דוד חטא? או לא? האם זה תלוי ב"רב" אשר נבחר לנו? או שהגמרא היא הקובעת? הרי "נמסרה/ניתנה" בסיני? אם כך: האם כל "רב" שאומר אחרת, אינו "רב" ואין לקבל את דבריו כלל?

תלמוד בבלי מסכת שבת דף נו/א אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה שנאמר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו וגו' אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו אלא מה אני מקיים מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע שביקש לעשות ולא עשה אמר רב רבי דאתי מדוד מהפך ודריש בזכותיה דדוד מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע רבי אומר משונה רעה זו מכל רעות שבתורה שכל רעות שבתורה כתיב בהו ויעש וכאן כתיב לעשות שביקש לעשות ולא עשה את אוריה החתי הכית בחרב שהיה לך לדונו בסנהדרין ולא דנת ואת אשתו לקחת לך לאשה ליקוחין יש לך בה דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו שנאמר ואת עשרת חריצי החלב האלה תביא לשר האלף ואת אחיך תפקוד לשלום ואת ערובתם תקח מאי ערובתם תני רב יוסף דברים המעורבים בינו לבינה ואותו הרגת בחרב בני עמון מה חרב בני עמון אי אתה נענש עליו אף אוריה החתי אי אתה נענש עליו מאי טעמא מורד במלכות הוה דאמר ליה ואדוני יואב ועבדי אדוני על פני השדה חונים אמר רב כי מעיינת ביה בדוד לא משכחת ביה בר מדאוריה דכתיב רק בדבר אוריה החתי

תלמוד בבלי מסכת יומא דף כב עמוד ב אמר רב הונא: כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה; שאול באחת - ועלתה לו, דוד בשתים - ולא עלתה לו. שאול באחת מאי היא - מעשה דאגג, והא איכא מעשה דנוב עיר הכהנים! - אמעשה דאגג כתיב +שמואל א' טו+ נחמתי כי המלכתי את שאול למלך. דוד בשתים, מאי נינהו - דאוריה ודהסתה. מה כוונת הגמרא כאן? "שאול באחת - ועלתה לו",ו"דוד בשתים - ולא עלתה לו"? האם מה שאומרת הגמרא ששאול עשה חטא אחד, ובזה שילם בכיסא המלוכה, ודוד עשה שני חטאים ולא שילם בכסא המלוכה? הרי גמרא זו נוגדת גמרא קודמת, שלא חטא דוד? איך מסתדרת גמרא זו עם הפס' הבאים? בשמואל א טו (כו) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לֹא אָשׁוּב עִמָּךְ כִּי מָאַסְתָּה אֶת דְּבַר יְהֹוָה וַיִּמְאָסְךָ יְהֹוָה מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל:(כז) וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ וַיִּקָּרַע:(כח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל קָרַע יְהֹוָה אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ:(כט) וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם: הרי שמואל מדבר בשם האלוהים, ואומר, שהמלכות תעבור לדוד "הַטּוֹב מִמֶּךָּ"? האם אלוהים אינו יודע אחרית כראשית? הרי מה פירוש "לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ"? אם לשאול יש אחת ולדוד יש שתיים בגמרא?

- והא איכא נמי מעשה דבת שבע! - התם אפרעו מיניה, דכתיב +שמואל ב' יב+ ואת הכבשה ישלם ארבעתים - ילד, אמנון, תמר, ואבשלום. - התם נמי אפרעו מיניה, דכתיב +שמואל ב' כד+ ויתן ה' דבר (בעם מן הבקר) +מסורת הש"ס: [בישראל מהבקר]+ ועד עת מועד! - התם לא אפרעו מגופיה. - התם נמי לא אפרעו מגופיה. - לאיי, אפרעו מגופיה. דאמר רב יהודה אמר רב: ששה חדשים נצטרע דוד, ופרשו הימנו סנהדרין, ונסתלקה הימנו שכינה, דכתיב +תהלים קיט+ ישובו לי יראיך וידעי עדותיך, וכתיב +תהלים נא+ השיבה לי ששון ישעך. והא אמר רב: קבל דוד לשון הרע! - כשמואל, דאמר: לא קבל דוד לשון הרע. כן קיבל או לא קיבל דוד לשון הרע? זו גמרא שניתנה בסיני מהאלוהים למשה? עם שתי גרסאות? - ולרב נמי, דאמר קבל דוד לשון הרע הא איפרעו מיניה, דאמר רב יהודה אמר רב: בשעה שאמר לו דוד למפיבושת +שמואל ב' יט+ אמרתי אתה וציבא תחלקו את השדה, יצאה בת קול ואמרה לו: רחבעם וירבעם יחלקו את המלכות. איך זה שעל סיפור כמו בת שבע אשת אוריה החתי הגמרא בתלמוד בבלי מסכת שבת דף נו/א מוצאת את דוד שלא חטא? וכאן בגמרא זו לא רק שדוד חטא אלא בשתיים? ורב מוסיף לדוד גם חטא לשון הרע שזה כבר שלוש? או שאולי לשון הרע אינו נחשב כחטא כלל? או שאולי לשון הרע אינו נחשב לחטא, לצדיקים כדוד? אם כך: איך יסתדרו הפירושים הבאים? רש"י תהלים צט (ט) כי קדוש ה' אלהינו - על אשר הוא מדקדק עם הצדיקים הוא מקודש בעולם, וכן הוא אומר (שמות כט) ונקדש בכבודי, במכובדי: מדקדק, אבל לא תמיד?

רשב"ם במדבר כ (י) ויאמר להם שמעו נא המורים - כמו שהמטה הזה שיש בו שקדים מוכיח שהוא למשמרת לאות לבני מרי: המן הסלע הזה נוציא לכם מים - בשעת הרמת ידו במטה ויך בו את הסלע פעמים, אז אמר להם דרך כעס וחימה, סבורים אתם שמן הסלע הזה נוציא לכם מים? ומספק אמר משה כן, שטעה במה שאמר לו הק'ב"ה קח את המטה, ולא האמין שבדבורו עם הסלע יוציא ממנו מים אלא בהכאת המטה כמו שעשה ברפידים, ומה שאמר לו הקב"ה ודברתם, היה סבור שזו היא [רצונו של הק'דוש ברוך הוא לדבר אל] הסלע בהכאה במטה, ולכך הכה פעמים בסלע כעין חימה וכעס ומספק אם יוציא מים הרי טוב ואם אין אדבר אל הסלע אחרי כן. והקב"ה הסכים על ידי משה לצאת [מים] על ידי הכאתו, ואעפ"י כן נענש, שהק'ב"ה מדקדק עם הצדיקים. וזהו שאמר הק'ב"ה יען לא האמנתם בי להקדישני, על ידי דיבוריכם אל הסלע, לפי שהוא מדקדק עם הצדיקים אפילו כחוט השערה. ולפי שידעתי אני המפרש שמשה רבינו לא היה כי אם שוגג לעבור על דברי הק'ב"ה , לפיכך אני זקוק לפרש כי משה רבינו טעה כמו שפרשתי:

לסיכום: מה הוחלט בגמרא? האם דוד חטא? או לא? האם זה תלוי מי "הרב" שלך? או איזה דף גמרא אתה מעדיף? הרי הגמרא נוגדת אחת את השניה? איך זה שפתאום יש לדוד חטאים כגון לשון הרע? איך יכול להיות שלא חטא דוד כלל, בגמרא אחת? או שדוד חוטא סידרתי, בגמרא אחרת? ואיך מסתדרת הגמרא הבאה? הרי אם הכול ניתן בסיני ממשה? האם לא קרא דוד המלך את הגמרא? או לפחות אם היא לא הייתה כתובה, האם לא ידע אותה דוד? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.

איך מסתדרות הגמרות למעלה והוויכוחים בין הרבנים? הרי אם הכול ניתן בסיני ממשה איך כל רב אומר אחרת? האם כל רב קיבל "מסורת" אחרת? משה "מסר" כמה גרסאות של "תושב"ע"? וכל "רב" בחר לו גרסה הרצויה לו?

איך מסתדרים הפירושים לפס' הבאים, עם הגמרא, שלא חטא דוד במעשה בת שבע?

דברי הימים ב יז (ג) וַיְהִי יְהֹוָה עִם יְהוֹשָׁפָט כִּי הָלַךְ בְּדַרְכֵי דָּוִיד אָבִיו הָרִאשֹׁנִים וְלֹא דָרַשׁ לַבְּעָלִים:

רש"י בדרכי דוד אביו הראשנים - ולא האחרונים שפשע במעשה בת שבע וגם הסית אותו שטן למנות את ישראל ועיקר ויש מפרשים ראשונים ראש לשלמה ורחבעם שלמה נשיו הטו לבבו באחרית ימיו ובנה במה לכמוש תועבת מואב ולמולך שקוץ בני עמון ורחבעם כתיב (לעיל /דברי הימים/ ב יב) ויהי כהכין מלכות רחבעם וכחזקתו עזב את תורת ה' ולא כאביו שכתוב בו במלכים (א' ט"ו) ולא היה לבו שלם עם ה' אלהיו ולא כאסא שלא נשען בה' אלא כדוד אביו שלא היה לו אלא לב אחד לאביו שבשמים:

רד"ק כי הלך בדרכי דוד אביו הראשונים שלא חטא אבל באחרונים חטא במעשה בת שבע ובמנות ישראל - או אמר הראשונים כנגד שאר מלכי יהודה שהיו חוטאים באחרונה וכך הוא הפי' כי הלך בדרכי דוד ואותם הדרכים הם דרכי כל מלכי יהודה הראשונים אבל באחרונה היו חוטאים כי שלמה לעת זקנתו נשיו הטו את לבבו וכן רחבעם ובחזקתו עזב את תורת ה', וכן אביה לפי המדרש שכתבנו, וכן אסא חטא באחרונה ונשען על מלך ארם וגם בחליו לא דרש את ה' וכו':

מצודת דוד הראשונים - שלא חטא בהם אבל בימים האחרונים חטא בדבר אוריה ובמה שמנה את ישראל:

אם לא חטא דוד לפי גמרא, איך מפרשים רש"י, רד"ק, והמצודת דוד, "שפשע/חטא דוד" במעשה בת שבע? האם רש"י הרד"ק והמצודת דוד אינם מקבלים את הגמרא בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א כ"תורה למשה מסיני"? אם כך: איך לא חטא בגמרא  = "פשע/חטא" אצל "חכמים"?

איך מסתדר ל"חכמים" אלה, הפירוש שלהם שחטא דוד, גם במניית(ספירת) עם ישראל, עם הפס' הבא? במלכים א טו (ה) אֲשֶׁר עָשָֹה דָוִד אֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהֹוָה וְלֹא סָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּהוּ כֹּל יְמֵי חַיָּיו רַק בִּדְבַר אוּרִיָּה הַחִתִּי: האם כותב התנ"ך, מאשים את דוד רק במעשה אוריה? ו"חכמים" אלו מצאו לדוד עוד חטאים?

שמואל ב יט (א) וַיִּרְגַּז הַמֶּלֶךְ וַיַּעַל עַל עֲלִיַּת הַשַּׁעַר וַיֵּבְךְּ וְכֹה אָמַר בְּלֶכְתּוֹ בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי: רלב"ג: והנה בכה דוד בזה האופן הנפלא על מיתת אבשלום לפי שהיה יודע כי עונותיו סבבו זה: מה הפירוש הזה? דוד בוכה בצורה זו, מפני שדוד יודע שבגלל "עוונותיו" שלו כל זה קרה? איזה עוונות היו לדוד? הרי גמרא "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה"? דוד הרי ממעבירי "המסורת"/"תושב"ע" ודוד יודע את "המסורת"? הרי הגמרא בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ניתנה בסיני, האם היא לא הייתה ידועה לדוד?

האם הרמב"ן בפירושו לפס' הבא אינו מקבל את הגמרא שדוד לא חטא? הרי הרמב"ן מביא ש"בת קול" יצאה ואמרה ש"רק בדבר אוריה החתי", מדוע "רק" אם אין חטא? מה עניין "אוריה החתי"?

רמב"ן ויקרא כו (יב) וטעם והתהלכתי בתוככם - שתהיה הנהגתי בכם מפורסמת כמלך מתהלך בקרב מחנהו מספיק להם כל צרכם, וזה דרך דברי הברית כפשוטן, והוא אמת, וכך יעשה בהן בודאי. ולא הזכיר הכתוב בכאן שכר קיום הנפשות בעולם הנשמות, ובעולם הבא אחרי תחית המתים, כי קיומן מחויב בדרך היצירה כמו שפירשתי בכריתות (לעיל יח כט). והעונש הוא שמכרית החייבים בהם, והשאר כולם יתקיימו ביסוד יצירתם: אבל על דרך האמת, הברכות האלה עוד הם ברכות שמים בעליונים, כמו שפירשתי ונתתי שלום בארץ ולא תגעל נפשי אתכם. וכן והתהלכתי בתוככם, רמז למדה שקראו רבותינו שכינה, מן ונתתי משכני בתוככם, ואומרים (מנחות פו ב) שכינה שורה בישראל, ואמרו בבראשית רבה (יט יג) עיקר שכינה בתחתונים היתה. והנה הוזכר כאן גן עדן והעולם הבא ליודעיו. ואלה הברכות בתשלומיהן לא תהיינה רק בהיות כל ישראל עושין רצון אביהם, ובנין שמים וארץ שלם על מכונתו, ואין בתורה ברכות שלמות כאלה, שהם דברי הברית והתנאים אשר בין הקב"ה ובינינו: ודע כי לא השיגו ישראל מעולם לברכות האלה בשלמותן, לא הרבים ולא היחידים מהם, שלא עלתה זכותם לכך,  כמו שאמרו (מו"ק טז ב) על דוד (והוא עורר את חניתו) על שמונה מאות חלל, והיה מצטער על מאתים, יצתה בת קול ואמרה לו רק בדבר אוריה החתי. ועל כן תמצא לרבותינו ז"ל שיזכירו בפסוקים האלה לעתיד לבוא, מלמד שתינוק מישראל עתיד להיות מושיט וכו' (תו"כ פרק ב ב), עתיד הקב"ה לטייל עם הצדיקים לעתיד לבוא (שם פרק ג ג), כי לא נתקיים, אבל יתקיים עמנו בזמן השלמות:

האם הרמב"ן אינו מקבל את פירושיהם של רש"י רד"ק והמצודת דוד. שהיו לדוד עוד חטאים/פשעים?

לסיכום:

לאחר כל זאת שאלה: זו "המסורת"? משה "מסר" כל כך הרבה גרסאות, וכול אחד יבחר לו גרסה אשר תתאים לצרכיו?