בית משפט אזרחי? חילוני?

שמות פרק כא (א) וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם: רש"י ואלה המשפטים - (ש"ר) כל מקום שנא'מר אלה פסל את הראשונים ואלה מוסיף על הראשונים מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני. ולמה נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח לומר לך שתשים סנהדרין אצל המקדש (ס"א המזבח): אשר תשים לפניהם - אמר לו הקב"ה למשה לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו לכך נא' אשר תשים לפניהם כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם: לפניהם - (גיטין פח) ולא לפני עו"א(עובדי אלילים) ואפי'לו ידעת בדין אחד שהם דנין אותו כדיני ישראל אל תביאהו בערכאות שלהם שהמביא דיני ישראל לפני ארמיים מחלל את השם ומיקר את שם האלילים להשביחם (ס"א להחשיבם) שנא' (דברים לב) כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים כשאויבינו פלילים זהו עדות לעלוי יראתם: כתשובה לדבר ההבל הזה, שכביכול אתה צריך ללכת לדין רק בבתי משפט של "יהודים", אשר דנים לפי דיני "ה"צדק", באים הפס' הבאים, והשאלות המתלוות אליהן, תהילים פרק לז (כח) כִּי יְהֹוָה אֹהֵב מִשְׁפָּט  וְלֹא יַעֲזֹב אֶת חֲסִידָיו לְעוֹלָם נִשְׁמָרוּ וְזֶרַע רְשָׁעִים נִכְרָת:--- (ל) פִּי צַדִּיק יֶהְגֶּה חָכְמָה  וּלְשׁוֹנוֹ תְּדַבֵּר מִשְׁפָּט:--- (לב) צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ:(לג) יְהֹוָה לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ  וְלֹא יַרְשִׁיעֶנּוּ בְּהִשָּׁפְטוֹ: האם תלוי לאיזה בית המשפט הגעת? על איזה בית משפט נאמר "וְלֹא יַרְשִׁיעֶנּוּ בְּהִשָּׁפְטוֹ"? הרי אם בבית משפט של צדיקים? אם כך: מה החכמה האלוהית? הרי בבית משפט של רשעים האלוהים צריך להוכיח את יכולותיו?  תהלים פרק עה (ח) כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים: מה פירוש אלוהים שופט? הרי לא בכל בית משפט או משפט האלוהים מופיע לפי פרשנות רש"י? או שאולי רש"י ו"חכמים" לא הבינו? אלוהים נמצא בכל בית משפט ובכול משפט, והוא השופט, והאדם שכביכול יושב על כסא השופט, הוא "בובה" העושה רצון אלוהים לעולם, הרי רק כך מתקיימים הפס' למעלה מתהילים, ורק כך מתקיימים הפס' ממשלי מתהילים מאיכה ומהגמרא למטה בסוף המסמך,

משלי פרק כט (כו) רַבִּים מְבַקְשִׁים פְּנֵי מוֹשֵׁל וּמֵיְהֹוָה מִשְׁפַּט אִישׁ: האם זה תלוי? היכן? ובמישהו?  משלי פרק כח (ד) עֹזְבֵי תוֹרָה יְהַלְלוּ רָשָׁע וְשֹׁמְרֵי תוֹרָה יִתְגָּרוּ בָם:(ה) אַנְשֵׁי רָע לֹא יָבִינוּ מִשְׁפָּט וּמְבַקְשֵׁי יְהֹוָה יָבִינוּ כֹל:

(יג) מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם:(יד) אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה:

קהלת פרק ג (יז) אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי אֶת הַצַּדִּיק וְאֶת הָרָשָׁע יִשְׁפֹּט הָאֱלֹהִים כִּי עֵת לְכָל חֵפֶץ וְעַל כָּל הַמַּעֲשֶׂה שָׁם:

קהלת פרק ח (ה) שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע וְעֵת וּמִשְׁפָּט יֵדַע לֵב חָכָם:(ו) כִּי לְכָל חֵפֶץ יֵשׁ עֵת וּמִשְׁפָּט כִּי רָעַת הָאָדָם רַבָּה עָלָיו: אם אתה "נמצא/הגעת" לבית משפט? לא חשוב מי השופט, והיכן, פשפש במעשיך?

איך מסתדרים הפס' הבאים עם השטות שיכול כל אידיוט החובש כיפה או הטוען ל"כביכול" אמונתו באלוהים, לטעון "לא נעשה לי משפט צדק", ואין זה חשוב מי השופט אם גוי או יהודי חילוני? הרי במשלי פרק כט (יב) מֹשֵׁל מַקְשִׁיב עַל דְּבַר שָׁקֶר כָּל מְשָׁרְתָיו רְשָׁעִים: תהלים פרק כב (כט) כִּי לַיהֹוָה הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם: תהלים פרק סו (ז) מֹשֵׁל בִּגְבוּרָתוֹ עוֹלָם עֵינָיו בַּגּוֹיִם תִּצְפֶּינָה הַסּוֹרְרִים אַל <ירימו> יָרוּמוּ לָמוֹ סֶלָה: תהלים פרק קה (כ) שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ: אם האלוהים מושל בכל הגויים, והוא המשגיח, האם לא נחשב כל משפט אשר אינו נעשה בצדק, כאי ביצוע של האלוהים את תפקידו? אם כך האם האלוהים חוטא ב"מֹשֵׁל מַקְשִׁיב עַל דְּבַר שָׁקֶר"? ובהנחה שהסכים איזה טיפש שהאלוהים "כביכול" הקשיב לדבר שקר, הרי זה מעיד על הטיפש שמאמין בדבר השטות, הרי המשך הפס' הוא "כָּל מְשָׁרְתָיו רְשָׁעִים", לכן אם הוא מאמין ב"אלוהים" כזה, הרי הוא עצמו רשע כי הוא ממשרתי אותו "אלוהים"?

רמב"ם הלכות שבת פרק ל

הלכה (טו) השבת ועבודה זרה - כל אחת מהן, שקולה כנגד שאר כל מצוות התורה; והשבת היא האות שבין הקדוש ברוך הוא ובינינו, לעולם. לפיכך כל העובר על שאר המצוות, הרי הוא בכלל רשעי ישראל; אבל מחלל שבת בפרהסיה, הרי הוא כעובד עבודה זרה - ושניהם כגויים, לכל דבריהם: אדם המחלל שבת? נחשב לגוי?

מסכת עירובין דף סט עמוד/א אמר רב הונא איזהו ישראל מומר? זה המחלל שבתות בפרהסיא א"ל רב נחמן כמאן אי כר"מ דאמר חשוד לדבר א'חד חשוד לכל התורה כולה אפ'ילו בא'חד מכל איסורין שבתורה נמי אי כרבנן האמרי חשוד לדבר א' לא הוי חשוד לכל התורה כולה ,

שולחן ערוך אורח חיים סימן לז סעיף א

גדול (א) שכר מצות תפילין, וכל מי (ב) שאינו מניחם הוא (ג) בכלל א פושעי ישראל (ד) בגופן.  מה דינו של פושע ישראל?

שולחן ערוך אורח חיים סימן שפה

סעיף ב  כותי הרי הוא כשאר עמים, ואין לו תקנה אלא בשכירות.  סעיף ג  ב ישראל (ג) מומר לעבודת אלילים * (ד) או לחלל שבתות בפרהסיא, * אפילו אינו מחללו אלא באיסור דרבנן, (ה) הרי הוא כעכו"ם. ואם אינו מחלל (ו) אלא בצינעה, אפילו מחללו באיסור דאורייתא, הרי הוא כישראל ומבטל רשות. הרי אם ישראל המחלל שבת בפרהסיא הוא כעכו"ם? איך עושים איתם עסקים? איך יושבים איתם בכנסת?

שולחן ערוך יורה דעה סימן ב סעיף ה

טז מומר (ו) להכעיס, אפי'לו (ז) לדבר אחד, או שהוא יז מומר לעבודת כוכבים או לחלל שבת (ח) בפרהסיא, או שהוא מומר לכל התורה, אפילו חוץ משתים אלו, דינו כעובד כוכבים. (ר' ירוחם). הגה: ומי שאינו חושש בשחיטה ואוכל נבלות בלא תיאבון אף על פי שאינו עושה להכעיס, דינו כמומר להכעיס, (כך העלה הב"י מדברי הרא"ש).

שולחן ערוך יורה דעה סימן קנח סעיף ב

מיני ישראל, והם שעובדים ה לעבודת כוכבים, או העושה עבירות (ג) להכעיס, אפילו (ד) אכל נבילות או לבש שעטנז להכעיס; והאפיקורסים, ו והם שכופרים בתורה ובנבואה מישראל, היו נוהגין בארץ ישראל להרגן. אם היה בידו כח להרגן בסייף, בפרהסיא, הורגו. ואם לאו, היה בא בעלילות עד שיסבב הריגתו. כיצד, ראה אחד מהם שנפל לבאר והסולם בבאר, קודם ומסלקו ואומר: הריני טרוד להוריד בני מן הגג ואחזירנו לך, וכיוצא בדברים אלו. הגה: (ועיין בחושן המשפט ז סימן תכ"ה). מומרים שהיו ממירים עצמם לאנסים ומטמאים עצמן בין העובדי כוכבים לעבוד עבודת כוכבים כמותם, הרי הם כמו מומרים להכעיס והיו מורידין אותם ולא מעלין. (תוספות פא"מ). ומכל מקום אם בא לשוב, לא מחמירין עליו, שקשה לפרוש מהם וחיישינן שמא יחזור לסורו. (ת"ה סימן קנ"ח).

"כל בית דין המתמנה על הדור צריך לילך אחריו כאלו הוא אביר שבאבירים"?

תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף כה עמוד ב ואומר +תהלים צט+ משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו. שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם, לומר לך: ירובעל בדורו - כמשה בדורו, בדן בדורו - כאהרן בדורו, יפתח בדורו - כשמואל בדורו. ללמדך שאפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הצבור - הרי הוא כאביר שבאבירים, ואומר +דברים יז+ ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם. וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו? הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו, ואומר +קהלת ז+ אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה.

רש"י שמואל א פרק יב (יא) ירובעל - זה גדעון: בדן - זה שמשון שמשבט דן בא: ואת יפתח - הרי שלשה קלי עולם עם שלשה חמורי עולם משה ואהרן ושמואל לומר לך הקל בדורו כחמור בדורו כל בית דין המתמנה על הדור צריך לילך אחריו כאלו הוא אביר שבאבירים: 

תלמוד ירושלמי מסכת פיאה פרק ח דף כא טור א /ה"ו רבי חגיי כד הוה מקים פרנסין הוה מטעין לון אוריתא לומר שכל שררה שניתנה מתורה ניתנה בי מלכים ימלוכו בי שרים ישורו,

תלמוד ירושלמי מסכת ראש השנה פרק ב דף נח טור ב / הלכה ט' כתיב יי' אשר עשה את משה ואת אהרן ואשר העלה וגו' וישלח יי' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל ירובעל גדעון בדן שמשון יפתח זה יפתח הגלעדי הקיש שלשה קלי עולם לשלשה אבירי עולם ללמדך שבית דינו של גדעון ושל יפתח ושל שמשון שקולין כנגד משה ואהרן ושמואל ולא עוד אלא שסמך הגדולים מיכן ומיכן והקטנים באמצע,

איך מסתדר דבר ההבל הזה הטוען שחובה ללכת לבתי משפט/ערכאות של דיני ודייני ישראל מפני שאצלם תקבל דין צדק עם הפס' למטה?

משלי פרק טז (א) לְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב וּמֵיְהֹוָה מַעֲנֵה לָשׁוֹן: אדם מתכנן תוכניות, ובסוף אומר את מה שהאלוהים רצה שיאמר,

(ב) כָּל דַּרְכֵי אִישׁ זַךְ בְּעֵינָיו וְתֹכֵן רוּחוֹת יְהֹוָה:--- (ט) לֵב אָדָם יְחַשֵּׁב דַּרְכּוֹ וַיהֹוָה יָכִין צַעֲדוֹ: 

משלי פרק יט (כא) רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת יְהֹוָה הִיא תָקוּם:

תהלים פרק לג

(ח) יִירְאוּ מֵיְהֹוָה כָּל הָאָרֶץ מִמֶּנּוּ יָגוּרוּ כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל:(ט) כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד:(י) יְהֹוָה הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים:(יא) עֲצַת יְהֹוָה לְעוֹלָם תַּעֲמֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר:

איכה פרק ג (לז) מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי אֲדֹנָי לֹא צִוָּה:

תלמוד בבלי מסכת חולין דף ז עמוד (ב) ואמר ר' חנינא: אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ(אם כן) מכריזין עליו מלמעלה, שנאמר: +תהלים ל"ז+ מה' מצעדי גבר כוננו, +משלי כ'+ ואדם מה יבין דרכו.

משלי פרק כ (כד) מֵיְהֹוָה מִצְעֲדֵי גָבֶר וְאָדָם מַה יָּבִין דַּרְכּוֹ: 

משלי פרק כא (א) פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְהֹוָה עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ:  (ב) כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו וְתֹכֵן לִבּוֹת יְהֹוָה: 

משלי פרק כא (ל) אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד יְהֹוָה:(לא) סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה וְלַיהֹוָה הַתְּשׁוּעָה: אי אפשר לעקוף את אלוהים, כל התוכניות וכל ההכנות לא יעזרו ללא אלוהים.

משלי פרק כב (יב) עֵינֵי יְהֹוָה נָצְרוּ דָעַת וַיְסַלֵּף דִּבְרֵי בֹגֵד: 

משלי פרק טז (ז) בִּרְצוֹת יְהֹוָה דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ: כאשר אתה הולך בדרך אלוהים, אפילו אויבך ישלם אתך.