|
אין צריך לומר ז"ל על תלמידי חכמים?
ספר חסידים (מרגליות) סימן תשמה
כשמזכירים תלמידי חכמים אין צ"ל זכרונם לברכה כמו שאין אומרים כשאנו קורין בתורה על משה ועל אהרן זכרונם לברכה. וכ"ש כשאדם מזכיר טענה מת"ח שאין כותבים ז"ל. שהרי מר בר רב אשי כשהיה אומר בבית המדרש בשם אביו היה אומר אמר רב אשי ולא היה אומר זכרונו לברכה. בתוך י"ב חדש שמת האב אם מזכיר אותו יאמר ז"ל אבל לאחר י"ב חודש לא יהיה אומר. וכן כשאדם אומר שנים מקרא ואחד תרגום כשמזכיר הצדיקים בפסוקים אין צ"ל ז"ל.
אם כך: ואין לומר ז"ל על תלמידי חכמים וצדיקים, מדוע אומרים חז"ל?
אין לבנות מצבה על קבר "צדיקים"? אם כך מה פירוש "קברי צדיקים"?
רמב"ם הלכות אבל פרק ד הלכה ד
וחופרין בעפר מערות ועושין כוך בצד המערה וקוברין אותו בו ופניו למעלה, ומחזירין העפר והאבנים עליו, ויש להן לקבור בארון של עץ, והמלוין אותו אומרין לו לך בשלום שנאמר ואתה תבוא אל אבותיך בשלום, ומציינין את כל בית הקברות ובונין נפש על הקבר, והצדיקים אין בונים להם נפש על קברותיהם שדבריהם הם זכרונם, ולא יפנה אדם לבקר הקברות. כסף משנה הלכות טומאת מת פרק ז הלכה (ד) ופירש שם רבינו נפש הוא הבנין שבונים על הקבר וכו'
כסף משנה הלכות אבל פרק ד הלכה ד
ומה שכתב ולא יפנה אדם לבקר הקברות זה סיום מ"ש שדבריהם הם זכרונם ולא יפנה אדם לבקר נפש שע"ג קברותיהם ועל ידי כן יהיו נזכרים שאינם צריכים שעל ידי דבריהם ומעשיהם הטובים הם נזכרים כך פירש הריב"ש לשון זה:
אגרת הגר"א, הגאון רבי אליהו במהור"ר שלמה זלמן הועתק מספר מסילת ישרים מאת רבינו משה חיים לוצאטו (הרמח"ל) הכולל את אגרת הרמב"ן, ואגרת הגר"א, ואגרות המוסר מאת הגאון האדמו"ר ישראל סלנטר(ליפקין), מהדורת נצח תל אביב תשי"ז מהדורה מיוחדת של "מפעלי התורה" למען ישיבות ישראל,
ועיקר הגדר בבדידות שלא תצא ח"ו(חס ושלום) מפתח ביתך חוצה, ואף בבית הכנסת תקצר מאוד ותצא, ויותר טוב להתפלל בבית, כי בבית הכנסת אי אפשר להינצל מקנאה ולשמוע דברים בטלים ולשון הרע, ונענשין על זה, כמו שאמרו (שבת ל"ג) "אף השומע ושותק כו'" וכל שכן בשבת ויום טוב שמתאספין לדבר, יותר טוב שלא תתפלל כלל, ותשמור שלא תלך לבית הקברות כלל וכלל וכל הצרות והעוונות באים מזה,
תלמוד בבלי מסכת שבת דף ל עמוד א
הא דקאמר דוד לא המתים יהללו יה הכי קאמר: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות קודם שימות, שכיון שמת - בטל מן התורה ומן המצות, ואין להקדוש ברוך הוא שבח בו, והיינו דאמר רבי יוחנן, מאי דכתיב +תהלים פח+ במתים חפשי - כיון שמת אדם נעשה חפשי מן התורה ומן המצות. אדם שמת, חופשי מהעיסוק בתורה ובמצוות? אבל יכול לבקש מהאלוהים על אדם אחר שחי? המת אינו יכול לעסוק בדברי תורה? אבל יכול להיות מליץ יושר לאדם חי? הרי איך מסתדרת הגמרא הזו עם הרעיון של ללכת לקבר של צדיק מת, ולבקש ממנו שיהיה מליץ לפני האלוהים על אדם חי? הרי אם אינו יכול עוד לעסוק בתורה ובמצוות, הרי שאינו יכול בעצם לדבר, או לבצע פעולה כל שהיא, אז איך הוא יכול לדבר עם האלוהים, ואינו יכול להלל ולשבח לאלוהים?
| 
