִים יָסִירוּ מִמֶּנּוּ:(כד) לָכֵן כֶּאֱכֹל קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ וַחֲשַׁשׁ לֶהָבָה יִרְפֶּה שָׁרְשָׁם כַּמָּק יִהְיֶה וּפִרְחָם כָּאָבָק יַּעֲלֶה כִּי מָאֲסוּ אֵת תּוֹרַת יְהֹוָה צְבָאוֹת וְאֵת אִמְרַת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נִאֵצוּ: הכול הפוך, כותב התנ"ך אומר חטא, "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" אומרים לא חטא, כותב התנ"ך אינו מספר על חטא, "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" מוצאים חטא,

ישעיה כט (יג) וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה: (יד) לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר:

(כא) מַחֲטִיאֵי אָדָם בְּדָבָר וְלַמּוֹכִיחַ בַּשַּׁעַר יְקֹשׁוּן וַיַּטּוּ בַתֹּהוּ צַדִּיק:

ירמיהו ח (ח) אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ וְתוֹרַת יְהֹוָה אִתָּנוּ אָכֵן הִנֵּה לַשֶּׁקֶר עָשָׂה עֵט שֶׁקֶר סֹפְרִים:(ט) הֹבִישׁוּ חֲכָמִים חַתּוּ וַיִּלָּכֵדוּ הִנֵּה בִדְבַר יְהֹוָה מָאָסוּ וְחָכְמַת מֶה לָהֶם:

הושע ט (ז) בָּאוּ יְמֵי הַפְּקֻדָּה בָּאוּ יְמֵי הַשִּׁלֻּם יֵדְעוּ יִשְׂרָאֵל אֱוִיל הַנָּבִיא מְשֻׁגָּע אִישׁ הָרוּחַ עַל רֹב עֲוֹנְךָ וְרַבָּה מַשְׂטֵמָה:(ח) צֹפֶה אֶפְרַיִם עִם אֱלֹהָי נָבִיא פַּח יָקוֹשׁ עַל כָּל דְּרָכָיו מַשְׂטֵמָה בְּבֵית אֱלֹהָיו:

אוי לנו עם של שוטים שאלו "חכמים" שלאורם הלכנו,

מדוע היו צריכים "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" את כל ברבורי ההבל על אוריה. ש"מרד במלכות" כביכול, או שכביכול בת שבע הייתה מיועדת לדוד, מאז ימי בראשית, או שכל היוצא למלחמות דוד נותן גת לאשתו למפרע? הרי אם היו משקיעים מעט מחשבה, היו הולכים לתלמוד בבלי מסכת יבמות דף סט עמוד א מי שיש לו אלמנות וגירושין בה, יצאו עובד כוכבים ועבד שאין לו אלמנות וגירושין. אוריה הוא עבד דוד, אם כך: אין לו אלמנות וגירושין, מדוע אם כך: צריך להמציא עוד סיפור?

רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות פרק ח הלכה (ג) אין אשת יפת תואר מותרת אלא בשעת השביה, שנאמר וראית בשביה, בין בתולה בין בעולה בין אשת איש שאין אישות לגויים, וחשקת אף על פי שאינה יפה, הרי כתוב "אוּרִיָּה הַחִתִּי"? חתי = גוי, אין אישות לגויים, נגמר הסיפור, דוד לא לקח כלום, מאף אחד, (וכדי שלא אובן שלא כהלכה, כמובן שזה בציניות) הרי לפי הסיפור התנ"כי אלוהים אינו יודע הלכות. ולא למד גמרא, מפני שהאלוהים מוצא בדוד אשמה, וכל הטוען אחרת בעצם טוען נגד שיפוט האלוהים, אוי לנו עם של שוטים, שהולכנו שולל, אחרי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם"!

רד"ק תהלים ל (א) מזמור שיר חנכת הבית לדוד. חיברו דוד שיאמרוהו בחנוכת בית המקדש. ואף על פי שאין בזה המזמור זֵכֶר הבית הזכיר בו סליחת פשעיו, שהיו חושבים אויביו שלא תתקיים לו המלוכה ולזרעו אחריו לעונש אותו עון. ואף על פי שנאמר לו על ידי נביא כי בנו שימלוך אחריו הוא יבנה הבית, לא היו מאמינים שיוכל להיות כי בן שיולד לו מאותה האשה יהיה מלך ויבנה בית המקדש לה' שיהיה מקום סליחה וכפרה. וכשמרד אדונִיה בסוף ימיו ורצה למלוך מעצמו בלא רשות היו סבורים שלא יהיה שלמה מלך. וכיון שֶׁהֻמְלַךְ וראו כי הצליח הדבר, כי הקושרים עם אדונִיה לא עמדו במרדם וברחו איש לאהליו, הכירו כל ישראל כי מה' היא מלכות שלמה. וכיון שרצה האל כי בן שנולד לו מאותה האשה יהיה מלך על כל ישראל ידעו באמת כי נמחל לדוד אותו עון מחילה גמורה ושלימה. והראה לשלמה צורת הבית לעיני כל ישראל והתנדב הוא לבנין הבית והתנדבו בו בני ישראל לפניו. לפיכך חיבר מזמור שיר חנוכת הבית על זה הדרך שהזכיר בו סליחת חטאיו שהיא רפואת נפשו, כי בזה הענין נודעה הסליחה לכל אדם: על איזה עוון מדבר הרד"ק? האם בדורו של דוד לא ידעו גמרא? הרי "כל האומר חטא דוד אינו אלא טועה"? דורו של דוד היה לפי הילקוט שמעוני מלכים א רמז ריג דורו של דוד א"ר(אמר רב) יהושע דסכנין בש"ר(בשם רב) לוי אפילו תינוקות שהיו בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעים לדרוש את התורה במ"ט(49) פנים טהור ובמ"ט(49)  פנים טמא, יודעים את התורה בארבעים ותשעה פנים, לטמא, ולטהור, ואינם יודעים שכל היוצא למלחמות בית דוד נותן גט לאשתו? מעניין שבדורו של דוד, לא ידעו את הגמרא והם אלה שכביכול "העבירו מסורת" אלינו, ובדורנו כל ילד יודע את הגמרא הזו, ולימדונו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" ש"הדור הולך ופוחת"?