צורכי ציבור? ע"פ רוב הציבור?

תוספתא מסכת סנהדרין (צוקרמאנדל) פרק ב הלכה יג

אין מעברין את השנה ביהודה ואם עיברוה הרי זו מעוברת העיד חנניה איש אונו לפני רבן גמליאל שאין מעברין את השנה אלא ביהודה ואם עיברוה בגליל מעוברת ומעברין את השנה כל אדר שבראשונה היו אומרין אין מעברין אלא עד הפורים עד שבא ר' יהושע ור' פפייס והעידו שכל אדר כשר לעיבור רבן שמעון בן גמליאל ור' אלעזר בר צדוק אומרין אין מעברין את השנה ואין עושין כל צורכי ציבור אלא על תנאי כדי שיקבלו רוב ציבור עליהן אין מעברין את השנה בלילה ואם עיברוה אינה מעוברת:

מסכתות קטנות מסכת שמחות פרק ב הלכה ח

כל הפורש מדרכי ציבור אין מתעסקין עמו לכל דבר. אחיהם וקרוביהם לובשים לבנים ומתעטפין לבנים ואוכלין ושותין ושמחין שאבדו שונאיו של מקום, שנאמר הלוא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי. מה זה ציבור? ומי נחשב כפורש מן הציבור? האם זה שהחרדים אינם משרתים בצבא, או אינם משרתים שרות לאומי כל שהוא, אינו נחשב כפורש מן הציבור? או שרוב אלה הנקראים עם ישראל "החילונים", אינם נחשבים כציבור, ורק החרדים נקראים ציבור? אם "החילונים" אינם נחשבים כ"ציבור", איך יסתדרו הגמרות הבאות? תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף מד עמוד א +יהושע ז'+ חטא ישראל. אמר רבי אבא בר זבדא: אף על פי שחטא - ישראל הוא,  תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף כז עמוד א אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: תלמידי חכמים אין אור של גיהנם שולטת בהן, קל וחומר מסלמנדרא; ומה סלמנדרא שתולדת אש היא - הסך מדמה אין אור שולטת בו, תלמידי חכמים, שכל גופן אש, דכתיב +ירמיהו כ"ג+ הלוא כה דברי כאש נאם ה' - על אחת כמה וכמה. אמר ריש לקיש: אין אור של גיהנם שולטת בפושעי ישראל, קל וחומר ממזבח הזהב; מה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב, כמה שנים אין האור שולטת בו, פושעי ישראל שמלאין מצות כרמון, דכתיב +שיר השירים ד'+ כפלח הרמון רקתך, אל תקרי רקתך אלא רקנין שבך - על אחת כמה וכמה. הדרן עלך חומר בקודש וסליקא לה מסכת חגיגה. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו פרק נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא פרק כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני:

תוספתא מסכת אהלות (צוקרמאנדל) פרק טז הלכה ט

נמצאת אומר שלש קברות הן קבר הנמצא מפנין אותו פנוהו ממקומו טהור ואסור בהנאה קבר המזיק את הרבים מפנין אותו פנוהו מקומו טמא ואסר בהנאה קבר הידוע אין מפנין פנוהו מקומו טהור ומותר בהנאה:

משנה מסכת בבא בתרא פרק ו משנה ז

[ז] מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו נטלה ונתן להם מן הצד מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו דרך היחיד ארבע אמות דרך הרבים שש עשרה אמה דרך המלך אין לה שיעור דרך הקבר אין לה שיעור המעמד דייני צפורי אמרו בית ארבעת קבין:

משנה מסכת אהלות פרק טז משנה ה

[ו] היה בודק הגיע לנחל או לשלולית או לדרך הרבים מפסיק שדה שנהרגו בה הרוגים מלקט עצם עצם והכל טהור המפנה קברו מתוך שדהו מלקט עצם עצם והכל טהור בור שמטילים לתוכו נפלים או הרוגים מלקט עצם עצם והכל טהור רבי שמעון אומר אם התקינו לקבר מתחלה יש לו תבוסה:

תוספתא מסכת בבא בתרא (ליברמן) פרק א הלכה יא

קבר שהקיפתו העיר בין מארבע רוחות בין משלש רוחות בין משתי רוחות זו כנגד זו יתר מחמשים אמה לכן ומחמשים אמה לכאן אין מפנין אותו פחות מיכן מפנין אותו כל הקברות מתפנין חוץ מקבר המלך ומקבר הנביא ר' עקיבא אומ' אף קבר המלך וקבר הנביא מתפנין אמרו לו והלא קברי בית דוד וקבר חולדה הנביאה היו בירושלם ולא נגע בהן אדם מעולם אמ' להן משם ראיה מחילה היתה שם והיתה מוציאה טומאה לנחל קדרון

מסכתות קטנות מסכת שמחות פרק יג הלכה ט

קבר שפינהו מותר בהנאה, אבל לא יעשנו בית התבן, בית הבקר, בית העצים, ובית האוצרות. כוך שפינהו אסור בהנאה. קבר שעשאו לשם חי ימכר, לשם מת לא ימכר; אבנים שחצבן לשם חי ימכרו, לשם מת לא ימכרו. ארון שפינהו אסור בהנאה, ואם היה של אבן יקבר, ושל חרס ישבר, ושל עץ ישרף. המוצא נסרים בבית הקברות לא יזיזם ממקומם.

הלכה ט קבר שהקיפתו העיר משלש רוחותיו, או משתי רוחותיו זה כנגד זה, אם הוא רחוק יותר מחמשים אמה מכאן, ויותר מחמשים אמה מכאן אין מפנין אותו, פחות מיכן מפנין אותו.

הלכה י כל הקברות מתפנין, חוץ מקבר המלך ומקבר הנביא, רבי עקיבא אומר אף קבר המלך וקבר הנביא מתפנין, אמרו לרבי עקיבא והלא קברי בית דוד וקבר חולדה הנביאה היו בירושלים, ולא נגע בהן אדם מעולם, אמר להם משם ראייה מחילה היתה עשויה להן והיתה מוציאה את הטומאה לנחל קדרון.

מסכתות קטנות מסכת שמחות ברייתות מאבל רבתי פרק ד הלכה יא

אסור לקבור בתכריכין של משי ובגדים המוזהבין הרקומין אפילו לנשיא שבישראל, שזהו גסות הרוח והשחתה ומעשה עכו"ם, וסובלין את המת על הכתף עד בית הקברות.

ונושאי המטה אסורין בנעילת הסנדל, שמא תפסק רצועה מסנדלו של אחד מהן, ונמצא מתעכב מן המצוה.

וחופרין בעפר מערות, ועושין כוך בצד המערה וקוברין אותו בו ופניו למעלה, ומחזירין העפר והאבנים עליו.

הלכה יב והמלוין אותו אומרין לו לך בשלום, שנאמר ואתה תבוא אל אבותיך בשלום. ומציינין את כל בית הקברות, ובונין נפש על הקבר, והצדיקים אין בונים להם נפש על קברותיהם שדבריהם הם זכרונם. ולא יפנה אדם לבקר הקברות.

רמב"ם הלכות אבל פרק ד הלכה ד וחופרין בעפר מערות ועושין כוך בצד המערה וקוברין אותו בו ופניו למעלה, ומחזירין העפר והאבנים עליו, ויש להן לקבור בארון של עץ, והמלוין אותו אומרין לו לך בשלום שנאמר ואתה תבוא אל אבותיך בשלום, ומציינין את כל בית הקברות ובונין נפש על הקבר, והצדיקים אין בונים להם נפש על קברותיהם שדבריהם הם זכרונם, ולא יפנה אדם לבקר הקברות. כסף משנה הלכות טומאת מת פרק ז הלכה (ד) ופירש שם רבינו נפש הוא הבנין שבונים על הקבר וכו'

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף מז עמוד ב

תא שמע: נמצא אתה אומר שלש קברות הן: קבר הנמצא, קבר הידוע, קבר המזיק את הרבים. קבר הנמצא - מותר לפנותו, פינהו - מקומו טהור ומותר בהנאה. קבר הידוע - אסור לפנותו, פינהו - מקומו טמא ואסור בהנאה. קבר המזיק את הרבים - מותר לפנותו, פינהו - מקומו טהור, ואסור בהנאה! - הכא נמי בקבר בנין. - וקבר הנמצא מותר לפנותו? דילמא מת מצוה הוא, ומת מצוה קנה מקומו! - שאני מת מצוה דקלא אית ליה.

רמב"ם הלכות יום טוב פרק ח הלכה ט

אין מפנין את המת ו ואת העצמות מקבר לקבר לא ממכובד לבזוי ולא מבזוי למכובד, ואסור לעשות כן לעולם בשאר הימים אלא אם כן היה מפנהו בתוך שלו מפנהו בשאר הימים אפילו ממכובד לבזוי.

רמב"ם הלכות אבל פרק יד הלכה טו

אין מפנין את המת מקבר לקבר אפילו מבזוי למכובד, ואם היה בתוך שדהו מפנהו אפילו ממכובד לבזוי.

רמב"ם הלכות אבל פרק יד הלכה יז

עפר הקבר אינו אסור בהנאה שאין קרקע עולם נאסרת, אבל קבר הבניין אסור בהנאה.

רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ז הלכה יג

עשר קדושות הן בארץ ישראל וזו למעלה מזו, עיירות המוקפות חומה מקודשות משאר הארץ שמשלחין מתוכן את המצורעים ואין קוברין בתוכן מת עד שירצו שבעה טובי העיר או כל אנשי העיר, ואם יצא המת חוץ לעיר אין מחזירין אותו לתוכה אע"פ שרצו כולן להחזירו, רצו בני העיר להוציא הקבר מן המדינה מפנין אותו, וכל הקברות מפנין חוץ מקבר נביא או מלך, קבר שהקיפתו העיר בין מד' רוחותיו בין משתי רוחות זו כנגד זו אם היתה בינו ובין העיר יתר מחמשים אמה לכאן וחמשים לכאן אין מפנין אותו עד שירצו כולן, פחות מכאן מפנין אותו. +/השגת הראב"ד/ ואין קוברין מת בתוכן (עד שירצו יצא אין מחזירין אותו). א"א לא שמעתי בכאן לא רצון טובי העיר ולא רצון אנשי העיר אלא לעולם אין קוברין בהן אבל אם רצו לסבבו בעיר כדי להרבות בהספדו ובכבודו עד שירצו קרוביו להוציאו מסבבין.+

רמב"ם הלכות טומאת מת פרק ב הלכה טו

הקבר כל זמן שהטומאה בתוכו מטמא במגע ובאהל כמת דין תורה, שנאמר או במת או בעצם אדם או בקבר, ואחד הנוגע בגגו של קבר או הנוגע בכותליו, והוא שיהיה בנוי וסתום ואח"כ יהיה כולו מטמא במגע ובאהל, אבל המעמיד כלים או אבנים וכיוצא בהן בצדי המת וכסה עליו מלמעלה בכלים או באבנים וכיוצא בהן זה הכסוי המוטל מלמעלה נקרא גולל ואלו הצדדין המעמידין את הגולל שהוא נשען עליהן נקראין דופק, ושניהם הגולל או הדופק מטמאין במגע ובאהל כקבר וטומאתן מדברי סופרים ואינן מטמאין במשא, לפיכך אם גרר הגולל בחבלים עד שכסה בו את המת, או גררו או שמטו מעל המת, או שגרר הדופק עד שהעמיד עליו הגולל או שמטו בחבלים מתחת הגולל ה"ז טהור, ודברים שסומכין את הדופק והם הנקראין דופק דופקין הרי הן טהורין. +/השגת הראב"ד/ וטומאתן מד"ס =מדברי סופרים= וכו'. א"א לא מחוור ובמסכת חולין גרסינן כל אשר יגע על פני השדה להביא גולל ודופק דברי ר"ע ורבי ישמעאל דריש ליה לעובר במעי אשה וגולל ודופק הלכתא גמירי לה ולר"ע מגע גולל ודופק מאשר יגע ואהל מעל פני השדה דמשמע מאויר אבל משא אין בהם.+

רמב"ם הלכות טומאת מת פרק ח הלכה ה

קבר הנמצא מותר לפנותו ואם פנהו מקומו טמא ואסור בהנייה עד שיבדק כמו שיתבאר, וקבר הידוע אסור לפנותו ואם פנהו מקומו טהור ומותר בהנייה. +/השגת הראב"ד/ קבר הנמצא מותר לפנותו ואם פנהו מקומו טמא. א"א זו הפסקא איני מוציא אותה מכוונת בדברים והתוספתא ומסכת שמחות אינן מכוונות והנוסחא שכתב אינה משוה עם התוספתא גם בעצמה אינה מיושרת ומה יש בין קבר המזיק לקבר הנמצא ומ"ש אסור בהנאה עד שיבדוק לא ידעתי מהו עד שיבדוק שאני אומר שאפילו בדק ולא מצא שכונת קברות אע"פ שנטלו ואת תבוסתו אפ"ה מקומו טמא במגע ואסור בהנאה והטומאה אינה אלא כדי להרחיק אדם מן ההנאה והנוסחא המדוייקת קבר הנמצא מותר לפנותו ומקומו אסור בהנאה [וטמא] והידוע אסור לפנותו ומקומו טמא ואסור בהנאה והמזיק את הרבים מפנין אותו ומקומו טהור ומותר בהנאה.+

רמב"ם הלכות טומאת מת פרק ח הלכה ט

כל המוצא קבר או מת או דבר שמטמא באהל מן המת, חייב לציין עליו כדי שלא יהיה תקלה לאחרים, ובחולו של מועד היו יוצאין מב"ד לציין על הקברות, אין מציינין על כזית מצומצם מן המת לפי שסופו יחסר בארץ, ובמה מציינין, בסיד ממחה ושופך על מקום הטומאה, אין מעמידין את הציון על גבי הטומאה אלא יהי עודף מכאן ומכאן בצידי הטומאה שלא להפסיד את הטהרות, ואין מרחיקין את הציון ממקום הטומאה שלא להפסיד את ארץ ישראל, ואין מציינין על הוודאות שהרי הן ידועין לכל אלא על הספיקות, כגון שדה שאבד בה קבר והסככות והפרעות.