פסול לך?
רש"י שמות פרק לד (א)
פסל לך - הראהו מחצב סנפירינון מתוך אהלו, ואמר לו הפסולת יהיה שלך, ומשם נתעשר משה הרבה: איך מסתדר פירוש זה של רש"י עם המשנה הבאה? מסכת אבות פרק ו משנה (ד) כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה וְעַל הָאָרֶץ תִּישָׁן וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל אִם אַתָּה עֹשֶׂה כֵּן אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא: הרי אם זו דרכה של תורה, ומי שעושה אותה אשריו בשני העולמות? מדוע שיציע האלוהים למשה עושר, אשר אינו נחוץ בשום עולם? האם האלוהים עוד לא החליט מה בעצם רצונו/תורתו? הרי אם רצונו של האלוהים שאדם יחיה חיי הסתפקות במועט, ובצער, מדוע שיציע עושר המנוגד ל"תורתו"(התושב"ע) כביכול?
פסל לך - אתה שברת הראשונות, אתה פסל לך אחרות. משל למלך שהלך למדינת הים והניח ארוסתו עם השפחות, מתוך קלקול השפחות יצא עליה שם רע, עמד שושבינה וקרע כתובתה, אמר אם יאמר המלך להורגה אומר לו עדיין אינה אשתך. בדק המלך ומצא, שלא היה הקלקול אלא מן השפחות, נתרצה לה. אמר לו שושבינה כתוב לה כתובה אחרת, שנקרעה הראשונה. אמר לו המלך אתה קרעת אותה, אתה קנה לך נייר אחר, ואני אכתוב לה בכתב ידי, כן המלך זה הקדוש ברוך הוא, השפחות אלו ערב רב, והשושבין זה משה, ארוסתו של הקדוש ברוך הוא אלו ישראל, לכך נאמר פסל לך: כמה פירושים יש ל"פסל לך"? האם רש"י קיבל מ"רוח הקודש" שתי אפשרויות? וכל אחד ייקח מה שבא לו?
וזה מה שאומר הראב"ע(רבי אברהם אבן עזרא) "על המפרש המציע פרושים רבים לכתוב אחד"
ה. מקור התוקף של המצוות לסוגיהן
על מדרשי אגדה אמר רב האי גאון "הוו יודעים כי דברי אגדה לאו כשמועה הם, אלא כל אחד דורש מה שעלה על ליבו ... לפיכך אין סומכים עליהם" (אוצר הגאונים חגיגה סימן סז' ועיין גם סח')
בעל "מבוא התלמוד" (הודפס לאחר מסכת ברכות, מיוחס לר' שמואל הנגיד אך ככל הנראה נתחבר על ידי ר' שמואל חנניא נגיד מצרים בן דורו של הראב"ע) ראה מרדכי מרגליות "ספר הלכות הנגיד" ירושלים תשכ"ו עמ' 68-73 ) מוסיף על כך את ההבחנה בין עצם ההלכה, שבא בקבלה, ושאסור לסטות ממנו, לבין מדרש ההלכה, שהוא פרוש הכתוב בידי החכמים, והמחייב רק במידה שהוא משכנע: "והגדה הוא כל פרוש שיבוא בתלמוד על שום ענין שלא יהיה מצווה, זוהי הגדה, ואין לך ללמוד ממנה אלא מה שיעלה על הדעת, יש לך לדעת, שכל מה שקיימו חז"ל הלכה בעניין מצווה, שהיא מפי משה רבינו ע"ה(עליו השלום) שקיבל מפי הגבורה, אין לך להוסיף עליו ולא לגרוע ממנו. אבל מה שפרשו בפס' כל אחד כפי מה שנזדמן לו, ומה שראה בדעתו, ולפי (צ"ל: לפי) מה שיעלה על הדעת מן הפרושים האלו אנו לומדים אותם, והשאר אין סומכין עליהן".
ראב"ע(רבי אברהם אבן עזרא) מסתייג מדרך המדרש בכלל ועל כן אין אצלו הבחנה בין מדרשי הלכה למדרשי אגדה. באמצעות הקבלה נמסרים גדרי המצווה וכיצד יש לקיים אותה, ואילו המדרש עוסק בקשר שבין הכתוב לקבלה, בהסבירו איך נתפרש הכתוב בידי מוסרי ההלכה, אולם רבים מן ההסברים ההלו אינם תואמים לפשט, ומהם אף מנוגדים לו, ולפי השקפתו השכלתנית של ראב"ע, לא יתכן שהם הפרוש האמתי של הכתוב. התורה אינה ספר אזוטרי הכתוב בלשון רמזים, שכן היא נתנה לכלל ישראל בלשון המובנת להם, ועל כן חייבים לפרש את המקרא על פי כללי הלשון, יתר על כן התורה לא רק מדברת בלשון בני אדם, אלא גם כתובה כדרך שבני אדם כותבים, ולפיכך אין משמעות מיוחדת לכפל לשון, לשינוי לשון, לסטיות מסדר המילים, למלאות ולחסרות, והרי על אלו הדיקדוקים בנויה דרש המדרש, ומהם נובעת האפשרות, שאינה מתיישבת עם ההגיון הפשטי, לפרש אותו דבר בפנים שונים. על המפרש המציע פרושים רבים לכתוב אחד אומר הראב"ע: "בשומו טעמים רבים לפסוק(לא ידע) אי זה יכשר הזה או זה, גם יתכן שלא יחבר (בנוסח אחר: ידבר) בפירושיו פרוש האמת" (יסוד דיקדוק עמ' 86) לדעתו יש רק דרך נכונה אחת בפרוש הכתוב והיא הפשט המבוסס על אדני הדיקדוק וההגיון "כי כל מחבר ספר נביא היה או חכם, טעם אחד לדבריו" (שם)
מהו, אם כן, יחסו של הראב"ע למדרשי הלכה המקודשים במסורת, שעליהם מבוססות מצוות והלכות רבות? מה תוקפם ומה תפקידם בעיניו?
אחד הניסוחים הברורים ביותר של עמדת הראב"ע מצוי בהקדמת "שפה ברורה" (מהדורת וילנסקי עמ' 286)
"ועתה בני שים לבך, כי קדמונינו ז"ל מעתיקי המצוות פרשו פרשיות, גם פסוקים לבדם גם מילות גם אותיות, על דרך הדרש, גם במשנה, גם בתלמוד ובבריתות, ואין ספק שהם ידעו הדרך הישרה (= דרך הפשט) כאשר היא. על כן אמרו כלל: "אין מקרא יוצא מידי פשוטו" והדרש הוא תוספת טעם. והדורות הבאים שמו כל דרש עיקר ושורש, כרב שלמה ז"ל(רש"י) שפירש התורה ונביאים וכתובים על דרך דרש והוא חושב, כי הוא על דרך פשט, ואין בספריו פשט רק אחד מני אלף, וחכמי דורינו יתהללו באלו הספרים". הועתק מספר "ראב"ע יסוד מורא וסוד תורה" שכתב אבי דר' יוסף כהן בהוצאת אוניברסיטת בר אילן עמ' 36- 35