ליצני הדור

רש"י בראשית פרק כה

(יט) ואלה תולדות יצחק - יעקב ועשיו האמורים בפרשה: אברהם הוליד את יצחק - על ידי שכתב הכתוב יצחק בן אברהם הוזקק לומר אברהם הוליד את יצחק, לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה, שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו, מה עשה הקב"ה, צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק, וזהו שכתב כאן יצחק בן אברהם היה, שהרי עדות יש שאברהם הוליד את יצחק:

רמב"ן בראשית פרק כה

(יט) אמר הכתוב ואלה תולדות יצחק בן אברהם - על עשו ויעקב בניו האמורים למטה, והזכיר הכתוב איך היתה ילידתם: אברהם הוליד את יצחק - לשון רש"י, על ידי שכתוב יצחק בן אברהם הוזקק לומר אברהם הוליד את יצחק, לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה, לכך צר הקב"ה קלסתר פניו דומה לאברהם שיאמרו הכל אברהם הוליד את יצחק. ורבי אברהם אמר עוד שטעם הוליד גדל ורבה, כמו יולדו על ברכי יוסף, כמו שאמר וישלחם מעל יצחק בנו: והנכון בעיני כי חזר עתה והחל באב היחס, כמנהג הכתוב לחזור באנשי המעלה אל ראש היחס, וכן בדברי הימים (א א יז יח) כתוב בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם, וארפכשד ילד את שלח. וכאשר השלים חזר ואמר (שם כד) שם ארפכשד שלח, עד אברם הוא אברהם. וכן ביחוס בנימין חזר למפרע והחל, ונר הוליד את קיש וקיש הוליד את שאול (שם ח לג, ט לט). אף כאן, אברהם הוליד את יצחק ויצחק הוליד את יעקב כאשר יזכיר: וחזר לספר זה, בעבור שאמר (לעיל כה יב) ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם, שאם אמר גם כן ואלה תולדות יצחק בן אברהם בלבד, הנה השווה שניהם ביחוס ובמעלה, ואף כי הקדים הבכור, ועוד, שהיה ראוי שיתחיל באברהם ויאמר "אלה תולדות אברהם", אבל לא רצה לעשות כן שלא ימנה ישמעאל ובני קטורה, ולכך חזר והשלים אברהם הוליד את יצחק, לומר כי הוא לבדו תולדותיו וכאלו לא הוליד אחר יחשב, כמו שנאמר לו (לעיל כא יב) כי ביצחק יקרא לך זרע:  ולכך אמר למעלה (כה יב) גם כן אשר ילדה הגר המצרית שפחת שרה לאברהם, לכבוד יצחק, לומר שאין אלו תולדות היחס לאברהם, רק הם בני האמה, וכמו שאמר (לעיל כא יג) וגם את בן האמה לגוי אשימנו. וכן עשה הכתוב אף בדברי הימים (א א כח), כי אמר מתחילה בני אברהם יצחק וישמעאל, ואלה תולדותם בכור ישמעאל נביות, והזכיר ובני קטורה פילגש אברהם ילדה את זמרן, והיה ראוי שיאמר "בני יצחק", וחזר והחל ויולד אברהם את יצחק, בני יצחק עשו וישראל:

רש"י שמואל ב פרק ג

(ג) ומשנהו כלאב - ובמקום אחר הוא קורא אותו ומשנהו דניאל ולמה נקרא שמו כלאב אמר רבי יצחק שהיו ליצני הדור אומרים מנבל היתה אביגיל מעוברת נהפך קלסתרו ונדמה לאביו, ורבותינו אמרו שהיה מכלים פני מפיבושת בהלכה:

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת תולדות סימן ו

(ו) אברהם הוליד את יצחק, א"ר יצחק אין לך דור שאין בו לצנין בשעה שגזז נבל את צאנו שלח דוד את נעריו אצלו לומר תנה נא את אשר תמצא ידך לעבדך ולבנך לדוד (ש"א =שמואל א'= כה) השיבם נבל (שם /שמואל א' כ"ה/) מי דוד ומי בן ישי היום רבו עבדים המתפרצים איש מפני אדניו ולקחתי את לחמי ואת מימיו ואת טבחתי אשר טבחתי לגוזזי ונתתי לאנשים אשר לא ידעתי אי מזה המה, מיד חזרו אצל דוד וספרו לו דברי נבל, עמד דוד וזיין עצמו וכל גבוריו לילך אל נבל להשחיתו, ולאביגיל אשת נבל הגיד נער אחד מהנערים לאמר הנה שלח דוד מלאכים מהמדבר לברך את אדונינו ויעט בהם, כששמעה כך התקינה הדורון והלכה אל דוד שנאמר (שם /שמואל א' כ"ה/) ותמהר אביגיל ותקח מאתים לחם ושנים נבלי יין וחמש צאן עשויות וחמש סאים קלי ומאה צמוקים ומאתים דבלים ותשם על החמורים וגו' ותאמר לנעריה עברו לפני הנני אחריכם באה ולאישה נבל לא הגידה כל אותו הענין, וכתיב (שם /שמואל א' כ"ה/) ויהי כעשרת הימים ויגף ה' את נבל וימת מיד (שם /שמואל א' כ"ה/) וישלח דוד וידבר באביגיל לקחתה לו לאשה, ולאחר שהביאה פירש דוד ממנה שלשה חדשים כדי לידע אם היתה מעוברת מן נבל ואם לאו, לאחר ג' חדשים בא עליה ונתעברה הימנו, והיו ליצני הדור מליצים ואומרים מן נבל היא מעוברת, מה עשה הקב"ה צוה המלאך הממונה על יצירת הולד ועל צורתו ואמר לו לך וצר אותו בדמות דוד אביו כדי שיעידו הכל שדוד הוא אביו, מנין שכן כתיב (שמואל ב ג) ויהי בכורו אמנון לאחינועם היזרעאלית ומשנהו כלאב לאביגיל אשת נבל הכרמלי מה תלמוד לומר כלאב שהיה כולו אב שכל הרואהו אומר דוד אביו של זה, וכן אברהם היה דומה ליצחק, ולא היו מכירין הבריות בין אב לבן עד שבקש אברהם ואמר רבש"ע (ריבונו של עולם) הפרש בין אב לבן, והפריש ביניהם הזקנה לכך נאמר ואברהם זקן ולכך כתיב אברהם הוליד את יצחק. אם כך: האם נקרא שמו כלאב משום שכולו דומה לאביו דוד? או מפני שהיה מכלים את מפיבושת לפי דברי "רבותינו" ברש"י למעלה? וכולם קיבלו אותה "תורה" שבע"פ" ב"מסורת"?

רש"י ירמיהו פרק ד

(ט) והיה ביום ההוא - ביומו של יאשיהו יתמהו למה עלתה בו כל כך והם אין יודעין שאין דורו חוזר יפה כשבא לבער את עכו"ם מה היו ליצני הדור עושין חוקקין צורת עכו"ם על דלתותיהן חציה בדלת זה וחציה בדלת זה כשהיה פותחו לא היתה נכרת וכשהלך משם סוגרה והיא מתחברת:

רש"י דברי הימים ב פרק לה

(כ) אחרי כל זאת אשר הכין יאשיהו את הבית עלה נכו מלך מצרים - הפסוק קובל ומקונן על יאשיהו שלא נעשה לו נס כמו לחזקיהו שכתוב בו אחרי הדברים והאמת בא סנחריב על חזקיהו ונעשה לו נס: להלחם בכרכמיש על פרת - על מלך אשור כדכתיב (במלכים ב' כ"ג) ורצה לעבור דרך ארץ ישראל עליו ופרעה נכו לא היה יכול לבוא עליו דרך נהר פרת אם לא יעבור דרך ארץ ישראל שהרי מצרים בדרומה של ארץ ישראל ונהר פרת בצפונו של ארץ ישראל: ויצא לקראתו - שדרש וחרב לא תעבור בארצכם (ויקרא כ"ו) אפילו חרב של שלום לא תעבור בארצכם ולא ידע חטא ליצני הדור אשר אחרי הדלת קמו לסדור כמו שמפורש במסכת תענית:

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת פקודי סימן ז

(ז) אלה פקודי המשכן, זש"ה(זהו שאמר הכתוב) (שמואל ב כב) ותפלטני מריבי עמי וכתוב אחד אומר (תהלים יח) תפלטני מריבי עם, מריבי עם אלו האומות מריבי עמי אלו ישראל, אמר דוד רבש"ע(ריבונו של עולם) ישראל רוגנים הם אתה מבקש שישיחו אחרי תדע לך כשנעשה בית המקדש כל דבר ודבר נעשה במספר ובמשקל שנאמר (עזרא ח) במספר במשקל לכל ויכתב כל המשקל למה שהם רוגנים שנא' (במדבר כא) וידבר העם באלהים ובמשה, הוי תפלטני מריבי עמי, ומדבר במשה כשעשה את המשכן אמר משה יודע אני שישראל איכפת להם משיחין באחיהם ובאמותם שנאמר(תהלים נ) תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי, מהו תשב באחיך תדבר, א"ר יוחנן לא תאמר שבאחיו מאביו יש לו רשות לדבר ולא באחיו מאמו, אלא אם דברת באחיך מאביך סופך לדבר באחיך מאמך שנאמר תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי, ור' יהושע ב"ל(בן לוי) אמר אמר דוד אם דברת בעשו שהוא אחיך סופך לדבר בבן אומתך זה משה רבן של כל הנביאים שדברו בו שנאמר וידבר העם באלהים ובמשה, אמר משה יודע אני שישראל רוגנים הם הריני עושה להם חשבון מכל מלאכת המשכן, התחיל לעשות חשבון עמהם אלה פקודי המשכן והוא נותן להם חשבון על כל דבר ודבר לזהב ולכסף ולנחשת וכסף פקודי העדה מאת ככר ואלף ושבע מאות ויהי מאת ככר הכסף לצקת ונחשת התנופה שבעים ככר, עם שהוא עושה חשבון והולך על כל דבר ודבר שעשויין כסדר בתוך המשכן שכח אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל שעשה מהן ווין לעמודין ולא היו נראין, התחיל עומד תמה ואומר עכשיו ימצאו ידיהם של ישראל עלי לומר שאני נטלתי אותם והוא חוזר לבוא על כל מלאכה ומלאכה, מיד האיר הקב"ה את עיניו ותלה עיניו וראה שהיו עשוין ווין לעמודים, התחיל להשיב להם בקול רם ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים באותה שעה נתפייסו ישראל, מי גרם לו על ידי שישב ועשה חשבון אלה פקודי המשכן, ולמה עשה חשבון הקב"ה מאמינו שנא' (במדבר יב) בכל ביתי נאמן הוא ומשה נתן חשבון, אלא מפני ששמע ליצני הדור שהיו משיחין אחריו שנאמר והיה כצאת משה וגו' והביטו אחרי משה, ומה היו אומרים ר' יצחק היה דורש לשבח (וכו' כדאיתא לעיל סדר כי תשא סימן כ"ז) וחברו משיבו ריקה אדם שנתמנה על מלאכת המשכן על ככרי כסף ועל ככרי זהב שאין לו חקר ולא משקל ולא מנין מה אתה רוצה שלא יהיה עשיר, כששמע כן אמר חייכם משנגמרה מלאכת המשכן אני נותן להם חשבון כיון שנגמרה אמר להם אלה פקודי המשכן. ואיך מסתדר כל הדיבור על נח, ועל תרח אבי אברהם, ועל עשו אחי יעקב, עם הנאמר במדרש תנחומא "תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי" א"ר יוחנן לא תאמר שבאחיו מאביו יש לו רשות לדבר ולא באחיו מאמו, אלא אם דברת באחיך מאביך סופך לדבר באחיך מאמך שנאמר תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי, ור' יהושע ב"ל(בן לוי) אמר אמר דוד אם דברת בעשו שהוא אחיך סופך לדבר בבן אומתך זה משה רבן של כל הנביאים. האם רש"י/"חכמים" קראו זאת לפני שדיברו על נח, או על תרח אבי אברהם, או על עשו אחי יעקב? הרי מקל וחומר עם על אחיך אינך יכול לדבר, על אביך מקל וחומר, הרי נח אבי כל האנושות החדשה לאחר המבול, הרי אנו נקראים בני-שם, ושם הוא בנו של נח? תרח הוא אבי אברהם? תרח בעצם סבא שלנו? אם על עשו נאמר כאן במדרש תנחומא, הרי מקל וחומר פשוט על נח ותרח שעליהם אמר כותב התורה, נח צדיק, ועל תרח לא העידה תורה על רשעותו, האם אפשר להתייחס כאן  ל"מכלל לאו אתה שומע הן"?

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת פקודי סימן יא

(יא) ויביאו את המשכן אל משה, זש"ה לא יגרע מצדיק עינו ואת מלכים לכסא ויושיבם לנצח ויגבהו (איוב לו), מהן כן, אין הקב"ה מונע מן הצדיק דוגמטרין שלו, הוי לא יגרע מצדיק עינו, תדע לך אברהם הוליד ליצחק דומה לו שנאמר אלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק, ויעקב הוליד ליוסף דומה לו שנאמר (בראשית לז) אלה תולדות יעקב יוסף ראובן שמעון לא אמר אלא יוסף, וכן הוא אומר כי בן זקונים הוא לו, זיו איקונים הוא לו, הוי לא יגרע מצדיק עינו, דבר אחר לא יגרע מצדיק עינו בשעה שבא משה ואמר לישראל קחו מאתכם תרומה שמחו שמחה גדולה והביאו הנדבה בשמחה ובזריזות, ראה מה כתיב ויבאו האנשים על הנשים שהיו דוחקין זה על זה שבאין האנשים והנשים בערבוביא ומביאין הנדבה שנאמר וכל אשה חכמת לב וגו' לשני בקרים הביאו הכל, וכן כתיב והמלאכה היתה דים וגו' ויאמרו אל משה לאמר מרבים העם להביא, להודיעך כמה נזדרזו ישראל במלאכת המשכן לאחר שני ימים בקשו חכמי לב להביא את נדבתם ולא יכלו שכבר נאמר ויצו משה וגו' והיו הנשיאים מצירין על שלא זכו בתרומת מלאכת המשכן כלום, אמרו הואיל ולא זכינו בתרומת מלאכת המשכן כלום אם כן ניתן בבגדי כהונה, אמר הקב"ה בני שטרחו ונזדרזו במשכן יכתב שבחן במשכן בתורה, לפיכך כתיב והמלאכה היתה דים, והנשיאים שנתעצלו חסר אות אחת משמותם שכן כתיב והנשיאם חסר י' אחת, ואח"כ החזיקו במלאכת המשכן בצלאל ואהליאב בעבודתן וחכמי לב בעבודתן שנאמר ויעשו כל חכם לב וגו' וכן הנשים טוו את התכלת שנאמר וכל הנשים אשר נשא לבן וגו' (שמות לה) כיון שגמרו מלאכת המשכן היו יושבין ומצפין אימתי תבא שכינה ותשרה בו והיו מצטערין הכל מפני שלא שרתה שכינה עליו, מה עשו הלכו להם אצל חכמי לב אמרו להן ומה אתם יושבין העמידו אתם את המשכן ותשרה שכינה בינותינו, היו מבקשין להעמידו ולא היו יודעין ולא יכולין להעמידו, וכשהן חושבין להעמידו הוא נופל, מיד הלכו להם אצל בצלאל ואהליאב אמרו להם בואו אתם והעמידו המשכן שאתם עשיתם אותו שמא על ידכם ראוי לעמוד, מיד התחילו להעמידו ולא יכלו, התחילו מסיחין ומרננין ואומרים ראו מה עשה לנו בן עמרם שהוציא את ממונינו במשכן הזה והכניס אותנו לכל הטורח הזה ואמר לנו כי הקב"ה יורד מן העליונים ושורה בתוך יריעות עזים שנאמר (שמות כה) ושכנתי בתוכם, ולמה לא היו יכולין להעמידו, אלא שהיה משה מיצר על שלא נשתתף הוא עמהן במלאכת המשכן, כיצד הנדבה נתנה על ידי ישראל והמלאכה נעשית ע"י בצלאל ואהליאב וחכמי לב ולפי שהיה משה מיצר העלים הקב"ה מהם ולא היו יכולין להעמידו כיון שהטיחו פניהם מכל מקום ולא היו יכולין להעמידו נכנסו כל ישראל אצל משה אמרו משה רבינו כל מה שאמרת לנו עשינו וכל מה שצויתנו ליתן ולהוציא נתננו הכל והרי כל המלאכה לפניך שמא חסרנו שום דבר או ויתרנו על כל מה שאמרת לנו ראה הכל לפניך והיו מראין לו כל דבר ודבר, שנא' ויביאו את המשכן אל משה וגו', וכתיב וירא משה את כל המלאכה וגו', אמרו לו לא כך וכך אמרת לנו לעשות, אמר להם הן, וכן על כל דבר ודבר, אמרו לו ואם כן למה אינו עומד שהרי כבר נצטערו בצלאל ואהליאב וכל חכמי לב להעמידו ולא היו יכולין והיה משה מיצר על דבר זה עד שאמר לו הקב"ה למשה לפי שהיית מיצר שלא היה לך עשייה ולא חלק במלאכת המשכן לפיכך לא יכלו אותן חכמים להעמידו בשבילך כדי שידעו כל ישראל שאם על ידך אינו עומד שוב אינו עומד לעולם ואיני כותב לו הקמה אלא על ידך שנאמר ויקם משה את המשכן, וכן הוא אומר וידבר ה' אל משה ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד, אמר משה רבש"ע(ריבונו של עולם) איני יודע להעמידו, אמר ליה עסוק בידיך ואתה מראה להעמידו והוא עומד מאליו ואני כותב עליך שאתה הקימתו שנאמר ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן, ומי העמידו משה שנאמר ויקם משה את המשכן, אמר רבי חייא בר יוסף כל שבעת ימי המלואים היה משה מפרקו ומעמידו ב' פעמים בכל יום שנאמר תקים הוקם רבי חנינא אומר שלשה פעמים שנאמר תקים הוקם ויקם, ומנין שהיו מראין לו כל דבר ודבר שנאמר ויביאו את המשכן אל משה הוי לא יגרע מצדיק עינו (איוב לו) וקורא והולך וירא משה את כל המלאכה את כל מלאכת המשכן אינו אומר אלא את כל המלאכה שהיה הכל כמעשה בראשית, כמו שכתוב לעיל, מיד ברכם שנאמר ויברך אותם משה, מה ברכה ברכן רבותינו אמרו ה' אלהי אבותיכם וגו' רבי מאיר אומר יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, והם אמרו ויהי נועם ה' וגו', ולמה כתיב כאן כמה פעמים כאשר צוה ה' את משה, לפי שהרהרו ישראל אחרי משה בשעה שהיו מעמידין המשכן ולא היה עומד אמרו שמא דבר קל אמר לו הקב"ה למשה לעשות לו במשכן ומשה מעצמו הכניסנו בכל הטורח הזה לפיכך אמר הקב"ה הואיל והרהרתם אחריו הריני כותב שמי על כל דבר ודבר שאני צויתי אותו לכך כתיב כאשר צוה ה' את משה בכל פעם ופעם, אמר הקב"ה אם בקש אדם להרהר אחרי משה יהרהר אחרי שאני אמרתי לו כל זאת ושיעשו לי המשכן ואימתי נאמר לו למשה לעשות את המשכן ביום הכפורים, לפי שעלה משה להר ג' פעמים ועשה שם מאה ועשרים יום מששה בסיון שעלה לשם עד יום הכפורים שהוא עשרה בתשרי ואותו היום נאמר (שמות לב) וינחם ה' על מעשה העגל, אותו היום אמר לו סלחתי כדבריך, ואותו היום נאמר לו ועשו לי מקדש (שם /שמות/ כה) ובו ביום אמר לו וסלחת לעונינו ולחטאתנו ונחלתנו (שם /שמות/ לד), היום הזה תנחילנו סליחה לדורות, ובו ביום אמר לו הקב"ה כי ביום הזה יכפר עליכם (ויקרא טז), ועשו את המשכן בחדוה ובשמחה, ולכמה חדשים נגמרה מלאכת המשכן, רבי שמואל בר נחמן אמר בשלשה חדשים נגמרה מלאכת המשכן תשרי מרחשון כסליו, והיה מונח ומפורק טבת ושבט ואדר והעמידוהו באחד בניסן שנאמר ביום החדש הראשון בא' לחדש תקים את משכן אהל מועד, ר' חנינא אומר בא' באדר היה נגמרה מלאכת המשכן, למה שהמלאכה שנעשית בקיץ ביום אחד נעשית בחורף בשני ימים, וכדברי רבי שמואל בר נחמני שאמר שנעשה המשכן בג' חדשים למה לא עמד מיד אלא מפני שחשב הקב"ה לערב שמחת המשכן בשמחת היום שנולד בו יצחק אבינו, לפי שבאחד בניסן נולד יצחק אמר הקב"ה הריני מערב שמחתכם שמחה בשמחה, והיו ליצני הדור מרננין ומהרהרין ואומרין להם נגמרה מלאכת המשכן ואינו עומד מיד, ולא היו יודעים מחשבתו ועצתו של הקב"ה, ועל זה אמר דוד המלך כי שמחתני ה' בפעלך במעשה ידיך ארנן (תהלים צב), כי שמחתני ה' בפעלך זה אהל מועד, במעשה ידיך ארנן זה בנין בהמ"ק =בית המקדש= שיבנה ב"ב =במהרה בימינו=, מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך שהיית חושב לערב שמחה בשמחה, יום שנולד יצחק אבינו ואותו היום נטל עשר עטרות כדאיתא בסדר עולם וגו', ולפיכך איש בער לא ידע אלו הליצנין והטפשין שבדור שלא היו יודעים מחשבתו של הקב"ה, וכסיל לא יבין את זאת שלא היה יכול אחד מהם להקימו ולא בצלאל ולא אהליאב ולא החכמים העושים את כל מלאכת הקדש כדי שיבא משה ויטול את שלו לפי שהיה מצטער שלא עשה בו כלום לפיכך ויקם משה את המשכן וגו', ולא בצלאל ולא אהליאב ולא החכמים העושים וכתיב ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן כיון שהוקם המשכן מיד ירדה שכינתו לתוכו שנא' ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן וכתיב כי ענן ה' על המשכן וגו', לקיים מה שנאמר (שם /תהלים/ פה) אך קרוב ליראיו ישעו לשכון כבוד בארצנו, אמר הקב"ה בעולם הזה היתה שכינתי ביניכם ולעיניכם, שנאמר ומראה כבוד ה' וגו' ולעתיד לבא שכינה אינה זזה מכם לעולם שנאמר (מלכים א ו) ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזוב את עמי ישראל, ברוך ה' לעולם אמן סלה. סליק ספר שמות.

האם לא כולם קיבלו את אותה "מסורת", "תורה" "שבע"פ"?