|
אונן, אנינות באבל,
תלמוד בבלי מסכת זבחים דף צט עמוד ב
ואינו חולק לאכול כו'. מיפלג הוא דלא פליג, וכי מזמני ליה אכיל, ורמינהי: אונן (ומחוסר כיפורים) טובל ואוכל את פסחו לערב, אבל לא בקדשים! אמר רב ירמיה מדיפתי, לא קשיא: כאן בפסח, כאן בשאר ימות השנה, בפסח איידי דאכיל פסח אכיל נמי קדשים, בשאר ימות השנה דלא חזי - לא חזי, ומאי אבל לא בקדשים? אבל לא בקדשים של כל השנה. רב אסי אמר, ל"ק: כאן שמת לו מת בארבעה עשר וקברו בארבעה עשר, כאן שמת לו מת בשלשה עשר וקברו בארבעה עשר, יום קבורה לא תפיס לילו מדרבנן. מאן תנא אנינות לילה מדרבנן? ר"ש היא, דתניא: אנינות לילה מדברי תורה, דברי רבי יהודה; ר"ש אומר: אונן אינו מדברי תורה אלא מדברי סופרים,
מדוע יש וויכוח בין שני הרבנים האלה? ואיך מסתדר הוויכוח הזה בגמרא כאן, עם הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו פרק נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא פרק כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: הרי אם הכול ניתן בסיני, וממשה? על מה הוויכוח? האם משה מסר לעם ישראל את הוויכוח הזה?
|
