חרש, אילם, עיוור, ונכה, למה? מדוע קורה שאדם הופך להיות אחד הדברים האלה, לפי הגמרא:
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף כ עמוד א אמר רבי יוחנן בן דהבאי, ד' דברים סחו לי מלאכי השרת: חיגרין מפני מה הויין? מפני שהופכים את שולחנם, אילמים מפני מה הויין? מפני שמנשקים על אותו מקום, חרשים מפני מה הויין? מפני שמספרים בשעת תשמיש, סומין מפני מה הויין? מפני שמסתכלים באותו מקום.
ורמינהו, שאלו את אימא שלום: מפני מה עמוד ב בניך יפיפין ביותר? אמרה להן: אינו מספר עמי לא בתחלת הלילה ולא בסוף הלילה אלא בחצות הלילה, וכשהוא מספר מגלה טפח ומכסה טפח, ודומה עליו כמי שכפאו שד; ואמרתי לו: מה טעם? ואמר לי: כדי שלא אתן את עיני באשה אחרת, ונמצאו בניו באין לידי ממזרות! לא קשיא: הא במילי דתשמיש, הא במילי אחרנייתא. א"ר יוחנן: זו דברי יוחנן בן דהבאי, אבל אמרו חכמים! אין הלכה כיוחנן בן דהבאי, אלא כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה; משל לבשר הבא מבית הטבח, רצה לאכלו במלח - אוכלו, צלי - אוכלו, מבושל - אוכלו, שלוק - אוכלו; וכן דג הבא מבית הצייד. ההיא דאתאי(שבאה) לקמיה(לפני) דרבי, אמרה לו: רבי, ערכתי לו שלחן והפכו! אמר לה: בתי, תורה התירתך, ואני מה אעשה ליך. ההיא דאתאי(שבאה) לקמיה(לפני) דרב, אמרה לו: רבי, ערכתי לו שלחן והפכו! אמר: מאי(מה) שנא(שונה) מן ביניתא. מלאכי השרת סיפרו לרב יוחנן בן דהבאי, בטח אי אפשר להתווכח עם מלאכי השרת? אם כך: מדוע "חכמים" אומרים ש"אין הלכה כיוחנן בן דהבאי"?
רב יוחנן דיבר עם מלאכי שרת? ו"חכמים" אינם מקבלים כהלכה, את דברי מלאכי השרת? איך מסתדר שהגמרא בתלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד ב ניתנה בסיני, מהאלוהים למשה, וממשה ל"חכמים"? ו"חכמים" לא מסכימים עם הגמרא? או שאולי יש חלקים של הגמרא שלא ניתנו בסיני? ומדוע רבא (בהמשך למטה) במסכתות קטנות מסכת כלה רבתי פרק א הלכה יג מסכים עם רב יוחנן? האם רבא אינו מקבל את קביעת חז"ל ש"אין הלכה כיוחנן בן דהבאי"?
רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה ט גדולי חכמי ישראל היו מהן חוטבי עצים ומהן שואבי מים ומהן סומים ואף על פי כן היו עוסקין בתלמוד תורה ביום ז ובלילה והם מכלל מעתיקי השמועה איש מפי איש מפי משה רבינו. איך גדולי ה"חכמים" סומים = עיוורים? הרי לפי הגמרא עיוורים נעשים: מי "שמסתכלים באותו מקום"? האם האלוהים אינו מקיים הבטחותיו? הרי איך מסתדרות הלכות אלה של הרמב"ם שגדולי ה"חכמים" היו עובדי עבודות בזויות ועיוורים, עם הפס' בתנ"ך, ובגמרא, ובכל הספרות היהודית? הרי כולם מבטיחים למקיימי מצוות האלוהים, אושר, וחיים טובים, ללא מחלות, וללא חיי מצוקה?
פרשת שמות ד (יא) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי יְהֹוָה: ובשמות פרשת בשלח טו (כו) וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְהֹוָה רֹפְאֶךָ: תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קא עמוד א אמר ליה רבי אבא לרבה בר מרי: כתיב +שמות ט"ו+ כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך וכי מאחר שלא שם - רפואה למה? אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן: מקרא זה מעצמו נדרש, שנאמר +שמות ט"ו+ ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך אם תשמע לא אשים, ואם לא תשמע - אשים, אף על פי כן כי אני ה' רפאך.
דברים פרשת כי תבוא כח (טו) וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ:--- (כח) יַכְּכָה יְהֹוָה בְּשִׁגָּעוֹן וּבְעִוָּרוֹן וּבְתִמְהוֹן לֵבָב: איך מסתדר הכתוב בתורה, עם ר' שמחה בונם, שהתעוור באמצע חייו? ואיך מסתדרות הגמרות הבאות? תלמוד בבלי מסכת נדרים דף כ עמוד א אמר רבי יוחנן בן דהבאי, ד' דברים סחו לי מלאכי השרת: חיגרין מפני מה הויין? מפני שהופכים את שולחנם, אילמים מפני מה הויין? מפני שמנשקים על אותו מקום, חרשים מפני מה הויין? מפני שמספרים בשעת תשמיש, סומין מפני מה הויין? מפני שמסתכלים באותו מקום. מלאכי השרת סיפרו זאת לרב יוחנן בן דהבאי, ובטח אי אפשר להתווכח עם מלאכי השרת? תלמוד בבלי מסכת נדרים דף סד עמוד ב אריב"ל: כל אדם שאין לו בנים חשוב כמת, שנאמר: +בראשית ל+ הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי; ותניא, ארבעה חשובין כמת: עני, ומצורע, וסומא, ומי שאין לו בנים, עני - דכתיב: כי מתו כל האנשים, מצורע - דכתיב: +במדבר יב+ אל נא תהי כמת, וסומא - דכתיב: +איכה ג+ במחשכים הושיבני כמתי עולם, ומי שאין לו בנים - דכתיב: הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי. איך מסתדרת הגמרא, עם כל העיוורים שהיו "צדיקים" ו"חכמים", הרי אם צדיקים במותם נקראים חיים? אם כך: איך בחייהם הם חשובים כמתים?
מסכתות קטנות מסכת כלה רבתי פרק א הלכה יג
אמר ר' יוחנן בן דהבאי ארבע דברים שחו לי מלאכי השרת, ואלו הן חגרין סומין אלמין חרשין, חגרין מפני מה הויין, מפני שהופכין את שולחנם; סומין מפני מה הויין, מפני שמסתכלין באותו מקום; אלמין מה הויין, מפני שמנשקין באותו מקום; חרשין מפני מה הויין, מפני שמספרין בשעת תשמיש. אמר רבא כל מדותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה, הוא הפך שולחנו, לפיכך יהפך רגלי זרעו; הוא נסתכל בדבר הנסתר מכל, לפיכך הכל יהיה נסתר מזרעו; הוא עזב פה המדבר שבו ניתנה הנשיקה, ונשק הסתום, לפיכך נסתם פי זרעו; הוא מספר בשעה שהיה לו לחרוש, לפיכך נחרש אזן זרעו - למה נקרא שמו חרש, שהוא חורש, שנאמר והחריש יעקב עד בואם. אמר רבא וכולהו הני דאיעברה בהאי ביאה.
מסכתות קטנות מסכת כלה רבתי פרק א הלכה יד
וחכמים אומרים אין הלכה כר' יוחנן בן דהבאי, אלא כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה, הא למה הדבר דומה לבשר הבא מבית הטבח, ולדג הבא מבית הצייד, רצה לאוכלו במלח אוכלו, מבושל אוכלו, צלי על גבי גחלים אוכלו.
ילקוט שמעוני תורה פרשת מקץ רמז קמח
ויאמר אלהם יוסף ביום השלישי אין הקב"ה מניח את הצדיקים בצרה יותר משלשה ימים,?
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת תולדות סימן ז
(ז) ילמדנו רבינו סומא מהו שיעבור לפני התיבה להוציא את הצבור, כך שנו רבותינו סומא פורס על שמע ומתרגם, אבל אינו עובר לפני התיבה ואינו קורא בתורה ואינו נושא את כפיו, רבי יהודה אומר כל מי שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס על שמע מפני שנראה כמעיד עדות שקר שהוא אומר ברוך יוצר המאורות והוא לא ראה מאורות מימיו, אתה מוצא כל מי שנתייסם בעיניו כאלו הוא מת כיצד אמר רשב"י אין הקב"ה מיחד שמו על הצדיקים בחייהן אלא לאחר מיתתן שנאמר (תהלים טז) לקדושים אשר בארץ המה וגו', אימתי הן קדושים כשהן קבורים בארץ שכל זמן שהן חיין אין הקב"ה מייחד שמו עליהן, כל כך למה שאין הקב"ה מאמין בהן שלא יטעה אותן היצר הרע, וכיון שמתים הקב"ה מיחד שמו עליהן, והרי מצינו שיחד הקב"ה שמו על יצחק הצדיק בחייו שכן הוא אומר ליעקב (בראשית כח) אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק, רבי ברכיה ורבנן רבנן אמרי רואה את אפרו כאלו הוא צבור על גבי המזבח, ורבי ברכיה אמר הואיל ונתייסם בעיניו כאלו הוא מת לפי שהיה גנוז לתוך הבית ויצר הרע פסק הימנו לכך כתיב ויהי כי זקן יצחק.
פירוש המשנה לרמב"ם מסכת מגילה פרק ד משנה ו
[ו] קטן קורא בתורה, אמר אחד מן הגאונים האחרונים שזה אחר השלישי. ופוחח, הוא כגון שנתקרע בגד שעליו מלמעלה עד שנראה בשר כתפיו וחזהו, ותרגום ערום ויחף פחח ויחף. ואין הלכה כר' יהודה באמרו כל מי שלא ראה מאורות לא יפרוש על שמע, כי אף על פי שאינו נהנה באורם הרי הוא נהנה בפעולתם בעולם, כלומר הפעולות הנגרמים על ידי אורם. ואסטס, "אלנילג". וכן כל דבר שצובע את הידים, ואם היו רוב אנשי אותו המקום צבועי ידים מחמת שמתעסקים באותו הצבע מותר לו לישא את כפיו, שהרי בטל טעם מפני שהעם מסתכלין בו.
הכל ניתן בסיני?
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו פרק נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני:
ותורה מלפני בריאת העולם?
תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד ב
ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? +תהלים ח+ מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו +תהלים ח+ ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים!
זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת בראשית דף ט עמוד ב
בראשית. כתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז [משלי ח] הפסוק הזה חוזר על כל התורה שהיא היתה ראשית דרכי אל שהתורה נבראת אלפים שנה קודם שנברא העולם דא"ר אלעזר שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם ואלו הם התורה וג"ע וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח והתשובה,
זהרה של תורה פרשת בראשית פרק א (הועתק מספרו של יצחק שוקרון "זהרה של תורה" "הנפש אשר באדם" עמ' ז')
"בראשית ברא אלוהים""אמר רבי שמעון בא וראה הקב"ה ראה בתורה וברא את העולם שכתוב ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום והוא יתברך הסתכל בה פעם ושתים ושלוש וארבע פעמים ואחר כך אמר את התורה ועשה ממנה מלאכה כדי שלא יבואו בני אדם לטעות מהתורה הקדושה שהוכנה בדיקנות מפליאה ככתוב אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה למען האדם וכנגד ארבע פעמים ברא הקב"ה את כל מה שברא בעולמו רבי אליעזר אמר לפני שברא הקב"ה את העולם באו ונכנסו האותיות לפני הקב"ה וכל אות ביקשה שממנה תתחיל התורה עד שנתקיים הכל באות ב שהיא תחילתה של המילה ברכה ובא נתייסד העולם,
נאמר במסכת אבות פרק א משנה (יא) אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל:
