אלוהים וכבוד הגנב? האלוהים חס על כבודו של גנב?
שמות פרק כא (לז) כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה:
רש"י חמשה בקר וגו' - אמר ר' יוחנן בן זכאי חס המקום על כבודן של בריות, שור שהולך ברגליו ולא נתבזה בו הגנב לנושאו על כתפו משלם ה'(5) שה שנשאו על כתפו משלם ד'(4) הואיל ונתבזה בו. אר"מ בא וראה כמה גדולה כחה של מלאכה שור שבטלו ממלאכתו ה' שה שלא בטלו ממלאכתו ד': בהנחה שהאיש גנב עדר שלם של כבשים? מה התשלום שהוא צריך לשלם. הרי הוא לא לקח אותם על גבו? חס האלוהים על כבודו של הגנב? ואלה נקראים "חכמים"? תחת השור תחת השה. שנאן הכתוב כלומר שאין מדת תשלומי ד' וה' נוהגת אלא בשור ושה בלבד: אם גנב בעלי חיים אחרים מה ישלם? כגון חמור סוס גמל? או שלא משלם כלל על בעלי חיים אחרים שגנב? ומה ישלם גנב אשר גנב תרנגולות?
איך מסתדר פרוש טיפשי זה שכאילו חס אלוהים על כבוד הגנב, עם הפס' הבאים? שמות פרק כב (א) אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ דָּמִים:(ב) אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ:(ג) אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם: הרי אם חס האלוהים על כבוד הגנב, מדוע כאן כאשר הגניבה נמצאת בידו, אינו משלם חמישה וארבעה? ואיך השתרבב לכאן גם חמור? מדוע אם נמצאה הגנבה בידו משלם שנים, ולא ארבעה, או חמישה? ומה על כבוד הגנב כאן? הרי אותה פעולת גניבה בוצעה? רק שכאן הגניבה נמצאת ולא נעלמה? האם על גניבת חמור לא היה צריך הגנב לשלם יותר אפילו משור? הרי לפי פירוש רש"י חס האלוהים על כבוד הגנב, וכאשר גנב חמור, הרי הגנב כנראה גם רכב עליו, לכן הוא צריך לשלם יותר משור, האם לא חשוב ל"חכמים" שבשני הפס' שבהם מדובר על הגניבה, יש שוני במצב הגניבה בשמות פרק כא (לז) מדובר שבעלי החיים כבר נמכרו או נטבחו, ובשמות פרק כב (ג) הגניבה נמצאת עוד ברשות הגנב, וכתוב "חַיִּים" שהכוונה שבעל החיים לא נשחט? לכן גם השוני בתשלום,
שמות פרק כב (ו) כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם:
אבן עזרא שמות פרק כב (א) אם במחתרת ימצא הגנב בלילה, כי ביום לא יחתור. והכתוב הבא אחריו לעד, אם זרחה השמש (שמות כב ב). ופי'רוש אין לו דמים אין על הורגו שפיכות דמים. ויש לתמוה מן המפרשים דמים - חיים. אם כן, מה הוא איש דמים (ש"ב טז, ח), דמיו בו (ויקרא כ, ט)? (ב) אם זרחה השמש עליו. שלם ישלם שב אל הכתוב למעלה: חמשה בקר ישלם וגו' (שמות כא, לז), כמו לעם נכרי (שם, ח), ואף לאמתך תעשה כן (דבר' טו, יז), כי הוא שב אל הפסוק העליון, העניק תעניק לו (שם שם, יד). ונמכר בגנבתו - בעבור גניבתו: (ג) אם המצא זה הפסוק כולל כל בהמה. חכמים קיבלו גזירת הכתוב לתשלומי ארבעה וחמשה בשור ושה בלבד: האם האבן עזרא קיבל "מסורת" "תושב"ע" שונה? הרי הוא טוען שהפס' מדבר על כל בהמה, ורק "חכמים" החליטו שהכתוב מתכוון רק לשור ושה,
האם יכול להיות שכוונת כותב התורה שונה מכוונת "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם"?
|