|
"רבנים" בבית אבלים, על "רבנים" הבאים ומטיפים שהמתים נענשו על שלא קיימו מצוות, איך בדיוק מסתדרת ההלכה בהרמב"ם?
רמב"ם הלכות מכירה פרק יד
הלכה יב כשם שהונייה במקח ממכר כך יש הונייה בדברים שנאמר ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך אני ה', זה הוניית דברים.
הלכה יג כיצד היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים, ואם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך, היה גר ובא ללמוד תורה לא יאמר לו פה שאכל נבילות וטריפות יבא וילמוד תורה שניתנה מפי הגבורה, היו חלאים ויסורים באין עליו או שהיה מקבר את בניו, לא יאמר לו כדרך שאמרו חבריו לאיוב הלא יראתך כסלתך זכור נא מי הוא נקי אבד.
רש"י שמות פרק כב
(כ) וגר לא תונה - אונאת דברים, קונטרליי"ר בלעז [לקנטר], כמו (ישעיה מט כו) והאכלתי את מוניך את בשרם: ולא תלחצנו - בגזילת ממון: כי גרים הייתם - אם הוניתו, אף הוא יכול להונותך ולומר לך אף אתה מגרים באת, מום שבך אל תאמר לחברך. כל לשון גר, אדם שלא נולד באותה מדינה, אלא בא ממדינה אחרת לגור שם:
אם אין לעשות אבל על חילוני? מדוע רבנים מגיעים לשאת דברים?
רמב"ם הלכות אבל פרק א
הלכה (י) כל הפורשין מדרכי צבור והם האנשים שפרקו עול המצות מעל צוארן ואין נכללין בכלל ישראל בעשיית המצות ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות אלא הרי הן כבני חורין לעצמן [כשאר האומות] וכן האפיקורוסין [והמומרים] והמוסרין כל אלו אין מתאבלין עליהן, אלא אחיהם ושאר קרוביהם לובשין לבנים ומתעטפים לבנים ואוכלים ושותים ושמחים שהרי אבדו שונאיו של הקדוש ברוך הוא, ועליהם הכתוב אומר הלא משנאיך ה' אשנא: מי הם האנשים שמדובר עליהם כאן בהלכה? האם לפי הלכה זו אין "לשבת שבעה"/להתאבל על "חילוני"? האם על אדם שאינו "שומר שבת" צריך ל"שבת שבעה"/להתאבל? האם על אדם "שאוכל לא כשר" צריך "לשבת שבעה"/להתאבל? אם כך: מדוע מגיעים "רבנים" לבתי "חילונים" מחללי שבת בפרהסיה (הרי כל אדם שנוסע בשבת הוא מחלל שבת בפרהסיה לשיטת "החרדים/דתיים)) ואומרים כביכול דברי תורה? (כדי לראות יותר הכנס/י ל אין לעשות אבל על חילוני)
| 
