|
מה הן פאה ועוללות?
ויקרא פרק יט
(ט) וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט:(י) וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם: האם התבטלה מצווה זו? הרי מי משאיר לעני ולגר? מדוע פאה ביחיד ולא פאות ברבים? הרי אם פאה ביחיד, הרי גם "לֶקֶט" יחיד, ו"עוללה" יחידה, ו"פֶרֶט" ביחיד? אם כך: האם כאשר אדם קוצר ונפל לו מעט חיטה בפעם הראשונה, האם מהפעם השנייה, אינו חייב להשאיר "לֶקֶט"? האם בכרם אם נשאר אשכול אחד זה מספיק, ואת השאר הוא יכול לאסוף ולא ל"עוֹלֵל"? הרי התורה לא באה מנוקדת? אם כך: אולי צריך להשאיר את כל פאות השדה? הרי על הגילוח אמרו "חכמים" שכוונת הכתוב ב"וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ" שהכוונה היא להשאיר את כל הפאות של זקנך, וזאת למרות שכתוב פאה ביחיד?
ויקרא פרק יט (כז) לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ: מהי "פְּאַת" הראש? ו"פְּאַת" הזקן מהי? מדוע משאירים שתי פאות משני צידי הראש? מדוע לא משאירים רק פאה אחת? הרי כתוב פאה ביחיד ולא פאות ברבים? ולעניין "לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם", מה הכוונה? מהי פאת הראש? מדוע מגלחים החרדים את ראשם ומשאירים רק את פאות הלחיים? הרי מה פרוש "לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם"? והיכן נמצאת הפאה בראש? מדוע כתוב פאה ביחיד, ולא פאות ברבים?
ויקרא פרק כא
(א) וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל משֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו:(ב) כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו:(ג) וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה לְאִישׁ לָהּ יִטַּמָּא:(ד) לֹא יִטַּמָּא בַּעַל בְּעַמָּיו לְהֵחַלּוֹ:(ה) לֹא יִקְרְחֻה קרחָה בְּרֹאשָׁם וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ וּבִבְשָׂרָם לֹא יִשְׂרְטוּ שָׂרָטֶת:(ו) קְדשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא יְחַלְּלוּ שֵׁם אֱלֹהֵיהֶם כִּי אֶת אִשֵּׁי יְהֹוָה לֶחֶם אֱלֹהֵיהֶם הֵם מַקְרִיבִם וְהָיוּ קֹדֶשׁ: מה צריכים להשאיר הכוהנים?
ויקרא פרק כג
(כב) וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם:
דברים פרק כד
(יט) כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ:(כ) כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ לֹא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה:(כא) כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה:(כב) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה:
| 
