מושיען לוקה במים
שמות רבה פרשה א (כד) כד ותפתח ותראהו, ותרא לא נאמר אלא ותראהו, אמר רבי יוסי בר חנינא שראתה עמו שכינה (כלומר ותראהו לשכינה עם הילד), והנה נער בוכה, קרי ליה נער וקרי ליה ילד, תני הוא ילד וקולו כנער, דברי ר' יהודה, אמר לו רבי נחמיה א"כ(אם כן) עשיתו בעל מום למשה רבינו ע"ה(עליו השלום), אלא מלמד שעשתה לו אמו חופת נעורים בתיבה, בוכה, היה בוכה ואומר שמא לא אזכה ואראה אחותי הממתנת לי, ד"א והנה נער בוכה ילד היה ומנהגו כנער, בא גבריאל והכה למשה כדי שיבכה ותתמלא עליו רחמים, ותחמול עליו, כיון שראתה אותו בוכה חמלה עליו, ותאמר מילדי העברים זה, מנין הכירה בו, אמר רבי יוסי ב"ר חנינא שראתה אותו מהול, זה מהו זה, זה נופל ליאור ואין אחר נופל ליאור שכיון שהפילו משה ליאור בטלה הגזירה, כההיא דאמר ר"א מאי דכתיב (ישעיה ח) וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים המצפצפים והמהגים, צופין ואינן יודעין מה צופין הוגין ואינן יודעין מה הוגין, ראו שמושיען של ישראל במים הוא נדון, עמדו וגזרו כל הבן הילוד, כיון שהושלך משה למים אמרו כבר מושלך מושיען במים מיד בטלו הגזירה, והם אינם יודעים שעל מי מריבה הוא לוקה, כההיא דאמר ר' יוסי בר חנינא מאי דכתיב (במדבר כ) המה מי מריבה, המה ראו אצטגניני פרעה וטעו היינו דקאמר (שם /במדבר/ יא) שש מאות אלף רגלי העם וגו', אמר להם משה לישראל בשבילי נצלתם כלכם, ר' חנינא בר פפא אמר אותו היום כ"א בניסן היה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבון העולמים מי שעתיד לומר שירה על הים ביום זה ילקה במים ביום זה, א"ר אחא בר חנינא אותו היום ששה בסיון היה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מי שעתיד לקבל תורה מהר סיני ביום זה ילקה ביום זה, איתיבון בז' באדר נולד משה, על דעתיה דמאן דאמר בששה בסיון נשלך ליאור ניחא שמז' באדר עד ו' בסיון יש שלשה חדשים שנטמן, אלא למ"ד בכ"א בניסן לא ניחא, ולית תברא אותה שנה מעוברת היתה, רובו של ראשון ורובו של אחרון וחדש האמצעי שלם חשיב להו תלתא ירחי. האם האלוהים אינו יכול היה למנוע מאצטגניני מצרים לראות שמושיען של ישראל לוקה במים? הרי בגלל זה נגזרה גזרה על כל בני ישראל? האם לאלוהים לא היה חשוב שכמה עשרות או כמה מאות או כמה אלפים של ילדי ישראל יושלכו למים? הרי יכול היה למנוע את "הראייה" כביכול כמובן, של אצטגניני פרעה?
איך מסתדרים הכתובים הבאים עם השטות "ראו שמושיען של ישראל במים הוא נדון, עמדו וגזרו כל הבן הילוד"? תהלים לג (ט) כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד:(י) יְהֹוָה הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים:(יא) עֲצַת יְהֹוָה לְעוֹלָם תַּעֲמֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר:
איכה ג (לז) מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי אֲדֹנָי לֹא צִוָּה:
משלי כא (א) פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְהֹוָה עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ:
תלמוד בבלי מסכת חולין דף ז עמוד ב ואמר ר' חנינא: אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ(אם כן) מכריזין עליו מלמעלה, שנאמר: +תהלים ל"ז+ מה' מצעדי גבר כוננו, +משלי כ'+ ואדם מה יבין דרכו.
הרי או שאלוהים רצה שיושלכו ילדי ישראל ליאור? או שלאלוהים אין שליטה על המצרים, ואצלם כן נוקף אדם אצבעו למרות שאין הכרזה מלמעלה?
אוי לעם שאלה "חכמיו", שיכולים להעביר דברי הבל כאלה במשך אלפי שנים/דורות, ומדהים שכול אחד ממציא גרסה אחרת, מה שמעיד ששום דבר אינו "במסורת", אלא דברי הבל הַנֶּהֱגִים מתוך מוחות קודחים,
