אסור ללמוד זוהר? ויש אומרים לפני גיל 40 אסור, והשאלה: מדוע?

ריקאנטי בראשית פרק א (ב) ד"ה ספר הזוהר

זה רמז באמרו וחשך על פני תהום, ומלת תהום רומזת לשכינה שנאמר [להלן מט, כה] ברכת תהום רובצת תחת, כי היא באחרית הבנין. זהו שנאמר במתן תורה [חבקוק ג, י] ראוך יחילו הרים זרם מים עבר נתן תהום קולו רום ידיהו נשא,

ריקאנטי בראשית פרק ב (ז) ד"ה ספר הזוהר

ויהי האדם הנזכר לנפש חיה שהם כלל כל הבנין ההתחלה והסוף, וכבר ידעת כי חיה רומזת לשכינה, שנאמר [יחזקאל י, טו] היא החיה אשר ראיתי וגומר:

ריקאנטי בראשית פרק א (ג) ד"ה ספר הזוהר

יש כח בצדיק התחתון להעיר האהבה בסוד או"ר זרוע לצדיק, ומריק הברכה מן הבריכה העליונה הנקראת חשך מרוב דקותה דרך האור הגנוז מן הצינור הסתום הדק, יורד על פי לויתן הנקרא בן זוג לשכינה, לוויתן בן זוג של השכינה?

ריקאנטי בראשית פרק א ו ד"ה (ו) ויאמר

שאמרו רז"ל כשם ששכינה למעלה כך שכינה למטה.  אם כך: האם יש שתי שכינות?

ריקאנטי בראשית פרק א ט ד"ה ספר הזוהר

רבי ייסא אומר אל מקום אחד דא הוא אתר דכתיב ביה [ישעיה נד, י] וברית שלומי לא תמוט, דהא איהו נטיל כלא ושדי בימא. ותראה היבשה רוצה לומר שתהיה השכינה כלולה מן הכל. ונאמר בפרשה ב' פעמים כי טוב רמז לדו פרצופין אחרי היותה כלולה: 

ריקאנטי בראשית פרק א (י) ד"ה ספר הזוהר

ספר הזוהר [שם] רבי יוסי אומר ישראל מקוה איהו שנאמר מקוה ישראל יי'. ענין אחר מקוה דמים הוא יסוד עולם והמשיך אליו כל ההוויות, ומשם לשכינה. כד"א [קהלת א, ז] כל הנחלים הולכים אל הים. נקראת השכינה בשם ים כי מימיה מלוחין רמז למדת הדין, ועוד מפני כי השכינה במערב הנקרא ים: 

ריקאנטי בראשית פרק א

(כ) ויאמר אלהים ישרצו המים וכו' [שם כ]. ר"ל יתאצלו המים העליונים דרך היסוד לשכינה, ומשם לצורות העליונות, זהו ויברך אותם לקבל מלמעלה ולהוליד למטה. ועוף יעופף על הארץ [שם]. רוצה לומר שישפיעו זרועות עולם למכריעים, ומשם לשכינה הנקראת ארץ, וזהו יעופף, כלומר יאציל אצילותו וכחו על התפארת והעטרה.

ריקאנטי בראשית פרק א (ו)

ספר הזוהר [שם מ"א ע"ב] שבעה היכלות, היא מתהלכת בין החיות מאי הוא, דא רוח קדישא אתר דנפקו מינה ואיהי נהיר לון דכתיב [שם] ונוגה לאש ומן האש יוצא ברק. וזהו מאמר רז"ל בפרקי רבי אליעזר [פ"ד], כי הרקיע הזה הוא רקיע הוא רקיע שעל ראשי החיות. וכבר ידעת שהשכינה היא אש, שנאמר [דברים ד, כד] כי ה' אלהיך אש אוכלה, ואמרו רז"ל [יומא כא ע"א] אש אוכלת אש, אש השכינה:

ריקאנטי בראשית פרק ב (ט) ד"ה עץ החיים

ויש מפרשים עץ הדעת כלומר עץ של דעת, וכבר ידעת פירוש חכמה ותבונה ודעת. פרי עץ הדעת היא השכינה,

ריקאנטי בראשית פרק ב

(יח) ויאמר יי' אלהים לא טוב היות האדם לבדו וגומר [שם יח]. כבר פירשנו כי אדם רומז לתפארת ישראל הכלול מזרועות עולם. עזר כנגדו היא השכינה, ועל כן אמרו רבותינו ז"ל [בראשית רבה יז, ג] זכה עזר, לא זכה כנגדו, כי כשהאדם זכאי לפני בוראו אף מדת הדין מסייעתו, שנאמר [תהלים יז, טו] אני בצדק אחזה פניך וגומר, וכשהוא רשע להפך: 

לאחר שקוראים את פירושיו של הריקאנטי אפשר להבין מדוע אמרו ש"מי שלומד את הזוהר יכול להשתגע",  הרי עם כל כך הרבה שטויות שסוטרות אחת את השנייה, רק השיגעון יכול להציל מזה,

ריקאנטי בראשית פרק א

(טז) ויעש אלהים את שני המאורות וגו' [שם טז]. המאורות האלו הם האורות שהוזכרו בפסוק יהי אור, ובתחילת אצילותם קראם גדולים בשוה, כי היו שניהם כאחד יונקים בשוה אור הלבנה כאור החמה, ואחרי כן נקרא אור הלבנה קטן. ואמרו רבותינו ז"ל [חולין ס ע"ב] כי אמרה לפני הקדוש ברוך הוא אפשר לב' מלכים שישתמשו בכתר אחד, אמר לה הקדוש ברוך הוא לכי ומעטי את עצמך, כי הלבנה היתה דורשת לעצמה ואמרה לתשובה די באחד שיהיה פועל, והקדוש ברוך הוא מיעטה שאינה באה אל המלך כבתחלה רק באמצעות הקו השוה, הלא תראה כי אין לה אור בפני עצמה רק המגיע אליה מן השמש, וזהו מיעוט גדול, עד שיתקיים הכתוב [ישעיה ל, כו] והיה אור הלבנה כאור החמה ישתמשו שני המלכים בכתר אחד יהיה יי' ושמו אחד, והבן זה. ויש מפרשים לכי ומעטי את עצמך להיות ראש לשועלים לגדודי מטה. עוד יש בו סוד מופלא איני רשאי לכתבו, תבינהו מפסוק [תהלים מה, טו] לרקמות תובל למלך הנאמר על השכינה, גם מספר היכלות זה שבתה הבית מעט, והבן זה והמשכיל יבין: הריקאנטי משתמש בשיטה של סיפור האגדה "בגדי המלך החדשים", רק "חכמים" יראו את בגדי המלך, אוי לעם שוטה, שמאמין לאנשים אשר השתמשו כנראה בחומרים אסורים, כדי לכתוב כל כך הרבה שטויות,

ריקאנטי בראשית פרק א (כא) ויברא אלהים את התנינים הגדולים וגו' [שם כא]. התנינים הגדולים הם ארבע מחנות שכינה, וכל אחד מהם מקבל שפע מאחת מן המדות, כענין שנאמר [תהלים קד, יב] עליהם עוף השמים ישכון, כי משם קיום מלאכי השרת, כמה דאת אמר [ישעיה ו, ב] ובשתים יעופף, מיכאל מימין המקבל מן החסד, על כן הוא כהן גדול כי בחסד יכופר עון. גבריאל משמאלו המקבל מן הגבורה ושמו מוכיח עליו, על כן הוא שר צבא, ועל כן אמרו בברכות [ד ע"ב] מיכאל באחת גבריאל בשתים. אוריאל לפניו מקבל מן הרחמים, שמשם אורה יוצאה, רוצה לומר ממזרח, זהו שנאמר [שמות לג, כג] ופני לא יראו, רוצה לומר אוריאל. רפאל במערב מקבל מן השכינה כדי לרפאות שבר אפרים, והרמז מרכבו ארגמן בראשי תיבות א'וריאל ר'פאל ג'בריאל מ'יכאל נ'וריאל, הם מרכבת השכינה, ובענין הדגלים יתבאר זה בגזירת האל, ושם כל מלאך לפי פעולתו. ובספר הבהיר [אות פ] כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו שמו מענינו, דכתיב [להלן ב, יט] וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו, כלומר גופו הוי כך. ומנלן דשמא גופא הוי, דכתיב [משלי י, ז] זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב, אטו שמו ירקב אלא גופו.    ואת כל נפש החיה הרומשת [שם]. זהו הרוח הפנימי הנמשך להם מלמעלה שהוא קיום למלאכים. אשר שרצו המים, הם המים העליונים, כי הם ראש לבנין שנאמר [תהלים פט, ג] עולם חסד יבנה, והכתות המתפרנסות משם צריכות לקבל כל אחת ואחת שפע לפי פעולתה. ואת כל עוף כנף למינהו, כד"א [קהלת י, כ] ובעל כנפים יגיד דבר:

ספר הזוהר [ח"א ל"ד ע"ב] רבי יוסי אומר כולהו משית גדפין ולא משתניין לעלמין, ובגין כך כתיב למינהו, מאי למינהו לזנא דלעילא, ואילין שאטן וטאסן בעלמא בשית, וחזיין עובדי דבני נשא וסליק לון לעילא, ועל דא כתיב [שם כ] כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר. ענין אחר התנינים הגדולים הם לויתן ובת זוגו. וכן תרגם יונתן וברא ית תנינייא רברבייא ית לויתן ובר זוגיה, רומזים לתפארת ישראל ולשכינת עוזו. ולשון לויתן לשון חיבור, שנאמר [משלי א, ט] כי לוית חן הם לראשך, והרמז לחיבור כנסת ישראל בהקדוש ברוך הוא. ואמרו רז"ל [בבא בתרא עד ע"ב] סירס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא. והרמז בסירוס הזכר על גניזת האור שאין משתמשין בו בעולם הזה. והרג הנקבה רמז לשכינה, כי הדין רפה ולא קשה. ומלחה לצדיקים לעתיד תבין מסוד ברית מלח עולם. ומה שאמר שהיא לצדיקים לעתיד לבוא, הוא הרמוז להם שעתידה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק, שנאמר [ישעיה כח, ה] והיה יי' לעטרת צבי וגו'. ואת כל נפש החיה הרומשת, אמר הרומשת מלשון רמשא, רמז למדת לילה, כדאת אמר [תהלים קד, כ] תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער:

מדוע צריך הריקאנטי כמה אפשרויות לפירוש? האם מפני שאין לפירוש הראשון על מה לסמוך? לכן: נמציא עוד אפשריות? ואיך מסתדר שבפירוש הראשון התנינים הם מחנות שכינה, ובפירוש השני שמסתמך על ספר הזוהר התנינים הם לוויתן ובת זוגו וסירס האלוהים את הזכר והרג את הנקבה? הרי שני הפירושים סוטרים אחד את השני, כביכול הרג אלוהים ממחנות שכינה? האם היה מרד במחנות שכינה? 

ריקאנטי בראשית פרק ב פסוק כא ד"ה (כא) ויפל

(כא) ויפל יי' אלהים תרדמה וגו' [שם כא]. נרמז בפסוק זה סוד אצילות השכינה:

ריקאנטי בראשית פרק ב פסוק כא ד"ה ספר הבהיר

בפנים יכנס הנה, ונשאה למלך גם נתנה לו במתנה, לפעמים קורא אותה באהבתו בה אחותי כי ממקום אחד היו, לפעמים קורא אותה בתי כי בתו היא, לפעמים קורא אותה אמי. והרמז על זה כי לב רמז לשכינה הכלולה משלשים ושתים נתיבות, והיותה עם המלך בחדרי חדרים רמז לקודם האצילות, ועל כן קורא אותה אחותי כי ממקור אחד נאצלו, ולפעמים בתו היא בתו של אברהם אבינו עליו השלום: 

ריקאנטי בראשית פרק ב פסוק כא ד"ה ויקח אחת

ולאומי אלי האזינו. עמד ר"ש בן יוחאי ונשקו על ראשו, אמר אילו לא באתי אלא לשמוע דבר זה מפיך דיי: ויקח אחת מצלעותיו [שם]. אחת כד"א [שיר השירים ו, ט] אחת היא יונתי תמתי, והרמז לשכינה: 

ריקאנטי בראשית פרק ב פסוק יד ד"ה פרת. רמז

אלא דכר ונוקבא: הוא ההולך קדמת אשור [שם]. לא אמר הסובב אלא ההולך, והיודע סוד המרכבה העליונה יודע סוד זה. ואמר כי הנהר הזה הולך למזרח כנסת ישראל המעשרת והמעטרת: פרת. רמז לשכינה שמימיה פרין ורבין, ולא הזכיר בנהר הזה סבוב והליכה כי הוא מסובב מכולן, ושם המעיין פוסק כדאמרינן [קהלת א, ז] כל הנחלים הולכים אל הים רמז לג' הנחלים הנזכרים. 

ריקאנטי בראשית פרק ב פסוק טז ד"ה ספר הזוהר

זה. ומלת לאמר שאמר שרומז לגילוי עריות, תבין מפסוק [ישעיה ה, כד] ואת אמרת קדוש ישראל נאצו, וכתיב [איכה ב, יז] בצע אמרתו. ומכאן תבין פירוש מלת לאמר בכל התורה שהרמז בה על השכינה. 

ריקאנטי בראשית פרק ב פסוק כג ד"ה (כג) ויאמר

(כג) ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת [שם כג]. מלת זאת רומזת לשכינה, כד"א [תהלים קיח, כג] מאת יי' היתה זאת, וכתיב [שם כז, ג] בזאת אני בוטח, וכתיב [ישעיה יד, כו] זאת העצה היעוצה על כל הארץ וזאת היד. והזכיר עצם ובשר תבנית גבור וחלש. והנה מאיש לוקחה זאת כמו מאת ה' היתה זאת. גם זאת מעם יי' צבאות יצאה.

ריקאנטי בראשית פרק ג פסוק יב ד"ה ספר הזוהר

אנכי בצרה, וזהו אמרנו אני והו הושיענא כלומר שיושיע אותנו ושמו עמנו, שנאמר [זכריה ט, ט] צדיק ונושע הוא, וזהו חנון בידם מעבידים וכל הענין ההוא. ענין אחר ועיקר כי אני והו הם שני שמות שיש לשכינה משם של ע"ב אותיות, והטעם להזכיר אלו השמות מפני שבהם נרמז גלות השכינה, שנאמר [יחזקאל א, א] ואני בתוך הגולה, והוא אסור בזיקים [ירמיה מ, א],

ריקאנטי בראשית פרק ג פסוק יב ד"ה ספר הבהיר

אומר [רות ג, ח] ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת, האיש זה הקב"ה שנאמר [שמות טו, ג] יי' איש מלחמה, וילפת כד"א [איוב ו, יח] ילפתו ארחות דרכם, והנה אשה שוכבת מרגלותיו היא השכינה, הפך שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני [שיר השירים ב, ו].

ריקאנטי בראשית פרק ג פסוק יב ד"ה ספר הבהיר

זוכרת אני שירות שהייתי אומרת לפניך בלילות. כדאמרינן [ישעיה לח, כ] ונגינותי ננגן כל ימי חיינו. שירת כנסת ישראל היא בלילה כדאמרינן [תהלים מב, ט] ובלילה שירה עמי. שירה כתיב בה"א הרומזת לשכינה, זהו [איוב ל, לא] ויהי לאבל כנורי, ואמרו רבותינו ז"ל זה כנורו של דוד, וזהו מאמרם [שיר השירים רבה ב, יד] מניין שכנסת ישראל מתפללת והקדוש ברוך הוא חפץ לשמוע קולה, כד"א

ריקאנטי בראשית פרק ד פסוק ז ד"ה ספר הזוהר

מלאך המות אין לו עסק לפעול. אז ימחה השם יתעלה דמעה מעל כל פנים, ויהיה יי' אחד ושמו אחד בלתי כח הטומאה, כי הרעה לא יהיה לה עסק. וזה הדעת נראה לי נכון ועיקר כי מלת אתה רמז לשכינה. ומצאתי לו עוד רמז בספר הזוהר [ח"ג ר"צ ע"א] שאמרו שם כללא דכלא זעיר אנפין אקרי אתה. עתיקא קדישא איקרי הוא. אמנם מצאתי לקצת חכמי הקבלה שאמרו שמלת אתה רומזת לחכמת

ריקאנטי בראשית פרק ו פסוק ד ד"ה ספר הזוהר

מן המקום שנקרא עולם והרמז לשכינה: ספר הזוהר [ח"א ל"ז ע"א] אמר רבי יצחק מעולם דא הוא מטתו של שלמה דכתיב ששים גבורים סביב לה. רבי אחא אמר כלהון בני האלהים אקרון. נקראת השכינה מטתו של שלמה, כי היא מטה מוצעת למלך שהשלום שלו הנקראת כסא יי'. אנשי השם [שם]. הם הכחות הנשפעות ממדת הדין הנקרא שם: ספר הזוהר [ח"ג קמ"ד ע"א] אנשי השם מנהון נפקין

 ריקאנטי בראשית פרק ט פסוק ט ד"ה (ט) ואני

(ט) ואני הנני מקים וגו' [שם ט]. מלת אני רומזת לשכינה כאשר רמזנו כבר, ועל כן אמר למעלה ואני הנני מביא את המבול, ועתה במדה זו השלים להם, ימחץ וידיו תרפינה:

ריקאנטי בראשית פרק ט פסוק כ ד"ה (כ) ויחל

(כ) ויחל נח איש האדמה וגו' [שם כ]. פשטו ידוע, ונרמז בזה סוד גדול לחכמים שנכנסו בעמקי התורה וסתריה. כבר ידעת כי השכינה נקראת כרם, שנאמר [שיר השירים ח, יא] כרם היה לשלמה. כרם יי' צבאות [ישעיה ה, ז], ומן הכרם ההוא יוצא היין המשומר בענביו אשר רמזנו, והבורא יתעלה ויתברך בגלות סתריו לבני אדם רצה שהאדם יתור ויבקש הכרם הזה, אך לא שיתדבק בקליפותיו, 

ריקאנטי בראשית פרק יד פסוק יח ד"ה (יח) ומלכי

ומלכי צדק מלך שלם וגומר [שם יח]. בראשית רבה [מג, ו] המקום הזה מצדיק את יושביו, מלכי צדק, אדוני צדק, נקראת ירושלם צדק שנאמר [ישעיה א, כא] צדק ילין בה. כוונתם היא כי מלת צדק רומז לשכינה, שנאמר [דברים טז, כ] צדק צדק תרדוף, וכתיב [תהלים קיט, סב] חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך, על משפטי צדקך רוצה לומר משפט מדת הדין שהם בחצות הלילה, ובהיותה

ריקאנטי בראשית פרק כו פסוק יב ד"ה (יב) ויזרע

יש לה מקום ומעיין ממה שהיא נשפע ונאצלת, ואם ח"ו יחסר מהם הרי הוא מקלקל הצנורות ומקצץ נטיעות נפשו, ואוי לו על חסרונו שאינו נכנס בשערי צדק, לפי שהאדנים לעמודים אינם מסודרים, ואין שכינה שורה על דבר פגום, כי אין האהל פרוסה כסדר, זהו סוד [ישעיה לג, כ] אהל בל יצען וגו', נמצא כל הגומר בכל יום מאה ברכות כאילו פורש אהל מועד. ותקעו על מאה אדנים, ומתברך במאה

ריקאנטי בראשית פרק כח פסוק טז ד"ה (טז) וטעם

(טז) וטעם אכן יש יי' במקום הזה [שם טז]. כתרגומו, כי השכינה נקראת יש, שנאמר [משלי ח, כא] להנחיל אוהבי יש. ובפסוק היש יי' בקרבנו יתבאר בעזרת האל:

ריקאנטי בראשית פרק לא פסוק יג ד"ה (יג) אנכי

(יג) אנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר עתה קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מולדתך [לא, יג]. המלאך הנזכר למעלה [פסוק יא] אמר לו אנכי האל בית אל. והרמז לשכינה הנקראת מלאך, כי היא הנראית לאבות, ואליה היה הנדר, ועל כן אמר אשר נדרת לי שם נדר כמו שפירשתי למעלה. ונקראת מלאך יען היות הנהגת העולם הזה על פיה. והבן שקראה מלאך

ריקאנטי שמות פרק ב פסוק כד ד"ה (כד - כה

קט"ו, י"ב] י"י זכרנו, ראייה בבינה, ידיעה מלשון וידע אדם [בראשית ד', כ"ה], רמז שהשפיע הת' לעטרה במצות התשובה, ולזה רמז לפנינו באמרו [ג', ט'] הנה צעקת בני ישראל באה אלי, כי נקראת השכינה צעקה, כענין הכצעקתה הבאה אלי [בראשית י"ח, כ"א], וכבר פירשתיו. וגם בשמי הגדול ראיתי את הלחץ וגו', וזה טעם וגם. ספר הבהיר [אות ע"ו] מאי בקרב שנים תודיע [חבקוק ג', ב'], כמה דאת

ריקאנטי שמות פרק יז פסוק טז ד"ה (טז) כי

בכל משלה. וזהו מאמר [חגיגה י"ד ע"א] חזי הוית עד די כרסוון רמיו [דניאל ז', ט'], אחד לו ואחד לדוד וכו'. ויאמר כי יד על כס יה, ירמוז כי היד השמאלית מזרועות עולם אשר היא על כס יה, ר"ל על השכינה שהיא כסא לשם הגדול, והיא אשר תמחה את עמלק, ותהיה מלחמה לי"י בעמלק מדור דור, הרמז לשכינה, כמו [לעיל ג', ט"ו] וזה זכרי לדור דור. והענין כי מדת הדין של מעלה תהיה בו

ריקאנטי שמות פרק כ פסוק ב ד"ה (ב) אנכי

למעלה, וכבר אמרו רז"ל על שרו של פעור שבא לת"ח אחד. והחכם רבי עזרא כתב כבר ידעת מהו אחרית, והדברים המקבלים משם נקראים אחרים, נטה דעתו לפירוש הראשון כי המלאכים מקבלין מהשכינה הנקראת אחרית. ויש לשאול אחרי שההשתחויה הוא מן הד' עבודות שחייבה בהן התורה מיתה בין כדרכה בין שלא כדרכה, איך יהושע השתחוה למלאך שנאמר [יהושע ה', י"ד] ויפול יהושע אל

ריקאנטי שמות פרק כ פסוק יד ד"ה (יד) וכל

ובין המים. הקול הששי קול י"י יחיל מדבר, הביא עליו ראיה ועושה חסד למשיחו, והרמז לנצח שהוא ענף החסד. הקול השביעי קול י"י יחולל אילות, והביא עליו באיילות השדה, כבר ידעת כי האיילה רמז לשכינה, והבן מלת יחולל. ופי' בצבאות או באיילות השדה, כי צבאות אות בצבא שלו, והרמז לתפארת ישראל, באיילות השדה רמז לשכינה, והשדה הוא שדה של תפוחים, זהו [ירמיה י"ד, ה'] כי גם

ריקאנטי שמות פרק כד פסוק א ד"ה (א) ואל

זה המאמר נחלקו בו חכמי הקבלה, כפי שתי הדיעות הנזכרות למעלה, יש מפרשין כי השם הגדול יתעלה המדבר למשה אמר לו שיעלה אל י"י, זה מטטרון שנקרא בשם המיוחד לפעמים שהרמז בו על השכינה הנקראת כך, וטעם עלה, כלומר עלה אל מקום הכבוד אשר שם המלאך הגואל, ולא יבא אל השם הגדול כי לא יראני האדם וחי [להלן ל"ג, כ'], אמנם בענן ששם השכינה, והיה מתעלה ומסתלק

ריקאנטי שמות פרק כה פסוק א ד"ה (א - ב

ועליותיו וחדריו ותבנית העזרות והאולם וההיכלות וחצרותיו ולשכותיו וצורת כל מקום ומקום, הכל קבל דוד המלך ע"ה ברוח הקודש ומסר לשלמה בנו, והכל במדה במשקל ובמשורה לפי סדרי מערכת צורת השכינה, זהו שכתוב [דברי הימים א' כ"ח, י"א] ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם וגו', עוד אמרו [שם פסוק י"ח - י"ט] ולתבנית המרכבה הכרובים זהב לפורשים וסוככים על ארון ברית י"י

האם כותב התורה כאשר כתב מילה מסוימת התכוון בעצם למילה אחרת? כל המילים המודגשות באפור הם השכינה רק במילה אחרת?

ואיך אפשר לקחת כל מילה ולומר שהיא רמז לשכינה? (כל המילים המודגשות בירוק) מדוע צריך כותב התורה לכתוב מילה כאשר הוא בעצם רומז למילה אחרת, שכביכול רצונו להסתיר את משמעות המילה האמיתית?

ואיך אפשר שהשכינה תהיה כמה דברים שונים אחד מהשני בתכלית השוני? למשל: "השכינה שהיא כסא לשם הגדול" "אשה שוכבת מרגלותיו היא השכינה" "פרי עץ הדעת היא השכינה" "וכבר ידעת שהשכינה היא אש" "עזר כנגדו היא השכינה,"  האם השכינה היא כל האפשרויות?

לאחר קריאת כל דברי ההבל שכתב הריקנטי בפירושו לזוהר, אפשר להבין את האיסור ללמוד את הזוהר, כי עם כל הרבה שטויות ברצף כזה על גבי טקסט של ספר אחד, אפשר באמת להשתגע,